ו' מרחשון תקצ"ב
בספר "התורה והחכמה" להג"מ זכריה ישעיה כ"ץ (מח"ס זכר ישעיהו על הרמב"ם), נדפסו שני מכתבים שזכה לקבל מרבינו החתם סופר בשנת תקצ"ב, הראשון הוא בין כסא לעשור ו' תשרי, והשני הוא ביום ו' חשון. ולמרות שתוכן המכתבים הוא תוכחה מגולה ומחאה נמרצת על קונטרס שחיבר רבי זכריה ישעי', ראה בן המחבר לנכון להכניסו בספרו, מאחר "וגערת חכם כבעל החתם סופר זצ"ל לכבוד יחשב"... מחליפת מכתבים אלו יש ללמוד רבות על הענוותנותו של רבינו מרנא החתם סופר, על קנאותו לכבוד התורה וחכמיה, ועוד. להלן נביא קטעים קצרים וסקירה קצרה על אותם מכתבים (המכתבים נערכו ונדפסו בתוספת סקירה היסטורית בספר 'מנהגי חתם סופר' להגרע"מ סופר שליט"א, ומשם שאבנו פרטים רבים).
ראשיתו של מעשה הוא בחיבור "הגהות הלבוש על הש"ס" אשר נדפס בש"ס וילנא משנת תק"צ, פרי עמלם ועטם של הגאונים מלעמבערג, רבי יוסף שאול נאטאנזאהן בעל השואל ומשיב, וגיסו רבי מרדכי זאב איטינגא. מטרת החיבור הייתה לציין בעמוד זה מראי מקומות לרש"י ותוספות מכל רחבי התלמוד. והנה, בשנת תקצ"א, יצא לאור קונטרס פולמוסי בעילום שם מחברו, ושמו "דובר מישרים", ובו דברי לעג וזלזול על "עורכי ההגהות". המחבר, עילוי צעיר שניחן בכשרון כתיבה ובחוש ביקורת, ביטל את מפעלם במחי קולמוס.
כשהגיע הקונטרס לידיו של מרן החתם סופר זצ"ל, הזדעזע ממעשה פרסום קלונם של הני גדולי ישראל. משנודע לו מיהו המחבר, אותו הכיר מלפנים "והיה אוהב מאז" (כך כינהו שם בסוף המכתב, ומשו"ת חת"ס יש אליו כמה תשובות, ראה חו"מ סי' ר"ה, וקובץ שו"ת סי' מ"ד, וסי' ס"ד), אחזתו חרדה וערך אליו מכתב מחאה חריף ובוטה, בו הביע את צערו העמוק על שנאת חינם הפושה במחנה.
בפתח דבריו כתב רבינו: "על שני דברים נצטערתי זה ירח ימים א' על שלא הקשבתי משלומו אחר המגפה דשם, וב', זלגו עיני דמעות יודע ה', על שהשיגוני ב' פעמים על הדואר ספר קטן נקרא דובר משרים. בעוה"ר אוי לעינים שכך רואות, יש ויש אנשי בליעל דורשי רעות מחפשי מומין, וכי מה לו להמחבר הזה לפגוע באנשים האלו, ולהלבין פניהם ברבים בדפוס באופן שלא יוכל להשיב עוד לעולם, והם לא חטא בה', כמה ספרי מינים נדפסו על ה' ועל תורתו, כמה רשעים אפיקורסים איכא בעולם, מי פגע בהם, מי נגע בהם, וזה מחמת קנאה טרח ויגע למצא עונם על אלו ועל קלונם, ולהורות לרבים שאין זה קונסט, כי יכול לעשות ע"י ציורי דפים..."
את מכתבו חתם בהוראה נחרצת, לבל יפנה אליו הכותב שוב: "לא יבקרני עוד במכתבו כי לא אשיב לו עכ"פ".