תַּקְצִיר: יוֹרָם בָּא לַתַּהֲלוּכָה וְנִדְהַם לִשְׁמֹעַ שֶׁהָאַטְרַקְצְיָה שֶׁל הַתַּהֲלוּכָה אֵינָהּ אֶלָּא הַסִּפּוּר אֵיךְ הָפַךְ הוּא עַצְמוֹ לְלַעַג וּלְקֶלֶס בַּבְּרִיחָה שֶׁל גֵּזַ'י מֵהַכֶּלֶא...
יוֹרָם מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ
יוֹרָם, מְפַקֵּד הַכֶּלֶא לִשְׁעָבַר, לֹא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁלֹּא שָׂבַע נַחַת מִן הָאַטְרַקְצְיָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְקַיֵּם פֹּה עוֹד מְעַט; גַּם אֲנִי וְצִ'יקוֹ חָרַדְנוּ מִפָּנֶיהָ. לְיֶתֶר דִּיּוּק, מַמָּשׁ כָּעַסְנוּ עָלֶיהָ, עַל ר' יוֹסֵף־יִצְחָק, שֶׁלֹּא מָצָא רַעְיוֹן יוֹתֵר טוֹב אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב, וּבְאֵין בְּרֵרָה שָׁלַח אוֹתָנוּ לְקַו הָאֵשׁ. וַאֲנַחְנוּ, שְׁפַנֵּי נִסָּיוֹן תְּמִימִים שֶׁכְּמוֹתֵנוּ, נַעֲנֵינוּ לוֹ בְּחִיּוּב...
קוֹלוֹ שֶׁל יוֹרָם קָטַע אֶת שֶׁטֶף הַמַּחְשָׁבוֹת. "מַר יוֹסֵף־יִצְחָק!", קוֹלוֹ הָיָה מֻדְאָג מְאֹד, "זֶה הֶכְרֵחִי שֶׁגַּם הַחֵלֶק שֶׁלִּי יוֹפִיעַ בַּסִּפּוּר? אֲנִי שׂוֹנֵא פִּרְסוּם!". לְמַרְאֶה פַּרְצוּפוֹ הֶחָמוּץ הֵבַנְתִּי, שֶׁכְּכָל שֶׁאֲנִי מֻדְאָג לִקְרַאת הַסִּפּוּר שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְסַפֵּר, יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁנִּרְתָּע וְנָבוֹךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי לִקְרַאת אוֹתוֹ סִפּוּר.
"מָה הַשְּׁאֵלָה!", הִשְׁתּוֹמֵם ר' יוֹסֵף־יִצְחָק, "אִי־אֶפְשָׁר בְּלִי זֶה! תִּזְכֹּר בְּעַצְמְךָ: הַקֶּטַע עִם הַשְּׂמִיכָה, אֵיךְ שֶׁהִתְלַבַּשְׁתָּ בְּבִגְדֵי אַסִיר, וְרָעַדְתָּ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה, שֶׁמָּא הַהוּא מֵהַבִּקֹּרֶת יָסִיר אֶת הַשְּׂמִיכָה וִיגַלֶּה שֶׁזֶּה לֹא גֵּזַ'י בִּפְנִים... אֵיךְ רַצְתָּ בְּאוֹתָם בְּגָדִים לַמִּשְׂרָד וְכִמְעַט פָּרְחָה לְךָ הַנְּשָׁמָה מֵרֹב פַּחַד, כְּשֶׁהַמְּפַקֵּד עַל בָּתֵּי הַסֹּהַר הָיָה אָמוּר לְהִכָּנֵס אֵלֶיךָ לַמִּשְׂרָד וְלִרְאוֹת אוֹתְךָ בְּפִיגָ'מָה שֶׁל אֲסִיר...
"וְהַקֶּטַע הָאַדִּיר הַהוּא, כְּשֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁהִכְרַזְתָּ בְּגַאֲוָה שֶׁמִּן הַכֶּלֶא הַזֶּה מֵעוֹלָם לֹא הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ שׁוּם אָסִיר, הִתְרוֹמֵם לוֹ גֵּזַ'י בְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ, תּוֹצֶרֶת בֵּית הַסֹּהַר! – מוּל עֵינֵיהֶם שֶׁל הַמְּפַקֵּד וְשֶׁל כָּל הַנִּכְבָּדִים, וְהִתְעוֹפֵף לוֹ לַחָפְשִׁי אֶל מִחוּץ לְחוֹמוֹת הַכֶּלֶא.
"לֹא, יוֹרָם. מִצְטַעֵר, אֲבָל הַקְּטָעִים אִתְּךָ הָיוּ הֲכִי מְשַׁעַשְׁעִים וּמְרַתְּקִים. שְׁמַע, לוּ הָיִיתָ מַצִּיעַ לָנוּ בְּעוֹד מוֹעֵד רַעְיוֹן אַחֵר... אֲבָל הֲלֹא אַתָּה פָּסַלְתָּ אֶת כָּל הָאֶפְשָׁרִיּוֹת, וְעַכְשָׁו לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה. לֹא נוּכַל לְוַתֵּר עָלֶיךָ בַּסִּפּוּר הַזֶּה. רַק תַּחְשֹׁב כַּמָּה יִצְחֲקוּ הַיְלָדִים..."
"עַל זֶה בְּדִיּוּק אֲנִי חוֹשֵׁב", מִלְמֵל יוֹרָם קְדוֹרָנִית.
הוּא נִרְאָה מֻשְׁפָּל מְאוֹד. בָּרוּר הָיָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים עִם הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַהֲפֹךְ בְּעוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת לִשְׂחוֹק וָלַעַג בְּאָזְנֵי כָּזֹאת כַּמּוּת יְלָדִים. פִּתְאוֹם, בְּלִי לָשֵׂאת אֶת עֵינָיו אֶל ר' יוֹסֵף־יִצְחָק, אָמַר בְּקוֹל נָמוּךְ: "עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל זֶה פַּעַם שְׁנִיָּה, נִרְאֶה לִי שֶׁדַּוְקָא אֵין בְּעָיָה עִם קוֹסֵם... אֲנִי נִזְכָּר שֶׁיֵּשׁ לִי מַכָּר אֶחָד, קוֹסֵם מִקְצוֹעִי, שֶׁגָּר בִּשְׁכוּנַת 'אֲחֻזַּת עֵינַיִם'..."
הִבַּטְנוּ בּוֹ כֻּלָּנוּ בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל. הַאִם הָאִישׁ שִׁנָּה אֶת עוֹרוֹ? הָיָה בָּרוּר שֶׁהוּא מוּכָן עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ.
"אַתָּה לֹא מַאֲמִין שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לְהָבִיא אוֹתוֹ הֵנָּה בְּהַתְרָעָה קְצָרָה, עַכְשָׁו?", שָׁאַל ר' יוֹסֵף־יִצְחָק בִּתְמִיהָה, בְּקוֹלוֹ נִשְׁמְעָה גַּם תִּקְוָה עֲמוּמָה. אוּלַי, אוּלַי בְּכָל־זֹאת. אַף־עַל־פִּי שֶׁ'אֲחֻזַּת עֵינַיִם' מְמֻקֶּמֶת בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.
יוֹרָם לֹא הֵגִיב. הוּא הוֹצִיא אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ וְחִיֵּג בִּזְרִיזוּת. "טוֹב", סִכֵּם בְּאָזְנֵינוּ אֶת הַשִּׂיחָה בְּיֹבֶשׁ. "בִּשְׁבִילִי הוּא מוּכָן לָבוֹא מִיָּד. רַק שֶׁבְּלִי מוֹנִית לֹא יוּכַל. יֵשׁ פְּקָקִים עֲצוּמִים וְהוּא לֹא יַסְפִּיק. הָאֱמֶת הִיא שֶׁדַּוְקָא מְפַקֵּד הַמֶּרְחָב הָיָה מַסְכִּים לְשַׁחְרֵר לוֹ מַסּוֹק, אִם הָיִיתִי מַסְבִּיר לוֹ שֶׁזֶּה דָּחוּף".
"טוֹב, בְּכָל מִקְרֶה, מַסּוֹק לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן מִבְּחִינָתֵנוּ", הִזְכַּרְתִּי לוֹ בַּעֲדִינוּת, וְחָטַפְתִּי מִיָּד מַבָּט נָזִיף מֵר' יוֹסֵף־יִצְחָק. נָשַׁכְתִּי אֶת שְׂפָתַי. אֵיזֶה שְׁטוּת! אֵיזוֹ טָעוּת! הִתְעָרַבְתִּי כָּל־כָּךְ שֶׁלֹּא־בִּמְקוֹמִי, אֲבָל הַנֶּזֶק כְּבָר נַעֲשָׂה. "כֵּן, כַּמּוּבָן", הֵגִיב יוֹרָם כְּמִי שֶׁנֶּאֱחַז בְּקַשׁ. "רַק חָשַׁבְתִּי בְּקוֹל עַל הָאֶפְשָׁרִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת".
שְׁתִיקָה כְּבֵדָה הִשְׂתָּרְרָה בַּקְּבוּצָתֵנוּ הַקְּטַנָּה. הַיְלָדִים כְּבָר הִתְקַדְּמוּ הָלְאָה וְהֵחֵלּוּ לְהִתְיַשֵּׁב בַּהֲמוֹנֵיהֶם עַל הַדֶּשֶׁא. הָיְתָה תְּחוּשָׁה שֶׁל אֵין בְּרֵרָה, לֹא לָנוּ וְלֹא לְיוֹרָם, שֶׁדִּמָּה עַצְמוֹ לִבְהֵמָה הַמּוּבֶלֶת לִשְׁחִיטָה. אִם לֹא הַשְּׁטוּת שֶׁאָמַרְתִּי, אוּלַי כְּבָר הָיָה כָּאן עוֹד מְעַט מַסּוֹק פְּלוּס קוֹסֵם. כִּמְעַט בָּכִיתִי, מֵרֹב כַּעַס עַל עַצְמִי.
הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא