פט"ו ה"ז
עדות אשה על בעלה כלפי צרתה שאינה מכחישה, לר"ט היא
פט"ז ה"א
תנשא ותטול כתובה, וצרתה אסורה, ואף אוכלת בתרומה, פה האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י, ואמרו לה שמת
ולר"ע אסורה להנשא ואסורה לתרומה י"מ דנאמנת רק לחומרא,
בעלה לא תנשא לשוק שמא חייבת ביבום, ואף דרוב נשים יולדות מ"מ סמוך מיעוטא לחזקת שהיתה עומדת ליבום, ולא תתייבם שמא מעוברת צרתה ופטורה מיבום,והא דאינה ממתנת ג' חדשים של הבחנה, כיון דלא מהני הבחנה אלא באשה עצמה פי' דלאחר ג' חדשים ל"ח לחליצת מעוברת, אבל בצרתה שאינה כאן, יש לחוש דאכתי היא מעוברת, והוי חליצת מעוברת, והא דלא מהני דתמתין ט' חדשים וממ"נ אי איכא בן לא הוי חליצה ואי ליכא הוי חליצה, י"א כדי שלא תצטרך כרוז לכהונה לומר שלא נאסרה בחליצה, וחייש' שישמעו לאיסור ולא להיתר, ויראו שהתירו חלוצה לכהונה, וי"א דכ' 'כי ישבו' והיינו בודאי ולא בספק.
חשש שחמותה ילדה, אשה שהלך בעלה וחמותה למדה"י אי"צ לחשוש שחמותה ילדה כשיצאה ריקנית, והא דחייש' שצרתה ילדה, דאזלי' אחר רוב נשים יולדות, אבל בחמותה אין לחוש דכ' 'כי ישבו' בודאי ולא בספק. חמותה שיצאה מליאה, לת"ק חוששת דבמליאה חשיב ישבו אחים יחדיו, ואף דשמא נקיבה היא, מ"מ מספק ד"ת אסורה לשוק, ובראשונים פי' דבריקנית ל"א דמחצה נקבות ומיעוט מפילות וחזקתה מותרת לשוק, אבל במליאה חזקתה ליבום ול"ח למפלת, ולר' יהושע אינה חוששת דחייש' למפלת ואיכא ב' ספיקות נקבה ומפילה ואזלי' לקולא בד"ת והא דלא אמרו דרבנן, עי' לעיל פ"ז ה"ג.
פט"ז ה"ב
ב' יבמות שהלכו בעליהן למדה"י, שתיהן אומרות שמתו בעליהן, אסורות דזקוקות ליבום, דאין אשה נאמנת על יבמתה, לזו עדים ולזו אין עדים, זו שיש לה עדים אסורה דאין יבמתה נאמנת שמת בעלה,וזו שאין לה עדים מותרת דנאמנת על בעלה, ועל יבמה יש עדים, לזו בנים ולזו אין בנים ואין עדים, שיש לה בנים מותרת ושאין לה בנים אסורה.
לזו בנים ועדים ולזו אין כלום, שתיהן מותרות זו בבניה, וזו בעדיה.
ב' יבמות שהעידו על בעליהן שמת ונתייבמו ומתו היבמין, לת"ק אסורותאף שנתייבמו בהיתר, ולר"א כיון שהותרו מותרות לכל אדם, הנה אי"ל דטעמא משום שאינה חשודה לקלקל לעצמה ולכך נאמנת ליבמתה ולס"ד זו נאמנת רק היכא שמעידה על עצמה,מ"מי"ל דר"א פליג וס"ל דאשה נאמנת על יבמתהכדתנן דאשה שהלכה היא ובעלה ואמה ומת בעלה תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה, דחשודה לקלקל עצמה בשביל צרתה, ומהא דר"א לא פליג התם דאין אשה חשודה לקלקל עצמה בשביל צרתה, ש"מ דר"א פליג דאשה נאמנת על יבמתה, ועוד יש להוכיח דאי"ל דטעמא דר"א משום שאינה חשודה לקלקל עצמה בשביל אחרת, דשמא שלח לה בעלה גט ואינה מקלקלת עצמה, ואין לדחות דאי בעלה כהן נמצאת שמקלקלת עצמה, כיון דחשודה לעשות בניה חללין לאחר שנתגרשה בשביל לעשות בני צרתה ממזרין מחמת איסור אשת איש.
פט"ז ה"ג
אופן עדות על מתלהשיא את אשתו,אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אבל אם נשחת או שראה רק גופו אין מעידין, ולר"ת מתני' כשלא נשתייר גופו, אבל אם נשתייר מעידין על גופו בטביעות עין, ופנים היינו לסתות. מצינו דחוטם הוא הכרת הפניםדכ' 'הכרת פניהם ענתה בם' ופי' רב דהיינו חוטם, ואמרו דמי שלא רוצה שיכירוהו יתן רטיה על נחיריו, כדהוה בימי ארסקינס המלך שהיו בני ציפורי נתבעין למלך ועשו כן, ולבסוף סיפרו עליהם לה"ר שהחביאו פניהם ונתפסו א"נ נתפס הכזב שלהם.
כ' במלחמת אביה נכד שלמה עם ירבעם 'ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה' ונצחו שנשענו על אלקי ישראל, ומכה רבה י"משהעביר פני ישראל שחתך חטמם ולא יכלו להכיר האנשים ועיגן נשותיהם, וי"מ שהושיב משמרות ג' ימים עד שנתקלקלו ולא יכלו להעיד עליהם כדלהלן, וכדכ' שלא יכלו להנשא 'עצמו לי אלמנותיו מחול ימים'.
עוד תנן במתני'אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף שיש סימנים בגופו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, דסימנים משתנים אחר מיתה, ולר"ת מעידין בטב"ע, וכן לא מהני סימנים בכליו דחייש' לשאלה.
עד מתי מעידין על הכרת מיתה, לת"ק אין מעידין אלא תוך ג' ימיםדצורת המת משתנה אחר ג' ימים,ולר"י בן בבא אין כל בנ"א והמקומות שוים.
אין מעידין אלא על ודאי מת, אין מעידין על מגוידמנותח ומלא פצעים, וצלוב תלוי על עץ, וכן על חיה אוכלת בו דחייש' בכל אלו שמא ניצל כפי שיתבאר להלן, אבל במקום שיוצאת נפשו מעידין.