ערב יו"ט - מנהג נתינת צדקה
ידוע מהאריז"ל (הובא בבני"ש תשרי מאמר צלא דמהימנותא אות ז) ענין נתינת צדקה ערב סוכות, ונהג להריק כל הקופה של צדקה בערב סוכות, וכן נהג מרן הד"ח מצאנז זי"ע, ואחריו בקודש רביה"ק זי"ע שפיזר סכומים גדולים לנצרכים קודם החג. ומקורו ממה דתנן (אבות פ"ה מי"ב) 'במוצאי החג שבכל שנה ושנה (הדבר מתרבה) מפני גזל מתנת עניים'. ובפשטות הוא, מפני שאז הוא זמן אסיפת התבואה, וכשהקב"ה משפיע פרנסה הרי יש חוב לדאוג עבור העניים, שגם להם יהיה מזון וכל הצטרכותה, וכדכתיב (דברים טז, יג-יד) יחג הסוכות וגו' באספך מגרנך וגו', ושמחת בחגך וגו' והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו", הרי ששמחת החג שייכת גם להם. ויש בזה שני ענינים, אחד מצד העבר שכיון שהשי"ת השפיע שפע ברכה והצלחה מחויב ליתן ממנו לעניים, והשפעתו רק כעין פקדון כמ"ש החובות הלבבות (פתיחה לשער הבטחון). שנית, מצד העתיד דבזמן אסיפת התבואה דנים על העתיד (עיין ר"ה טז. שדנים על המים וע"י המים נצמח התבואה), ואם נותן מתנת עניים ומקיים המצות התלויין באסיפת התבואה, אז ממשיך שפע גם לעתיד, והוא רצון העליון ב"ה שימשיכו שפע לזה העולם ע"י קיום המצות, וע"י מדת החסד ממשיכין חסד (עיין מגילה "ב.). (מט"ה ח"ג סוכות ג)
ושמחת בחגך - מצות שמחה כראוי
הוא, שציונו השי"ת לשמוח בחג, ואף שיש דברים מיוחדים שמחויבים לעשות משום מצות שמחה, וכמו שאמרו חז"ל (פסחים קע.) 'אין שמחה אלא בבשר וביין', מ"מ גם בכלליות יש מצוה להיות שרוי בשמחה במשך כל ימי החג, וצריכין להשליך כל הדאגות ודברים המולידים עצבות ולעשות לעצמו לב רחב לשמוח בהשי"ת וכו'. וההתחלה הוא להיות שמח בחלקו, בפרנסה, בבריאות, בבנים וכיו"צ, ויאמין שהכל ממנו ית"ש ולתכלית טוב, ומזה יומשך גם לכל השנה שיזכה להיות שמח בחלקו, והרי נצטוינו בפירוש (ברכות ס:, הובא בשו"ע או"ח סי' רכב סע' ג), שגם יסורין צריכין לקבל בשמחה דייקא ואינו יוצא במה שמקבלם באהבה, רק יש לשמוח בהם כמו שאמרו חז"ל (שם) 'לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה', ובזה ממשיכין רחמים וחסדים שלא יצטרכו ליסורים. וז"ל הקדושת לוי (וישב ד"ה או יאמר): 'ואם האדם משליך הדאגות וממשיך ע"ע שמחה והרחבת הדעת ועוסק בעבודת השי"ת, אז משפיעין מן השמים שיוכל להרגיש שנתברך בשלימות ואין צריך לשום דבר'. והוא יסוד גדול שהרי צריכין לעבוד השי"ת בשמחה וכמ"ש (תהלים ק, ב) יעבדו את ה' בשמחה'.
גם צריכין הרחבת הדעת בכל התפלות ובכל המצות שעושין, וכמ"ש בחובות הלבבות (הקדמה לשער הבטחון) שזהו אחד מהתועליות שיש במדת הבטחון: שהבוטח באלקים יבואהו בטחונו לפנות את לבו מעניני העולם ולייחד לבבו לעניני העבודה. והקב"ה נותן כח לאדם שיוכל להצליל דעתו שלא יתבלבל ע"י הדאגות, וצריך להתבונן בישוב הדעת לצאת מהדברים המטרידים. (שם אות ד)
אושפיזין עילאין - שייך לכל אחד מישראל
א) מצינו בסוכות ענין שלא מצינו דוגמתו בשום זמן ומצוה, והוא 'הזמנת האושפיזין', ומקורו מהזוה"ק (ח"ג קג:), ונתפשט המנהג בישראל אפי' אצל פשוטי עם, והוא ענין נפלא להזמין צדיקים מעולם העליון שיבואו כאן אצלינו. והנה התגלות הצדיקים מעולם העליון לזה העולם מסוגלת ביותר בשעת שמחה, כדאיי בזוה"ק שהאבות באים לשמחת צאצאיהם. וצדיקים זכי ראות זכו לראות זאת במו עיניהם בשעת שמחה ובסוכות ובשמח"ת את האושפיזין ושאר צדיקים מעולם העליון, כמו שהביא רביה"ק זי"ע שזקינו הישמח משה ראה משה רבינו וזקינו הייטב לב ראה הישמח משה. ואנו מאמינים שהאושפיזין באים לכל אחד מישראל המקיים מצות סוכה, ורבה השפעת הקדושה מזה. ואפשר שהוקבע כן בסוכות מפני שהוא זמן היותר מיוחד לשמחה, וכיון שיש מצוה והתחייבות על שמחה זו, וכל ישראל שותו"מ מקיימים אותה כ"א כערכו, ע"כ בזמן שמחה זו שיש בה כח וזכות מיוחד ע"י הציווי מהשי"ת דכח הפועל בנפעל, הוקבע שבאים הצדיקים ז' רועים אצל כל אחד מישראל, ונמשך השפעתם הקדושה בקרב לבינו, וצריכין לשים לב על יקרות ענין זה שהוא רק פע"א בשנה. (שם אות ב)
טל טללי חיזוק לעבודת ה'
ב) על הד' מינים נאמר (תהלים טז, יא) ישובע שמחות את פניך', וסוכות הוא האחרון של סדר הימים טובים וכוללת בה שמחת ראיית פנים של כל המועדים, והוא אחר ר"ה ויוה"כ שעוסקין בתשובה מתוך יראה ופחד ומי יאמר זכיתי לבי, ע"כ באים האושפיזין ויושבין בסוכה אחת עם בניהם, להורות שהכל בנין אחד האבות והבנים, וראויין לשובע שמחות את פניך. וביותר שייך ענין זה אצל ההקפות, שהיה רגיל רביה"ק זי"ע לומר שמגרשין האבות מעולם העליון להשתתף בשמחת הבנים, ואף שאין אנו רואין אנו מאמינים בזה. והעיקר שאנחנו נקבל לילך בדרך אבותינו ולא לזוז מהם, ולהתבונן הרבה בדבריהם ודרכיהם ולהתפלל לעורר זכותם, ועי"ז יומשך התקשרותם עמנו. (ליל שמח"ת תשס"ו)
זהירות לתפלה בכוונה ובמתינות בימי הו"ר שמע"צ ושמח"ת
במדרש (קה"ר יא, ב) יתן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ' (קהלת יא, ב) 'תן חלק לשבעה' אלו שבעת ימי סוכה, יוגם לשמונה' זה שמיני עצרת. ויבואר עפ"י מה שהביא בספר שער יששכר (מאמר זמן שמחתינו אות טו"ב) מה שמקובל מאבותיו מרבינו הקדוש מלובלין זי"ע בשם הבעש"ט זי"ע מפי אליהו ז"ל, שמי שמתפלל כראוי באלו השלושת ימים הו"ר ושמע"צ ושמח"ת אז מסוגל להתפלל כל השנה בכוונה כראוי. והלא כח התפלה הוא העצה בכל ועת צרה, ד'קרוב ה' לכל קוראיו' (תהלים קמה, יח), וע"כ הזהיר 'תן חלק לשבעה וגם לשמונה', רמז להו"ר ושמע"צ דהם גמר הז' ימים דסוכות, ואמר שיש צורך 'כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ', וע"כ צריכין ליזהר בימים אלו להמשיך כח התפלה על כל השנה, שאפילו יהיה זמן שהוא לפי ראות עיני האדם רעה, אעפ"כ יוכל להתפלל כראוי בישוב הדעת, ולהמתיק הצרה ע"י תפלה ולהפכו לחסדים.
ואפשר להוסיף עוד עפמש"כ בספר חסידים (סימן יח): 'שורש התפלה שמחת לב בהקב"ה שנאמר (שם קה, ג) 'התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה