אברהם אבינו היה עמוד החסד בעולם. אנחנו רואים שכשפגש שלשה ערבים, הוא קרא להם "אדונים"! והשתחוה להם. החסד הגדול ביותר הוא לכבד בלבך את השני. תראה, כשאחרים עושים לך חסד, ואתה מרגיש שאינם באמת מכבדים אותך, אז זה עושה לך הרגשה של "נעבאך", "מסכן". השורש של לכבד אחרים הוא מזה שאתה מרגיש שאתה בעצמך ג"כ מכובד.
[והכבוד להרגיש, הוא – שאני צלם אלקים, וא"כ אני אהוב לפניו וחשוב בעיניו ית', וא"כ איני צריך שום כבוד מאחרים. ואדרבה, אני יכול לכבד ג"כ אחרים שהם ג"כ צלם אלקים].
ובאמת אברהם נקרא אב - לכולם וגם רם. ושרה ג"כ לשון שררה. וזה מבטא את חשיבותם – גם בעיניהם! ובאמת אדם שהוא נותן ולא נוטל – זה נותן לו רוממות כי הוא למעלה ולא למטה. (ואין זה שייך לפגם הגאוה כלל, ואדרבה, זה ויגבה לבו בדרכי ד', שזה רצוי, והוא הבסיס לכל עלייה!). אנחנו חייבים לעבוד על עהרנסטקייט ('רצינות'), ולהשמר מחנופה זולה, ושמחה חיצונית - שכולו זלזול פנימי! (אמנם לפעמים שבח חיצוני יכול להיות טוב, כשאין אפשרות אחרת). כולם נסיונות מן השמים, לראות אם נוכל לכבדם, ושיהיה איכפת לנו עליהם, ולהשתדל לדונם לכף זכות ולהבין לליבם, ולנסות להתחבר לרגשותיהם.
האמיתי
שצריך
תנסה לראות רק את מעלותיהם ולראות איזה נקודה שהם יותר הקב"ה צווה לאברהם אבינו והיה 'תמים' – תהיה אמיתי. תכבד באמת כל מיני אנשים. יש הרבה סוגי אנשים, שהם נעבעך'ס (מסכנים) או מוזרים (strange) יש שהם תינוקיים (קינדיש) או תמימים במובן השלילי - לא חכמים. הם טובים מאתנו. העצה הטובה ביותר: תתפלל עד שתזכה לכבד אלה שאתה מזלזל בהם, ואחרון אחרון חביב – תכבד את עצמך! הרבה! המוסר לכל החיים - "אני חשוב" אם אתה חשוב בעיניך אתה כבר תבין חשיבות כל בריה ובפרט כל צלם אלקים. תזהר שלא תהיה בבחינת 'ותיקל גבירתה'. לא על עצמך ולא על אחרים! תהיה כמו אברהם – להשתחוות לכל צלם אלקים!