פי"א ה"א
קרובות אנוסתו ומפותתו מותרות לאחר שאנס או פיתהאבל האונס או מפתה קרובות אשתו חייב דהוי כנושא אשה ובתה, ול"א דנאסרו דוקא דרך נישואין, ואף אם מתה אשתו חייב על אונס בתה או אמה דדרך נישואין שנו.
כמה לוקה העושה מעשה א' שיש בו כמה איסורים, שחט בהמה ובת בתה ואח"כ שחט בתה, לת"ק אף שעבר ב' איסורים, פי' 'אותו ובנו' ו'ובנו ואותו', מ"מ לוקה ארבעים שהוא איסור ושם אחד ובמעשה אחד, ולסומכוס בשם ר"מ לוקה שמונים שבא האיסור מחמת גופין מחולקין, וה"נ ס"ל לר"י בן נורי דהבא על חמותו, לר"י בן נורי פעמים דחייב משום חמותו ואם חמיו ואם חמותו פי' שנשוי אשה ובת בתה ובת בנה, ואף דילפי' להלן ג' דורות למעלה דומיא דאשה ובתו ובת בנה ובנה והוא מלאו א' דלא יקח, מ"מ הוי איסור הבא מחמת גופין מחולקין,אבל אמרו לו דשלשתן שם אחד ואף דנאמר לא תגלה ולא תקח, מ"מ כיון דיליף לחמותו מגז"ש חשיב שם אחד [ש"מ כריתות יד:].
שחט ב' בהמות ואח"כ שחט אמן והיינו רישא דמתני' הנ"ל, לר"י בן פזי מודה סומכוס בראשונה דאינם שמות מחולקין,אבל תניא דאף בהא פליג סומכוס דהוי איסור הבא מכח ב' גופין.
טעמא דר"י בן נורי דעובר בחמותו בג' דאשה ובתה ובת בתה נאמרובב' לאוין ה"נ בת בתה ובת בנה הם ב' לאוין ונמצא דאיכא ג' לאוין, אבל צ"ע דלעיל התבאר דר"י בן נורי ס"ל דומיא דסומכוס ובאותו ואת בנו לא מצינו קרא, וטעמא דרבנן דאף דאיכא ב' לאוין חייב א' דדרשי' סמיכות זו לפטור דאשה ובתה ובת בתה דומיא דבת בתה ובת בנה.
סא לשון שכיבה ולקיחה בעריות, הובא לעיל דקרובת אנוסתו מותרת דכ' 'ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא' ובשאר עריות מצינו לשון שכיבה, ללמד דרק אחר נישואין אסורה קרובתה, ואי"ל דאתי ללמד דאיסור השניה נאמר רק לאחר קידושין, כיון דאין קידושין תופסין בעריות, ודכ' לשון קיחה'לא יקח איש את אשת אביו וגו', ללמד אף שהיה מותר בה קודם שנשאת לאביו, ודכ' לשון קיחה 'ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא', ללמד אף שהיה מותר בה, א"נ ע"י יבום, ודכ'לשון קיחה'ואשה אל אחותה לא תקח לצרור' ללמד אף שהיתה מותרת לו, א"נ לאחר מיתת אחותה, ודכ' לשון קיחה 'ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו' חסד הוא' שלא נאמר דשרי דומיא דקין והבל שנשאו אחותם, דשאני הראשונים קין והבלדעל ידם התקיים העולם כדכ' 'אמרתי עולם חסד יבנה', ודכ' לשון קיחה בכהנים 'אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח' ללמד שקידושין תופסין בה.
מנין לאיסור לעריות דאלו הנשרפין, דתנן התם אשה ובתה, בתו ובת בתה ובת בנו, בת אשתו ובת בתה ובת בנו, דכ' 'ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא', והיינו דורות שלמטה, וכ' בדורות שלמעלה 'ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו', וילפי' 'זמה' 'זמה' לגז"ש, ג' דורות למעלה בל"ת דומיא דלמטה, ודרך נישואין ובשריפה ועשה בת זכר כבת נקבה למטה דומיא דלמעלה, ואף לר"מ דגז"ש במקום שבאת פי' דחשיב ללמד כאילו כ' במקום המלמד, ולפי"ז תק' מנין לשריפה בדור שלישי למעלה, מ"מ כיון דכ' זימה זימה הוי כאילו הכל כתוב א', ולפי"ז אילה"ק לרבנן דגז"ש דון מינה ואוקי באתרה מנין לל"ת לדור שלישי למעלה, ואף בת בתו מאנוסתו אסורה אף דאי"ז דרך ליקוחיןדכ' 'ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה', דאם אינו ענין לנישואין דכ' כבר 'אשה ובתה', תנהו ענין לאונסין, וילפי' אף לעונש הנה מהנה דאשה ובתה זמה מזמה מאשה ואמה וה"מ לר"ע דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד,אבל לר' ישמעאל ילפי' הנה מאתהן הנה דבת בנך מאתהן [דדמי ל'הנה'], דכ' באשה ואמה, ובתו מאנוסתו אסורה בל"ת ובעונש שריפה, מק"ו מבת בתו ולהלן יתבאר למ"ד אין עונשין מן הדין.
סב הבא עלבתבתו מנישואין ומאונסין, אמר ר' אבהו דשם בת אחת היא בקה"ע פי' דמבעי בבא על בת בתו בנישואין וגם על בת בתו מאונסין בהעלם אחד, אבלצ"ע דתנן בכריתות הבא על ה' נשיו נדה חייב ה' שהן גופין מחולקין, אבל באו"ש פי' דמבעי על בתו האם חייב גם משום אשה ובתה וגם משום בתו, כמבואר בר"מ איסו"ב פ"ב.
הבא על בתו ובת בתוובת בנו בהעלם אחד,אמר ר' אבהו דהכל משום זימה הנה סברא זו הוזכרה בבבלי לבאר טעמא דרבנן דהבא על חמותו שהיא גם אם חמותו ואם חמיו דחייב אחת, [אבל לעיל התבאר מטעם אחר], ויש לעי' דלכאו' היינו מח' רבנן וריב"נ, אבל י"ל דהתם איירי בבא על הזקינה דנח' אי הוי שם א' או ג', אבל הכא בבא בהעלם אחד על ג' גופין,וע"כ צ"ל כן דאל"ה מאי נ"מ בשם אחד הלא הוי גופין מחולקין, וכ"מ לשון הר"מ שגגות פ"ד וביותר לדעת הר"מ דהבא על בתו חייב משום בתו ומשום אשה ובתה, אמנם בירו' התבאר דשם בת בת אחת היא, אבל אי"ל דחייב אחת מחמת דבת בתה ובת בנו קאי גם על 'לא תגלה' דבתו ולא יקח משום דבעי דרך ליקוחין, כיון דלא תגלה קאי רק על בתו.
ב' לאוין וכרת א', לאוין מחלקין וחייב ב' חטאות, דכ' 'על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו' וכ' 'איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו' לאו למפטם ולאו לסך וכרת א', ונמנו בריש כריתות בתרתי, ומבואר בגמ' דמנינא לחייב עכאו"א, ואין להביא ראיה מעריות, דהתם הגופין מחלקין ואפי' בשם א' כהבא על ה' נשיו נדות.
עוד בעונש ואזהרה לבתו מאנוסתו, הובא לעיל דילפי' ק"ו מבת בתו, ולר' ישמעאל דלמדין מק"ו ואין עונשין מק"ו, ילפי' לעונש מדכ' 'ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף' ללמד על בתו מאנוסתו בשריפה, ואזהרה מדכ' 'אל תחלל את בתך להזנותה'ושי' ר' ישמעאל דלמדין ואין עונשין מק"ו הביא הירו' גם בע"ז פ"ה הי"ב, אבל לא מצינו כן להדיא, והנה במכות ו: מבואר דאין עונשין ואין מזהירין מן הדין מקרא דאחותו, ובמכילתא מר' ישמעאל מבואר דאין עונשין מן הדין מדכ' 'כי יפתח וכי יכרה', ואפשר דכוונת הירו' דאף אין מזהירין, וכדמצינו במכות יז. דאף למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין וכמו שנתבאר מקרא ד'אל תחלל את בתך להזנותה'.
אנוסת אביו ומפותת אביו, לת"ק מותרות דאי"ז כאשת אביו,ור' יהודה אוסר דכ' גם 'לא יקח איש את אשת אביו' וגם 'ולא יגלה כנף אביו' ללמד גם על אנוסתו, ויתור ד'ערות אביך לא תגלה' אתי ללמד דהולד ממזר, ולת"ק אמרו תמן [מעצמן או משמועה], דאתי לכנף הסמוכה לאביו פי' אשת אביו, ונ"מ להתראה שהתרו בו משום כנף אביו, וכמ"ד דלוקין על אזהרת מיתת בי"ד, אבל תמוה דהתחדש לאו רק להתראה, וצ"ל כדאמרולעבור עליו בב' לאוין ואם יתרו בו ב' ילקה ב' וכשי' תוס' בב"מ סא. אבל לדעת הר"מ בשורש ט', לוקה רק א', והרמב"ן תמה א"כ למאי נ"מ אמרו בכל מקום לעבור עליו בשנים.
עוד בדעת ר' יהודה, דוקא באנוסת אביו ס"ל לר"י דהוי כנשואה דבהא נתחדש בקרא, אבלאף לר' יהודה ליכא כרת וקרבן במפותת אביו, ותופסין בה קידושין דקידושין תפסי בחייבי לאוין, [ובסנהדרין איכא מ"ד בדעת ר"י דאין קידושין תפסי אבל מתני' דהתם ס"ל דתפסי קידושין, ועוד דמבואר להלן דאין הולד ממזר מוכח דתפסי קידושין בחייבי לאוין], וכן אין הולד ממזר לר' יהודה באנוסת אביו אף דסמיך לפרשת ממזר, כיון דהפסיק הענין בפצוע דכא ולכך לא דרשי' סמוכין.
אי"ל דכשם שיצאה אשת אב ללמד דהולד ממזר, ה"נ מאנוסת אביו נילף דכל האונסים הוו כנשואין, דשאני אשת אב שהיתה בכלל העריות, משא"כ אנוסת אביו שלא היתה בכלל העריות, אי"ל דלא יגלה דאנוסת אביו ללמד על אשת אביו אף שלא ע"י נישואין, ולפי"ז אף שאר עריות, כיון דכ' 'יקח', דדוקא ע"י קידושין.
פי"א ה"ב
גיורת שנתגיירו בניה עמה, לא חולצין ולא מייבמין דאין להם אחוה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ונקט גיורת דאפי' הראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו אחוה מאם מ"מ אין יבום באחוה מהאם, וס"ד דתאסר דאתי למיחלף באחים מישראל, וקמ"ל דהכל יודעין שאין יבום אלא באחוה מהאב, והא דלית להו אחוה דהתורה הפקירה זרעם כדכ' 'וזרמת סוסים זרמתם' [והא דגוי יורש את אביו ד"ת ונח' לעיל ר"ל ור"י האם יש לעכו"ם יחס, כ' התוס' בבכורות דלענין זה לא אפקריה רחמנא לזרעיה], וכן שפחה שנשתחררה עם בניה אין חולצין ומייבמין, ומבואר להלן אף אם הראשון רק לידתו בקדושה אין חליצה ויבום.
גר המקלל אביו ואמו, תניא דכ' 'איש איש כי יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל', ואמרו מיתור אביו ואמו דחייב אפי' לא קילל אביו ואמו יחד, לר' יוסי הגלילי אינו חייב על אביו דאין לו יחס וחייב על אמו כשלידתו בקדושה, אבל שלא בקדושה פטור,ולר"עלעולם פטור אף על אמו, דילפי' מיתור דאביו ואמו דחייב רק המתחייב על אב ואם דס"ל דאי"צ למילף דחייב על כל חד, דכי יקלל אביו ואמו משמע גם חד, ומודה ר"ע בשתוקי אף שאינו יודע מי אביו מ"מ כיון דראוי להתחייב עליו.
סג הטעם שגר לא ישא את אשת אחיו, ר' יסא הגיע לחמץ שם מקום ואמר דאין לגר לישא אשת אחיו דאתי למיחלף בישראל, ול"ד כשיש לה בנים דאתו למימר אשת אחיו שרי, אלאאף כשאין לה בנים אף דאפש"ל ממ"נ דאי יאמרו שהוא אחיו תתייבם פי' ישאנה, ואי לא יאמרו שהוא אחיו הוי אשה מהשוק, מ"מ אסור בה שלא יאמרו ראינו מצות יבום אצל גרים ויבואו לומר דאין קידושין תופסין בה דהוי יבמה לשוק, וה"מ דאיכא איסור בהכיר בה משנתגייר דהוי אשתו דקנאה בביאה, אבל אם לא הכיר בה שרי דהוי כאשה מהשוק.
גר הנשוי אשה ובתה או אשה ואחותה שלא נאסר לגוי קורבה מחמת אישות, [וכיעקב שנשא ב' אחיות], א"נ הני נאסרים דוקא דרך קיחה, ובגוי ליכא קיחה, [כ"כ הרמב"ן ועוד, ויש עוד ביאורים], כונס אחת ומוציא השניה וקמ"ל דאי"צ ליקח את הראשונה, אלא רק משום גזירה, וה"מ באחיות מהאם, אבל אחיות מהאב לא גזרו, כמבואר בשו"ע יו"ד רסט', ואם הכיר באחת נעשית אשתו, ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר דלא גזרו להוציא בכה"ג, [והנה בבבלי סנהדרין נח. הנושא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת, ולכאו' הירו' פליג, אבל אפש"ל דהנה לר"ן כונס דוקא את הראשונה, ולרמ"ה אפי' את השניה, ולפי"ז י"ל דהירו' קאמר דיכול ליקח את השניה כ"מ בשאילת דוד, אבל בחזו"א פי' דקנה את שניהם אבל מוציא את השניה בגט].
איסור עריות לגר שהתגייר,גר הנשוי לאחותו או אחות אמו, לר"מ יוציא בין מהאב ובין מהאם, ולר' יהודה דוקא מהאם יוציא, אבל מהאב יקיים, ושאר עריות האסורות מחמת אישות לכתחילה לא יכנוס דמיחלף בישראל, אבל אם כנס יקיים.
איסור אחוה בגוי, לר"מ אחותו מהאב או מהאם יוציא וכן יוציא אחות אמו אבל לא אחות אביו, ולר' יהודה רק אחותו מאם יוציא, וכן רק אחות אמו מאמה יוציא, אבל מאב יקיים דבן נח מוזהר בעריות דכ' 'איש איש' לרבות גוי, אבל דוקא מהאם, דמאביו אין לו יחס, וטעמא דר"מ דכ' 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו', בסמוך לו מאביו וסמוך מאמו, ואילה"ק מ"ט אחות אביו מותרת דהו"ל אחות אביו שהיא סמוכה לו וק"ו לאחות אביו אבל י"ל דהא 'ויקח עמרם את יוכבד' ופשיטא שנהגו כבני נח, וע"כ דלא דריש קורבה סמוכה לאביו, והא דכ' אביו היינו שקרובה ע"י אביו, ואילה"ק לר"מ מדכ' שאמר אברהם 'וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי' ומשמע דאחות מהאב מותרת, אבל י"ל דאמר להם למה 'ותהי לי לאשה' פי' שהיא מותרת לו שהם חששו לזרע האם ולא לזרע האב, אבל האמת דשרי ליה משום שהיא בת אחיו.
הכלל בעריות לגוי, כל ערוה שבי"ד של ישראל ממיתים עליה בני נח מוזהרין, וכל שאין בי"ד ממיתין כאיסור כרת אין בן נח מוזהר עליה, וילה"ק מאחותו דאין מיתה בידי בי"ד אלא כרתובן נח מוזהר עליה ובאחותו מאמו לכו"ע, והנה בבבלי מבואר דלמ"ד זה אחותו מותרת, ואי הירו' לא ס"ל הכי צ"ע מנין לכלל זה, ועוד דלמבואר לעיל דקרובות ע"י קידושין ליכא בגוי לא משכחת ערוה שהן במיתה מלבד אמו ואשת אביו, ואי לא נילף לאשת אביו, נמצא דאסור רק באמו, וא"כ צ"ע איזה ערוה בא לרבות, עוד ילה"ק דכ' 'ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך' שהוזהרו על כל המעשים, שאין הקב"ה מעניש אא"כ הזהיר.
איסור עריות בעבד, ר"ח אמר דעבד מותר באחותו דאפי' אחות מאם ליכא דאין לו יחס כלל, וליכא למיחש לאיחלופי בישראל, ואילה"ק ממתני' דשפחה דמי לעכו"ם, דה"מ לענין יבום וחליצה. ר' יוסי אמר בשם ר' יוסיהתנאעבד שבא על אמו חייב חטאת דכ' 'ואמרת אלהם' לרבות את העבדים, הנה אפש"ל דר' יוסי פליג על ר"ח דעבד מותר באחותו וכן מבואר להדיא בבבלי, אבל אפש"ל דלא פליג אלא איירי בבא על אמו גויה האסור לגוי, וס"ד דעבד יהא מותר בה, ואף דל"א דכקטן שנולד דמי ויש לו שאר לאמו, אע"פ דס"ד דשרי שיצא מכלל בן נח [כ"פ רש"י למ"ד דעבד מותר באמו], אבל הק' דילמא דוקא לחטאת חלב והא דבעי לרבות עבד לחטאת, אף דחייב במצות כאשה, י"ל כיון דכ' 'בני ישראל' דמשמע בנ"י ולא גרים.
פי"א ה"ג
סד ה' נשים שנתערבו וולדותיהן ויש לכל אחת בן ודאי, הגדילו ונשאו נשים ומתו, כל אחת טעונה יבום אחר ד' חליצות מה' יבמים, ואף דאין חליצה אחר חליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, ה"מ בודאי משא"כ בספק וחליצת מעוברת לא מהני כיון דאין יבום מעוברת מהני בודאי, ודוקא אם ייבמו [ולא א' את כולן], דבאופ"ז דילמא ייבם את יבמתו.
פי"א ה"ד
תערובת ולד אשה בולד כלתה ויש להן עוד בנים ודאי, והגדילו ונשאו נשים, ומתו, בני הכלה, חולצין ולא מייבמין דשמא הם נשות אחי אביהן,ובני הזקינה או חולצין או מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת בן אחיו המותרת, ואם מתו הכשרים התערובות חולצין לנשי בני הזקינה, ולנשי בני הכלה א' חולץ וא' מייבם אחר שחלץ הראשון.
פי"א ה"ה
תערובת ולד כהנת בולד שפחתה, אוכלין בתרומה, דעבד כהן אוכל תרומה, וחולקין חלק א' בגורן פי' ולא ב' חלקים וקמ"ל שנותן לשניהם חלק א', ומשמע דאיכא שיעור לחלק בגורן, א"נ קמ"ל שאין נותנים להם בגורן עד שיבואו שניהם, וכדתני ר"ח דאין חולקין לנשים ועבדים בגורן ונח' בבבלי אי נשים משום גרושה שלא ידעו בה או משום יחוד, ועבדים כדי שלא יבואו להעלותו ליוחסין, אבל נותנין להם מתנות כהונה בבית והיינו לעבד משום רבו, ואין מטמאים למתים ואין נושאין נשים כשרות ופסולות ולהלן ה"ו יתבאר בשחררו זה את זה.
ספק ולד כהנת וולד שפחתה, מביאין מנחה וקריבה כליל כדין מנחת כהן, ומתנים שיקריב למי שהוא כהן, ואף מביאים ב' מנחות א' קריבה כליל ואחת נקמצת ונאכלת, אבל אין מעידין יחד להחשב כעד אחד דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דא"א להרוג את א' מהם אם יוזמו שלא הרג זה שהעידו עליו.
פי"א ה"ו
תערובת ולד כהנת וולד שפחתה שהגדילו ושחררו זה את זה, נושאים נשים רק הראויות לכהונה ולא פסולות כגון גרושה וחלוצה, ואין מטמאים למתים, ואם נטמאו אין לוקין דכל א' קאמר דלאו כהן הוא, ואין אוכלין בתרומה, ואם אכלו אין משלמים קרן וחומש וכ' תוס' דמ"מ מפרישין לכפרה ואין משלמין, ואין חולקין בגורן,אבל מוכרין תרומה והדמים שלהם דהמע"ה [ול"א דחולקין בגורן ממ"נ, דחייש' דאתי לידי תקלה דהלא עבד שנשתחרר הוי זר,] ואין חולקין בקדשי מזבח כגון עורות של קדשים, ואין נותנים להם קדשים להקריב, אבלאין מוציאין מהם את שלהם פי' אם היו חייבים חטאת או אשם או עולה אין כופין אותן ליתן לאנשי משמר, דכהן מקריב אפי' שלא בזמן משמרו, וצ"ע דנימא דאנשי משמר מעכבין עליהם מליתן לכל כהן שירצה, ופטורין מזרוע לחיים וקיבה דכ' 'מאת העם' ולא מאת הכהנים, ובכורן רועה עד שיסתאבאף בזמן הבית, דאינם יכולים לאוכלו ואין יכולים ליתן לכהן עבור הבשר דאינו נאכל להם, וצ"ע וכי בשביל רווח שלהם יעברו על בל תאחר, ונותנים להם חומרי ישראל וכהנים ופי' בבבלי דמנחתן נקמצת כישראל ואין שייריה נאכלין ככהן.
הטעם דמותרים לשחרר זה את זה, הנה נח' ר"י ור"ע בבבלי גיטין לח: לר"ע המשחרר עבדו עובר בעשה דכ' 'לעולם בהם תעבודו', ולר"י הוי רשות ולא חובה, ואי"ל דמתני' רק בדיעבד וכריה"ג דאסור לשחרר עבד, אלא אף לכתחילה ושאני מתני' משום תיקון הוולד שאין להם את מי לישאדאסורים בכשרות ופסולות ו'לא תהו בראה לשבת יצרה' הוי לצורך, א"נ דמשום מצות שבת היא מצוה רבה, ודחי לעשה דלעולם בהם תעבודו, והנה מבואר בגיטין דחצי עבד חצי בן חורין כופין את רבו, ומבואר בבבלי דהיינו למ"ד דמותר לשחרר, ואפש"ל דהירו' ס"ל דשאני חצי עבד דמחוייב בודאי בפ"ר, אבל הכא אי הוי עבד לא מחוייב בודאי.
סה היכולים להקריב בעצמם בזמן המשמר, כל כהן יכול להקריב דכ' 'ובא בכל אות נפשו ושרת',וזקן או חולה שיכולים לעבוד רק ע"י הדחק נותנים לכל משמר שירצו ועורן ובשרם שלהם, וטמא או בעל מום שאינם יכולים לעבוד מצד הדין, נותנים דוקא לאותו משמר, ועורן ובשרם של אותו משמר, וספק כהן וספק עבד דמתני' מסתבר לעשות כבעל מום, אבל במתני' עשו כזקן או חולה כנ"ל.
פי"א ה"ז
ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון, פי'שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים כדי להבחין בין זרע כשר לזרע פסול, שאין השכינה שורה אלא על הודאים שזרעו מיוחס אחריו, היו לה בנים אחרים מהראשון והשניומת הספק בלא בנים, חולצין ולא מייבמין, וכן כשמת א' מבני הראשון או השני הספק חולץ ולא מייבם, היו לו אח מהראשון ואח מהשני שלא מאותה האם, וספק זה הוי יחיד לאמו,או חולץ או מייבםממ"נ דהוי או אשת אחיו, או נכרית אצלו, והיינו שאין עוד אחין, [ולישנא דמתני' אחין צ"ע], ואם מת הספק א' חולץ תחילה וא' מייבם.
היו הראשון והשני א' כהן וא' ישראל, נותנים עליו דיני כהן וישראל כנ"ל ה"ו, ואם היו הראשון והשני כהנים הוא אונן עליהם והם עליו פי' שאינם אוכלים בקדשים ביום המיתה, ואין מטמא להם והם לא מטמאין לו דדלמא אינו אביו,והוא לא יורש אותם שמדחין לספק ואין ספק מוציא מידי ודאי,אבל הן יורשין אותו דממון המוטל בספק חולקין, ופטור מספק על מכתו וקללתו של אביו, ועולה במשמרו של זה ושל זה עולה לעבודה בע"כ, א"נ בעל כרחם, מפני פגם משפחה ולא סגי שיעבוד בא' משום הרואין את זה ולא רואין את זה, ואינו חולק עמהם, ואם היו שניהם באותו משמר ומאותו בית אב, נוטל חלק א'.
האופן שנשאת לשנים במתני', אי"ל שמת הראשון דתנן שהם אוננין עליו, ואי"ל בגירש, דא"כ יוכל הספק ליטמא לראשון בממ"נ או שהוא בנו או שהוא חלל, וצ"ל באנוסה וכר' יהודה דאף אנוסה צריכה להמתין ג' חדשים, אבל לר' יוסי אין אנוסה צריכה ג' חדשי הבחנה דאשה זונה מתהפכת ואינה יולדת.
אנינות ואבילות על נפל, תני אוננין ומטמאין על הספק נפל וכרשב"ג דעד ל' יום הוי ספק, ונוהג אנינות שהיא ד"ת, ולגי' זו נמצא דאין מתאבלין עליו משום שאבילות דרבנן, אמנם בתוס' הגי' אוננין ומתאבלין עליו, והסיק מכך הרמב"ן דאבילות יום הראשון דאו', ובחזו"א כ' דלרשב"ג לא הוי ספק גמור ולכך מתאבלין עליו, ואף דבגמ' בבלית מבואר דאין מתאבלין לרשב"ג מ"מ הירו' פליג,והביאו ראיה דתנן הוא אונן עליהן והן אוננין עליו אלא דיש לעי' דהוי ספק גמור, עוד צ"ע ההו"א שלא ינהג אנינותדאו'.
בן ח' חדשים, אין אוננין ומתאבלין עליו, כר' אשייאן דא"ל ר' יסא דאינו אונן ומתאבל, ומשום דהיו לו סימן והיינו שבא על אשתו ופירש עד ח' חדשים אבל אי"ל סימנים בגופו, כיון דלא מחזיקים ע"י שערו וציפרניו לעשותו בן ח', עוד אמרו בבן ח' חדשים הוי כנפל ואין מטלטלין אותו בשבת, אבל אמו שוחה ומניקתו.
מילת ספק בן ח' ספק בן ט' בשבת, לר' יוסי בר בון מותר למולן בשבת ממ"נ דאי הוי בן ח' נמצא מחתך בשר בעלמא, אבל הק' רבנן דקיסרין מנין שמותר לחתוך בשר שלא לצורך.
ממתי איכא חזקת חי באדם ובהמה, בנולד ודאי לחודשיו בן יום א' בחזקת חי, וכשיש ספק אם כלו חדשיו, לרשב"ג, באדם מבן חודש כדכ' 'ופדויו מבן חודש תפדה', ובבהמה מבן ח' ימים דכ' 'ומיום השמיני והלאה', ולרבנן מבן יום א', והלכה כרשב"ג.
סו התראת ספק, ספק בן ט' לראשון או ז' לאחרון שהכה או קילל את זה ואת זה, פטור משום מכה ומקלל אביו, אף שודאי עבר, מ"מ התראת ספק לא שמיה התראה, ול"ד לר"ל דהעושה מלאכה בב' יו"ט של גלויות אינו לוקה, אלא אף לר' יוחנן דלוקה, שאני יו"ט דאפשר לברר איסורו ואיגלאי מילתא למפרע דאותו יום היה יו"ט, משא"כ באביו א"א לידע.
הכה או קילל את שניהם כאחת שחבט במקל א' לשניהם לת"ק חייב דהוי התראת ודאי, ור"י פוטר, והנה אי"ל דטעמא דר"י משום התראת ספק כיון דהאוכל כזית מגיד הנשה של ימין ושמאל, לת"ק סופג שמונים, ולר' יהודה ארבעים דמספק"ל האם של ימין או שמאל, ולכאו' הו"ל לר"י לפטור לגמרי דהוי התראת ספק, ואי"ל דשאני ספק בעיקר הלאו דמחמת ספק אסור לעשות כן להיכא דיש ספק האם הלאו אוסר לעשות מעשה זה,מ"מ אין לחלק כן כיון דא"כ נבילה שבטילה בשחוטה דהוי ודאי שנסתפק לו יהא פטור וודאי שאינו כן אבל י"ל דשאני ספק אביו דפטר ר"י מדכ' 'אביו' דבעי אביו ודאי ולא ספק.