ביום הראשון מקרא קודש, מה דבכל המועדים כתי' מקרא קודש יהיה לכם חוץ מבראשון של סוכות דלא כתי' בי' לכם אולי יל"פ לרמז למה מה דאיתא בחולין פ"ג [ובתוס' שם ד"ה וכדברי], שבארבעה פרקים משחיטין את הטבח בעל כרחו, חוץ מערב יו"ט ראשון של סוכות דכולי עלמא טרידי בסוכה ובלולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה.
בסוכה דף ל"ז א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהד' רוחות שלו וכו' לעצור רוחות רעות וטללים רעים. נראה לומר בביאור הדברים מה שהנענועים עוצרים רוחות רעות וטללים, עפימש"כ בנפשה"ח שער ג' פי"ב ז"ל הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר לבטל מעליו כל דינין ורצונות וכו' כשאדם קובע בלבו לאמור הלא ד' הוא אלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו ית"ש וכו' ממילא יתבטלו מעליו כל הכחות ורצונות עיי"ש מתק דבריו, וע"י הנענועים מעיד כי ד' הוא האלקים, כמו שאמר ר' יוחנן מוליך ומביא למי שהד' רוחות שלו מעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו, ועל כן בכח זה עוצר כל רע.
[והנה בט"ז סי' תרנ"ח כתב נ"ל כיון דאמרינן בגמ' מוליך וכו' לעצור רוחות רעות וכו' א"כ גם אשה נהנית מזה ע"כ צריכה ליתן לסיוע לגביית ממון אתרוג עכ"ל. ומכאן הערה לכל הקהל שמחויבים להחזיק מוסדות התורה ות"ח בעיר, כי הן הן נטורי קרתא, כדאיתא במד"ר, והבן].
במד"ר ויקרא פ' ל' איתא דהפסוק כל עצמותי תאמרנה נאמר על ד' מינים כי לולב דומה לשדרה אתרוג ללב הדס לעינים וערבה לפה, ויעיי' כן בחינוך במצות לולב. ולפי"ז שפיר מובן מה שאנו אומרים בנוסח נשמת לפני הפסוק כל עצמותי תאמרנה - אילו פינו מלא שירה כים ועינינו מאירות כשמש וכו' וידינו פרושת וכו' ורגלינו קלות, והוא כנגד השדרה שזה עיקר כחה, וכל פה לך יודה (ובנוסח ספרד עין לך תצפה) וכל קומה לפניך תשתחוה וכל לבבות יראוך. (מדברי רבינו בשמחת בית השואבה תשנ"ט לפ"ק).
ברמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ח כתב כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשיי' וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה צווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב וכו' ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב וכו', והעיר בני הרה"ג ר' ישעי' שליט"א הרי יציאת חובת המצוה היא כבר בשעה שמגביה הלולב וכמו שכתב הר"מ עצמו בהל' ט"ו שכיון שהגביה יצא אם כן למה הזכיר כאן לברך דייקא בשעת הנענוע וצ"ע.
ולכאורה נראה שכיון שכתב הר"מ בהל' סוכה פ"ז ה"ט ומצוה כהלכתה וכו' ויוליך ויביא ויעלה ויוריד ע"כ היינו שכך תקנו רבנן שמצוה כהלכה לעשות קיום המצוה בנענוע לכן כתב הר"מ לסמוך לנטילה עם הנענוע היינו לעשות מצוה כהלכתה.
וידוע מה שאמר מרן זצ"ל שצריך ליקח לנענועים את אותו הלולב שלקח לברכה כיון שזה גמר הנטילה והביא כמה ראיות לזה שהנענועים שייכים לעצם מצות הנטילה של הלולב, ואחת מראיותיו ששיעור הלולב לקיום המצוה לעכובא הוא שיהי' בכדי שיוכל לנענע, ועוד שכל זמן שלא עשה הנענוע עדיין יכול לברך אם לא בירך דנחשב המשך קיום המצוה, היינו שכך תקנו חכמים לקיים המצוה עם הנענוע ולא רק תוספת להמצוה אלא כן תקנו המצות לולב ומשום כך צריך הלולב שיהי' לו שיעור זה כאמור לעכובא, ולכאורה זהו פירוש מצוה כהלכתה שכתב הרמב"ם.
אבל לכאורה צ"ע בזה ממה דאיתא בסוכה דף ל"ז א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהד' רוחות שלו וכו' לעצור רוחות רעות וטללים רעים א"ר יוסי וכו' זאת אומרת שיירי מצוה מעכבין הפרענות. משמע מזה שהנענועים אינם עיקר המצוה אלא שיירי מצוה וכ"כ רש"י ז"ל שיירי מצוה מצוה שהיא שריים וכו' מוליך ומביא מעלה ומוריד עיי"ש, והוא לכאורה דלא כדעת הרמב"ם שכך היא מצות לולב כהלכתו, וצ"ב.