נקודות משיחות קודש בעניני גאולה ומשיח

לִחְיוֹת עִם מָשִׁיחַ

כָּל מַעֲשָׂיו וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם, הֵן הָעֲבוֹדָה עִם עַצְמוֹ וְהֵן הָעֲבוֹדָה עִם הַזּוּלָת, צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲדוּרִים וְנַעֲשִׂים לְשֵׁם מַטָּרָה וְתַכְלִית אַחַת: לִפְעֹל אֶת תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהִיא – "גִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי" (תַּנְיָא פֶּרֶק ל"ז).

וְאַף עַל פִּי שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּעֲבוֹדָה זוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, "כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת", מִכָּל מָקוֹם, עָלָיו לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּחַיּוּת עֲצוּמָה, כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ פּוֹעֶלֶת תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאָז הוּא עוֹבֵד אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל תֹּקֶף הַחַיּוּת שֶׁמִּצַּד "יְחִידָה" שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא "חַי עִם מָשִׁיחַ".

(ספר השיחות תשמ"ח ח"ב, עמ' 514)

גְּאֻלָּה תּוֹךְ כְּדֵי הַגָּלוּת

כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה – לֹא יַפְרִיעוּ לוֹ קְשָׁיֵי וְחֶשְׁכַּת הַגָּלוּת מִלַּעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב. וְאָז תִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ מֻשְׁלֶמֶת, הַיְנוּ תּוֹךְ כְּדֵי "גְּאֻלָּה" מִכָּל מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב, מֵעֵין וְדֻגְמַת הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, בִּבְחִינַת "עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ".

וּמוּבָן שֶׁעֲבוֹדָה מֻשְׁלֶמֶת זוֹ אֵינָהּ בִּסְתִירָה כְּלָל לְצִפִּיָּה, בַּקָּשָׁה וּתְבִיעָה מִקֶּרֶב וְלֵב עָמֹק לַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, שֶׁהֲרֵי שְׁלֵמוּת זוֹ אֵינָהּ בְּעֵרֶךְ כְּלָל וּכְלָל לַשְּׁלֵמוּת שֶׁתִּהְיֶה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה (הֵן לְגַבֵּי מִצְווֹת שֶׁלֹּא נִתָּן לְקַיְּמָן עַכְשָׁו, וְהֵן לְגַבֵּי מִצְווֹת שֶׁקִּיּוּמָן גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה).

(לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 275)

אָנוּ רוֹצִים מָשִׁיחַ עַכְשָׁו

יְהוּדִי צָרִיךְ לִרְצוֹת וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַגְּאֻלָּה, וּבַקָּשָׁה זוֹ עַצְמָהּ (וְהִתְבּוֹנְנוּת בְּנוֹשֵׂא הַגְּאֻלָּה) נוֹתֶנֶת לוֹ סִיּוּעַ וְעִידוּד רַב בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כְּשֶׁאוֹמְרִים לִיהוּדִי שֶׁ"הִנֵּה הִנֵּה מָשִׁיחַ בָּא", אוֹ "אָנוּ רוֹצִים מָשִׁיחַ עַכְשָׁו" – הֲרֵי זֶה פּוֹעֵל זֵרוּז וְהוֹסָפָה בַּעֲבוֹדַת ה', וּזְהִירוּת יְתֵרָה יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיָדוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁיְּעַכֵּב חַס וְשָׁלוֹם אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ.

(לקוטי שיחות ח"כ, עמ' 234)

לְבַקֵּשׁ מָשִׁיחַ בְּכָל הַשָּׂפוֹת

יֵשׁ לְבַטֵּא אֶת הַצִּפִּיָּה וְהַגַּעְגּוּעִים לַמָּשִׁיחַ גַּם בְּאַנְגְּלִית, וּבְכָל שָׂפָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיד זֹאת. שֶׁכֵּן (א) כָּךְ יֵדַע כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל רוֹצִים מָשִׁיחַ עַכְשָׁו. (ב) יֶשְׁנָם יְהוּדִים שֶׁמִּסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת שָׂפָה זוֹ קְרוֹבָה אֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין זְמַן לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזֹר לִשְׂפָתוֹ הָאֲמִתִּית, לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי צְרִיכִים אֶת מָשִׁיחַ עַכְשָׁו – אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַכְרִיז וְלִצְעֹק זֹאת בִּשְׂפָתוֹ: "וִוי וָואנְט מָשִׁיחַ נָאוּ"!

(שיחת ח"י אלול תשמ"ב)

לְהַרְגִּישׁ שֶׁמְּבִיאִים אֶת הַגְּאֻלָּה

כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי לוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ מְקַיֵּם מִצְוָה – הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּדָע לַהַשְׁפָּעָה וְלַפְּעֻלָּה שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ זוֹ. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מֻרְגָּשׁ בּוֹ שֶׁזּוֹהִי "זְרִיעָה" שֶׁתָּבִיא אֶת הַ"צְּמִיחָה", אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ.

יִתָּכֵן שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתוֹ יְכוֹלָה לְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, אַךְ אֵין זֶה שַׁיָּךְ אֵלָיו, לַעֲבוֹדָתוֹ. וּבִשְׁנֵי אֳפָנִים: א. אֵין הוּא לוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת בִּשְׁבִיל לְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה; ב. לֹא אִכְפַּת לוֹ אִם הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה בִּזְמַן מְאֻחָר יוֹתֵר, אוֹ בְּדוֹר אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, דַּי לוֹ בְּכָךְ שֶׁהוּא "זוֹרֵעַ" אֶת הַגְּאֻלָּה.

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁעֲבוֹדַת הַגָּלוּת צְרִיכָה לִהְיוֹת חֲדוּרָה בְּצִפִּיָּה וּבְגַעְגּוּעִים תְּמִידִיִּים לַגְּאֻלָּה. בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ צָרִיךְ יְהוּדִי לְהַרְגִּישׁ, שֶׁהוּא מֵבִיא וּמְמַהֵר אֶת הַגְּאֻלָּה.

(לקוטי שיחות חכ"ב, עמ' 76)

הַאִם דַּוְקָא אֲנַחְנוּ רְאוּיִים?

טוֹב וּקְדֻשָּׁה הֵם דְּבָרִים נִצְחִיִּים, וְכַאֲשֶׁר יְהוּדִי מְקַיֵּם מִצְוָה הֲרֵי "יִחוּד זֶה לְמַעְלָה הוּא נִצְחִי לְעוֹלָם וָעֶד" (תַּנְיָא פֶּרֶק כ"ה). מַה שֶּׁאֵין כֵּן רַע אֵינוֹ מְצִיאוּת אֲמִתִּית, שֶׁכֵּן כָּל עִנְיָנוֹ הוּא הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר בִּלְבַד, וְכַאֲשֶׁר אָדָם נֶעֱנָשׁ עַל חֶטְאוֹ (דָּבָר הַמְנַקֶּה אֶת הַפְּגָם שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי הַחֵטְא) אוֹ שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה – מִתְבַּטֵּל הָרַע.

מוּבָן, אִם כֵּן, שֶׁבְּדוֹרֵנוּ זֶה קַיָּם הַטּוֹב שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָנוּ. וְלָכֵן נִזְכֶּה דַּוְקָא עַכְשָׁו לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּקָרוֹב, אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא "אַכְשׁוּר דָּרָא" [=הַדּוֹר אֵינוֹ רָאוּי].

(לקוטי שיחות ח"א, עמ' 245)

שֵׂכֶל לְחוּד וְרֶגֶשׁ לְחוּד

כָּל הַבֵּאוּרִים וְהַהֶסְבֵּרִים לְגַבֵּי מַעֲלַת הַגָּלוּת (זוֹהִי יְרִידָה צֹרֶךְ עֲלִיָּה, יִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ כוּ') – הֵם רַק מִצַּד שֵׂכֶל וַהֲבָנָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִצַּד רֶגֶשׁ הַלֵּב, הִנֵּה מִצַּד מְרִירוּת הַגָּלוּת – לֹא מִתְקַבֵּל שׁוּם בֵּאוּר שִׂכְלִי.

וְלָכֵן, גַּם לְאַחֲרֵי הַבֵּאוּרִים וְהַהֶסְבֵּרִים הָאֲמוּרִים – מְבַקְשִׁים וְצוֹעֲקִים בִּתְפִלָּה שֶׁהַגָּלוּת תִּתְבַּטֵּל כְּבָר וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה.

(שיחת ש"פ נצבים תשמ"א)