נו האם בתרי ותרי ונשאת תצא או לא תצא

נו האם בתרי ותרי ונשאת תצא או לא תצא, הובא לעיל דלרבנן

דתמן תרי ותרי המכחישים במיתה וגירושין לא תנשא ואם נשאת לא תצא,

ולרבנן דהכא והיינו ר' יוחנן במיתה לא תצא, ובגירושין תצא וילה"ק לר' יוחנן מתו"ת האם נתקדשה דלא תנשא ואם נשאת לא תצא

ומ"ש מתו"ת על גירושין דתצא, ואף דבנתקדשה איכא חזקת היתר, מבואר

בתוס' דבתו"ת הוי ספק ולא מעמידים על חזקה, אבל יל"פ דהוי תו"ת האם נתקדשה ונתגרשה או לא נתגרשה, דהוחזקה לאשת איש רק בפני שנים, אבל בתו"ת אי נתגרשה הוחזקה בפני הכל.

אילה"ק לר' יוחנן מב' אומרים נשבית וטהורה, וב' אומרים נשבית וטמאה דלא תנשא לכהן האסור בזונה אפי' נאנסה, ואם נשאת תצא, די"ל כיון דאלו אומרים טהורה הוי כלא נשבית

פי' אף דשבויה בחזקת שנבעלה, מ"מ כת אחת אומרת טהורה היא, והא דלר"י תו"ת בנתגרשה תצא, י"ל דמוקמי' אחזקת היתר, [ודלא כמבואר לעיל], ואף דנתקדשה וכו' תצא י"ל דכיון דאמרה כת ראשונה שנתקדשה יצאה מחזקת היתר, וכיון שכן מפיה אנו חיין שאומרת טהורה.

תו"ת להבאת אשם תלוי, ר' יונה אמר דתו"ת אם נתקדשה יתן גט מספק דומיא דתו"ת אם אכל חלב מביא אשם תלוי מספק, ולר' יוסי שאני אשם תלוי דאף אם ליבו נוקפו שאכל חלב מביא אשם תלוי, ואילה"ק דהלא תניא דתו"ת אם נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, דלא ס"ל לר' יוסי דתנשא, ולא ס"ל לר' יונה דתצא, אלא אמרו האם דמי לספק זה אבל בנתקדשה ס"ל לר' יונה דמוקי אחזקה, ולר' יוסי תו"ת הוי ספק וליכא ראיה מחלב דשאני חלב דאפי'ליבו נוקפו.

שומרת יבם שזינתה, מבואר בה"ג דאמרו לה מת בעלה ואח"כ בנה, ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים תצא דהיה לה להתייבם והוי יבמה שנשאת ללא חליצה, לר' ירמיה זה חולץ וזה מקיים

וה"ה דמותרת לחזור ליבם, ודתנן תצא כיון דאתיא כר"ע דהולד ממזר דאיסור לאו כחייבי כריתות [פי' איסור לאו של יבמה לשוק], ולכך שומרת יבם שזינתה אסורה על היבם כדין אשת איש שזינתה דתצא מזה ומזה,

ובשם ר' יוחנן אמרו תצא אף לרבנן דר"ע הוי כאשת איש, והטעם

דהנה לעיל פ"ק מבואר דלו' זקנים נמנו דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק וכ' תוס' בסוטה יט: דס"ל כר' המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה על היבם והוי כאשת איש, והא דאמרו בסוטה שם דבמערבא ליתא דר' המנונא, כבר פי' תוס' בסנהדריןיז: דבמערבא היינו ר' ירמיה, והיינו ר' ירמיה דהכא, ולפי"ז הא דלר' ירמיה מקיים היינו דאי"צ לחזור ולקדש, אמנם הראשונים נח' על תוס' וס"ל דאף שאין קידושין תפסי' ביבמה מ"מ לא ס"ל לר' המנונא, והטעם דתצא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה, ולפי"ז הא דיקיים היינו דיחזור

ויקדש כמבואר בשו"ע אה"ע קנט', ור' פינחס מתחילה הורה כר' ירמיה, אבל אמר ר' יוסי לר' פינחס דא"כ יכתוב עליו שהוא זקן ממרא כיון דהלכה כר' יוחנן דתצא מזה ומזה ויש לה י"ג דבר שקנסו לאשה שבא בעלה בריש פרקין,והא דהולד ממזרהיינו כר"מ דאזיל בשי' ר"ע.

פ"י ה"ד

אשה שהלכו בעלה ובנה, ואמרו מת בעלה ואח"כ בנה, ונתייבמה, ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים וקאי היבם באיסור אשת אח, תצא והולד הראשון והאחרון ממזר בין שנולד קודם שמועה בין אחר שמועה הוי ספק ממזר.

פ"י ה"ה

מת בעלה ונשאת ואח"כ אמרו לה שהיה קיים הולד מהראשון קודם שמת ממזר, ומהאחרון לאחר שמת אינו ממזר.

אמרו לה שמת בעלה ונתקדשה ואח"כ בא בעלה, אע"פ שנתן השני גט, לא נאסרה מכהונה דכיון דלא תפסי קידושין אי"צ גט, דכ' 'אשה גרושה מאישה', ולא מאיש שאינו אשה אבל אם נבעלה צריכה גט מדרבנן.

יש נשים שהכהנים נהגו בהן זיהום סלסול ואין בי"ד מזהמים אותם פי' נתקדשה ובא בעלה דמתני', א"נ קאי אדלעיל ביבמה שנשאת ללא חליצה דאף שאינה נפסלת ע"י ביאת איסור שהוא לאו [ועי' ביאור הגרח"ק פ"ה ה"ד].

ילה"ס האם ע"א נאמן להתיר אשה ליבם, והיינו דילה"ס בהא דאמרו לעיל ה"ד 'אמרו לה' מת בנך וכו', האם היינו ע"א, וש"מ דע"א מתיר ליבום ואף דבאשה שייך דייקא ומינסבה, אבל ביבמה יש לחוש שאוהבת את יבמה וכן ילה"ס לעיל ה"ג שאמרו מת בעלך דהתירו לשוק האם מהני ע"א דלא שייך דייקא דדילמא שונאת את היבם, או בב' עדים ואין ע"א מתיר ליבום, ופליגא על רב דהנשאת ע"פ ב' עדים אפי' בא אומרת לושאינו הוא אלא דומה לו.

מנין שאין קידושין תופסין באשת איש, דכ' 'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר', היתה לשון קידושין רק אחרי שיצאה מביתו, ומהא דכ' 'איש אחר', ש"מ דאין קידושין תופסין בעריותדסמיך לדכ' 'והיתה לאיש'.

פ"י ה"ו

נז מי שהלכה אשתו למדה"י ואמרו לו שמתה ונשא אחותה

פי' אמרו לה בב' עדים, וש"מ דלא כרב הנ"ל בה"ה, ואח"כ באה אשתו, לת"ק מותרת לחזור לו, ומותר בקרובות שניה והשניה מותרת בקרובותיו, ולר' יוסי מותרת רק אם היתה פנויהאו שלא חזר בעלה המת,כיוןדבנשאת ע"פ בי"ד ובא בעלה תצא מזה ומזה ובגט [כמבואר

בריש פרקין], ואף דמבואר לעיל ה"ב דלר' יוסי יש לה כתובה מ"מ ס"ל לשאר קנסות דריש פרקין, וס"ל לר' יוסי דכל שפוסל אחרים פי' השני שנשאת לו ופסלה לראשון, נפסלה אשתו להנשא לו פי' אשתו הראשונה שהיא אחותה דמחמת שנותן לאחותה גט נאסרה אשתו,

אבל אם אינו פוסל והיינו בפנויה או שלא בא בעלה מותרת והטעם דמותרת לו לת"ק ור' יוסי [כפי שנתבאר], ואין ביאת איסור באחותה אוסרתה דכ' 'ושכב איש אותה' דוקא שכיבתה אוסרת על בעלה ולא שכיבת אחרת, וה"נ 'תחת אישך' דוקא ברצון פרט לאונסין פי' שהלך בעלה ואמרו לה שמת ובא, דמדאו' שריא, אלא דקנסו רבנן, והא דלא קנסו על בעל שאמרו לו על אשתו כיון דגזרו על המצוי שדרך האיש לילך למדה"י ואין דרך האשה לילך למדה"י.

אמרו לבעל שמתה אשתו ונשא אחותה ואמרו שהיתה קיימת ומתה, הראשון ממזר והשני אינו ממזר.

נשא ה' נשים זו אחות של זו, אמרו לו שמתה אשתו ונשא אחותה של הראשונה מאב, ואמרו שמתה ונשא אחותה של השניה מאם, ואמרו שמתה ונשא אחותה של השלישית מאב, ואמרו שמתה ונשא אחותה של הרביעית מאם, מותר בראשונה שלישית וחמישית שאינן קרובות זו לזו, ופוטרות צרותיהן אם מת וייבם היבם אחת מאלו,ואסור בשניה ורביעית שהן אחיות הראשונה והשלישית ואין יבום פוטר צרותיהן,ואם בא על השניה אחר מיתת הראשונה ואמת היה שמתה הראשונה והשאר שקר מותר בשניה ורביעית ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית וחמישית.

דעת ב"ש וב"ה האם נאסרת אשתו כשנשא אחותה או חמותה, לר' יהודה מודים ב"ש וב"ה דהנושא חמותה נאסרה אשתו, ונח' בנושא אחותה, לב"ש אשתו אסורה ולב"ה אשתו מותרתולר"שלהלן מודים ב"שוב"ה באחותה דלא נאסרה אשתו, ונח' בחמותה, וטעמא דר"י דמודים בחמותודכ' 'באש ישרפו אותו ואתהן' וכיון דאין אשתו בשריפה צ"ל דנאסרה, והיינו כר"ע דפי' ד'ישרפו'היינואשה וחמותה ודלא כר' ישמעאל דפי' על הוא והיא.

טעמא דב"ש, דאיכא ק"ו דאם בא איסור קל פי' נואף שבא על נואפת כפי שיתבאר אסר את אוסריו הבעל שגרם לאיסור ואסורה על אשתו, ודאי דאיסור החמור איסור אחות אשתו תאסר האוסרת, ואיסור קל, י"מ אשה שנשאת ע"פ בי"ד ובא בעלה, ולא הוי כאיסור אשת איש שהוא בערוה וכרת, כיון דנשאת ע"פ בי"ד ונמצא דהק"ו דרבנן, וקרא ד'אותה' למעט אחרת הוי אסמכתא [מהרש"א צה.], וי"מ באיסור קל, היינו מחזיר גרושתו משנשאת דנאסרה לראשון רק באיסור לאו [ואמרו משנשאת דר"י בן כיפר מתיר בנתקדשה, ולרבנן אף משנתקדשה], וי"מ ביבמה שנפלה לפני ב' יבמין ועשה א' מאמר ואסר לכל האחין ואינו בסקילה, [אבל לבבלי מאמר דרבנן],ואח"כ בא עליה השני דאסרה על הראשון, [וילה"ק מ"ט אמרו שעשה מאמר ולא רק נתן גט, ואילה"ק מ"ט אמרו שבא השני עליה, דאתיא לב"ש דמאמר קונה ואין מאמר אחר מאמר, ואפ"ה ביאת האחין אוסרין אותה כמבואר בנדרים עד. אמנם מבואר ביבמות צה. דלב"ש יש מאמר אחר מאמר והק' בתורא"ש דלב"ש אין מאמר אחר מאמר, אמנם כ' שם דמאמר הוא איסור חמור, וכן אתיא לר"ש דמסתפק האם מאמר קונה לגמרי או לאו.]

לר"ש מודים ב"ש וב"ה דהנושא אחותה לא נאסרה אשתו, ונח' בנושא חמותה, לב"ש אסורה ולב"ה מותרת דהלא איש המקדש נאסר רק בקרובות אשתו והאשה נאסרת בכל העולם, ואם היא ששגגה באיסור לא נאסרה עליו, ודאי שהוא ששגג באיסור לא נאסרה אשתו עליו, ואף במזיד דכ' 'אותה' ואין שכיבת אחרת אוסרת.

הלכה כר"ש, והא דר' מנא הוציא אשה מבעלה, לאו דס"ל כר' יהודה, אלא שהיתה חמותו מורגלת לבוא אצלו כשהיה נשוי לאשתו.

נח עוד בדעת ר' יוסי דמתני',רשב"ל פי' לד' ר' יוסי דרק בפנויה או

שלא בא בעלה לא נאסרה אשתו כשנשא אחות אשתו, ומטעם דאי"צ ליתן

גט לאחותה ודלא כר' הילא בשם ר"ע דאף אשת אחיו ואחות אשתו

פנויה שקידשה בטעות צריכה גט דיש היתר לאיסור לאחר מיתה [ולא רק אשת איש דס"ל לת"ק דצריכה גט שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט, אבל שאר עריות, הכל יודעים שאין קידושין תפסי בהו], א"נ בא לומר דרשב"ל ס"ל ע"כ כרבנן דא"י ולא כר' הילא דשנה בשם רבנן דתמן כפי שיתבאר, דהנה תניא המקדש אשה ונמצאת ערוה אי"צ גט, מלבד אשת איש, ולרבנן דתמן לר"ע אף נמצאו אחות אשה ואשת אחיו צריכה גט, דס"ל דאשת איש צריכה גט כדי שלא יאמרו הראשון גירשה ונמצאת אשת איש לשני יוצאת בלא גט, ולפי"ז לת"ק אי"צ גט באשת אחיו דאם יאמרו שאחיו גירשה ודאי הכל יודעים שאין קידושין תפסי באשת אחיו, אבל לרבנן דהכא אף לת"ק דר"ע אשת אחיו כיון דשייך שישאנה ע"י ששמע שמת אחיו וטעמא דצריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון, והאי טעמא שייך גם באחות אשה שהיתה נשואה וצריכה גט, ונמצא דרשב"ל דוקא כרבנן דהכא, ודלא כר' הילא דשנה כרבנן דתמן.

פ"י ה"ז

ביאת קטן בן ט' ביבמה פוסל לאחין דעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, ופוסל דוקא אם בא תחילה או אחר מאמר של גדול אבל לא אחר ביאת גדול, והאחים פוסלים בתחילה ובסוף, וכן האחים פוסלים גם במאמר או גט או חליצה.

במה אח ובן שוים ובמה חלוקים, יעוד אמה עבריה בבנו ולא באחיו דכ' 'ואם לבנו ייעדנה' ולא לאחין, ול"א דמייעד לאחין בק"ו שאין הבן קם תחת אביו לחליצה ויבוםוהאחין כן, כיון דכ' 'לבנו' [ומטעם זה מייתי לכל הך סוגיא], ואילה"ק ל"ל קרא הלאשאני בן דהוא קם תחת אביו לשדה אחוזה דהמקדיש שדה אחוזתו פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמישים שקל, ואם לא פדאה ומכרה גזבר לאחר, אין יכול לפדות וביובל מתחלקת לכהנים, אבל אם לקחה בנו של מקדיש אינה יוצאת ביובל לכהנים דכ' 'לאיש אחר' ולא לבן, ואחיו נחשב אחר, אבל י"ל דאדרבה יקום אח בשדה אחוזה, לכך י"ל 'לבנו ייעדנה'.

מתי בן בנו כבנו, אין יעוד בבן בנו, ואמר ר"ז דמי שיבאר לו מ"ש מנחלות דבן בנו כבנו ר"ז יתן לו קונדיטון יין מעורב בדבש ופלפלין, ור' תנחום פי' דשאני נחלות דעשה את האח כבן לכך בן הבן כבן, אבל הק' דכהן נטמא לאחיו ובנו, ולא לבן בנו, ואמר ר"ז דהלך הקונדיטוןולא יצטרך ליתן לר' תנחום קונדיטון.

מי מייעד והאם צריך דעת, לר' יוחנןאף קטן ואי"צ דעתדס"ל שמייעד בכסף קנין האמה עבריה, ובזמן זה לא מינהו בנו שליח, אלא גזיה"כ

שקם תחת אביו, לר"ל דוקא גדול ומדעת דס"ל כר"י בן יהודה דמקדש דמעות הראשונות לא נתנו לקידושין, אלא מקדש בהפקעת שעבוד העבודה ודוקא מדעתו.

נט ר' יוסי הק' מדתניא בן ט' ויום א' עושה אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, לר' יוחנן איירי ביעוד שיש בו קנין, ואפש"ל אף פחות מבן ט' שנים ואמרו ט' שנים אגב שאר דינים דבן ט' ויום א', ועושה גרושה היינו לאחר שגדל, וחליצה היינו שמת וחלצו לה אחיו, אבל לר"ל כיון דא"א לומר ביעוד, אלא איירי בנישואין, ואינה פטורה מחליצה ויבום, דאתיא כר"י בן יהודה דבן ט' שהביא סימנים נעשה גדול ואמרו דה"מ אם נשארו עדשנעשה בן יב', וצ"ל דס"ל נעשה גדול למפרע, אבל ר' יוסי דהק' על ר"ל לא אוקי כר"י בן יהודה, כיון דילה"ס האם נעשה גדול למפרע או לאו.

ר"י בן יהודה דס"ל דסימנים לבן ט' מהנו, למד כן מאחז שהוליד בן ט' שנים כמבואר בסנהדרין סט: שהיה בן כ' במלכו ומלך טו' שנה [טז' מקוטעות], וחי לה' שנים, וחזקיה בנו מלך בן כה' שנה ונמצא שנולד כשהיה בן י' ועם ימי העיבור נמצא בן ט' שנים, והרן בן ו' שנים שאברהם גדול מהרן ב' שנים, וגדול מיסכה [שרה] י' שנים ונמצא דילד לשרה בן ח' שנים ולמלכה בן ז' שנים ועם ימי העיבור הם ו' שנים, וכלב בן י' שנים דבצלאל בן אורי בן חור, וחור בנו של כלב שלקח את אפרת [מרים], ובצלאל היה בן יג' כשבנה המשכן ובן יד' בשילוח מרגלים, וכלב בן מ' בשילוח מרגלים, ודל יד' של בצלאל וב' של ב' עיבורים נמצא בן כד' שנה ללידת אורי וחור, וי' שנים היינו לא יותר דאפשר שאורי וחור ילדו בן ז' שנים כהרן,וכמ"ד כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון שהוליד את חור, אבל אי תרי כלב הוו, שמא כלב בן יפנה גדול בשנים הרבה באותה שעה.

פ"י ה"ח

בן ט' שנים שבא על יבמתו ואח"כ בא אחיו בן ט' שנים, לת"ק פסל על ידו דביאה כמאמר ויש מאמר אחר מאמר, ולר"ש דמספק"ל אי מאמר קונה או לאולא פסלדממ"נ או שקנה הראשון, או לא קנו שניהם.

בן ט' בא על יבמתו ואח"כ על צרתה, לת"ק פסלדבית א' הוא בונה ואינו בונה ב' בתים, ולר"ש לא פסלדאי ביאה ראשונה קנתה לגמרי אי"ז ב' בתים ואי לא קנתה נמצא דלא קנה כלום ומייבם את הראשונה ולא את השניה.

ס חליצת קטן בן ט' ויום א', לר"מ דינה כביאתו שקונה ומשייר [ועשו חליצה כגט, כמו דביאה הוי כמאמר], ולרבנן אינה כלום, דדוקא ביאתו הוי כמאמר לפי שביאה בגדול קונה אף שלא לדעת, אבל חליצתו עשו דומיא דגט בגדול דאינו אלא לדעת והא דמצינו להלן פי"ב ה"ד לגי' המשנה שבירו'

דחליצת קטנה מהני בדיעבד, פי' תוס' קד: דהיינו בגדול עוע"ג, [ומטו מהגר"ח דהא דלא מהני גדול עוע"ג בקנין דקנין צריך דעת, אבל חליצה אי"צ דעת אלא כונה שאינו מתעסק, ולכך מהני בדיעבד], אבל קטן בן ט' לא מהני אפי' גדול עוע"ג משום דאימעיט מ'איש'.

יבום וחליצה לביאת בן ט', בן ט' שנים שבא על יבמתו ומת, חולצת ולא מתייבמת דכיון דמאמר קונה ומשייר איכא זיקת ב' אחין, דכ' 'יבמה יבא עליה' דוקא שיש עליה זיקת יבם אחד, ולא אשת ב' מתים, ופשיטאדשומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין, מתייבמתאף דיש לה זיקת ב' יבמין,אבל בן ט' שנשא אשה, אינה צריכה חליצה ויבום דאין קנין כלום, וביבום כיון דאיכא זיקה שויוהו רבנן כמאמר.

זיקת ב' יבמין ליבום וחליצה, בן ט' שנים שבא על יבמתו והגדיל ונשא אחרת, אם לא ידע לשניה משהגדיל, לת"ק השניה חולצת או מתייבמת שיש עליה זיקת יבם א' והראשונה חולצת ולא מתייבמת משום זיקת ב' יבמין, לר"ש מייבם למי שירצה דממ"נ איכא זיקת יבם א', וחולץ לשניה שמא קטן לא קנה, ואיכא זיקה.

תנן לעיל פ"ג ה"י ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' ועשה הב' מאמר ומת, חולצות ולא מתייבמות דהוי אשת ב' מתים כנ"ל ולר"ש דהתם מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשניה, והא דהשניה לא מתייבמת דאין אשת ב' מתים ערוה דתפטור צרתה,י"ל דאתיא כר"מ דכל שאינה מתייבמת אף צרתה אינה מתייבמת, ולכך דוקא חולצות ולא מתיבמות ולפי"ז אף חייבי לאוין וכר"ע ועי' תוס' ח: ד"ה כל, וצ"ל דת"ק דמתני' דידן דאו חולצת או מתייבמת, אתיא דלא כר"מ ואין אשת ב' מתים פוטרת צרתה.

קטן שהביא שערות האם נעשה גדול למפרע, פחות מבן כ' שהביא שערות לא נח' רב ושמואל, דנעשה גדול למפרע מבן יג' שנים, דפעמים מאחר להביא סימנים ולא תלינן איחור השערות בקטנות ויותר מבן כ' שהביא שערות נעשה גדול מכאן ולהבא, ובן עשרים שהביא שערות, לשמואל נעשה גדול למפרע, ולרב מכאן ולהבא.

ילה"ק לרב ושמואלדנעשה גדול למפרעדתנן הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת הזקן פי' דבן סורר ומורה משיביא ב' שערות עד שיקיף זקן תחתון, [ולשון 'הקפת' מגומגם], ואי נעשה למפרע, יתרו משום בן סורר, ושמא לאחר זמן יתברר שהיה גדול באותה שעה, וי"ל כמ"ד אין מתרין על הספק.

אילה"ק לשמואל מדתנן במתני' דבן ט' ובן כ' שלא הביאו שערות הוו קטנים עד שיביאו ב' שערות, ולכאו' כיון דודאי בן ט' שהביא ביב' לא נעשה גדול למפרע משהיה בן ט', וה"נ בן כ' לא נעשה למפרע, אבל י"ל דלשמואל בן כ' היינו סמוך לבן כ' והיינו בן' כ' ויום א'.