את סוכתו הי' מסכך מרן ז"ל בקנים שהיו מונחים על עצים קבועים במסמרות ולא חשש בזה משום מעמיד דמעמיד.
פעם קנו סכך מקטן שהי' מוכר סכך והערתי איך יכול הקטן להקנות וגם אולי לקח הסכך מגזל אבל מרן ז"ל דחה אותי באמרו 'מאך נישט שווער'.
דעת מרן ז"ל היה שצריך לכוון בשעת עשיית הסוכה לשם 'צל'.
מרן זצ"ל לא בירך לישב בסוכה אלא בסעודות הקבועות.
הקפיד מאוד שיהא האתרוג צהוב 'געל' לגמרי ושקאפילו קצת ירוק לא יהא [דלא כמרן החזו"א זי"ע שהקיל בזה], כדעת הב"ח והביכורי יעקב הל' לולב סי' תרמ"ח (וז"ל מרן ז"ל במכתבו להגרא"ז מלצר זצ"ל וכמו בכל שנה אבקש שהאתרוג לא יהיה ירוק אף במקצת לחוש לדעת המשכנות יעקב שהירקות פוסלת אף אם סופה לחזור למראה אתרוג וכו' עכ"ל).
החמיר בשיעור גודל האתרוג כדעת האחרונים דס"ל שנתקטנו הביצים כידוע.
הי' למרן ז"ל הרבה אתרוגים מכל המינים והחשיב מאד אתרוג מרוקאי.
[א.ה. מן הענין להעתיק מרשימות מורינו הגה"צ רבי יצחק טובי' ווייס זצ"ל ר"מ בישיבה"ק וגאב"ד עיה"ק ירושלם ת"ו, משנת תש"ל לפ"ק : בסוכות העל"ט לקחתי אתרוג ממדינת מאראקא - עי' ביכור"י בתוס' ביכורים ששיבח מאד אתרוג שקיבל ממאראקא שהיו בו כל הסימנים של כשרות ומימיו לא ראה אתרוג מהודר כמוהו, ושוב יצא ערעור ממי שהוא מא"י לפסול אתרוגי מאראקא מטעם שאין בהם זרע, וחתכתי אתרוג הנ"ל ובאמת שלא מצאתי בהם זרע כי הקליפה עבה מאד וחדרי הזרע קטנים מאד וכמעט יבש בפנים ומבואר בפוסקים שזהו מסימנים בלתי מורכב, אמנם עפ"י סברא ע"כ יש בהם גרעינים רק קטנים ואינם נראים כי בלי זרע הלא היו כלים מכבר כל האתרוגים האלה כמובן, וגם מקרא מלא כתוב עץ פרי וכו' אשר זרעו בו למינהו ומאי איכפת לן אם אין הזרע נראה. שוב שמעתי אחר חקירה מהגאון הר"ר אליקים שלזינגער שליט"א שהגאון מבריסק זצ"ל חתך בכל שנה אתרוג ממראקא שהיה לו ובכל פעם ראו שאינם נראים בו חרצנים ואעפ"כ לקח אתרוג הנ"ל בכל שנה, מובן שלקח גם שארי אתרוגים כידוע מגדולי דורינו שנהגו ונוהגין כן].
ידידי הר"ר משה שמואל הכהן פרידמאן ז"ל מלאנדאן הי' רגיל לשלוח אתרוג מרוקאי עבור מרן ז"ל, פעם שלח לי שני אתרוגים אחד עבור מרן ז"ל ואחד עבורי וכתב על מכתבו שאבחר מתחלה עבורי והשני אתן למרן ז"ל, אך כמובן שנתתי למרן ז"ל את היותר נאה, אבל לפני שמסרתי האתרוג למרן ז"ל חקר אותי מה כתב הלה במכתבו ורצה לראות את המכתב ואחר שנתברר לו שנתתי עבורו את היותר נאה דרש ממני להחליפו, באמרו אתה מצווה במצות ארבע מינים כמוני ואין לך לוותר על היותר מהודר (שו"ר כעין זה בשיירי כנה"ג הל' לולב סי' תר"ס וז"ל שאביו ז"ל העלה בדמים לולב אחד שקנאו גביר אחד להר' החכם מוהר"ר דוד הכהן ז"ל ואמרו לו שלא הי' לו לעשות כן מפני כבודו, והשיב הרה"ח גדול כבודו אך במה שצונו ד' מצוה מן התורה אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם לעצמו לעשות המצוה שצונו הקב"ה משום אדם, ושבחוהו חכמים על התשובה הזאת, עכ"ל).
מרן ז"ל הקפיד מאוד על לולבים שהראש לא יהא קטום אפלו כל שהוא [אבל מרן החזו"א זי"ע הקיל כשנשרף קצת ראשו מן השמש].
הקפיד לא ליטול לולב כשראשה מכוסה בבאסט ועל כן הורידו הבאסט לראות אם התיומת שלמה ומחוברת, שנה אחת לא הי' הרבה לולבים ולא מצאו לולב שהי' כשר כרצון מרן ז"ל, בערב סוכות אמר לי שיש לו שני לולבים עם באסט והי' מסתפק אם להוריד הבאסט או לא, כי אולי ימצא שהן נפרדין ויהא הלולב פסול לכו"ע, לבסוף החליט להורידן ומצא לולב נפלא וסיים בצחות איך בין שוין מלומד מיט דעם.
פעם בחג הסוכות עלה על דעת כמה בחורים ליקח הארבע מינים לעיר העתיקה כדי לקיים מצות ד' מינים מדאורייתא [לפי כמה שיטות], כשספרתי זאת למרן ז"ל אמר מי יודע אם הד' מינים שלנו כשרים מדאורייתא ומה לנו להכנס לספק ביטול מצות עשה.
מרן זצ"ל הקפיד מאד על מה שקרא זיך געזעגענען פון די סוכה.
מרן זצ"ל אמר כי בפורים זמן שמחה הוא רק עד הלילה ואז עבר הזמן, אבל בשמחת תורה שהשמחה היא משום סיום התורה יכול להאריך כמה שירצה, כי התורה תמידית היא.