Skip to content
פניני הרמה

מתוך דרשת נעילת החג משנת תשפ"ב לפ"ק

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב, ב). כן אמר הקב"ה לישראל, שזוכר לישראל גודל החסד שכביכול עשו לקב"ה, לכתך אחריו במדבר שממה, קטנים עם זקנים ללא אוכל זולת בצק על שכמם, ללא מקום בארות אלא חיות רעות ללא גג על ראשם, הקב"ה מחשיב להם אהבתם. ואילו ישראל משוררים דיבורים אלה כשיר להקב"ה על גאולתם, מה פירוש דבר זה?

הנה מצאתי בפנים יפות (פרשת אחרי עמ' קל"ז) פירוש ארוך על מזמור לדוד, מזמור שאנו אומרים בימים האלו, שהוא מכוון לימים אלה, ראש השנה יוה"כ וסוכות, וברמז קצר, אורי הוא ראש השנה, וישעי יוה"כ, כי יצפנני בסוכה, הוא סוכות, וסיים דש"כ אחת שאלתי מה' אותה אבקש, שכל מה ששאלתי מה' בר"ה ויוה"כ עיקר הבקשה הוא כי יצפנני בסוכה, לקבל פני השכינה בשבעת ימי החג שהם רמז לימי חיי האדם, וכמש"כ לעיל דכתיב במעלת חג הסוכות שם כי יצפנני בסוכו עכת"ד. והוסיף, כבר כתבנו בפרשת וישלח בפסוק וישב ביום ההוא, שכל תועלת ימי התשובה כדי שיוכלו ישראל לקבל פני השכינה בחג הסוכות, הלך עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה, ע"כ תוכן דברי הפנ"י הנ"ל.

כדי להקל עלינו להבין הדברים הנ"ל על מעלת חג הסוכות, הלא ידועה היא שהחיים בבתים רומזים על חיי העולם הזה, הם חיי הנסיונות של עוה"ז כמו שכתב המסילת ישרים [וכבר הארכנו בזה בישיבה בחודש אלול, שעוה"ז הוא רק פרוזדור לעוה"ב], ואילו ענין הסוכה, דייקא בתחילת ימי גשמים, מורה על חיים רוחניים שעל האדם להשתדל לחיות חיים רוחניים כבר בעוה"ז להתקרב להקב"ה ע"י מצוותיו ותפילתו ותורתו, וכמו דאיתא בנפש החיים (שער א פרק ו בהגה) שכשיעלה ברצונו של אדם לעשות מצוה כבר נמצא נשמתו בגן עדן, וביותר שזה עיקר התפילה כמו שכתב הרבינו יונה (ברכות דף כב: מדפי הרי"ף), ונזכר ג"כ בנפש החיים, שהאדם בתפלתו צריך להשתדל במחשבתו כאילו אינו בעל גוף ועולה בדעתו לעלות בסולם עליה, וע"כ מקרי תפילה כאילו עומד בשמים, עיי"ש שער ב', וביותר במאמר דרך השם להרמח"ל זצ"ל.

והפנים יפות עצמו כתב דברים נפלאים בסוף פרשת ויחי, וז"ל: ויש להבין יותר על דרך שאמר הכתוב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, כי עיקר התפלה הוא בכוונת הלב, ואז ע"י הכוונה שהוא החיות מעלה את גוף הדיבור, ולפי עוצם הכוונה והפחד כעומד לפני המלך כן הוא החיות שבו, אבל בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה ומבלתי יכולת להנשא מן הארץ עד לשמים, וצריך שיהא החיות שהוא המחשבה כחו מרובה לשאת את הדיבור, ע"כ אמר שלמה ע"ה כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, דהיינו שיהא המחשבה כחה מרובה להעלות גוף הדיבור עד השמים, ואף אם מבין פירוש המלות אם אין מכווין לבו לשמים כראוי, אינו אלא כלומד את התפלה ולא כמתפלל, וז"ש ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה ע"כ כבדוני בשפתם שהם כבדים מבלי חיות עכ"ד. וזהו מעלת חג הסוכות. און דאס איז די מאמענט וואס מיר דארפן מיטנעמען.

More in this printout

View the whole printout