בילדותו התלווה לאביו, שמאחוריו חמישים אלף בריתות, והוא ממשיך את המורשת. סבא, אב ונכד, שנימולו זה אחר זה, וסיפור מופלא של השגחה פרטית בקליבלנד
תעודת זהות
הרב יעקב יודעף, חסיד סאטמר, נולד וגדל בנתניה. בבית שבו ברית המילה הייתה חלק בלתי־נפרד מחיי היום־יום. אביו היה מוהל ותיק, שלדברי בנו ערך כחמישים אלף בריתות ושימש מוהל באזור השרון ובבית היולדות לניאדו. כיום הרב יודעף, תושב בני־ברק, משמש מוהל, לצד עבודתו כמנכ"ל ארגון 'הצלה'. במלאכת המילה הוא עוסק מאז נישואיו, בשנת תשנ"א, אך למעשה צעד בעקבות אביו כבר בילדותו.
ילדות
מגיל שנתיים־שלוש הייתי הולך עם אבא לבריתות. בשבתות היה אבי הולך מברית לברית, ואני לצידו. גם בימי חול, אחרי סיום הלימודים בתלמוד תורה, הייתי מצטרף אליו. לפעמים נערכו כמה בריתות בתוך זמן קצר, והיינו ממהרים ממקום למקום. הרב שמואל הלוי וואזנר הכיר היטב את אבי, וכשהייתי בא איתו לבריתות היה מכה בעדינות על ידי ואומר שרואים על הידיים שלי שנועדתי למקצוע.
צ'אפחה
לאורך שנים התנדבתי באגודת 'אפרת', בעריכת בריתות לתינוקות שנולדו בזכות פעילות הארגון. לעיתים שימש הראשל"צ הרב עובדיה יוסף סנדק בבריתות שערכתי. באחת מהן ביקש אבי היולדת לקרוא לנכדו נמרוד. הרב עובדיה נתן לו צ'אפחה ושאל אם הוא יודע מי היה נמרוד, ומייד הכריז: "וייקרא שמו בישראל אברהם".
שלושה דורות
בימי העלייה הגדולה מברית־המועצות נערכו בלניאדו כשלושים בריתות ביום לעולים החדשים. בין המראות שנחרתו בזיכרוני היה מעמד שבו נערכו זו אחר זו בריתות לסבא, לאב ולנכד. שלושה דורות התייצבו יחד לקיים את המצווה, אחרי שנים שבהן לא התאפשר להם לקיימה. אלה רגעים שקשה לשכוח.
חובש
לא פעם אני בא לברית כשאני חובש את כובע המוהל, אבל נדרש גם להפעיל את הכשרתי כחובש בכיר. הדבר משמעותי במיוחד בבריתות של תינוקות עם מורכבות רפואית, שבהן נדרשת הכשרה מתאימה.
שכנוע
פעם אחת באתי לעריכת ברית והסבא סיפר לי לפי תומו שהתינוק קיבל המוגן במשך יומיים. במצב כזה חייבים לדחות את הברית. בני המשפחה, שכבר הכינו סעודה מפוארת, לא רצו לשמוע על דחייה. לא התעמתּי איתם. התחלתי לדבר על הזכות הגדולה לקיים מצווה נדירה כל־כך, ובהדרגה הסברתי שהשמחה האמיתית היא דווקא בשמירה על בריאות התינוק ובהמתנה למועד המתאים. המשפחה קיבלה זאת, ובסופו של דבר נערכה הברית כעבור כמה ימים.
מקצוען
יש הסבורים שלטובת התינוק מוטב שהמוהל יהיה רופא. אני יכול לקבוע שמוהל, שמאחוריו אלפי או רבבות בריתות, הוא המומחה הנכון ביותר לעריכת ברית, הרבה יותר מרופא שאין זה עיקר עיסוקו. יש המעדיפים רופא בגלל שהוא רשאי לעשות הרדמה מקומית. ואני אומר שהדקירות של זריקות ההרדמה כואבות לתינוק הרבה יותר מהברית עצמה, אלא שעושים זאת בחדר צדדי, הרחק מעיני הקהל. מוהל מנוסה עושה ברית בצורה שהתינוק כמעט אינו חש כאב.
השגחה
סיפור מופלא במיוחד התרחש בשנה שעברה בקליבלנד. סבי קבור בעיר, אחרי שלפני כמאה שנה בא לשם, כדי לבדוק הצעת עבודה כשוחט. הוא התרשם שאין זה מקום מתאים לגדל בו ילדים יהודים, והחליט לעזוב. אלא שבליל שבת, לפני מועד חזרתו, נפגע ממכונית, נפטר ונקבר במקום. אשתקד, בהתקרב יום השנה לפטירתו, בי"ד בטבת, שהיתי עם אשתי במיאמי. החלטתי לומר קדיש ליד קברו, ותכננתי מסלול טיסות מורכב, כדי להספיק להתפלל במניין במיאמי, להגיע לקליבלנד לתפילת מנחה ולשוב. כשנכנסנו לבית הכנסת בקליבלנד, התברר שיש שם תינוק בן שמונה ימים, אלא שהמוהל המקומי יצא מהעיר. אחד הנוכחים זיהה אותי ומייד עשיתי את הברית. זה סיפור מופלא של השגחה פרטית.