המשך מעמוד 3
ומכיון שעיקר מציאות ישראל היא פנימיות נפשם, לכן נקראים בלשון "ציון", כמ"ש6 "לאמר לציון עמי עתה".
והביאור בזה, "הבוטחים בהוי'" – לשון הוה הוא שתמיד בוטחים בהוי' שימלא כל צרכם בגשמיות. היינו, שלא רק סומכים על הקב"ה, שאיך שיעשה יהי' "גם זו לטובה"7, ו"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"8, כי זה אינו קשור לביטחון בהוי'. אלא "בוטחים בהוי'" הוא שיש להם וודאות מוחלטת שהקב"ה ימלא כל צרכיהם בגשמיות9.
וזהו הפירוש כאן "כהר ציון" – שבחינת "ציון" שבישראל, פנימיות הנפש, היא אצלם באופן של "הר": (א) שנראה בגילוי. (ב) והוא מקום גבוה שממנו ניתן לשלוט על כל השטח שלמטה10. ואז הם במעמד ומצב של "לא ימוט" – שלא חסר להם כלום בפועל ממש. כי פנימיות נפשם מאירה בגילוי וברוממות, וכשם שבה אין שינויים כך גם בכוחותיהם הגלויים אין שינויים.
וכששואלים אותם, כיצד אפשר להיות במעמד ומצב כזה נעלה, הרי באופן טבעי יש באדם שינויים מעבר להוה ולעתיד? הם עונים, שזהו מפני שהם "כהר ציון".
6) ישעי' נא, טז. וראה ירושלמי תענית פ"ד סה"ב. מגילה פ"ג סה"ו. ראה ד"ה ציון במשפט תשל"ה (סה"מ מלוקט א' ע' קנא ואילך).
7) תענית כא, א. סנהדרין קח, סע"ב.
8) ברכות ס, ב. וראה לקו"ש ח"ב ע' 393 ואילך ביאור ב' הלשונות.
9) ראה לקו"ש חל"ו ע' 3 ואילך עיי"ש.
10) ראה פרש"י ברכה לג, כז.