Skip to content
פניני הרמה

בענין לולב ביו"ט שני של גלויות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בשו"ע סי' תרס"ב, אינו מברך זמן ביום שני על הלולב אלא אם כן חל יום א' בשבת, ובמג"א שם עמד על הסתירה מהל' שופר דשם איכא י"א שמברך שהחיינו (וגם החולקים ס"ל דרק משום שב' ימי ר"ה קדושה אחת הם לא מברכין) וכן המנהג לברך על השופר ביום ב' ולא על לולב ומאי שנא, ועיי"ש תירוצים ובמחצה"ש.

והנראה מה שי"ל בזה, דהנה איתא בסי' תרמ"ט סעי' ה' כל אלו שאמרנו שהם פסולים מפני המומין וכו' ביו"ט ראשון בלבד אבל בשאר הימים הכל כשר וכו' והעושים שני ימים טובים פסולי ראשון נוטלין בשני אבל ברוכי לא מברכינן, ויעויי' בט"ז ובמשנ"ב הטעם במחלוקת הפוסקים אי אמרינן דכיון דאנן בקיעין בקביעא דירחא ולא עושים יו"ט שני רק משום מנהג אבותינו ע"כ מעיקר הדין כשרים הם כמו בשאר ימים או שנומר דכיון דתקנו חכמים יום ב' כיום א' ופסולי יום ראשון פסולים גם בו, ולכן נוטלם ואינו מברך, עכתו"ד. ולכאורה צ"ע דמאי שנא משאר כל דיני יו"ט ראשון שנוהגים בשני בקידוש ובתפילה ובמצה שדין יו"ט ראשון כשני ולא מצאנו פלוגתא להקל בשני מראשון רק בלולב ומיניו.

והנראה בזה דהרי יסוד יו"ט שני היא משום מנהג אבותנו בידינו ולכן במקום חול אמרו שינהג קודש מדין מנהג אבותנו דלא ידעו בקביעא דירחא, אבל גבי לולב שבלא דין יו"ט שני איכא דין לולב גם משום זכר למקדש לכן במקום תקנה לא הוסיפו משום מנהג אבותנו דלא ידעו בקביעא דירחא והשאירו על עיקר הדין של זכר למקדש, נמצא שמה שנוטלין ביום ב' בחו"ל היא מאותו הדין שנוטלין באר"י והוי כולו משום זכר למקדש, (ומה גם שע"י ההוספה של ספק ראשון יצא שיבטל נטילת זכר למקדש אם לא ימצא ד' מינים שיהי' כשר לראשון לכן השאירו על עיקר הדין של זכר למקדש) וכן הוא לשון הרמב"ם בפ"ח הל"ט כל אלו שאמרנו שהן פסולין וכו' ביו"ט ראשון בלבד אבל ביו"ט שני עם שאר הימים הכל כשר ע"כ הרי דיו"ט שני עם שאר הימים דין א' הם ומשום זכר למקדש ולא תקנו כאן משום ספק ראשון.

וכן מבואר מדברי המחבר בריש סי' תרס"ב ז"ל ביום ב' מברך על נטילת לולב וכך בשאר הימים עכ"ל, וציין שם הבאר הגולה בגמ' בסוכה מ"ו מ"ז ונקטינן להלכה כר"י דאמר אחד זה ואחד זה מברך שבעה, והנה מח' ר"י אמר שמואל ורבב"ח אמר ר"י מפרש רש"י בדף מ"ה ע"ב דסברת רבב"ח דס"ל לולב מברך יום א' משום דלולב דרבנן וז"ל ואע"פ שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה ע"כ הרי דיסוד הטעם הוא משום שהוא זכר למקדש א"כ י"ל לכאורה דביו"ט שני בחול גם רבב"ח מודה דמברך (דאפי' אם בכל מנהג אינו מברך מ"מ ביו"ט שני מברכינן ועי' בראשונים מד' ע"ב, ועי' ברמב"ם חו"מ סוף נוסח ההגדה כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יו"ט ראשון וכו' עי"ש ודו"ק.) ואעפ"כ המחבר כאן כלל יו"ט שני עם שאר הימים לגבי דין ברכה ומוכח מזה דדין נטילת לולב דיו"ט שני הוא גם כן משום זכר למקדש לבד ולכן תלוי גם ברכתה בסוגיא הנ"ל וכמו שנת'.

ובזה מיושבת גם הקו' שקים לן שלא לברך שהחיינו ביום ב' דכיון דלא תקנו נטילת לולב משום ספיקא דיומא ונשארה נטילת לולב משום זכר למקדש כתקנה הראשונה ולא שייך בו ברכת שהחיינו.

ויובן בזה עוד מש"כ שם בביאור הגר"א על מש"כ המחבר לברך ביום ב' עם שאר הימים ז"ל כמסקנא שם בסוכה ובשבת היכן צוונו אביי ורבא שם ע"כ, היינו שציין המקורות בש"ס שנתבאר שם הטעם איך מברכים על מצוות דרבנן, ולמה ציין את זה דייקא כאן ולא בשאר הלכות יו"ט שני שהשווהו כראשון, ונראה שמוכח מזה ג"כ שממצוות דרבנן בעלמא אתינן כאן שתקנו לולב כל שבעה, ולא שייך בו ברכת שהחיינו.

More in this printout

View the whole printout