בשיעור של הגה"צ רבי מיכאל בוגנים שליט"א מבני ברק (שיעורים נפלאים על בטחון שמחזקים אלפי יהודים - ניתן לשומעם בטלפון: 0733718155) הביא דבר נפלא מהספר "קונטרס היחיאלי", שנכתב ע"י א' מנקיי הדעת שבירושלים לפני מעל מאה שנה - הגה"צ רבי יצחק אלפייה זצ"ל. וזה לשונו: ''שיסוד הבטחון הוא, לדעת כי ה' בשמים ממעל, והוא אשר שם משטרו בארץ, ואין שום נברא בעולם יכול להיטיב או להריע לזולתו, מבלי גזירתו העליונה, והוא הנותן לכל הברואים כח לעשות חיל, להישיר לבבם אליו, כמ"ש הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגם אונקלוס דיהיב לך עצה למקני נכסין ולמזבן נכסים (לקנות נכסים ולמכור נכסים). ורז"ל אמרו בכל עושה הקב"ה שליחותו, וע"י כל ברואיו כמ"ש אם ישוך הנחש בלא לחש, ושלחתי את הצרעה, וכו' ואפילו על ידי פרעוש כדרשתם ז"ל בענין דוד ושאול, ויתוש כדמצינו בענין טיטוס הרשע וכיוצא, ולמפורסמות אין צריך ראיה.'' ובהמשך הוא מביא איך שהשבטים הקדושים ידעו סוד זה, ולכן הבינו מיד כשהגיע להם נסיון ע"י המושל במצרים, שזה מהשי"ת, "ואמרו אבל אשמים אנחנו, ולא דברו מאומה ולא שום רע על המושל, וגם כשדברו עם יעקב אביהם לא זלזלו בכבודו, כי ידעו שהוא כגרזן ביד החוצב בו – השי"ת. ושבו אל ד' בכל לבם וכו'."
"ובכן בעקבותיהם נלך להשליך כל יהבנו על ה' אלקינו ולבטוח בו בכל לבנו בטחון אמתי, בכל דרכינו ומפעלינו, ולא להרהר אחר מדותיו כלל וכלל, גם לא עלינו לחשוב איך? ובמה? יוכל הקב"ה להושיע אותנו, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, ומכ"ש שאסור לו להאדם להוציא דברים הללו על דל שפתיו, הואיל ועקימת שפתיו באמירת איך? ובמה? יושיעו ה', מונעת מהאדם כמה טובות ומאבדת לו מסגולת הבטחון, שסגולת הבטחון האמיתי נשגבה היא עד למאד, עד אשר בעליה זוכים ורואים בחוש הראות את נסי האל וחסדיו עמו, והנהגותיו אליו באופן נורא ואיום, בפלאי פלאות אשר לא יכילם שום שכל ושום רעיון. הואיל והוא השליך יהבו על ה' אלהיו כמ"ש השלך על ה' יהבך, ופי' השלך: כאדם שמשליך דבר שאין לו בו עוד צורך ולא מתחשב עמו עוד (א"ה: כעין הפסוק ו'תשליך' במצולות ים כל חטאותם [במקום אשר לא ייזכרו ולא ייפקדו ולא יעלו על לב לעולם]), כן הוא דבר הבטחון, שצריך להשליך האדם כל מפעליו על ה' אלקיו ולבטוח בו ולא בזולתו, ולהשען על רובי חסדיו ונפלאותיו עמו. כמ"ש בו אבטח ולא אפחד, בך בטחתי אל אבושה, בטחו בה' עדי עד וכהנה רבות לאלפים ורבבות. וכן ראינו בנחום איש גם זו שלא היה זז ממדה זו, ובהיותו נשלח במתנת המלך לא פחד לבו מאימת מלך בשר ודם. הואיל ובטחונו שם במלכו של עולם. ותיכף ומיד ה' חלצו מן המיצר הואיל ובכל לבבו בטח בו, והכל עשה לפי תומו כמ"ש הולך בתום ילך בטח, ואז זכה לנפלאותיו הטובות."ניקח יסוד זה לתוך חיינו - לא לתת למחשבותינו להרהר ולחשוב על רעיונות של איך יגיע ההצלה. יעקב אבינו התחיל לשאול מאין יבא עזרי? כשהגיע לחרן ולא היה לו כלום, ומיד תפס את עצמו ואמר עזרי מעם ד'! (מדרש רבה בראשית ס"ח ב'). אין להיבהל מהשאלה - מאין יבא עזרי – אם היא עולה לנו בראש, כי גם ליעקב אבינו עלתה השאלה. אבל נלמד מיעקב אבינו להתחזק מיד ולומר עזרי מעם ד' - בלי לדעת איך ובמה. (ואפשר על זה נאמר 'אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ד' א-להיו'). וכן פי' הבעש"ט (מובא בשמו מהדגל מחנה אפרים, בספר שומר אמונים - בדרוש הבטחון פרק א') והמלבים (ירמיהו י"ז ז), שברכת ברוך הגבר אשר יבטח בד', נאמר למי ש-'והיה ד' מבטחו', והכוונה שהמבטח שלו - הדבר שתולה בו את ישועתו - הוא ג"כ רק ד'! עיי"ש.