פי"ד ה"א
עח נישואי פיקח וחרש, חרש שנשא פיקחת או איפכאשאין נשואין מד"ת אלא רבנן תקנו להם קידושין יכול לקיים או להוציא, וכונס ומוציא ברמיזה או ע"י אחרים.
באלו קידושין מהני גט בחרש, קידשה בכסף מגרש, אבל ביאה אין כנגדה גט י"מ דס"ל לירו' דקידושי ביאה בחרש מהני מד"ת דהאשה מקנהאתעצמה, משא"כ בכסף ושטר שצריך החרש להקנות הכסף, ולפי"ז מיירי הירו' דוקא בפיקחת, א"נ שאני כסף דבעי אמירה ולכך לא מהני בחרש דרמיזה לאו כדיבור, והקר"א פי' דאף ביאה מדרבנן, ולא מהני גט משום דאי"ז רמיזה כנגד הקידושין.
נ"מ בהא דאין קידושי חרש מד"ת, הבא על אשת חרש או שוטה, אפי' אשם תלוי אין לו ול"א דהוי ספק אשת איש, וכן פיקחת שנתקדשה לחרש וקידשה אחר תפסי בה קידושין בודאי, וכן מד"ת אם גירשה השני מותרת לחזור לו אבל מדרבנן תני ר"ח דאסורה לחזור לו, אמנם נתגרשה מפיקח ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לו דלא אהנו נישואי חרש לאסור עליה, וכן גי' הרמב"ם אבל גי' הראב"ד דאיכא איסור.
אשתו של חרש שהלך בעלה למדה"י, ונשאת לפקח ובא בעלה, תצא מזה ומזה, ואשתו של פיקח שנשאת לחרש ובא בעלה, אף זו בכלל קנס כדי שתבדוק יפה יפה.
פיקחת שנתחרשה או נשטתתה, פיקח שנשא פיקחת ונתחרשה, יכול להוציא אף דעתה אין בה דעת מ"מ מגרשה בע"כ, ואם נשטתתה לא יוציא, י"א מפני גרירה שנגררת אחר כל א' וא', וכדי שלא ינהגו מנהג הפקר גזרו שלא יועיל גט, וי"א משום שאין יכולה לשמור גיטה, ונ"מ דאי גירש למ"ד משום גרירה מהני דהוי תקנה דרבנן, עוד נ"מ ביש לה בן ואב ואח דיכולים לשמור גיטה ולא אותה, עוד נ"מ פעמים שוטה פעמים חלומה דיש חשש גרירה אבל יכולה לשמור גיטה.
נתחרשהאו נשטתה לא יוציא עולמיתויתבאר בהמשך.
פי"ד ה"ב
ההבדל בין איש לאשה שנתחרשו, אמרו לר"י בן נורי דשאני איש שלא יוציא עולמית כיון דמוציא לדעת, משא"כ אשה שיוצאת אף שלא לדעת, ור' חנינה הק' דשאני פיקחת שיכולה לקנות עצמה מתגרשת אפי' בע"כ משא"כ חרשת, ואף דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא דחרשת שהשיאה אביה יוצאת בגט, ואמרו אף נתחרשה בכלל, מ"מ ס"ל לר"ח להק' כן כיון דהק' על האמרו לו, וס"ל דר"י בן גודגדא איירי בחרשת שהשיאה אביה, אבל ר' יוסה ס"ל דאיירי בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה, ולפי"ז שפיר אמרו לו דאף פיקחת שנתחרשה.
הנה משניות דלהלן איכא רישא דאיירי שהנישואין והזיקה שוה מדרבנן, ואיכא סיפא כשאין הנישואין והזיקה שוה אלא א' דאו' וא' דרבנן, ולא אמרו לחרש נשוי פיקחת ופיקח נשוי חרשת דהיה צריך לכתוב לאחר הסיפא, או דומיא דרישא שהזיקה והנישואין שוים.
פי"ד ה"ג
עט יבו"ח בב' אחין הנשואין מדרבנן, ב' אחין חרשים נשואין לב' אחיות פקחות או חרשות או א' חרשת וא' פיקחת, או ב' אחיות חרשות נשואין לב' אחין פקחין או חרשין או חרש ופיקח וכל הני הוו נישואין דרבנן,פטורים מחליצה ומיבום דאחות אשה דרבנן פטרה לזיקה דרבנן, ואם היו ב' נכריות יכנסו, ואם רצו להוציא יוציאו.
יבו"ח בב' אחין הנשואין א' מדאו' וא' מדרבנן, ב' אחין חרש ופיקח נישואין לב' אחיות פיקחות, מת חרש תצא אשתו משום אחות אשה דאו' דדחיא לזיקה דרבנן, וכן צרתה פטורה משום צרת אחות אשה, [דומיא דבתו הפוטרת צרתה] ואם מת פיקח, החרש מוציא את אשתו בגט דזיקה דאו' אוסרת את אשתו הנשואה מדרבנן, ואשת אחיו אסורה עולמית דיבום אסור, וחליצת חרש לא מהני.
פי"ד ה"ד
ב' אחין פקחין נשואין לב' אחיות חרשת ופיקחת, מת בעל חרשת, תצא משום אחות אשתו ואף צרתה פטורה משום צרת אחות אשה, [דומיא דבתו הפוטרת צרתה], ואם מת בעל פיקחת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצהששניהם פקחין.
פי"ד ה"ה
ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' אחיות חרשת ופיקחת, מת חרש בעל חרשת, תצא משום אחות אשתו וכן צרתה כנ"ל, ואם מת פיקח בעל פיקחת מוציא החרש את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם.
פי"ד ה"ו
ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' נכריות פיקחות, מת פיקח, החרש כונס דחרש הבא על יבמתו קנאה, ואינו מוציא לעולם דאין בו דעת לגרש, מת חרש, הפיקח או חולץ או מייבם ואוכלת בתרומה דנתכוין לקידושין גמורין, ולא דמי ליבם חרש המייבם מחמת בת ישראל הנשואה לאחיו חרש אינה אוכלת בתרומה ואף דיבום חרש מד"ת מ"מ ביאה גרועה היא ואינה אלא אירוסין, וברייתא דלהלן פליגא דפיקחת לפני חרש אוכלת.
פי"ד ה"ז
ב' אחין פקחין נשואין לב' נכריות פיקחת וחרשת, מת בעל החרשת, בעל הפיקחת כונס ויכול להוציא, ואם מת בעל פיקחת בעל החרשת חולץ או מייבם.
ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' נכריות חרשת ופיקחת, מת חרש בעל חרשת, הפיקח כונס ויכול להוציא, ואם מת פיקח בעל פיקחת, חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא עולמית.
פיקחת שנפלה לפני חרש אוכלת בתרומה דתניא בת ישראל פיקחת מאורסת לכהן פיקח ונתחרש או נתחרשה קודם נישואין, אינה אוכלת בתרומה, ואם מת, אפי' יבם חרש מאכיל דביאת יבום קונה ואי"צ דעת בזה, ובזה יפה כח היבם מכח הבעל.