Skip to content
התקשרות

מכתב מבואר: 'תענית' במחשבה

  • Shoftim
  • 5786
  • Hebrew
View printout

'לענות' את הגוף או את הנפש הבהמית?; 'תענית' כפשוטה עלולה להביא לתחושת ישות וגדולה, בעוד שב'תענית' פנימית אין כל 'גדולה' הנראית לעין – 'תענית' תשובה, לפי דרך החסידות

לא ישר בעיניי כלל וכלל מה שמתענה (עד חצות היום) ביום שני וחמישי וכו' [בתור 'תיקון' - חלק מעבודת התשובה] כי לא זוהי דרך החסידות.

ותחת [במקום] לענות את הגוף במניעת מילוי צרכיו, צריך לענות את נפש הבהמית במניעת מילוי תאוותיה;

פירוש הדברים: לא 'לנגוע' בבריאות הגוף, על ידי העדר אכילה ושתייה הנדרשות לבריאות, ולהחליף זה בעינוי נפש הבהמית - היינו, [כלומר:] בהעדר מילוי התאווה באכילה ושתייה, ובהעדר דיבורי 'דברים בטלים', ועל אחת כמה וכמה - דיבור של "אבק לשון הרע" או סתם דיבור האסור;

כמו כן, לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אפילו בנוגע לאיש כזה שנדמה לו שאינו נוהג במידת האהבה כלפיו, או אפילו גם הזיק לו או 'נגע' בכבודו וכו' וכו', הפך רצונה של הנפש הבהמית;

אשר הנהגות אלו, לפעמים כבד יותר להביאם בפועל, מאשר תענית מאכילה ושתייה;

ועוד זאת [מעלה נוספת בכך], שאינם מחלישים את הבריאות, ובמילא קיימת היכולת ללמוד שיעורים בתורה ולקיים מצוות בהידור מבלי שיבלבלו את ענייני הגוף. (אגרות קודש כרך יב, אגרת ד'קצו)

מה שכתב אם כדאי לסגף את עצמו, למשל - לישון על ספסל רק עם כר תחת הראש.

הנה אינו כותב הטעם [הסיבה] לסיגופים אלו, ובכלל [באופן כללי] בדורותינו אלה, הנה כל מי שרוצה לבחור בסיגופים, צריך לבחור כאלו שאינם מזיקים, חלילה וחס, לבריאות הגוף;

וכידוע פסק הרמב"ם בהלכות דעות ריש [תחילת] פרק ד - אשר "היות הגוף בריא מדרכי השם הוא", ובפרט שרואים במוחש אשר חלישות בריאות הגוף, הרי קודם לכל דבר [לפני הכל] - זה מבלבל להעבודה בלימוד התורה ובעבודת התפילה,

ועניין ה'סיגופים' יש לעשות על פי המבואר בספר תולדות מוהר"ש עמוד ע"ב בסופו [שם הובאו דברי הרבי מהר"ש לאחד החסידים [בתרגום מאידית]: "לצום - אין פירושו לא לאכול מנץ החמה עד השקיעה, זה נקרא להרזות... 'תענית' זוהי עבודה, לחשוב כל יום 15 דקות 'אדעתא דנפשיה' בנוגע לעצמך, בלום פיך מלדבר...". כלומר: 'עבודה פנימית' משמעותית ב'חינוך' הנפש הבהמית, זו ה'תענית' הראויה בתור 'תיקון' בעבודת התשובה].

אשר מעלה נוספת בזה לגבי 'תענית' במובן הפשוט שלה:

  • א) שאין זה מזיק לבריאות הגוף;
  • ב) שאין מזה הגדלת ה'ישות' [תחושת ה'אגו'] והתנאות ['להיראות טוב'] בפני הזולת, כיוון שהזולת אינו רואה בזה 'גדולות ונפלאות' [כלפי חוץ לא ניכר כאן מאמץ מיוחד, בשונה מתענית של הימנעות מאכילה], ורק ש"ידע איניש בנפשיה" ["יודע האדם בנפשו' - בתוך תוכו] באיזה קושי כרוך הדבר;
  • ג) אשר בכמה פרטים הרי זה עוד קשה יותר מסיגופים ותעניות, כיוון שזה דבר המותר בתכלית [מניעת מילוי התאווה של הנפש הבהמית, היא גם בדברים המותרים], וממילא גם הוא בעצמו אינו רואה בזה עבודה ממשית (שפועל הוא בכך 'גדולות ונצורות');
  • ד) על ידי עבודה כזו, הנה לאט לאט אפשר שיתהפך לגמרי 'ממהות למהות' באופן אמיתי ופנימי, ובמילא 'נעמד' היצר הרע כנגד זה בכל התוקף; וככל שהמלחמה נגד היצר קשה יותר, הלא "לפום צערא - אגרא" [כגודל הצער - גודל השכר]. (אגרות קודש כרך ו, אגרת א'תרעג)

More in this printout

View the whole printout