ילקוט לוי יצחק על התורה – שמות ל, כג

שמות ל, כג – ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים

נד
ביאור מאחז"ל (חולין קלט, ב) "מרדכי מן התורה מנין, דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא", רמז בשֵם ואותיות "מרדכי", "מר" – בחי' קטנות המוחין, "דכי" – רמז לגדלות המוחין

מרדכי מן התורה מנין דכתיב (כי תשא ל, כג) מר* דרור ומתרגמינן מירא דכיא.
(חולין קלט, ב)

מנין, לגדולת מרדכי. מר דרור, וקרי לי' ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה.
(רש"י)

וי"ל מרדכ"י שהוא מיר"א דכי"א1, תרגומו של מר דרור. מר שהוא מלשון מרירות הוא מצד קטנות2, ודכיא שהוא טהרה3 הוא מצד גדלות. והם בתיבה א' מ"ר דכ"י הוא קטנות וגדלות4 יחד.
(לקוטי לוי יצחק, ליקוטים על פסוקי תנ"ך ומאחז"ל עמוד צו)

1. * ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו'. ובתרגום אונקלוס: וְאַתּ סַב לָךְ בּוּסְמִין רֵישָׁא מֵירָא דַכְיָא.
   בסימן זה מבאר ומתרץ "שלש" שאלות ודיוקים, והם:
   א) מהו הקשר בין "מרדכי" לפי' התרגום "מירא דכיא", ש"דכיא" פירושו טהור?
   ב) מהו הקשר "מירא דכיא" לחג הפורים?
   ג) בהתרגום הוא שתי תיבות "מירא דכיא", משא"כ "מרדכי" הוא תיבה "אחת", מהו הרמז בזה?
2. ראה עוד ביאורים בזה לקמן סי' נה. נו. נז.
3. מבאר ומרמז שתיבת "מר" (מרירות) מורה על בחי' "קטנות", ותיבת "דכיא" (טהרה) מורה על בחי' "גדלות", ובשֵם "מרדכי" הוא בצירוף יחד "מר-דכי", להורות על החיבור דמוחין דגדלות ומוחין דקטנות, "נס" המלובש ב"טבע".
   וביאור הענין מובא בשאר כתבי הרב המחבר, דחג הפורים מורה על החיבור והקישור דמוחין גדלות, ומוחין דקטנות, והוא מרומז ב"יד" ענינים, והם:
   א) במגילה כתוב (אסתר א, ה) "למגדול עד קטן".
   ב) בהשם "פורים" בגי' מרומז החיבור דמוחין דגדלות – שם הוי', ומוחין דקטנות – שם אלקים כדלקמן. (לקוטי לוי יצחק, ליקוטים על תנ"ך ומאחז"ל ע' קעח).
   ג) הנס דפורים ע"י תענית ג' "ימים" – גדלות, וג' "לילות" – קטנות (שם).
   ד) נס דפורים הי' ע"י חלום דמרדכי, חלום הו"ע חיבור מוחין דגדלות עם מוחין דקטנות (שם).
   ה) "רבה" – גדלות, ו"רב זירא" – בחי' קטנות, עשו סעודה ביחד (שם).
   ו) באסתר רבה (פרשה ז, יג) ראה מרדכי ג' "תינוקות" – בחי' קטנות, שהיו באים "מבית הספר" ואמרו פסוקים – בחי' גדלות (שם).
   ז) נדדה שנת "מלכו" של עולם ע"י קול "גדיא" – קטנות וגדלות (שם).
   ח) בהנ"ל אות ה', רבה שחטי' לר"ז – רמז לקטנות וגדלות (שם).
   ט) רבה + זירא בגי' "התך" – השתוות בחי' גדלות וקטנות (שם).
   י) מצות פורים, "לא תשכח" – שכחה הו"ע קטנות, "זכור" – זכירה גדלות (שם).
   יא) ר' שמואל בר שילת – מבני המן – למד עם תינוקות של בית רבן (שם ע' קסח).
   יב) בהנ"ל אות יא, שיל"ת ר"ת "שויתי יהו' לנגדי תמיד" – השתוות גדול וקטן.
   יג) רמז בפ' "ונשמע פתגם המלך", "פת-גם" לחיבור מוחין דגדלות וקטנות (שם ע' קפב).
   יד) מרומז בשם "מרדכי" (כאן בסימן זה שבפנים).
   ראה תורת לוי יצחק, חידושים וביאורים לש"ס ע' צו וז"ל: פורים גי' ג' פעמים הוי' אלקים, שהוא התלבשות מוחין דגדלות במוחין דקטנות. כי הנס דפורים נתלבש בדרך הטבע, שהטב"ע גי' אלקים עיי"ש. והיינו: פורי"ם בגי' 336, וכן ג' פעמים שֵׁם הוי' (3 × 26 הוא 78) + ג' פעמים שֵׁם "אלקים" (3 × 86 הוא 258), וביחד: 78 + 258 = 336, דהכוונה בנס פורים הוא שבחי' שם "יהו"ה" האור שלמעלה מדרך הטבע "גדלות", יומשך ויאיר בתוך דרכי הטבע "אלקים" – "קטנות", וזהו שהגי' ד"פורים" הוא דוקא צירוף שֵׁם הוי' ושֵׁם אלקים. ראה בכ"ז ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ד סי' עא. קו. חלק ה סי' לה.
4. "דכיא" שהוא "טהרה". בתרגום אונקלוס עה"פ (תזריע יג, יז) "וטהר הכהן את הנגע טהור הוא", מתרגם: "וִידַכֵּי כָהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא דְכֵי הוּא".
   ראה פרי עץ חיים שער הפורים פרק ה וז"ל: והנה בחינת מרדכי, הוא סוד הארת יסוד אבא המתגלה בהיותו ברחל, כי מרדכי בא מאותו הבחינה, ומשם יונק שורש נשמתו, וזה סוד מרדכי, מירא דכיא, מר טהור, שהוא זך ונקי וב"ר, (ס"א – שלא נשברו מעולם בעולם התוהו, ונשאר זך ונקי) מצד אשר הוא היסוד דאבא. עיי"ש. וראה שערי אורה (לאדמו"ר האמצעי) שער הפורים נז, ב ואילך.
5. ראה אור התורה כי תשא עמוד א'תתקמג.