עוברי האורח שעברו באותו היום ברחוב העיר פרשבורג סמוך לבית נאוה קודש של רבינו החתם סופר זי"ע, ככל הנראה פתחו שתי עיניים מלאות עמוסות פליאה, נוכח המראה המוזר והתמוה שלא הורגלו לראות.
פרופסור מפורסם, וחבורת תלמידיו - סטודנטים לרפואה, מה להם פה ומי להם פה? מה מחפשים הם כאן סמוך לדלת ביתו של החתם סופר?
פרופסור זה היה יהודי שרגלי אבותיו עמדו על הר סיני, אבל הוא עצמו - כבר שנים רבות שבוי בשבי היצר הרע, וברבות הימים והשנים כבר הספיק לשכוח את מעט התורה והמצוות שלמד בילדותו.
נקל להבין, שאם רבינו החתם סופר ניאות לקבלו בביתו, הרי שהוא לא נחשב בין המומרים להכעיס, וגם לא נכלל בין המשכילים אשר זממו בזדון להחריב את כרם בית ישראל, אלא הוא לעצמו תעה כשה אובד ועזב מקורות מים נאמנים לחצוב לו בארות נשברים אשר לא יכילו מים. הקשר שלו ליהדות היה רופף וחלוש, והסתכם באמירת 'יזכור' ועוד איזה תפילות קצרות שהיה אומר מדי יום כפי שזכר מגירסא דינקותא.
לא ברור ולא נמסר לנו עד עצם היום הזה מה הוא חיפש באותו יום בביתו של החתם סופר, ולאיזו סיבה הוא הביא עמו גם את סיעת תלמידיו הסטודנטים, אך נגד עינינו עולה עדותו של הגאון רבי יוסף נפתלי שטרן זצ"ל בהקדמתו לחתם סופר עה"ת חומש במדבר, מה ששמע מחותנו הגאון רבי שלמה אלכסנדרי סופר זצ"ל, שפעם אחת ישב אדם אחד זמן ממושך בחדרו של החתם סופר, וברתא דמרן מרת שמחה לעמהאן ע"ה נכנסה אל אביה לומר שתלמיד אחד יושב ומחכה בחוץ, אך רבינו לא השיב לה מאומה והמשיך לשוחח עם האיש ההוא, עד שתלמיד חכם זה שהמתין בחוץ קם והלך לו בפנים זועפות. אחד כך הסביר רבינו החתם סופר לבתו את פשר הדברים: הנה אדם זה שישב אצלי, הוא פרופסור למתמטיקה, וכל זמן שאני חי – הוא לא ימיר את דתו, לכן אני צריך לקרבו! [וכך אכן היה, שאחרי הסתלקות רבינו, המיר פרופסור זה את דתו רח"ל].
כך או כך, בסיפור שלפנינו על הפרופסור ותלמידיו שבאו להיכלו של רבינו, אילו לא באו אלא בשביל הלקח החשוב שזכו לשמוע שם, והשתמר בידינו עד היום - דיינו...
שעה ארוכה וממושכת ישב הפרופסור אצל רבינו החתם סופר, ושוחחו על עניינים שונים, ובתוך כך רצה רבינו ללבות את הניצוץ היהודי החבוי בקרבו ושאל אותו בתוכחת נועם: "וואס וועט זיין מיט עולם הבא?"--- [מה יהיה עם העולם הבא?]
בכך ביקש רבינו לעוררו מתרדמת הנשמה בה הוא שקוע שנים רבות, בתקווה שהחי יתן אל לבו להתבונן ולשאול: אולי יש לך הצלחה מרובה בעולם הזה, אתה פרופסור הזוכה למעמד ולתהילה, לממון ולכל מנעמי העולם הזה, אך כל אלו הם חיי שעה של העולם הזה אשר ביום מן הימים הוא כלה ונכחד כחציר יבש וכענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף, ומה יהיה עם חיי עולם, בעולם הבא? האם לא מן הראוי שאדם נבון וחכם כמוך יחשוב מעט על החיים האמיתיים בעולם הבא.
ענה הפרופסור: על העולם הבא שלי איני חושש, כי אני מקפיד לומר בכל יום שלש פעמים את מזמור 'תהלה לדוד' בספר תהלים, והרי נאמר בתלמוד בבלי (ברכות ד, ב) 'כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא'! כך שאני מסודר עם העולם הבא שלי...
הדברים יצאו מפיו של הפרופסור, ועוד בטרם הספיק רבינו החתם סופר להשיב לכסיל כאיוולתו, נפתחה הדלת ואל החדר נכנס סטודנט, מתלמידיו של הפרופסור, שידע שהמורה שלו נמצא כאן, והוא הגיע להתייעץ בעניין פרטי.
'בימים האחרונים אני מצונן מאד, ואיני חש בטוב, מה ממליץ לו הפרופסור לעשות כדי להקל על הרגשתי?' שאל הלה.
הביט עליו הפרופסור ובעיניו החדות ידע לומר מיד מה שורש המחלה ומה התרופה המומלצת. 'גש נא אל בית הרוקח, וקנה ממנו משקה רפואי בשם 'כינע'. לאחר שתשתה שיקוי רפואי זה תתחיל תיכף ומיד להרגיש כיצד כל גופך מתחמם ופלגי זיעה ישטפו אותך, זה יועיל לסלק תיכף ומיד את המחלה מגופך, והרגשתך תשתפר פלאים.
המשיך הפרופסור לישב שם בביתו של רבינו החתם סופר ושוחח באריכות רבה על עניינים שתוכנם לא השתמר עד ימינו. השיחה התארכה והנה שוב הופיע בחדר אותו סטודנט מצונן, וטען באוזני הפרופסור בנימה של תרעומת:
'עשיתי ככל אשר צויתני, קניתי את התרופה, שתיתי אותו על פי כל ההוראות, ושום שינוי או שיפור לא חל במצב בריאותי... לא הרגשתי לא חום ולא זיעה ולא מאומה...'
צחק הפרופסור ואמר לו: וכי מה אתה חושב שהמשקה הזה של 'כינע' מועיל כאשר שותים אותו באמצע הרחוב בדרך החוצה מבית המרקחת לכאן? משקה זו מועיל רק כאשר מכינים אותו בתוך בית סגור ומחומם היטב, ואחר שתייתו נכנסים למיטה מוצעת ומתכסים היטב בכיסוי עבה וחם, אז מתחילה התרופה לפעול את פעולתה ולהוציא גלי זיעה וחום והמחלה פורחת ונעלמת, אבל בלי הכנה ראויה והכנת בית חם ומיטה מחוממת, מה תועיל התרופה?...
למשמע הדברים, נענה רבינו החתם סופר ואמר לאותו פרופסור: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! אמנם אמירת 'תהלה לדוד' שלש פעמים ביום היא סגולה לעולם הבא, אבל זה לבד אינו עוזר, רק אם מכינים תחילה בעולם הבא בית שמור ומוגן היטב, בית הבנוי מאבני מצוות ומחומם באש התורה כדת וכהלכה, אז כאשר גם אומרים 'תהלה לדוד' זוכים להבטחה של חלק בעולם הבא, אבל אם לוקחים סגולה זו בלי בית מחומם ומיטה מחוממת, הסגולה לבד אין מועילה מאומה!....
(מקור: הגה"ק רבי מאטל סלונים זי"ע, הובא בקובץ אוצרות הסופר, קובץ י"ט, עמוד צב.
לפי נוסח אחר, שהובא שם, בעמוד צ"ג, בשם הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, אמר רבינו החתם סופר כך: משל לחולה שצריך לקחת סם מסוים לרפואתו, הרי אם יקח כמה ימים רק את הסם בלבד, ולא יאכל ולא ישתה, בוודאי שמצבו לא ייטב, אלא הוא יוסיף וייחלש, אלא כדי שהסם יפעל את פעולתו, עליו לאכול ולשתות כהגון ולישון ולנוח כראוי, אז יועיל לו הסם לרפואה בעזרת ה'. כך גם, אתה מדלג ומקצר בכל התפילה, ואומר רק מזמור 'תהילה לדוד' בכוונה, כיצד תוכל סגולה זו להועיל לך?...)