ז' בחשוון תר"ץ: הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך מטלז זצ"ל

רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל נולד לאביו רבי מרדכי זצ״ל בכ"א שבט תר"כ בעיר ראסיין בליטא.

בגיל אחת עשרה עזב את בית הוריו וגלה למקום תורה לעיר וובוילניק בישיבת דודו רבי משה חריף זצ״ל.

לאחר שנכנס למצוות, נסע לעיירה קלם ללמוד אצל רבי אליעזר גורדון זצ״ל. לאחר נשואיו בשנת תרמ״א למד עוד כשלש שנים בקלם.

בשנת תרמ״ה נתמנה רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל לראש ישיבת טלז.

נסתלק לבית עולמו ביום ז׳ מר חשון תר"ץ

ספר תורה חי

כשנולד רבי יוסף ליב נעדר אביו רבי מרדכי מביתו ושהה בלייפציג, לאחר שהשלים את חוקו בלימוד התורה בלילה עלה רבי מרדכי על יצועו לשינת הלילה, בחלומו הוא רואה שהנה נותנים לו ספר תורה בית והוא מחבקו בזרעותיו.

בבוקר הלך רבי מרדכי לרבה של לייפציג לספר את חלומו, כדי שיפתור לו לטובה, רבה של לייפציג פתר לו שיוולד לו בן שיהיה דומה לספר תורה, כשחזר רבי מרדכי לביתו נתבשר שבאותו לילה בו חלם את החלום נולד לו בנו רבי יוסף יהודה ליב שלימים נתפרסם כ׳ספר תורה״.

כבר בגיל צעיר התגלו ברבי יוסף ליב כשרונות נעלים ומידות תרומיות, בגיל שבע כבר למד גמרא עם מפרשים, רכש בקיאות וחידש חידושים.

בגיל אחת עשרה למד אצל דודו רבי משה חריף תלמיד הגר"ח מוואלז'ין זצוק״ל, וקלט היטב את שיטת הלימוד, כך עלה ונתעלה בתורה ויראת שמים עד שהתמנה לראש ישיבת טלז המעטירה.

לאחר אירוסיו עם בתו של רבי אליעזר גורדון זצ״ל נסע רבי יוסף ליב לישיבת וואלז״ין ללמוד בישיבתו של הנצי״ב, הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ״ל מספר, כי באחת השבתות הבחין בהתקהלות הנערכת באחת מאכסניית הבחורים של הישיבה, כשנכנס פנימה לברר מה הענין, הנה רואה הוא את רבי יוסף ליב בראש חבורה מבחירי הישיבה, ומשמיע בפניהם דברי הגות בפרשת השבוע כראש ישיבה לתלמידים.

כשלש שנים לאחר נשואיו מינה אותו חמיו רבי אליעזר לר"מ בישיבת טלז, לאחר כשמונה עשרה שנה לערך עזב זמנית את ישיבת טלז ונתמנה לרבנות בקהילת "וורנה" ושם הוקמה ישיבה שמנתה כמה עשרות בחורים בזמן קצר, לאחר מכן נתבקש רבי יוסף ליב לכהן כרב העיר "׳שאדובא" וגם שם הוא הקים ישיבה בה למדו תוך זמן קצר למעלה ממאה בחורים.

כשבע שנים ישב רבי יוסף ליב על כסא הרבנות ב׳״שאדובא* ניהל את הקהילה על מי מנוחות ותיקן את כל הטעון תיקח, בשנת תר״ע נפטר באופן פתאומי ראש הישיבה חמיו רבי אליעזר גורדון זצ״ל ורבי יוסף ליב נקרא על ידי פרנסי העיר טלז למלא את תפקיד אב״ד ור"מ טלז.

רבי יוסף ליב בלון זצ״ל ניהל את עדתו ביד רמה, בתחבולות הוא לחם נגד המשכילים כדי להעמיד אח הדת על תילה, לאחר זמן הוא הקים כולל לאברכים ליד הישיבה בטלז.

לא נבצר מקומו של רבי יוסף ליב בלוך זצ״ל מהנושאים בעול הציבור וכשנתיסדה תנועת "אגודת ישראל" הצטרף אליה וכתב דברים מאלפים ביותר.

"בדבר חברת "אגודת ישראל׳ שנוסדה על ידי גדולינו החרדים באשכנז, באמת זו אינה צריכה לפנים כי נחוץ הדבר מאד... מי כעמנו ישראל גוי נרדף בלי חשד מידי כל עושקיהם כה, וגם מי מבני ישראל כיראי ה' החרדים על דברו הנרדפים תמיד ובכל מקום, גם על ידי אחיהם השונים בדעתו מהם... עלינו לדעת ולהכיר כי לפי מהלך ימינו אלה, כמעט שאין כל אפשרות לקיום דתה של תורה, אם לא נתאזר ברוב עוז ואומץ להתאחד ולהתאגד יחדיו, ובעבור מצוא על ידי זה אמצעים נכונים לבטחון קיומו של המצות המעשיות המצוות עלינו.

משנת תרפ״ה ואילך תקפו את רבי יוסף ליב מיחושים ומחלות. ועם כל זאת המשיך לנהל את הענינים הרוחניים כאילו לא קרה דבר. בערב יום הכיפורים תר׳ץ כשבאו בניו להתברך מפיו לפני "כל נדרי" כמנהגם כל שנה, ברכם רבי יוסף ליב "שיהיו יודעים ומקיימים את יעודם הגדול עלי אדמות, לקדש את שמו יתברך בעולמו, ביום ז׳ מר חשון השיב את נשמתו ליוצרה. (תודעה)

"להשתדל למשול בעצמו"

רבי יוסף ליב בלוך זצ״ל, בדבריו, היה מעלה את השומעים לשאיפות נשגבות ורצון לעלות מעלה מעלה בתורה יראת שמים ותיקון המידות במידה היותר נעלה שניתן.

כל הבאים בצל קורתו תלמידים כזרים, בני משפחה קרובים ורחוקים, כולם הושפעו מאישיותו ומדבריו שתבעו שלימות בכל מעשה ומעשה של האדם.

רבי יוסף ליב הנחיל לתלמידיו את המודעות שיש חובה לשאיפה לגדלות ולשלימות, כשהוא מוסיף שכל אחד הרוצה בכך יכול להעפיל לגבהים בדרגת שלימות האישיות בכל הענינים.

והחשוב מכל, שעל זה עמד רבי יוסף ליב הוא שכדי למלא תפקיד מחנך ומשפיע לאחרים, חובה להשתלם להיות מושל על עצמו ואז ראוי הוא נם כן להורות לאחרים את הדרך אשר ילכו בה. באחד משעורי דעת שאמר לפני תלמידיו נשא דברים בענין זה ואלו דבריו המאלפים:

"כל אחד אם רק ירצה, יכול להשתלם ולעלות למדרגה זו, אבל זה אפשר רק אם בהיותו בישיבה ישתדל למשול בעצמו ולמלא את החובות המוטלות על בן ישיבה, ואם חס ושלום יחסר עוד מזה, אות הוא, כי אין בכוחו למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו וחובתו הודאית והאיך זה יוכל להיות מנהיג את האחרים?

אי לזאת משלו על כוחותיכם המפריעים אתכם מעבודת ה׳, ואז תתפתחו ותשתלמו להיות מושלים על עצמכם נשאים על ההמון מנהיגי הדור".

רבי יוסף ליב, לא הניח דבר קטן וגדול, כשהוא תובע מעצמו ומתלמידיו, לעשות כל דבר במחשבה תחילה ולא להוציא מהפה דברים בלי שתקדם לכל מלה מחשבה, מה לומר וממה להמנע והכל יעשה מתוך כובד ראש ללא פזיזות ובהילות.

רבי יוסף ליב, לא פסח מלהמעיט את ערך הכבוד החיצוני, שיסודו שקר ואל לקנא במי מחכה לכבוד זה, וכך היה אומר "אלה שאין להם כל כך נסיון בחיים, עושה הדבר רושם חזק עליהם ומעורר... קנאת שקר, אחרי שאנחנו הננו נושאי השייכים לזה ממילא בכבוד הענין תלוי גם כבוד עצמנו, וכאשר נמצא באדם אהבת עצמו, מדות שונות, מתעוררים רגשי קנאה גם על הכבוד המדומה, מדוע לא תיראה תפארתנו על הדרך? מדוע לא ידברו גם אודותינו בשער, וזוהי קנאת שקר".

הנדרש מכולם, סובר רבי יוסף ליב, זו העבודה הפנימית ולא החיצונית בלבד, כלומר שתתלוה לעבודה החיצונית הכוונות והמחשבות הפנימיות, ולתת לפנימיות את המשקל העיקרי במעשים החיצוניים, וכל זה אפשר להשיג על ידי כובד ראש ומחשבה יתירה לפני ובשעת כל מעשה ומעשה שנעשה בידי האדם. (תודעה)

משל נוקב שאמר הגה״צ רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל על מאמר חז״ל (ברכות יז, א): "מרגלא בפומיה דרב, העולם הבא אין בו לא אכילה, ולא שהיה, ולא פריה ורביה, ולא משא ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה":

אדם אחד התכונן לנסוע לאמריקה, נסיעה שארכה מספר חודשים באנייה. תכנית ההפלגה, כללה תחנת ביניים בצרפת, שם ינוחו שבועיים ימים, יצטיידו במזון להמשך הדרך, ואז יפליגו לדרכם.

האיש ידע שישהה באמריקה זמן רב, ורק שבועיים בלבד ישהה בצרפת. כדי להסתדר באמריקה, צריכים לדעת אנגלית, אבל גם כדי להיות שבועיים בצרפת, יש לדעת צרפתית. אך כיון שהתחנה הראשונה היא בצרפת, החליט להקדים ללמוד צרפתית. בינתיים חלף עבר הזמן, הוא רכש לעצמו ידיעות בצרפתית, אבל אנגלית כבר לא הספיק ללמוד. האניה הגיעה לצרפת, האיש ירד ממנה, ונהנה מכל רגע. ידיעת השפה הצרפתית ברהיטות, סייעה לו, והוא הסתדר בצורה הטובה ביותר. לאחר שבועיים חזר לאניה, והמשיך בדרך לאמריקה.

בהגיעו לאמריקה, ניסה גם שם לדבר צרפתית, אבל אף אחד לא הבין אותו, וגם הוא לא הבין מה שדיברו אליו. אמרו לו אנשים: "שוטה שבעולם! ידעת שתשהה בצרפת רק שבועיים ימים, ואת שארית חייך אתה בא לבלות באמריקה — הלכת ולמדת צרפתית, במקום שתלמד את השפה האנגלית, שלה אתה זקוק כל החיים...?! והנמשל מובן.

ראשונים כמלאכים

בליל הסדר נתגלו להגר״א על ידי אליהו הנביא, ואפשר על ידי אחד מישיבה של מעלה, אלפיים ומאתיים וששים אופנים בביאור הפסוק "עלו זה בנגב". על כך מספר תלמידו המובהק רבי חיים מוולוז׳ין. עוד מוסיף רבי חיים, כי אמר הגר״א "שבאופן אחד מהם אני יודע כוחות כל הבריות וכל איבר מה ענינו".

דברים מפליאים אלה של רבי חיים מוואלוז׳ין על רבו, הגאון מווילנא, הובאו על ידי ראש ישיבת טלז המעטירה, רבי יוסף יהודה לייב בלון, בשעור שלו לתלמידי הישיבה. הרב בלוך היה מגדולי רבני ליטא, אשר למד בקלם ובוולוז׳ין. בחכמת היראה נחשב לתלמיד של הסבא מסלובודקה ורבי שמחה זיסל - הסבא מקלם.

נושא שעורו בישיבה היה "אם הראשונים כמלאכים". הוא ביאר לתלמידיו מה נשגבה מדרגתם של האבות, של אישי התנ״ך ושל חכמינו ז״ל, כי רק לאור הבנת דרגתם האישית והרוחנית ניתן להבין באור הנכון את מעשיהם ודבריהם של אישים אלה בתורה, בנ״ך ובדברי חז״ל.

מי שחושב כי אישי התנ״ך וגדולי חז״ל היו אנשים כמונו, אמר ראש הישיבה, וסבור הוא כי ענינים קטנים וקטנוניים שתופסים מקום אצלנו תפסו מקום גם אצלם... רק שוטה ופתי גמור יכול לומר דברים כאלו. לא נדבר אודות האבות והאמהות הקדושים, לא על דוד ושאול, לא על הנביאים, וגם לא על תנאים ואמוראים. נדבר רק אודות אדם אחד שזה לא מכבר חי בינינו, והכל יודעים על גדלותו וצדקתו, על הגאון רבי אליהו זצ״ל מווילנא. הרב בלוך, ראש הישיבה, הביא לפני שומעיו את דברי רבי חיים מוולוז׳ין על רבו הגר״א ועל גילוי אלפיים ומאתיים וששים אופנים של ביאור הפסוק "עלו זה בנגב״, ואחר זאת המשיך ואמר (מובא בשעורי דעת ספר שני עמוד ע׳):

האם יש לנו ציור ומושג (על כך) שיכול מוח האדם להכיל אלפיים ושתי מאות וששים אופנים על פסוק אחד, שעל ידי אחד מהם (מהביאורים) אפשר לדעת סודות כל הבריות ומציאות (מהותו של) כל איבר!! וזה הלא (מדובר) באיש שהיה זה לא כבר עמנו!

והלא רק טפש ומשוגע יכול לומר שרבי חיים הגזים בזה, או שנדמה לו כן, כי הלא ידוע לנו גדלותו ורוממותו של רבי חיים מוולוז׳ין. וגם מספרו הקטן "נפש החיים" אפשר לראות צדקתו וקדושתו. מלבד שהיה מקובל אז לחכם מדיני (מנהיג פיקח), ועל גדלותו וקדושתו ספרו הכל. תמונתו כמו חיה עומדת נגד עיני. אצלכם (תלמידי הישיבה) יכול להיות כי אין זה כל כן, אבל אני כאילו ראיתיו היום. ואם רבי חיים אומר, בודאי אמת הוא, בלי שום ספק כלל. והספר הלא נדפס עוד בחייו, ושם הוא מעיד שהיתה לו, להגר״א זצ״ל, בכל לילה עליית נשמה. ואם הגאון רבי חיים זצ״ל מעיד, אין שום ספק ופקפוק כלל שכן הוא...

איזה מושג אפשר לנו, קטני המוחות, להשיג בענינים שהכיל איש כזה (הגר"א). ובכל זאת מספרים בשם רבי חיים, אע״פ שזה לא נמצא כתוב אבל ממקורות נאמנים הוא, כי שאלו תלמידיו את (רבם), רבי חיים זצ״ל: ל ּוּ היה הגר״א בדורם של האמוראים, האם היה אמורא! וענה (רבי חיים): אילו חי (הגר״א) אלף שנים פעמיים, גם עד קרסוליו של אמורא לא היה מגיע, ואולי כהרמב״ן.

זאת אומר תלמידו שמספר עליו גדולות ונפלאות, ושכותב עליו כי יודע הוא שבביתו היו דנים (נשמות) מתים, ועוד גדולות כאלו. והוא אומר, כי אילו חי אלף שנים פעמיים, גם עד קרסוליו של אמורא לא היה מגיע! ואולי (גדול הוא) כהרמב״ן.

אם כך, האם אפשר שיהיה לנו שום מושג באנשים שחיו כמה דורות קודם!

נאמר בגמרא (שבת קי״ב) "אם הראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. ואם הראשונים בני אנשים, אנו כחמורים" אם במשך זמן של שני דורות (שעליהם מדובר בגמרא) ירדו כל כך עד שאמרו על עצמם שהראשונים (נחשבים) כמלאכים נגדם, הלא נבין עד כמה ירדנו ונפלנו אנו לנגדם, לאין שעור ולאין ערך. ואם כן, האם אפשר לנו להשיג שום ציור מ״שעור קומה" שלהם!

אחד הדברים העולים מדברי הרב בלוך הוא, כי ניתן ללמוד על גדלות הראשונים מתוך למוד גדלותם של אחרונים המוכרים לנו יותר. (שערי אמונה)

כוחו העצום של דיבור היוצא מפי הרב

עד היכן היו נזהרים רבותינו, חכמי הגמרא, בדברי רבותיהם, עד כדי כך שכאשר יצא דבר מפי רבותיהם - היו מהדרים בו ומחזרים אחריו, רק משום סיבה זו, שיצא הדבר מפי הרב. וכלשון רבותינו: "הואיל ונפיק מפומיה דרב".

ובאמת, מהו סוד ענין זה? מדוע עצם אמירת הדבר על ידי הרב מקנה לו חשיבות ומעלה עצומה כל כך, עד שראוי להדר ולחזר אחרי אותו ענין?

ובכן, על יסוד הדבר עומד הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך, בספרו "שיעורי דעת" (חלק ד, חכמה ומוסר, שיעור ה), וראשית דבריו ־ במעלה העצומה של קבלת דברי הרב בכל ענין וענין בתחומי החיים.

"בכמה מקומות לימדונו חז״ל חובת התלמיד לשמוע לדברי הרב ולקבל דבריו", פותח הרב בלוך, "וזה לא רק בעניני הלכה אלא גם בשאלות החיים ואפילו קלי ערך, כי לעולם כל חשבון, אפילו היותר פשוט, מקושר עם ישרות הלב בפנימיות הנפש, כי אם נפש האדם זכה וישרה - היא מוציאה על כל דבר משפט ישר, ואם חסרות הזכות והישרות - אזי גם משפטים אפילו בדברים קטני ערך יצאו מעוקלים".

"ולכן, הרוצה להרגיל עצמו לדון בכל דבר בישרות דעת, עליו לשמוע ולכוון דעתו לדעת רבו. כי מלבד מה שעל פי רוב יש לו לרב יותר נסיון החיים, ודעת זקנים היא יותר מיושבת, הרי דעת תורה קובעת את ישרות המחשבה לשפוט על הכל יותר במשפט ישר ונכון".

"אולם מלבד כל זה", מטעים הרב בלוך, "ישנה חשיבות מיוחדת לדברי הרב, מפני שיש לזה ערך סגולי!"

ה״שיעורי דעת" מביא את דברי הגמרא במסכת סוכה (לב, ב), בענין ההדס: "היכי דמי עבות? אמר רבי יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא, רב כהנא אמר: אפילו תרי וחד, רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא".

"ולכאורה תמוה הוא!" כותב ה״שיעורי דעת׳ "אמאי הוה מהדר אתרי וחד?! הא ודאי אף לרב כהנא - תלתא טרפי בקינא שפיר טפי, ולכולי עלמא לא עדיף תרי וחד מתלתא תלתא בקינא!"

מקור נוסף בענין זה טעון ביאור, והוא במסכת פסחים (קיד, ב), בענין שני תבשילים בליל הסדר: "מאי שני תבשילין?", שואלת הגמרא, ומשיבה: "סילקא וארוזא". ועל כך מוסיפה הגמרא: "רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא".

עלינו להבין זאת, תמה הרב בלוך, מדוע חיזרו חכמי הגמרא על דברים שיצאו מפי רבותיהם, הגם שלכאורה לא היה בהם ענין מיוחד!

ה״שיעורי דעת" מבסס בזה מערכה שלימה, ואנו נביא רק את תמציתה. והיא, כי כוחו של הדיבור הרי הוא כוח עצום עד מאוד, כי על כן, בצאת הדבר מפי הרב, גם אם מצד המציאות הנראית לעינינו אין בו תוספת מעלה, מכל מקום, מכיון שהרב הוציא בשפתיו וביטא דברים בשבח ענין מסויים - קנה אותו ענין תוספת שבח ומעלה, מעצם דיבורו של הרב, וזהו לבד טעם גדול ונורא לחזר אחר אותו ענין דווקא!

וכתמצית לשונו: "ידעו חז״ל, כי מצוה שיכולה ליעשות בהדס של שלושה עלין ובהדס של אחד ושנים, כשחכם גדול כרב כהנא אומר ׳אפילו תרי וחד׳ ומפיק מפומיה כי בתרי וחד נעשית המצוות, נעשה רושם על תרי וחד, ונתעלה מדרגתם וחשובים ביותר לעשות בהם המצוה, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא! וכן כשרב הונא אמר ׳אפילו סילקא וארוזא׳, על ידי דיבורו שדיבר עליהם וסימן אותם שהם ראויים למצוה, חל עליהם דיבורו ונתעלה חשיבותם ומצוה להדורי עלייהו, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא!", ועיין שם עוד בדבריו המעוררים. ונצטט כאן עוד קטע קטן מדבריו של הרב בלוך בענין זה, לבל נטעה לחשוב כי בימינו אין תוקף לדברי קודשם של רבותינו כפי שהיה בדורות עברו.

וזו לשונו שם: "ואנו, היש לנו מילים לתאר את קוטן ערכנו נגד חכמינו הקדושים? הלא גם הבטוי ‘עפר אני תחת כפות רגליהם׳, ׳אנכי תולעת ולא איש׳ וגר, גדול הוא יותר מדי לנו! אבל איתא בתנא דבי אליהו (פרק ט): ׳מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין עכו״ם, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה, הכל לפי המעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו׳. ולכן עלינו לדעת, כי כל מה ששרר בימיהם אז - גם אצלנו הוא שורר, אף אם במידה קטנה בערך, אבל נמצא הוא. ולכן גם עתה נמצא הכוח הרוחני הזה שבדברי הרב, כל אחד בדורו, ׳יפתח בדורו כשמואל בדורו׳, פועל ונותן מעלה וחשיבות לדבר. ולעומת זה, עיוות וקלקול הוא כשאין מתחשבין עם דעת הרב כראוי" וכו׳, עיין שם. (שיחת יצחק-רב יצחק בצרי)