Skip to content
היכל החתם סופר

פנינים מתורת רבינו בפתח ההיכל

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

· ערוכים בשפה ברורה לשולחן השבת ·

מה שהתנחם ה' על שנח היה צדיק בדור ההוא

נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (ו, ז-ט).

במדרש רבה (לעיל כח, ט) אמרו, נחמתי כי עשיתים ונח, אלא שמצא חן בעיני ה'. וי"ל כי לפעמים הדור נעשה חייב על ידי הצדיק השרוי בתוכם כמו שאמרה הצרפתית לאליהו באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני (מלכים-א יז יח), והכי נמי על ידי שהיה הצדיק של אותו הדור נח שהיה מופלא בצדקות, על ידי זה נתחייבו הדור מבול, ואלו היה נח בדור אחר, ובאותו הדור היה צדיק אחר הפחות ממדריגת נח לא נתחייב הדור ההוא. ועל כן אמר נחמתי כי עשיתים ונח, ר"ל שלא היה לי לעשותם עם נח בדור אחד, כי הוא אשר מצא חן בעיני ה' והם בהיפך מזה.

(על התורה עמו' כ"ב)

לגנוב שינה מגופו גם זה חמס הוא

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (ו, יג).

יש לדקדק לשון 'מפניהם', הלא על אנשי הארץ קאי קרא, ומאי מפניהם, ועוד, קץ 'כל' בשר הוא לאו דוקא, הא איכא נח. אבל הענין הוא כי גם נח עשה חמס גדול בגופו, והתהלך את האלקים יותר מהראוי הרבה, וגם זה הוא חמס, כמו שאמרנו על אותם התלמידים החומסים עצמם וגופם ומרעיבים עצמם על דברי תורה ומנדדים שינה מעיניהם, שעליהם נאמר (משלי ו, ל) 'לא יבוזו לגנב כי יגנוב וחומס גופו למלאות נפשו כי ירעבו', כי גזל וחמס הוא. ומה הטעם שנח הוצרך לזה, מפני שהיו אנשי דורו רעים מאד וא"א להתחבר כלל עמהם, והיינו דקאמר צדיק תמים בדורותיו דייקא, את האלהים התהלך והתבודד יותר מדאי, והיינו קץ כל בשר אפי' של נח, כי מלאה הארץ חמס אפילו נח מלא חמס מפניהם של אנשי דורו שגורמים לו כך.

(חידושי חת"ס עמ"ס נדרים בסוף המסכתא)

דברי תורה יאירו עיניכם בחוץ לארץ כמו סגולת ארץ ישראל

וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ (ט, ה).

במסרה ג' פעמים 'ואך', א. כאן 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש'. ב. ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם (יהושע כב יט). ג. ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה (במדבר כב כ).

יש להבינו כך, שהקב"ה ידרוש על מה שאנו דוממים ושותקים על עינוי נפשינו היינו חורבן בית המקדש, ולא נחלה על שבר יוסף, וזהו 'את דמכם' היינו שתיקה מלשון וידם אהרן (ויקרא ג ג), 'לנפשותיכם אדרוש', הקב"ה יתבע וידרוש מדוע תשתקו ולא תאנחו בשברון מתנים על נפשיכם העלובה, ואם תאמרו כי 'טמאה ארץ אחוזתכם' כי טומאת ארץ עממים הטיח מראות עיניכם מהשכל לבכם, הלא הייתם יכולים לדבר בדברי ה' ותורתו והם יאירו עיניכם גם בחוץ לארץ כדכתיב (מלאכי א יא) בכל מקום מוקטר מוגש לשמי, וזהו 'ואך' השלישי 'הדבר אשר אדבר אותו תעשה' היינו התורה, שבזה הייתם יכולים לזכך ולהאיר עינכם גם בחוץ לארץ.

(עה"ת במדבר עמוד קמ"ה)

כשהיה נח בין אנשים היה צדיק, אולם משמת כל הדור והיה בודד ממש חטא ביינו

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה (ט, כ).

עיין פירוש רש"י 'ויחל נח' שעשה עצמו חולין. והרמב"ן (סוף פסוק כו) כתב שבזה תוכחה גדולה, אדם גדול שבזכותו המליט את כל העולם כולו, גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו. ואמרתי גם אני אלך בעקביו. כי הנה בספר חובת הלבבות (שער הפרישות פ"ג) חולק עם כל חכמי פילוסופיא שהם סוברים כי התבודדות הגוף המעולה הוא כאשר יהיה בדד ממש ויתקשר רוחו ונפשו לאלקיו וישעבד לבו אליו יתברך, אך החובת הלבבות כתב כי לא כן הוא, אלא עיקר ההתבודדות היא אפילו אם תהיה עדה גדולה קדושה אשר יחד כולם בכונה אחת להבורא יתברך, אזי תהיה זה יותר חשוב מכל התבודדות שבעולם.

והנה נח כאשר היה בתוך דורו והשלים עמהם, ומכל מקום התבודד נפשו לה' והיה צדיק תמים, בזה כתוב (ז א) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כלומר בהיותך בהשלמה עם כל הדור היית צדיק, אבל אחר כך כשמת כל הדור ההוא והיה בודד ממש, אז חטא, הרי נראה בעין כמו שכתב בחובות הלבבות הנ"ל.

(תורת משה עמוד לב)

More in this printout

View the whole printout