יש לו רצון 'לקנתר' את הזולת, ואחר כך מצדיק את עצמו ש"אוהבו שוחרו מוסר": היות שהוא 'אוהב ישראל אמיתי', לכן רצונו לומר דברי מוסר לזולת...
ישנם החושבים שדרשות חודש אלול ו"הימים הנוראים" מוכרחות להיות באופן של כעס ורוגז. ונימוקם עימם, שהרי על חודש אלול נאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" - עניין של חרדה דווקא, וזהו גם תוכן העניין של "ימים נוראים", וכיוון שכן - גם אופן החינוך בימים אלו צריך להיות בכעס וברוגז...
מסופר בנביא, שכאשר הקדוש ברוך הוא ציווה על ישעיהו להיות נביא לבני ישראל, התבטא ישעיהו על בני ישראל באופן שאינו מתאים: "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב"; ובעקבות כך נענש באופן מידי: "ויעף... אחד מן השרפים ובידו רצפה, במלקחיים לקח מעל המזבח גו'". את הביטוי האמור, לא אמר ישעיהו הנביא ברבים, חלילה וחס, ואפילו לא באופן שקשור עם הלבנת פני היחיד; היה זה בעת שדיבר עם הקדוש ברוך הוא, ובעת שהיה צריך להשיב אם הוא מסכים לשליחות שהוטלה עליו. ומובן, שבהכרח היה עליו לומר לקדוש ברוך הוא את האמת שהוא ירא משליחות זו, מפני ש"בתוך עם... אנוכי יושב"; ולמרות ש"ה' יראה ללבב", והיה ידוע אצלו בוודאי מהו מעמדם ומצבם של בני ישראל, ובפרט שבהמשך הדברים אף אומר ה' לישעיהו הנביא: "השמן לב העם הזה וגו'" - למרות כל זאת, הייתה הנהגתו של ישעיהו בלתי-רצויה ונענש עליה: הייתכן להתבטא באופן כזה על עמו של הקדוש ברוך הוא?!
ומאחר שסיפור זה נכתב בתורה - מובן, שזוהי הוראה נצחית. כי "התורה הזאת לא תהא מוחלפת", והוראה זו שבתורה בתוקפה עומדת גם בחודש אלול תשמ"ב, ובכל מקום ומקום: אצל רוב בני האדם ייתכן לפעמים שישנו רצון לקנתר את הזולת, ואחר כך נופל ברעיונו שהרצון שלו לקנתר את הזולת הוא כדי "לאפרושי מאיסורא" [למונעו מלעבור איסור]... ואדרבה - "אוהבו שוחרו מוסר": היות שהוא 'אוהב ישראל אמיתי', לכן רצונו לומר דברי מוסר לזולת...
ועל כך באה ההוראה מהסיפור האמור: אין צורך לחפש 'אוהב ישראל' גדול יותר מישעיהו הנביא. ואף על פי כן, רואים בפועל מה הייתה התוצאה מכך שהתבטא על בני ישראל באופן בלתי-רצוי.
ובפרט כאשר נמצאים בחודש אלול. חודש אלול הוא חודש הרחמים, שבו עלה משה רבינו להר כדי לקבל את הלוחות האחרונות, והקדוש ברוך הוא נתרצה לישראל בשמחה ובלב שלם • "מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון".
זאת אומרת, שהנהגתו של משה רבינו הייתה באופן שהתפלל וביקש רחמים אפילו עבור עושי העגל, ופעל שהקדוש ברוך הוא יאמר "סלחתי, כדברך", ורק לאחר מכן ירד מן ההר כדי לעסוק עם שאר בני ישראל.
ואם כן, כאשר נמצאים בחודש הרחמים, שזהו הזמן שבו צריכים לבקש ולפעול כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, עבור כל אחד ואחת מבני ישראל וכללות בני ישראל - הרי חלילה וחס לומר ו'לגלות' בדיבור איזה עניין בלתי רצוי, שבזה יוכל 'להיאחז' הצד שכנגד, המקטרג על שונאי ישראל [בלשון סגי- נהור], בהביאו הוכחה שכך וכך נאמר על ידי פלוני במעמד עשרה מישראל, ובפרט שהדברים נאמרו באופן של צעקה מתוך מאמץ וכו'!
אדמו"ר הזקן כותב בלקוטי תורה שבחודש אלול המלך נמצא בשדה, ומקבל כל אחד ואחד מישראל בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם. ובה בשעה שהמלך מקבל את היהודי בסבר פנים יפות ומראה לו פנים שוחקות, נעמד הוא בפני המלך, וצועק ומקנתר על יהודי זה! הלא "שומו שמיים" [זה מזעזע, בלתי נתפס]!
והתירוץ על זה - שהוא אינו יודע כלל מהמשל של אדמו"ר הזקן אודות המלך בשדה... אבל גם לולי המשל - אסור לדבר על יהודים באופן כזה, ודאי וודאי כאשר נמצאים בחודש הרחמים!