Skip to content
פניני הרמה

מכתב בענין שמחת יו"ט

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בסייד

מוצש"ק כי תשא שמ"ב

..יסלח לי על אחור תשובתי על מכתבו. ואענה על ראשון ראשון בהערותיו בענין שמחת י"ט, הרי כבר תוך ל' לימי החג הבעל"ט.

מה שתמה על הר"מ פ"א מש"כ כשם שהראשון אסור וכו' כן השני וכו' והק' הרי זה נכלל בין כך בדין שמחת חוה"מ שכ' הר"מ בפ"ו, ע"כ צ"ל שכוונת הר"מ בזה על יו"ט אחרון, או על שבועות ור"ה שלולי דין יו"ט שני הי' חול, (אם כמובן דחוק שבדין שביתה כוונתו גם על יו"ט ראשון, אבל מוכרחים לומר שכוונתו ע"כ לכל יו"ט שני אלא שאין נפ"מ רק כנ"ל ביו"ט אחרון או ר"ה וכו' ובאמת הרי הר"מ מיירא כאן ביחוד מר"ה). אלא מה שצ"ע בגוף דברי הר"מ מה קמ"ל בזה שכתב שאפי' בר"ה מכין וכו' ומה ס"ד שר"ה יהי' שאני בזה, ומש"כ הלח"מ אין לו מובן דפשיטא שאין כאן לאו, וצ"ע.

מה שהק' על דברי הגרע"א דאפילו לו הי' חיוב שמחה בפת לא הי' שייך זה בנשים דחיוב שמחתה בבגדים וכו', נ"ל פשוט דחיוב סעודה לחוד וחיוב שמחה דיין לחוד, ובדין יין גופא חלוק בין יין דסעודה ליין דשמחה, יעויי' ביש"ש ביצה (שבעצמו ציין לי) שכתב לחלק דדין יין הנזכר ... סעודה על היין הוא בצמצום ובמזוג הרבה כפי צורך האכילה ולא ... ליין משמח לב, ושפיר י"ל דאמנם קביעות יין לשמחה זה לא שייך בנשים, משא"כ דין סעודת פת עם בשר ויין לפי הצורך שייך גם בנשים, וזש"כ הגרע"א דאילו הי' חיוב סעודה מדין שמחה ודאי היו נשים נכללים בזה, (ומעולם תמהתי מש"כ הר"מ בהל' יו"ט כי דין עונג הוא כנזכר בהל' שבת ושם נאמר הדין לקבוע סעודה על היין, וכמש"כ בכס"מ שם, ואם כן מה זה שכתב עוד הלכה בהל' יו"ט שחייב ביין משום שמחה, ועכצ"ל כנ"ל דדין יין דסעודה ודין יין דשמחה תרי ענינא הוי).

ומש"כ דיוצא שחייב כל אדם לקנות לאשתו בגדים וכד' לחג (ויוצא בתכשיטין כדאי' בגמ', או בנעלים עיי' בה"ל) ודאי כן הוא וכן נהגו מעולם, ואיני יודע למה הדבר נשתכח היום אצל הרבה בני תורה מדקדקים, דבר שהי' פשוט גם אצל בע"ב פשוטים, (ובאמת כבר נתעוררתי בכמה דברים שנשתכחו אחרי המלחמה האחרונה, וכן להיפך יש דברים שנתחזקו, וכל מצוה ומנהג תלוי במזל).

מש"כ מענין שתיית יין למי שאין דעתו נוח מזה, לא מיבעי לדעת השג"א דיין לאו דוקא, ודאי מוטב שיצא ממה שיש לו שמחה, אבל מסתבר גם לולי זה מה שייך שמחה במה שמצטער או אינו שמחה, וקצת ראי' ממש"כ ס' תע"ב ס"ק י', משמע דדייקא בד' כוסות נאמר זה, - עכ"פ מה שראיתי שיש רוצים לצאת ידי שמחה במיץ ענבים (גרייפדזוס) נ"ל דאינו כלום לענין יין ישמח, כי אע"פ שברכתו פרה"ג וכשר לקידוש אינו ענין לשמחה.

ומה שהעיר מהו גדר שמחה אם יש לזה איזה שיעור, יעויי' מש"כ במעשה רב מהגר"א ז"ל, משמע שיש שיעור שכל ששמח איזה שמחה סגי לשמחת יו"ט, ורק בשמ"ע צריך יותר עפ"י סוד, עיי"ש, ובודאי הדבר תלוי ברגשותיו של אדם לשמוח בעבודתו ית"ש.

עוד מה שהעיר ידידי למה הר"מ קרא להלכות שבת סתם וביו"ט כתב שביתת יו"ט, נראה כי יו"ט זה שם כולל לאו דוקא לימים האסורים במלאכה, וכדאי' במשנה על ט"ו באב שנקרא יו"ט ע"כ קרא להלכות אלו שביתת יו"ט, (הערה על הגליון) אולם עי' מגילה ה' משמע דיו"ט אסור מלאכה הוא. גם הרי יו"ט נקרא שבת, כדאי' ברש"י שבועות ט"ו, וע"כ שפיר חילק בין שבת סתם לשביתת יו"ט.

ומענין לענין מרן זצ"ל בספרו עה"ת עיי' מש"כ בזה בפ' השבוע על הפסוק את שבתותי תשמרו. ונ"ל להוסיף עוד בפי' הפסוק מה שבפסוק ראשון נאמר שבתותי וכו' כי אני מקדשיכם, ואח"כ נאמר שבת קודש, כי אולי הפסוק הראשון מיירא ביו"ט, וקדושתם תלוי' בקדושת ישראל שמקדשים החדש, כמו שנוסח התפלה הוא מקדש ישראל וכו' וזש"כ מקדישכם,אבל הפסוק השני מיירא משבת שקדושתו בעצמותו ואינו תלוי בישראל כמו שהנוסח הוא מקדש השבת, וזש"כ שבת קדש.

והנני בזה ידידו מוקירו מברכו בברכת חג הבע"ל בכשרות ודיצה ושמחתם של ישראל

אליקים

More in this printout

View the whole printout