התרגום על וירק – וזריז, וכן וירדוף – משמעותן, שאברהם אבינו היה פעיל מאוד, עם כל הכח והזריזות. בחז"ל מבואר שלמד ענין זה מנח; כשפגש את נח שאל אותו באיזה זכות ניצלו בתיבה, נח אמר לו שבזכות החסד, ומשם למד אברהם אבינו להידבק במידת החסד. פעולה, עשייה וצמיחה – כל אלה הם ההיפך של דור המבול, על דרך מש"כ החזון איש שהמידה הרעה העיקרית היא הזנחת החיים על מסלולם בלי לעבוד לתקן את הטבע.
קראנו בסוף ספר דברים 'ובחרת בחיים', כלול בזה, חוץ מעיקר הפשט של חיים רוחניים, גם לבדוק שאנו חיים כמש"כ בס"ד שבגליון הקודם, וזה כולל שני חלקים, א)שהוא חי טוב עם מנוחת הנפש, ולפי תפקידו, ולא שהוא נלחץ מאחרים לעשות דברים המנוגדים לטבעו. ב) תוצאה מהנ"ל, והוא לבדוק שמה שאתה עושה, אתה עושה עם שמחה וחיות! לא – 'איך שיוצא אני מרוצה', אלא עוד קצת להתאמץ ולהשקיע, לעשות עם אכפתיות, עם לב ועם נשמה, שיהיה כמה שיותר מושלם, לא בדיעבד. טאהן, נישט אפטאהן (לעשות, לא שיהיה עשוי), כמו שאמר רבי ישראל סלנטר זצ"ל. [רבי ישראל הוסיף עוד שני דברים: טאהן, נישט נאכטאהן (לעשות, לא להעתיק מאחרים), שזהו מש"כ הנקודה הראשונה. ודבר שלישי, טאהן, נישט אויפטאהן (לעשות, לא לפעול והצליח)].
מצד שני, לא לרצות דברים מעל למדרגה שלך
יש יצה"ר שדוחף מאוד את האדם לראות אצל אחרים את המדרגות שאינם שייכים לו, כדי שעי"ז הוא יישבר. לפעמים אדם צריך לשאוף ליותר גבוה, ולפעמים הוא צריך לדעת שזה לא בשבילו! הוא חייב לומר לעצמו על הענין ההוא - אונס רחמנא פטריה! דע את המדרגה שלך, ותבטל (לבינתיים את השאיפות הגדולות שהם עדיין לא שייכים לך, ורק הורסים את שמחת החיים שלך. לפי מצבי אני לא נבראתי בשביל זה! איזהו חכם המכיר את מקומו! ואיזהו עשיר השמח בחלקו, שכידוע הולך גם על רוחניות.
אתה לפעמים צריך להחליט להיות 'סוג ב', ובינתיים לא לחשוב על יותר מזה, כי זה המדרגה האמיתית שלך, ואתה חייב לקיים את תפקידך בשמחה!!!! להכיר את המוגבלות שלך זה יכול להיות עבודה גדולה, ואתה צריך רבי לזה כדי שלא תחמיר או תיקל מדאי. ביטולה זהו קיומה. ברגע שהגעת למסקנא מהם כוחותיך, אתה חייב לקבל את מצבך בשמחה ובאמונה שזהו רצון השי"ת ממך, וכל פעם שתשמע [ועדיף שלא תשמע] שיחה חזקה על מדרגות גבוהות תישאר רגוע ותגיד: "כעת זה לא בשבילי!''. ותדע שכשאתה עובד את השם בלי כל הכבוד וההערכה שכל בעלי הכשרונות מקבלים, זו עבודה יקרה עד מאוד.
בדרך כלל רוב האנשים הם באיזה מקום באמצע, ושתי העבודות מוטלות עליהם; לפעמים לשאוף ליותר, ולפעמים להיות מרוצה ממצבם ולשמוח בחלקם. זו עבודת חיים למצוא את שיווי המשקל ולהגיע למקום האמיתי שלך, ולכן חשוב מאוד למצוא רבי שידריך אותך בלי נגיעות. אבל המבחן האמיתי לדעת האם אתה עובד את השם כפי כוחותיך – לא פחות ולא יותר, הוא אם אתה מרגיש חיות בעבודתך! כי אם אתה עסוק בדברים שהם למעלה ממדרגתך האמיתית, אז ודאי שלא תהיה מרוצה, כי עבודתך אינה שלך אלא של מישהו אחר. ואם אתה עושה פחות מדי, אז גם לא תהיה מרוצה כי חסר לך טעם וסיפוק בעבודתך! 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל' (תחילת ההפטרה של ויקרא), אומר המגיד מדובנא, אם אתה יגע בעבודתך, זה סימן שלא את השי"ת אתה עובד ח"ו! כל זה נכלל בפסוק הנפלא הזה: ובחרת בחיים!!!!