פי"ג ה"א
עא מיאון קטנה משנשאת פי' אמה ואחיה שהשיאוה שאין קידושיה אלא מדרבנן ויכולה למאן ולעקור הקידושין למפרעלב"שדוקא ארוסה, ולב"ה אפי' נשואה, ואילה"ק כיצד נח' ב"ש וב"ה הלא העידו דממאנין את הקטנות פי' פעמים דמלמדים אותן למאן כגון שנפלה אחותה ליבום בפני בעלה, והלא אין מחלוקת בעדות, אבל י"ל דנח' האם העידו על ארוסה או על נשואה. טעמא דב"ה, אילה"ק לב"ה כיצד מהני מיאון הלא לר' יהושע לחכמים חולצת אפי' לכתחילה, [א.ה. וה"נמתייבמת, דאל"ה אינה חולצת.] לקמן הוי נשואה שמותרת לבעלה וזכאי במציאתה ומעש"י
והפרת נדריה ובשלמא מהאירוסין אפש"ל שאינו קנין גמור ומהני לאוסרה על קרובותיה, [וברמב"ן מצדד דאי"צ כלל מיאון], אבל י"ל דהם אמרו שהיא נשואה והם אמרו דתמאן ותצא בלא גט, וזכאי
במציאתה משום הפקר בי"ד הפקר, ואף אם נדרי מופלא הסמוך לאיש דאו'
כ' תוס' דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת, וטעמא דב"ש דאי עקרה למפרע הוי בעילת זנות, וכר"א דאף פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות הוי בעילת זנות ומשמע דלרבנן דנח' על ר"א
ליכא איסורא כדכ' הראב"ד אישות פ"א ועיי"ש במ"מ, ובבבלי נט: מבואר דממאנת לא נעשית זונה אליבא דר"א, וכ' האו"ש דהירו' דידן פליג, וש"מ לטעם זה דלב"ש אף אם עברה ומיאנה אי"ז מיאון [א.ה. וע"ע סוף ההלכה], וילה"ס בנכנסה לחופה ולא נבעלה האם אמרי' לא פלוג וכן ילה"ס האם ממאנת ארוסה ביהודה שהיו מייחדים אותםדשמא בעל.
נראית שלא למאן פי' שהשיאה אביה שאינה יוצאת במיאון ונתגרשה, והשיאה עצמה חוזרת וממאנת ול"א דכיון שיצאה מדין מיאון לא תקנו לה מיאון.
מיאון קטנה ביבם, לב"ש מיאון רק בבעל ולא ביבם דאיכא מיאון רק במי שהתקדשה מדעתה, ולב"ה ממאנת אף ביבם דאם ממאנת בעיקר בעלה ודאי גם ביבם שקנוי מכח בעלה.
באיזה אופן מיאון ביבם עוקר נישואין הראשונים להתיר הצרה לאביה וכלה לחמיה, אמרה אי אפשי בנישואיך ולא בנישואי אחיך פי' היבם ואחיו המת לכו"ע אליבא דב"ה עקרה לנישואין הראשונים, אבל אמרה אי אפשי בנישואין, לר' יוחנן קאי גם על אחיו המת, ולרב ור"ל רק על היבם. אילה"ק לר' יוחנן מדתנן בריש מכלתין על עריות שפוטרות צרותיהן וכולן אם מתו או מאנו או נתגרשו או נמצאו איילונית צרותיהן מותרות, וכיון דנתגרשו היינו מהבעלדמהיבם לא מהני גט ה"נ מיאון מהבעל פי' שמיאנו בבעל, וק' לר"י דאמר אף מהיבם, וכדתני חזקיה דמיאון לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתייבמות והיינו ממאנת סתמא דאי להדיא בבעל אף לרב ור"ל מהני מיאון, ולפי"ז אפש"ל דלר"י איירי בממאנת דוקא ביבם וצ"ע, אבל י"ל דאיירי במתו ולכך חולצות ולא מתייבמות וקמ"ל דכל דשייך בה מיאון חולצת ואינה מתייבמת, וע"כ דאיירי במתה כדתנן כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת דאי"ל שלא מיאנה בחיי בעלה דא"כ תק' גם לרב ור"ל שיכולה למאן בבעל, וע"כ דאיירי במתה, אבל יש לדחות שאין שם אלא יבם א' שהיא ערוה לו, וכיון דאסורה ואין לו זיקה שוב אינה יכולה למאן אחר מיתת הבעל.
עב מתי הנמצאת אילוניתאינהפוטרת צרתה, לר' יונה ה"מ יבמה מהאירוסין דלא ידע בה ונמצא דלא היו נשואות למת, אבל אם נשאת והכיר בה ומחל שפיר פוטרות צרותיהן, ור' יוסי אמר מתחילה דאף מהנישואין אינה פוטרת אבל חזר בו ר' יוסי, ולר"ז אף מהנישואין, ואילה"ק וכי בתו מפני שנמצאת אילונית לא תפטור צרתה, כיון דשאני אילונית שאינה פוטרת צרתה, דאינה עולה ליבום כלל דהמייבם או חולץ לאילונית לא פטר צרתה אבל בתו שאינה אילונית עולה ליבום אלא איסורא דרביע עליה, ושפיר פוטרת צרתה.
בתו הממאנת פוטרת צרתה דמתני' דריש מכלתין אף דאין בתו שנשאת ממאנת דהוי נישואין ד"ת דכ' 'את בתי נתתי לאיש הזה', י"ל שנשאת ונתגרשה ונעשית יתומה בחיי האב.
מיאון בחמותו לפטור צרתה ומיאון בגדלות, תנן בריש מכלתין דלא משכחת מיאון בחמותו וש"מ דאין קטנה יולדת, דאי יולדת משכחת לה שילדה ונתקדשה בתה, ואח"כ נתקדשה היא לאחיו של חתנה ומיאנהבו,וכלתו שלר' ישמעאלמיאנה כשבנה על כתפהדס"ל דמהני מיאון בגדלות על נישואין של קטנות.
עוד במח' ב"ש וב"ה במיאון ביבם, לר' המנונא נח' בנפלה לב' יבמין ועשה א' מהן מאמר, דלב"ה מהני המיאון להתירה לשוק דרק לאחר שעשה בה מאמר מהני מיאונה להפקיע לנישואין הראשונים, אבל בעלמא לא מהני מיאון אחר מיתה כמבואר בבבלי קח: דכיון דלא מיאנה כל חייו רצתה בו, וכיון דמיאנה הותרה הזיקה אף משאר אחיו, ובראשונים קז: מבואר דלא עקרה זיקה, אבל בר"מ משמע דפליג, והא דנקט לפני ב' יבמין, כיון דאף שמיאנה בא' מותרת לשוק, א"נ ביבם א' אף ב"ש מודו דממאנת, והא דלא מהני מאמר להתירה לאחיו, דאיירי באומרת אי אפשי בך דאף אינה רוצה בזיקה, [אבל לבעל המאמר בלא"ה אסורה משום דנראית כחלוצתו], א"נ הק' כיון דמותרת לשוק משמע דאסורה לאחיו, והלא כיון דליכא זיקה תהא מותרת אף לאחיו, ותרצודאינה רוצה בו.
לר' הילא מח' ב"ש וב"ה בנפלה לב' יבמין ועשה א' מאמר, דלב"ה מהני המיאון להתירה לאחיו של בעל המאמר, דנישואין הראשונים והזיקה עומדת במקומה, והא דלא מהני מיאון לעקור נישואין הראשונים, דאיירי בהשיאה אביה דהוי נישואין ד"ת ולכך לא מהני מיאון לזיקה הבאה מחמת נישואין אלו, ולכאו' ה"מ לחכמים דמאמר נעשה מדעתה, אבל לרבי דמאמר בע"כ, ולשי' הירו' דמאמר מד"ת, לא יועיל המיאון לביטול המאמר, [עוד אפש"ל דהא דנקט ד"ת דאילו בנישואין דרבנן אף ב"ש מודים דמהני מיאון ביבם לעקור לנישואין אלו].
מיאון שלא בפני הבעל, לב"ש דוקא בפני הבעל, ולב"ה אף שלא בפני הבעל, כאשתו של פישון שהיה גמל למלאכתו ומיאנה שלא בפניו, אבל אמרו ב"ש דשאני פישון שמדד
בכפישה פי' מדד פירות נכסי מלוגבמידה פחותה והפסידן לכך עשו לו כך, וש"מ דלב"ש במתני'אם עברה ומיאנה הוי מיאון, דאל"ה נמצא דמשום שעבר איסור התירו ערוה לשוק ובבבלי אמרו
דמהא שהיה אוכל נכסי מלוג ש"מ דהיתה נשואה ואהני מיאונה, וזה דלא כמו שנתבאר לעיל דטעמא דב"ש משום בעילת זנות, והכא צ"ל כמו שיתבאר בסוף ההלכה באופן אחר, [ומ"ד דלעיל יפרש להא דהתירו שלא בפניו דכיון דקידושין דרבנן, ה"נ אפקיעו רבנן לקידושין דידה].
מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר ועבר ארוסה ואמרה שילך ארוסה וינשא לאמה, ואמרו חכמים אין מיאון גדול מזה וכב"ה [להלן] דאף שלא בבי"ד, א"נ דיעבד אף לב"ש מהני חוץ לבי"ד, עי' ביאור הגרח"ק ד"ה אין מיאון גדול והאם שייך לחנוני, וכן אמרו על שאמרה בפני פשתני שבאה ליטול ממנו פשתן, ואף בפני החנוני שאמרה רק דרך שיחה בעלמא, א"נ דסגי בחד והיו עדים מבחוץ, א"נ שהבעל מאמינו דאי"צ עדים לקיומי, ובבבלי אמרו דאפי שלחה בעלה ליטול חפץ מהחנוני הוי מיאון אף דאפש"ל שאמרה כן מחמת כעס.
מיאון בפני בי"ד, לב"ש דוקא בפני בי"ד, ולב"ה אף שלא בפני בי"ד[הנה בתוספתא נח' אליבא דב"ה אי בעי ג'אלא דלא בעי מומחין
[וכמתני' דריש סנהדרין], ולריבר"י סגי בב' ותוס' קז: כ' דלכתחילה בעי ג', אבל בתוספתא שלפנינו משמע דלכתחילה סגי בב' וכ"כ הר"מ, עוד כ' תוס' דדיעבד מהני אפי' א' וב' עדים מדאמר ריבר"י בבבלי שם לדינא דחנווני
דלעיל, אבל הר"מ לא הביא, ואפש"ל דשמא נח' בדי"ז], וצ"ל לב"ה דהתעסקו בי"ד בדין אחר ובא לפניהם מיאון כיון דאמרו להדבק בג' דברים חליצה כאבא שאול דחליצה עדיפה, היתר נדרים כר' נתן דהנודר כאילו בנה במה, והבאת שלום דכ' 'בקש שלום ורדפהו' וברח מג' דברים מיאון דלמא תגדל ותתחרט, ולהיות ערב דפעמים אין הלוה משלם ובאין אצלו, ומלהיות בעל פקדון מבן עירו שרגיל בביתו ושמא יקח ממנו ויחזור ויתבע, דכ' 'בני אם ערבת לרעך' וגו' וכ' שם דסופו לשלם, וי"א דנקרא פוקדון צא ודון.
האם חוזרת וממאנת, לב"ה ממאנת אפי' כמה פעמים, ולב"ש אין בנות ישראל הפקר אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותעמוד במיאונה ותנשא, והיינו אף להנשא ואי"ל דלב"ש אין מיאון בנשואה, ול"א דמותרת להנשא, אלא אף להנשא אסורה, וש"מ דמיאנה כשהיא נשואה הוי מיאון, והנה לעיל התבאר דטעמא דב"ש משום דהוי בעילת זנות, ולפי"ז מיאון בנישואין לא מהני, אבל לשי' זוטעמא דב"ש כיון דיוצא קול לנשואה ולא לארוסהואם נשואה תמאן, יאמרו שראינו אשת איש יוצאת בלא גט.
פי"ג ה"ב
קטנה הצריכה מיאון, כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעת וה"ה אם נתקדשה, וי"א דנתקדשה לדעת והם קבלו כסף קידושיה אינה מקודשת עד שיכנסוה לחופה מדעת, ולדעת היינו שעושין לה חופה ומלבשין לה קוזמירין בגדים נאים, כ"פ אבודרהם, אבל בערוך פי' תכשיטין ומסבירים לה שיש לה בעל, ושלא לדעת כשלא מסבירים לה ואי"צ מיאון, ובמאירי גריס דאם מכניסים לחופה וכו' ומסבירים היינו שלא לדעת דהוי דרך רמאות.
עג גיל קטנה שאי"צ מיאון שאין קידושיה כלום ואין בעלה מטמא לה ואינו מיפר נדריה, לר"ח בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור כסף קידושיה, לרבנן כל קטנה שיכולה לשמור גיטה צריכה גט והיינו שיודעת להבחין בין גיטה לדבר אחר, והוא שיעור פחות מיודעת לשמור כסף קידושין, שצריך שמירה מעולה, והיינו גיל הפעוטות שמבין במקח וממכר, ומהני מו"מ שלהם מדרבנן, והיינו מגיל ו' עד גיל י' כ"כ הרשב"א, ונראה ברשב"א דהא דצריך שמירה יתירא כשהיא קיבלה לכסף קידושין, ולפי"ז צ"ע מנין דרבנן נח' על ר"ח בן אנטיגנוס, דילמא איירי בקבלו אמה ואחיה.
כלפי מה מעשי קטנה מהני, לר"א אין מעשה קטנה כלום, אלא הוי כמפותה הצריכה מיאון, דאל"ה תגדל ותצטרך גט, ואינו זכאי במציאתה ומעש"י, ואין מיפר נדריה ובת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ולת"ק תאכל, ובת כהן לישראל תאכל ולא נפסלה מלאכול,ולר' יהושע זכאי במציאתה ומעש"ידהפקר בי"ד הפקר והפרת נדריה כאשתו לכל דבר, אלא שיוצאת במיאון מדרבנן כמבואר בריש פרקין, ונמצא דמידת ר"א שוה אלא דצריכה מיאון שלא תצא בכדי, אבל לר"י ילה"ק דאי הוי אשתו מ"ט יוצאת במיאון, ומעשה באמו של ר"א שדחקתו ליקח בת אחיו, וא"ל ר"א שתלך להנשא לבחור שהוא זקן ואמרה לו שתרחץ רגליו, וכנסה ולא בא עליה כשיטתו שאינה אשתו עד שהביאה ב' שערות ועוד שמא תמאן ותעקור הקידושין, ונמצא כל הבעילות זנות.
עוד בדיני מיאון, ילה"ס לר"א האם ממאנת נוטלתממנו קנס
כיון דאינה כאשתו, אבל לר"י פשיטא שאינה נוטלת ממנו, [והנה בבבלי מבואר דממאנת אין לה קנס והיינו מבעלה, והטעם כיון דהוי דרך אישות, ולכאו' ה"נ לר"א, ועוד ק' כיון דמיאון מהני למפרע, ה"נ דאפשר למבעי
אליבא דר' יהושע],עוד ילה"ס לר' יהושע האם הממאנת נוטלת קנס מאחר קודם שמיאנה, דכיון דעוקרת למפרע, ילה"ס האם נוטלת, [אבל אי לא מיאנה פשיטא שאינה נוטלת, כיון דרק בתולה אית לה קנס, דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה אין לה קנס, [כמבואר בר"מ נערה (א, י), והטור(קעז]), אבל בירו' כתובות פ"א ה"ד מבואר דבתולה מהנישואין יש לה קנס וצ"ע, ועי' קה"י יבמות מח'].
עוד ילה"ס האם ע"י מיאון עוקרת גיטה , ולא נעשית חללה
כגון שנשאת לכהן אחר שנתגרשה, והא דתנן לקמן דמיאון עוקר גירושין, היינו מכאן ולהבא שאינה נחשבת מחזיר גרושה, והכא מבעי האם עוקר
למפרע, וכן ילה"ס עוקרת גיטה שלא יהא ולדה ממזר למ"ד קטנה יולדת, א"נ לר"י דממאנתבגדלות על קטנות.
עוד ילה"ס האם ע"י מיאון חוזרת ליטול מזונות מבית אביה דכ' בכתובת אמה שבנות שיהיו בביתם עד שינשאו יזונו מהם, ולפרש"י בבבלי כתובות נג: נח' בדי"ז, אבל פשיטא שקטנה שנתאלמנה ונשאת ומיאנה שאינה חוזרת לזון מכתובת הראשון, כיון שכתב לה 'את תהויין יתבא בביתי' ואינה בביתו.
תרומת קטן שלא הביא ב' שערות, קטן שלא הביא ב' שערות לר' יהודה הוי תרומה, ובשם ר"מ אינה תרומה עד שיביא ב' שערות,י"א מדכ' 'ולא תשאו עליו חטא' וקטן אינו בר נשיאת עון, אך ק' דלפי"ז עכו"ם דאינו בר נשיאת עון לא יתרום ותנן עכו"ם תורם בשלו, ולכך פי' דקטן לא יתרום מדכ' 'ונחשב לכם תרומתכם' דדוקא מי שהוא בר מחשבה יכול לתרום אבל לא קטן, [והא דתני עכו"ם לית להו מחשבה, היינו לענין הכשר טומאה דמסתמא אית ליה דרשה דאין לעכו"ם מחשבה שיותן המים לרצון.]
דעת ר"מ במופלא הסמוך לאיש דאו' או דרבנן, י"א דס"ל כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דרבנן ולכך אינו תורם ואינו מקדיש, אבל לא ס"ל כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דאו' ותורם ומקדיש, כיון דאי נימא דמי שתורם יכול ג"כ להקדיש הלא ר' יהודה ס"ל דקטן יכול לתרום ומ"מ אמר ר' יהודה דתורם ואינו מקדיש, וי"א דר"מס"ל אפי' כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דאו' ומקדיש כדכ' גבי הקדש 'איש כי יפליא' לרבות הסמוך לאיש וה"נ יכול לנדור נדרי איסור, ואעפ"כ אינו תורם כיון דילפי' מדכ' 'כל איש' למעוטי קטן.
עוד בדיני מופלא הסמוך לאיש, מופלא הסמוך לאיש יכול להקדישוהיינו עולה ושלמים שהם נדרים ונדבות,אבל אינו יכול להביא חטאת כיון דאינו שייך בחטאת חלב ודם, וילה"ס האם מביא קרבן זיבה ומצורע לפי שהוא בר טומאה, ומאידך אינו חייב בהם, אבל נכרי פשיטא שמביא נדרים ונדבות ובירו' תרומות גרסי' דקטן פשיטא שמביא, וכי מבעי להעשות שליח כדאמרו הכא דילה"ס האם קטן נעשה שליח להקדיש קרבן לאחרים ואף זיבה ומצורע כיון דאין קטן שייך בשליחות כלל, ואע"פ דשייך בטומאה,וראיה דהלא איסור טבל דאו' שייך גם אצל קטן ומ"מ לכו"ע אינו נעשה שליח לתרום ויש לעי' מ"ט תרומה שאני מכל שליחות, ובתוס' גיטין סד: כ' דנתמעט מדכ' 'אתם' [וכ' התוס' שם דאין ללמוד אלא להיכא דליכא בנפשיה וכ' דכ"מ בירו' עירובין], ועי' פנ"י קידושין מא: דלא מצינו מיעוט בתרומה לקטן אלא לגוי, וברש"י שם מב. כ' דקטן נתמעט מאיש דכ' ב'ושלח ושלחה', ואפש"ל דקאמר הירו' דכשם שיש לו טבל ואינו בתרומה לר"מ, ה"נ אף דאיתא בטומאת זיבה ליכא בקרבן זיבה.
ביכורים במופלא הסמוך לאיש, לדעת ר' יהודה דהוקשו ביכורים לקדשי הגבולפי'תרומה אינו מביא כמו דאין הקטן תורם [אמנם לר'
יהודה גופיה קטן יכול לתרום, מ"מ אמרו דמאן דס"ל כר' יהודה בהיקש לקדשי הגבול וס"ל דאינו תורם ה"נ אינו מביא ביכורים],ולרבנן דהוקשו ביכורים לקדשי מקדש שלמים ועולה, יכול הקטן להביא ביכורים.
עד ספיקות במופלא הסמוך לאיש, ילה"ס האם מופלא יכול להביא קרבן חגיגה שהיא חובה ביו"ט הראשוןדדילמא אע"פ שהיא חובה ואין הקטן חייב בה מ"מ יוכל הקטן להביאה כיון דיכול לשנותה אחר החג לשם שלמים, וכעי"ז ילה"ס האם מופלא מביא פסח דיכול לשנותו לשלמים [כדאמרו מביא אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשלמים].
עוד ילה"ס האם יכול להביא מעשר בהמה, אבל אליבא דר"מ דהוקשו כל המעשרות ודאי דאינו מביא כמעשר דגן שאינו מביא, ולפי"ז אף אינו יכול לעשות תמורה במעשר בהמה ול"ד מעשר בהמה אלא אף את כל הקדשים אינו יכול לעשותם תמורה מדאמרו בתמורה דיצא דין תמורה במעשר בהמה ללמד על כל הקדשים דין תמורה.
האם חייבים משום קדשים בחוץ בהקדש מופלא והיינו כששחט גדול בחוץ, לר"י ור"ל חייב דמופלא הסמוך לאיש דאו', ולכהנא אין חייבים דס"ל מופלא הסמוך לאיש דרבנן ואי"ל דכהנא דלא כר' יוסי דס"ל דמופלא סמוך לאיש תורם ולכאו' ודאי דתורם מדאו' דא"א לומר דגברא דרבנן מתקן טבל דאו', אך י"ל דס"ל לר' יוסי דתרומה בזה"ז דרבנן דמשגלו בראשונה שוב לא נתחייבו אלא מאליהן קבלו את המעשרות, ומחמת כן ס"ל לר' יוסי דאתי מופלא דרבנן ומתקן תרומה דרבנן, כמבואר דנח' בה בריש פ"ו דשביעית.
דעת ר' יהושע בנישואי קטנה, אליבא דר' יוחנן דמופלא דאו', צ"ל דל"ג בד' ר' יהושע דזכאי בהפרת נדריה כיון דנדריה ד"ת, ונשואה מדרבנן, אבל הק' מ"ט לא אוקי בנדרים דרבנן כגון האומר ככר זה אסור עלי שאין נדר מד"ת עד שיתפיס ויאמר כקרבן,דלר"י אין לוקין על איסרות ור"א פליג, ובנזיר הגי' בהיפוך דלר"י לוקין ולר"א אין לוקין.
תנן בנדה קודם הזמן הזה של מופלא סמוך לאיש אע"פ שאומר שיודע לשם מי נדר או הקדיש לא מהני ואחר הזמן אע"פ שאינו יודע, הוי נדר והקדש וש"מ דבזמן שהוא מופלא אף מקדיש לכהנאמתני' במח' דס"ל לכהנא דלר"מ שאין תרומתו תרומה ה"ה שאין הקדישו הקדש, ולר"י ור"ל כד"ה.
פי"ג ה"ג
אשה, [י"מ תגדיל ויבוא עליה, ולר' לעזר תגדיל ו תתארס איסור קרובות אחר מיאון, כל שלא מיאנה בו אף דלבסוף נתן לה גטאסור בקרובותיה, וכל שמיאנה מותר בקרובותיהדמיאון
דס"ל קידושין קמאי מיתלי תלי וכיון דלא מיאנה חלו הקידושין למפרע, ונתברר דלא חלה זיקה, אבל אם צריך לחזור ולקדש לא יהני הקידושין
דקדמה להם זיקה] לר' יהושע מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה דאין מלמדין למאן כדאמרו ברח מן המיאונין, ואינה יכולה לישב
עוקר האישות למפרע.
פי"ג ה"ד
תחתיו, כיון דיש זיקה, וגדולה לא תתיבם משום אחות גרושה, אלא תצא בחליצה.
ההבדל בין מיאון לגירושין בקטנה, הממאנת, לא נאסרו קרובות וקרובים זל"ז וזל"ז, ולא נפסלה מכהונה, משא"כ בגט דנאסרו הקרובות והקרובים, ופסלה מכהונה מזיהום כהונה שהכהנים מזהמים, אבל אין בי"ד מזהמים אותה.
מיאון אחר גט וגט אחר מיאון, קטנה שניתן לה גט, והחזירה ומיאנה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו, דמיאון אחר גט עוקר את הגט ואי"ז מחזיר גרושתו, אלא מגלה דהוי פיתוי ולכך ליכא מחזיר גרושתו, אבלמיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו.
ההלכה בהנ"ל, אי"ל ד'הלכה כר"א ואם מיאנה מיאנה' כיון דלר"א מלמדין אותה, ואי"ל 'הלכה כר' יהושע ואם מיאנה מיאנה' כיון דלר"י מוציא אשתו בגט, אלא אמרו בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג דמודה ר' יהושע דאי מיאנה מיאנה אלא דאם אינו רוצה להמתין עד שתגדל אמר ר"י דאוי לו על אשתו ועל יבמתו, ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה, [ואףדס"ל לר' יהושעדשומרת יבם מיפר נדריה ופי' בבבלי משום דיש זיקה, מ"מ ס"ל דמשתגדיל נפטרה אי משום דגדלו קידושיה עמה, ואף אי ס"ל דוקא שבא עליה י"ל דכיון דאחות זקוקתו מדרבנן הכא הקילו כיון שהיא כנוסה אצלו וכדכ' תוס' כט.], א"נ ס"ל לר"י דמותרת אשתו, ודקאמר אוי לו על אשתו היינו אם חולץ לה דאיכא אחות חלוצתו ואף דס"ל יש זיקה מ"מ כיון דאחות זקוקתו דרבנן וקידושי קטנה מדרבנן מוציא את אשתו מדרבנן, [וע"ע רש"י יח. ובקר"א].
פי"ג ה"ה
מיאון אחר גט בב' בנ"א לא מהני והיינו הנשאת ומיאנה, ונשאת ונתגרשה, ונשאת ומיאנה, ונשאת ונתגרשה, ונשאת ומיאנה יש דל"ג כפי שיתבארהיוצאת ממנו בגט אסורה, ובמיאון מותרת דאין מיאון עוקר גט דחבריה, ואסורה לכהן רק מחמת זיהום כהונה כנ"ל.
אמרו דמתני' ה"מ כשיש גט לבסוף י"מ דאם מיאנה באחרונה לא
המקדש אחות יבמתו, לר"ג הנ"ל פטורה מחליצה ויבום, ולריב"ב לעיל פ"ד ה"י אסור לכנוס עד שייבמו אחיו או יחלוצו אע"פ
שקידש את אחותה מ"מ קדמה זיקה, והנה כ' הראשונים דטעמא דריב"ב משום דיש זיקה אבל לר"ג אין זיקה ול"ש אי קדמו הקידושין או הזיקה לעולם ערוה פוטרת צרתה, [אבל לר' לעזר וכן ר' ששת בבבלי ס"ל בדעת ר"ג דלא נפטרה מיבום ע"י קידושין, וכ' תוס' יח: דאף לריב"בדוקא בקידושין אבל בנישואין מודה דפטר את הזיקה, [ולפי"ז כ' הרמב"ן דערוה פוטרת רק מנישואין ולא בקידושין], ולפי"ז יל"פ במח' בדעת ר"ג דנח' האם ע"כ בבעל דאל"ה לא הוו קידושין ולפי"ז לא פליג ר"ג על ריב"ב, ולר"א אפי' לא בעל ופליג ר"ג על ריב"ב, ולפי"ז נמצא דר' יוחנן כר' לעזר [דס"ל דר"ג וריב"ב פליגי], אבל בראבי"ה מבואר דלא ס"ל לר' יוחנן כר' לעזר].
פי"ג ה"ח
נאסרה מחמת גירושין שלפניהם, ולפי"ז ל"ג למיאון דחמישי, וא"ש דאוקי בב' גיטין דאתי לאסור רק אם אח"כ נשאת, עוד יש לפרש דאתי למימרשאין המגרש אסור להחזירה אא"כ לא נשאה ומיאנה ממנו וכדתנן לעיל, ולפי"ז אפשר לקיים הגי' דמיאון בחמישי שהמיאון עוקר למפרע ולא משוי זונה כמבואר ברשב"א בת' אלף קצז', [ודלא כירו' ריש מסכתין], אבל צ"ע דבמתני' לעיל משמע דנאסרה על בעלה רק אם נתאלמנה או נתגרשה ממנו, אבל אם מיאנה לאחר מותרת לראשון, ובבבלי אמרו דמתני' דלעיל ס"ל דמהני מיאון על גט דחבריה, ותברא מי ששנה זו לא שנה זו, ושמא ה"נ ס"ל לירו'.
פי"ג ה"ו
הנשוי לב' יתומות או ב' חרשות ומת, ביאה או חליצה של אחת מהם פוטרת צרתה לפי שקניינם שוה.
הנשוי לקטנה וחרשת ומת, אין ביאת א' מהן פוטרת צרתה דחרשת הוי ספק וקטנה קנויה ומשוירת, ולכך כונס את החרשת ומוציאה בגט, ולקטנה ממתין שתגדיל ותחלוץ [ולא חולץ מיד, כר"מ דחייש' שתמצא אילונית כנ"ל ה"ז] ואם עבר ובא על הקטנה מוציאה בגט דזיקת החרשת אוסרתה, והחרשת אסורה לעולם דאסור לכונסה משום ב' בתים, ולחלוץ א"א משום דאין חרשת חולצת, אמנם אם עבר ובא על החרשת מוציאה בגט והותרה שהרי ייבמה, מפני תקנתה פי' אף דהוי ביאה פסולה וצריכה עה נישואין מפילין ליבום או מיתה, המחזיר גרושתו, לחכמים מותרת ליבם דמיתה מפילה ליבום, ולר"א אסורה דנישואין הראשונים מפילין ליבום, וכיון דנאסרה עליו שעה אחת שוב אינה עולה ליבום.
יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מותרת ליבם.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והוי יתומה בחיי האב, והחזירה, אסורה ליבם לכו"ע דאין חזרתה מד"ת משא"כ שנשאת ע"פ אביה,אבל אמרו חכמים אם החזירה לאחר שגדלה או שגדלה תחתיו דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנותמותרת ליבם. צרת קטנה שהחזירה לאחר שנתגרשה מנישואי אביה, לרב ור' יוחנן אסורה, ולר"ל מותרת וכן אמר ר"א אך לא מצא אמורא בא"י ובבבל להתירמלבד ר"ל, והטעם להתיר דאיכא ממ"נ או שקנה אותה ומותרת צרתה, או שלא קנה ואין זו צרתה, אבל אמרו לו דאין ממ"נ בעריות וכל יבמה שאינה לחוץ צד הקנוי בה נדון כערוה ופוטרת צרתה.
חליצה אחריה, מ"מ הכא אי"צ מפני תקנתה.
הא דנותן גט לחרשת, ואינו מקיימה וחולץ לקטנה כדמצינו בקטן שייבם ולא ידעה עד שהגדיל ונשא אחרת ומת, דאחיומייבם לשניה ולראשונה חולץ, י"ל דלא מצינו יבום וחליצה מבית אחדאבל
בקטן שייבם, איכא זיקת ב' יבמין, [של הראשון ושל הקטן דביאתו הוי
מאמר], אבל חליצה וגט מצינו כדתנן מאמר לזה וחלץ לזה, הראשונה צריכה גטלמאמר.
פי"ג ה"ט
הנשוי פיקחת וחרשת ומת, ביאת הפיקחת פוטרת צרתה, וביאת חרשת פוסלת צרתה משום בית א' הוא בונה ולא ב' בתים.
פי"ג ה"ז
ב' אחים נשואים לב' אחיות יתומות או חרשות ומת בעל א' מהן, תצא משום אחות אשה דקניינם שוה.
ב' אחים נשואים לב' אחיות קטנה וחרשתשאין קניינם שוה,מת הנשוי גדולה וקטנה ומת,ביאת גדולה פוטרת צרתה, וביאת קטנה פוסלת את הגדולה משום בית א' כנ"ל.
פי"ג ה"י
בעל הקטנהבעל החרשת מוציאה בגטדאין החרשת פוטרת קטנה
שחרשת קנויה מספק, וקטנה קנויה ומשוירת, [ובבבלי משמע איפכא],
פי"ג הי"א
והקטנה אוסרת על החרשת כדין אחות זקוקתו, והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ, אבל לא תחלוץ כשהיא קטנה, כר"מ דאין חולצין ומייבמין קטנה שמא תמצא אילוניתואם תמצא אילונית
ביאה בצרת המתייבמת, ב' יתומות קטנות או ב' חרשות וחזר וייבם את השניה או אחיו ייבם את השניה, לא פסל כיון
דקניינם שוה פטר לזיקה בביאה הראשונה, וביאה שניה הוי ביאת זנות,
יפגע בערוה שלא במקום מצוה, [וכגון שקבל עליו דאל"ה הוי מק"ט], ואינה חולצת משום כל שאינה עולה ליבום אף לא לחליצה, ולרבנן דל"ח למיעוט
קטנה וחרשת בא הוא או אחיו על החרשת לא פסל הקטנה, בא הוא או אחיו על הקטנה פסל את החרשת לפי' הבבלי דקטנה
חולצת אפי' לכתחילה, וילה"ק מ"ט מוציא את החרשת ולא חולץ לקטנה ממ"נ כדאמרו להלן ה"ח גבי ב' יתומות [שאינן אחיות], דמייבם
ספק קנויה וחרשת קנויה ומשוירת, קטנה פוסלת מספק ואין חרשת פוסלת קטנה ממ"נ דאי קנויה לגמרי דחתה לחרשת ואי אינה קנויה אינה צרת חרשת, ואין ביאת חרשת פוסלתה, אבל לירו' התבאר דקטנה קנויה ומשוירת וחרשת ספק קנויה, ולפי"ז צ"ל כדפי' הרמב"ם דשאני ביאת קטנה דפוסלת כיון שראויה לאחר זמן.
לאחת מהם, [א.ה. לכאו' הק' אליבא דרבנן דקטנה חולצת, ואפשר אף לר"מ והק' מ"ט מגרש לחרשת, ואינו ממתין עד שתגדל הקטנה ויחלוץ, אבל קודם
הוי אחות זקוקתו], והא דלא הק' כן על ר"א מ"ט לא פליג שילמדו את היבמה לחלוץ [א.ה. צ"ל תמאן] ויוכל לקיים את החרשת כיון דר"א שמותי הוא שהוא מתלמידי ב"ש, וס"ל דאין מיאון ביבם.
קטנה וחרשת אחיות ומת בעל החרשת, בעל הקטנה מוציאה בגט, והחרשת אסורה לעולם ואף שהיא אחות גרושתו הא דקטנה פוסלת חרשת אףדהתבאר לעיל ה"חדמוציא חרשת בגט וחולץ לקטנה, מ"מ נ"מ אם מתה קטנה דליכא חליצה ויבום מבית א' ואם בא על הקטנה נפסלה חרשת.
פי"ג הי"ב
פיקחת וחרשת בא על הפיקחת, וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת לא פסלאת הפיקחת, בא על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הפיקחת פסל את החרשת, ואף דאם לא בא על הפיקחת אסורה דביאת החרשת לא דחתה לזיקת הפיקחת וצריכה לחלוץ ופוסלת לחרשת, מ"מ נ"מ דאם לא בא על הפיקחת ומתה מותרת, וכיון שבא על הפיקחת נאסרה.
שלא היתה הקטנה קנויה לגמרי וכנגד מה שהיתה משוירת עדיין זיקת חרשת קאי וקיימא, ואסורה ביבום שהיא אחות גרושתו, וחליצה א"א שאין החרשת
חולצת, ואם עבר ובא עליה יוציא בגט שהיא אחות גרושתו ומותרת לעולםואף דאין ביאה פסולה פוטרת וצריכה חליצה, הכא ביאה פסולה [שהיא אחות אשתו במקצת], פוטרת בלא חליצה כדאמר ר' הילא להלן ה"חמפני תקנתה.
עו ב' אחים נשואים לב' אחיות גדולה וקטנה, ומת בעל
הגדולה, לר"א מלמדין את הקטנה למאן ואף דיש להרחיק
ממיאון, שאני מקום מצוה, ואח"כ ייבם את הגדולה כיון דהקטנה עקרה
לנישואין למפרע,ולר"ג אין זיקה אלימא לאסור אחותה ולכךאם מיאנה מיאנה, ואם לאו תמתין שתגדיל ותצא היבמה משום אחות
פי"ג הי"ג
עז גדולה וקטנה בא על הגדולה ואח"כ בא הוא או אחיו על הקטנה, לא פסל את הגדולה, בא על הקטנה ואח"כ בא הוא או אחיו על הגדולה פסל, ואף דאם לא בא על הגדולהפסל את הקטנהדהגדולה צריכה חליצה, מ"מ נ"מ בלא בא ומתה כנ"ל, ואמר ר"א דמלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נישואיה ותותר הגדולה ליבם.
פי"ג הי"ד
יבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה, ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל, ובבבלי משמע דמותרין בביאה, אבל בירו' מוקי כר"מ דאין חולצין ומייבמין את הקטנה שמא תמצא אילונית וכיון
דיבום קטנה קונה ומשייר [כמאמר], לכך כשיגדלו או ייבם או יוציא בגט וחליצה, וקטן הבא על יבמה גדולה תגדלנו.
יבמה הרוצהלהנשאלשוק, תוך ל' יום נאמנת שלא נבעלה, וכופין לחלוץ, דאיכא דמוקי אנפשיה ולא בועלה, [ולהלן יתבאר דהיינו לשי' ר"מ], לאחר ל' יום בחזקתשנבעלה,מבקשין לחלוץ דאף דיש לתלות שבעלה, מ"מ שויא אנפשיה [איסור יבמה לשוק], ואסורה עד שתחלוץ, ואם הבעל מודה אפי' אחר י"ב חודש כופין, ומבואר להלן דהנה למשנה ראשונה מצות יבום מותר לייבם, ולמשנה אחרונה חליצה עדיפה אבל לא שמענודכופין, ולפי"זהא דכופין איירי בגט יוצא מידו לידה, וטוען היבם שהוא גט אשה, והיבמה טוענת שהוא גט יבום, וכן הא דמבקשין אף דחזקה אין אדם מעמיד עצמו, י"ל דאיירי בגט יוצא מידו לידה.
נדרה הנאה מיבמה, נדרה בחיי בעלה כגון שהיה להם כעס ולא נתכוונה להיפטר ממנו, כופין אותו לחלוץ, נדרה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו לחלוץ, ואם נתכוונה לכך שרק רוצה להיפטר ממנו, אפי' בחיי בעלה מבקשין שיחלוץ לה וסתמא כנתכוונה לכך.
עד מתי יכול לטעון טענת בתולים, אם בעל צריך לטעון מיד, אם לא בעל אפי' עד כמה ימים, ובסתם, לר"מ עד ל' יום, ולחכמים מיד דאין אדם מעמיד אפי' יום א'. אף דנאמן לר"מ עד ל' יום, מ"מ נאמן על עצמו ואינו נאמן לעשות בנו שתוקי והנה בקידושין פ"ד מבואר דלר"י נאמן, ולרבנן אינו
נאמן אפי' שניהם מודים, וי"ל דהכא קמ"ל אף דאין רוב בעילות אחר הבעל, [א"נ נ"מ להפסידו מירושה, אבל ברא"ש מבואר דהירו' קאי לענין פסול],
וראיה מהא דאף דאשה נאמנת שלא בעלה וצריכה חליצהמ"מ אין נאמנת על צרתה דקיימא בחזקת היתר לשוק, דחזקה הכונס אשה
בועל לאלתר, אבל על עצמה נאמנת, והא דמבואר להלן דאם שניהם מודים יוצאת הראשונה בלא גט, וכיצד שריא צרתה לשוק, וכבר הק' כן תוס' על פרש"י [ובאמת דעת המ"מ דאפי' שניהם מודים אין נאמנים להתירה בלא גט], וברא"ש כ' דכונת הירו' דנאמנת רק היכא דחד מהם מסייע לה, וכן אם שניהם מודים נאמנים לעשות הולד שתוקי, [ואפש"ל בביאור דעת הירו' דלעולם צריכה גט ואין הבעל נאמן שלא בעל להצריכה חליצה כמו שאינה נאמנת להצריך חליצה לצרתה, אא"כ שניהם מודים שלא נבעלה שנאמנים לפטור בלא גט].
באיזה אופן יכולים לעקור חזקה, יבם שאמר שבעל, והיא אומרת שלא בעל, אף שחזר בו, אין יוצאת ללא גט, ואם שניהם אומרים שלא נבעלה, יכולים לעקור חזקה שבועל
לאלתר, א"נ אף לאחר ל' ועוקרין לחזקה דאין אדם מעמיד עצמו ל' יום.
מזונות ירושה וירושת אחיו כשנח' האם נבעלה, הוא אומר שבעל והיא אומרת שלא, הוא מעלה מזונות דהודאת בע"ד
כמאה עדים, ואף דאומרת שלא נבעלה, פי' האו"ש דמ"מ יבם שברח או חלה ג"כ חייב במזונותיה, ואינו יורשה, וילה"ס האם יורש נכסי אחיו המת כיון דחזקה שבועל לאלתר ילה"ס האם הוי חזקה להוציא על ידה משאר אחים, היא אומרת שבעל והוא אומר שלא, אינו מעלה מזונות ואינו יורש נכסי אחיו, וילה"ס האם יורשהדהוי הודאה כנגד הודאה וחזקת ממון מסייע לה וחזקת בעל מסייעא ליה.