Skip to content
שירת התורה

בענין אושפיזין

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מנהג ישראל להזמין האושפיזין כל יום ומבואר כן בזוה"ק אמור קג: דז' רועים באים לדור עם האדם בסוכה ועל האדם לשמוח אתם, ורב המנונא סבא הי' מזמינם בפה דוקא, וכן מבואר ביסוד ושורש העבודה שער י"א פי"ג דאין באים רק ע"י הזמנה, ומבואר בזוה"ק דעיקר החיוב הוא לתת מלחמו לדל דאל"כ אינם באים, וכיון שכל יום יש לו אושפיזין בפנ"ע כ' הרמ"ק [הובא בראשית חכמה שער האהבה פ"י] דיש לו לשמוח בכל יום שמחה מיוחדת עם האושפיזא, וכ' בדברי חיים דעיקר הדבר הוא להאיר אור קדושת האושפיזא ועבודתם ומדה שלהם וכגון ביום ראשון להשקיע במדת החסד.

האם יש ענין לשמוח כששמו כשם האושפיזא

והנה יש מנהג שאנשים ששמם כשם האושפיזא עושים איזה שמחה מיוחד באותו יום, ורגיל הי' מו"ר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל לעשות שמחת בית השואבה בביתו בליל שני דחג [וכן עושה יבל"ח מו"ר הג"ר יצחק לוקסנברג שליט"א] ופעם שאלתי לו האם יש מקור לענין זה, ולא ידע, ואמרתי לו שגם אצל מרן הגריש"א זצ"ל עשו כן באושפיזא דיוסף, וענה הרב זצ"ל "שזה הי' אולי רק היכי תמצי לשמחה או שהוא באמת הרגיש קשר ליוסף אבל זה לא שייך לאנשים פשוטים כמונו", והוסיף דהגרי"ז אמר שחושבין דלעתיד לבוא נלך לקבל פניו של דוד המלך ע"ה ונבקש שישיר בשבילינו כמו ששרין בשיר "וואס וועט זיין ביי דעם סעודה'ניו" ואנחנו לא יודעים שכמה רחובות מסביב לו ישרף הכל מחמת גודל קדושתו, והיו גדולים שלא רצו גם ללכת למירון בשביל שהתביישו מרשב"י, כן מסופר על הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שהי' בחיפה ולא רצה לנסוע למירון עד שחזר על כל מימרות רשב"י בש"ס, ואעפ"כ כשהגיע למירון לא הסכים ליכנס למערה מחמת גודל הבושה, וא"כ איזה קשר יש לנו לאושפיזין" כך אמר הרב זצ"ל בגודל ענוותנותו.

שוב ראיתי מה שמובא בתורת אמת [לר' לייבל אייגר] דהמנהג בין צדיקי הדור שהאנשים ששמם כשמות האושפוזין מחשבין לשמם לקדושת היום בסוכות, והענין בזה ע"פ מש"כ אריז"ל אשר כל שם שקורין לאדם יש לו שייכות לזה האיש בפנימיות שורשו, והגם שאנו רואים אנשים ששמם כשם הגדולים ואין בהם אף שמץ מנהם, עכ"ז בפנימיות שלו אם ירצה לעורר אותו ימצא בשורשו אותו הכח מקדושת השם שיש בו, ובחג הסוכות נעשה מבורר בחי' השורש והפנימיות של נפשות ישראל כדאיתא בזוה"ק מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל יתיב תחות צלא דמהמנותא. ובענין מה שיש להתבייש מפני האושפיזין, מספרים על האור המאיר שהתבייש מאד להיות בסוכה ולקרוא לאושפיזין עד שנזכר שכשהי' ילד בא' האדמורי"ם לא הניחו אותו ליכנס לסוכה, וראה ילד אחר שהניחו אותו, והי' לו טענות ואמרו לו שהוא נכד האדמו"ר, ולכן התחזק דהרי הוא נכד אברהם יצחק ויעקב לכן יכול ליכנס גם הג"ר שמשון פינקוס זצ"ל בשיחותיו הביא משל כזה כדי להסביר איך אנו יכולין ליכנס לסוכה.

בביאור אושפיזא דיצחק אבינו

וכיון שכבר הבאנו מש"כ הצדיקים דהעיקר ללכת בדרכי האושפיזין ואנו עוסקים באושפיזא דיצחק [אצל הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל ויבל"ח אצל הג"ר יצחק לוקסנברג ואני הקטן] ודוקא ביצחק נראה שאין כ"כ מה ללכת בדרכיו שכולו יראה ופחד וגבורה, יש להביא חידושו של השפת אמת [וירא תרמ"ג] ד"יתכן לומר, כי אם שיצחק הי' לו מדת הדין והפחד, יוכל להיות שלא הי' ניכר על פניו רק שמחה וחדוה, כי באמת אין מי שישמח בעולם רק מי שהוא ירא ה' לאמיתו ואין לו פחד אחר, ובפרט אם הוא בן חורין מיצה"ר כיצחק שהי' מוכן להיות עולה להקב"ה וכו', ויתכן שישמעאל רצה להדמות אליו במדת השמחה, ושרה הנביאה ידעה להפריש וכו', ולכן אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק וכו'", עכ"ל וביארנו הענין באריכות בפ' תולדות, והוסיף הגרצ"מ זילברברג שליט"א דע"כ שמחת בית השואבה התחיל דוקא באושפיזא דיצחק להורות דעיקר השמחה בא מיראת שמים, וענין זה יש להחדיר בקרב בני הבית, ואף שבגשמיות נר' כאילו שיראה גורם לחץ ועצבות אבל אין הדבר כן והרי ביהמ"ק מקום היראה כמש"א ושם נעבדך ביראה ושם היא עיקר השמחה שנא' משוש כל הארץ ושמחתי באומרים לי בית ה' נלך.

אולם מאידך יש להעיר דהגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל בעל השפע חיים העיד שאצל זקינו הדברי חיים מצאנז זי"ע היו מכינים כסא בסוכה עבור האושפיזא, והי' מזהיר לנהוג כבוד ולא להדחף שם, אמנם מחמת הלחץ זו הדחק נפלו ונדחקו גם שם, פרט ליל ב' דאושפיזא דפחד יצחק שאז נפל אימה יתירה ולא הרהיבו לגשת אל מקום הכסא, כי בגודל קדושתו המשיך על כל הנוכחים להרגיש במדת האושפיזא קדישא. וכנראה יש כמה בחינות בזה, דגם אם על פניו של יצחק הי' נראה שמחה עצומה מ"מ הי' יכול לשדר אימה ופחד, ואין לנו עסק בנסתרות.

עוד הוסיף הג"ר עתניאל אקטע שליט"א בהיותינו אצל הרב ברזל זצ"ל בגדלותו של יצחק במדת הגבורה, דיותר ממה שיש להתפעל מגבורתו של יצחק בעקידה, יש להתפעל יותר מגבורתו בכ"ב שנה שהתגבר בעצמו לא לגלות ליעקב שיוסף עדיין חי כיון שלא הי' רצון ה' לגלות. ומכאן יש להתעלות במדת ההתגברות וההתאפקות למען הקב"ה.

לא אוכל להתאפק בזכרי עבודתו בקודש של מו"ר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל כשהיינו נוסעים יחד בחוה"מ לכותל המערבי והי' עובר לפני התיבה למוסף, והרגשנו בכל עצמותינו גודל ההפסד של חורבן ביהמ"ק בהטעימו כל המילים בהתרגשות עצומה, ובפרט כשאמר המילים "ולא יראה פני ריקם" ופרץ בבכי והרגשנו איך שאנחנו מגיעים ממש ריקם להקב"ה בלי שום מעלות ומדות טובות, אשרי עין ראתה כל אלה הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו.

[הפעם האחרון שראיתי אותו הי' בחוה"מ סוכות תש"פ, בהיותו סנדק לבן ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט

More in this printout

View the whole printout