Skip to content
להבת דוד

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן (בראשית יד, יד).

הִנֵּה בְּרַשִׁ"י זַ"ל כָּתַב לְפָרֵשׁ הַלָּשׁוֹן 'חֲנִיכָיו', וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, חֲנִיכוֹ כְּתִיב, זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת, וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוֹ כְּלִי לָאֻמָּנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמֹד בָּהּ, וְכֵן "חֲנֹךְ לַנַּעַר" (משלי כב, ו), "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז, פד), "חֲנֻכַּת הַבַּיִת" (תהלים ל, א), עכ"ל. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַדּוּעַ נִזְכַּר בְּזֶה הַפָּסוּק לְשׁוֹן חִנּוּךְ לְמִצְווֹת. גַּם יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּכָתוּב זֶה, מַאי נָפְקָא מִנַּהּ לָנוּ בְּמַה שֶּׁרָדַף עַד דָּן דַּיְקָא.

אברהם אבינו קירב רחוקים על ידי לימוד התורה

וּבְדֶרֶךְ דְּרוּשׁ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, דְּהִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ"ל (בראשית רבה לט, כא) "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (יב, ה) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא, אִם מִתְכַּנְּסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד, אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ", אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ. וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (נדרים לב, א) בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. וְאָמְרוּ (סוטה י, ב) "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג) אַל תִּקְרֵי 'וַיִּקְרָא' אֶלָּא 'וַיַּקְרִיא', מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפֶה כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זַ"ל (פ"א מהלכות עבודה זרה ה"ג) שֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה לְהָפִיץ אֱמוּנַת ה'.

וְהִנֵּה הַדּוֹר הַהוּא הָיוּ כְּתִינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה', וְזֶהוּ "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" הַיְנוּ שֶׁשָּׁמַע וְהִכִּיר בְּכָךְ שֶׁאֶחָיו בְּנֵי הַדּוֹר הַהוּא הֵם בִּבְחִינַת תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ וּרְחוֹקִים מֵהָאֱמוּנָה, וּמַה עָשָׂה אַבְרָהָם עַל מְנָת לְהַצִּילָם, "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו", שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְחִנְּכָם לְמִצְווֹת, וְזֶהוּ "יְלִידֵי בֵיתוֹ", עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ"ל (סנהדרין יט, ב) כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ, וְיִסֵּד יְשִׁיבָה בִּשְׁבִילָם. וְכֵן מָצִינוּ בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (לב, א) שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל וַיָּרֶק וגו', רַב אָמַר שֶׁהוֹרִיקָן בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּרְאֶה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁדָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה לְעִנְיַן תּוֹרָה.

וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ גַּם סוֹף הַפָּסוּק "עַד דָּן", הַיְנוּ שֶׁלִּמְּדָם אַבְרָהָם אָבִינוּ תּוֹרָה, עַד שֶׁזָּכוּ לִהְיוֹת רְאוּיִים לָדוּן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ"ל (פסחים ד, א) הַהוּא דַּאֲמַר דּוּנוּ דִּינִי, אָמְרֵי שְׁמַע מִנַּהּ מִדָּן קָאָתֵי דִּכְתִיב (בראשית מט, טז) "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". גַּם עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צד, ב) 'בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְלֹא מָצְאוּ עַם הָאָרֶץ'. נִמְצָא שֶׁבַּתֵּבוֹת 'עַד דָּן' מְרַמֵּז עַד כַּמָּה לִמֵּד וְהֵפִיץ אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם תּוֹרָה בָּעוֹלָם, עַד שֶׁהָיוּ כָּל הַמִּתְקַבְּצִים אֵלָיו בִּבְחִינַת "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'" (ישעיהו נד, יג).

וְהִנֵּה בָּרוּךְ ה' גַּם עַתָּה בִּזְמַנֵּנוּ אָנוּ, אַף שֶׁמִּצַּד אֶחָד רוֹאִים אָנוּ אֵיךְ נִתְקַיֵּם בָּנוּ "כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו", שֶׁרַבִּים מֵאַחֵינוּ תּוֹעִים בְּדַרְכָּם, וְהֵם תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ, אָכֵן מִצַּד שֵׁנִי רוֹאִים אָנוּ אֵיךְ שֶׁבָּרוּךְ ה' מוּקָמִים מוֹסְדוֹת תּוֹרָה לְתִפְאֶרֶת, וּבָהֶם יַלְדֵי חֶמֶד הַמְבַקְשִׁים אֶת ה'. וְכַמָּה גָּדוֹל זְכוּתָם שֶׁל כָּל אֵלּוּ הַנּוֹתְנִים יָד לְהַקָּמַת וְהַחְזָקַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּבְרֹאשׁ וָרִאשׁוֹנָה נְדִיבֵי הָעָם שֶׁנּוֹתְנִים מֵהוֹנָם עֲבוּר זֶה, וְכֵן הַמְלַמְּדֵי־תִּינוֹקוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם אָמְרוּ חֲזַ"ל (בבא בתרא ח, ב) "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל יב, ג) אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְכַאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים זֹאת כָּאן בָּעִיר הַזֹּאת, נִמְלָא הַלֵּב שִׂמְחָה, וְכָל הָרוֹאֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לְבָרֵךְ כַּבְּרָכָה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (תענית ה, ב) מָשָׁל לְאִילָן שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִים וכו' וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו וכו', יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִים מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. אַף בְּעִנְיָנֵנוּ כֵּן, בַּמֶּה אֲבָרֵךְ אֶתְכֶם, אִם בַּתּוֹרָה הֲרֵי תּוֹרָה לְפָנֵינוּ, וְאִם בִּגְדֻלָּה הֲרֵי גְּדֻלָּה לְפָנֵינוּ, אֶלָּא יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵיכֶם כְּמוֹתְכֶם.

עיקר החינוך הוא חינוך ליראת שמים

בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ, אֲבַקֵּשׁ לְעוֹרֵר כַּמָּה דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לְחִנּוּךְ שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. דְּהִנֵּה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה א, ז) מַאן אִינּוּן נָטוֹרֵי קַרְתָּא, סָפְרַיָּא וּמַתְנְיָנַיָּא וכו', אִם רָאִיתָ עֲיָרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. וּמְבֹאָר מִזֶּה גֹּדֶל מַעֲלַת לִמּוּד תּוֹרָה לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. אָכֵן צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁאַף שֶׁגְּדוֹלָה מַעֲלַת לִמּוּד תּוֹרָה לְתִינוֹקוֹת, אַךְ הָעִקָּר הוּא הַחִנּוּךְ לְיִרְאַת שָׁמַיִם, כִּי "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהלים קיא, י). וְכַנּוֹדָע מַה שֶּׁאָמַר פַּעַם הרה"ק מִקּאָצְק זצללה"ה לְאֶחָד שֶׁסִּיֵּם הַשַּׁ"ס, אָכֵן אַתָּה לָמַדְתָּ הַשַּׁ"ס אַךְ מַה הַשַּׁ"ס לִמֵּד אוֹתְךָ. כִּי זֶה הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְחָכְמוֹתֵיהֶם הַטְּפֵלוֹת שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כִּי אֶצְלָם גַּם אַחַר לִמּוּד כָּל חָכְמָתָם מִתְנַהֵג הָאָדָם כְּמִנְהָגוֹ מִקֹּדֶם, וְאֵין מִתְבַּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְשַׁנּוֹת אוֹרְחוֹתָיו, אֲבָל אֵצֶל כְּלַל יִשְׂרָאֵל 'תּוֹרָה' מִלְּשׁוֹן 'הוֹרָאָה' (עיין זוהר ח"ג נג, ב), שֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (יומא פו, א) מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו, אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה, פְּלוֹנִי שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה רְאוּ כַּמָּה נָאִים דְּרָכָיו כַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו מט, ג) "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".

הדרך לזכות ליראת שמים – חיזוק בברכת הנהנין

וְהִנֵּה מַה הִיא הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם, יֵשׁ לִלְמֹד מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (דברים י, יב) "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה". וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל (מנחות מג, ב ובזוהר ח"ג קעט, א) אַל תִּקְרֵי 'מָה' אֶלָּא 'מֵאָה' בְּרָכוֹת. רוֹאִים מִזֶּה, שֶׁהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת אֶל הַיִּרְאָה הוּא עַל יְדֵי הַחִזּוּק וְהַהִשְׁתַּדְלוּת בַּאֲמִירַת הַבְּרָכוֹת כְּתִקּוּנָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא ל, א) מַאן דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא לְקַיֵּם מִלֵּי דִּבְרָכוֹת, כִּי זֶהוּ יְסוֹד גָּדוֹל לְקַבָּלַת יִרְאַת שָׁמַיִם, וּלְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרֵךְ וּמוֹדֶה לַה' יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר הֲנָאָה וְעַל חֲסָדָיו, מַכִּיר וּמוֹדֶה בְּכָךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וְכֵן הָיָה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה מְעוֹרֵר תָּמִיד עַל זֶה, וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַנְהִיג חִזּוּק בְּעִנְיָן זֶה בְּכַמָּה דְּרָכִים. וְעַל זֶה אֲנִי פּוֹנֶה וּמְעוֹרֵר אֶתְכֶם יַלְדֵי הַחֶמֶד, וּבְכֵן הִנְנִי פּוֹנֶה לַמְלַמְּדִים לִקְבֹּעַ שִׁעוּרִים מְיֻחָדִים לִלְמֹד יַחַד הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין, וְהִלְכוֹת שַׁבָּת, שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּשָׁבוּעַ, וְאָז יְקֻיַּם בָּכֶם 'כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא' (סוף נדה), "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'":

More in this printout

View the whole printout