Skip to content
שירת התורה

הנהגות וד"ת ממו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל ואביו הג"ר בנציון הי"ד

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הנהגות וד"ת ממו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל ואביו הג"ר בנציון הי"ד

[מספר זכר זאת ליעקב לאאמו"ר שליט"א פט"ו סי' ו' עם הגהותיו]

[בסתמא זה ממו"ז]

עניני סוכה

אמר שזה שאחז"ל מצטער פטור מן הסוכה והפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, זה שייך רק למי שבאמת מצטער מטבעו, ורוצה לכבוש ולהבליג על צערו, אבל מי ששמחת המצוה כ"כ גדולה אצלו עד שאינו מרגיש הצער ע"ז לא נאמר כלל שנקרא הדיוט, וי"ל ע"פ ד' הישמח משה דמה דנאמר אין סומכין על הנס הוא רק בחושבו לנס, אבל לא באדם גדול שאצלו הטבע כנס יחשב כר"ח בן דוסא.33

לולב

סיפר מו"ז: אבי וכן מו"ח הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש ב"ד פרשבורג לא היו נוטלים לולב שראשו כפול "געקנעפלט" בל"א.

נהג שכ"ז שהערבה היתה כשרה אף שהי' כמוש במקצת לא הי' מחליפה, בהטעימו שאין לבזות חפץ שנעשה בה מצוה. [וכן אמר פעם למי שרצה להחליף סידור ישן שהתפלל מתוכו] ראה לקמן מש"כ באריכות בענין זה.

אביו נהג ליטול הד' מינים בסוכה, מעוטף בטלית קודם התפלה, כמנהג האריז"ל.37

עניני יו"ט

כשהי' מתפלל לפני התיבה הי' נשמע קולו קול אדיר וחזק אשר א"א להעלות על הכתב.

הקפיד על שמנגנים הקהל בקול רם על הש"ץ תיבות וקרב פזורינו וכו' והביאנו לציון עירך וכו' והי' גוער בקהל עד שלמדו לנגן עם הש"ץ בלחש.38

לא רצה לדרוש ביום שמזכירין בו נשמות שלא להיות דומה לנעאלאגען שמנהגם הי' לדרוש בעת הזכרת נשמות.

בבוקר הי' באים אנשי העיר לקבל פני רבם, ומה נהדר הי' שבת אחים גם יחד וכקטן כגדול סעד את לבם בנועם שיחו מתובל בד"ת מענינא דיומא רצוף אהבה בברכות מאליפות לכל אחד במיוחד. [ככה גם קיבל פני הבאים בימים אחרונים של פסח ימים ספורים לפני פטירתו והי' אז כעין מסיבת פרישה מבני הקהלה]

חול המועד

נהג לשתות יין תוך הסעודה באמרו שהיא מצוה מיוחדת בימים אלו.39

הקפיד להניח תפילין בלי ברכה כמנהג אביו.40 והי' מקפיד על אלו החוזרים מא"י ולא מניחים תפילין.41

הי' רגיל להזכיר ביום י"ט תשרי ג' חוה"מ סוכות שזה יארצייט זקינתו הרבנית אסתר אשת חבר הג"ר יעקב אב"ד ראבב. [נפטרה תרס"ז ומנו"כ שם]

סיפר מו"ז שבבית חמיו הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל בפרשבורג לא אמרו שלום עליכם בשבת חוה"מ.42

הושענא רבא

מיוחד הי' עבודת אביו בהניחו הד' מינים בפיוט אחר תענה אמונים ומה נורא הי' מראהו בנשקו אותם43 בבכי ובדמעות שליש, וגם אצל בנו מו"ז הי' נראה עבודה למתבונן בעת הנחת ד' מינים עפ"י דרכו בקודש שהי' מסתיר את רגשותיו.

שמיני עצרת

אביו נהג לישב סוכה בלילה וביום אבל לא ישן שמה,44 אולם הוא נהג כמנהג חמיו מפרשבורג שבלילה ישב בסוכה וביום קידש בביתו וטעם מזונות והסעודה אכל בסוכה.

הי' עובר לפני התיבה בתפלת גשם, ומה נורא הי' עבודתו בקודש בקול אדיר וחזק ובפרט בהשתפך נפשו במקומות ידועים ומפני חטאינו וכו' אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך וכו'.

שמחת תורה

סיפר מו"ז זצ"ל: אבי מורי נתן רשות לאותם שרצו לעשות הקפות בליל שמיני עצרת, אך בלי ספר תורה וכן שלא ירקדו בבית הכנסת, שם לא הי' נהוג כן מקדמת דנא, ומ"מ השתתף עמהם בפועל בריקודין לכבודה של תורה.

סיפר הרב יעקב הכהן שטראססער זצ"ל:45 כך הי' הסדר בק"ק ראאב בשמחת תורה. ראשית היו ההקפות בבית הכנסת בלי ריקודים, רק החזן [שהי' השו"ב] הי' מזמר בין הקפה להקפה עם התינוקות של הת"ת הזמירות שכתוב במחזורים. אח"כ היו אלו אשר נשאו תואר "מורינו" הולכים אל בית המדרש הגדול אצל דירתו של זקיני. שם התחילו עוה"פ "אתה הראית" ושם היו מרקדים ושם בא גם זקיני, בבית הכנסת בערב היו קוראים ומכבדים בהקפות טובי הקהלה וגבאי הת"ת והח"ק, ובבוקר היו קוראים ה'מורינו'ס.

אחר תפלת מוסף הי' בני החברא קדישא הולכים לעזרת נשים של בית הכנסת וזורקים פירות לתוך ביהמ"ד וזקיני הי' משים את כובעו לכך לקבל מהם.46

בעת מאורעות מלחמת יוהכ"פ בשנת תשל"ג, כשהיו פיקפוקים אם לרקוד בשמחת תורה, הורה מו"ז זצ"ל שיש לרקוד כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, ואדרבה גדולה זכות שמחה לכבודה של תורה, אך ניגון "הנותן תשועה" עם חרוזים מיוחדים שנוהגים לשיר בק"ק באזל לכבוד חתני התורה לא ניחא.

בעת ההקפות הי' מעיין בסידור יעב"ץ, ואומר התפלות שנדפסו שם לומר בין ההקפות שמקורם בספר ציפורן שמיר להחיד"א.

הי' מקפיד שלא לאחוז הס"ת כמנהג הגוים עם צלמיהם שאוחזים אותה רחוק מן הגוף בתפיסת עצי חיים למטה בשתי הידים.

אא"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל [הראשון] אבד"ק ראאב הקפיד שלא לאמר פיוט "האדרת והאמונה" באמצע ההקפות כי היא מלאה סודות כמבואר במהרי"ל והעת אינו מוכשר לכך שהיא עת שתיי' וחדוה ואין לאומרו רק פעם אחת בשנה בתפלת יו"כ.47

פעם השיב מו"ז זצ"ל למי ששאלו אודות מיני ריקודין ושירים חדשים מקרוב באו שבאמת יש לברר מבטן מי והאם ממקור טהור יצאו והרחיב הדברים בזה.

אף באותן ההקפות שלא השתתף בריקודין עצמן, מ"מ הי' עומד על מקומו ומשתתף בשירה וזמרה, ומפעם לפעם מעורר על מה שצריך לעורר.

כפי שנהוג בק"ק באזל הי' עולה לחתן תורה מידי שנה בשנה והי' קורא בעצמו שמנה פסוקים האחרונים.48

אחה"צ בסעודת חתן תורה כשבאו כל העם לאחל לו ברכת מזל טוב הי' דרכו לדרוש בקשר סיום התורה והתחלתה, והי' מרמז שם ה"חתן בראשית" בתיבת "בראשית".49

סיפר הרב יעקב שטראססער זצ"ל: בק"ק ראאב הי' נהוג במוצאי שמחת תורה ללוות את הרב באבוקות של אור וריקודין, אך משהתחיל להתנוצץ ריח תנועת הציונים והתחילו לשיר גם משירים שלהם הפסיק המנהג.50

ביאור הקפידא לא להחליף ערבות כל יום

במה שהבאתי לעיל ממו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל שנהג שכ"ז שהערבה היתה כשרה אף שהי' כמוש במקצת לא הי' מחליפה, בהטעימו שאין לבזות חפץ שנעשה בה מצוה. הוסיף לי דודי הג"ר אשר דוד סניידערס שליט"א שהי' זה אצלו השקפה כללית ולא רק בערבות רק בכל חפץ של מצוה שעדיין ראוי להשתמש בו לא רצה להחליפו, גם הי' לו סידור ישן מאד שכבר התחיל להתפרק וכשביקשו לקנות עבורו חדש לא רצה בשום אופן, והי' אומר הרי אנו מתפללים "אל תשליכני לעת זקנה" ואם אין אנו רוצים שהקב"ה ישליך אותנו כשנזדקן בל נשליך ג"כ חפצא של מצוה כשעדיין ראוי למצותו לכתחלה. אולם הדגיש דודי שליט"א שלא הי' מורה כן לאחרים רק דלעצמו הי' מקפיד בכל זה.

אולם העיר לי ש"ב הג"ר צבי רותן שליט"א דזה נגד דברי הרמ"א סי' תרנ"ד ס"א שנוהגים ליקח כל יום מימי חוה"מ ערבה חדשה להידור מצוה. ובאמת בא"ר קרא תגר על זה שמחליפים כל יום כיון שתוחבין אותה באגד ועי"ז נושרין רוב העלין ויותר טוב ליתן אותה כל יום במים ולא ליקח חדשה ובביכורי יעקב שם כ' דלפיכך לא יתחבנה באגד אלא יתירנו כשאינו יו"ט ויחזור ויקשרנו. וכ"כ במ"ב סק"ה.

ביאור מנהג מרן החת"ס זי"ע

לרגל יארצייט מרן החת"ס זי"ע בכ"ה תשרי ננסה לברר מנהג החת"ס בזה ולהתאימו עם מנהג מו"ז זצ"ל שהוא ואבותיו היו מתלמידי תלמידיו.

הנה מצינו יסוד למנהג מו"ז זצ"ל שכתוב במנהגי חת"ס החדשים פכ"א ס"ו שנהג שלא להחליף בדי הערבה כל יום בתוך ימי החג רק בליל הושענא רבא ואז הסיר גם הקשר העליון ולכן נהג לשמר אותה במים כמ"ש בא"ר. וכבר נשאל הג"ר יוסף ליברמן זצ"ל [בשו"ת משנת יוסף ח"ט סי' קנ"ז] דדברי החת"ס לענין ערבה הוא נגד דברי הרמ"א, והוסיף ר"י ליברמן זצ"ל להביא מג' מקומות שהחזיק מרן בכל עוז להעמיד דברי הרמ"א או"ח סי' ק"ג אהע"ז ח"א סי' א' ושם סי' קנ"א וא"כ איך נהג נגד הרמ"א. ותי' דרק בפסקיו החזיק בכל עוז אבל במנהגים ובספרו שיח יצחק עמ' קס"ז כ' באופ"א, דחתן נקרא תמיד ע"ש שזוכה להשלים, וחתן תורה ע"ש השלמת התורה, וחתן בראשית עפ"י הגר"א בספרא דצניעותא דכה"ת כולה כלולה בפרשה ראשונה ובתיבת בראשית, וגם כ' שם ה' פעמים אור נגד ה' חומשי תורה, וחתן מפטיר דבזה משלים קריאת קרבנות של כל מועדי השנה וגם לימוד קרבנות שקול ככל התורה. יתכן שרק הביא הרמ"א מנהג מסויים שהי' נהוג בגלילותיו ולא מחייב שיהי' כן המנהג בכ"מ, עוד הוסיף דיתכן דרמ"א לשיטתי' בסי' תרנ"א ס"א דצורת האגד הוא לכרוך סביב ג' מינים ולתחוב ראש הכרך תוך העגול וא"כ קל ביותר להתירו ולקשרו כל יום, אבל לשו"ע דמצוה לעשות קשר ע"ג קשר שהוא קשר גמור שאסור בשבת ויו"ט א"כ קשה יותר לפותחו כל יום בשביל הערבה ולכן העדיף להניחו כך ולהדר בקשר גמור דלד' חת"ס סוכה לו. זהו הנוי של המצוה, ולא להחליש הקשר כדי שיוכל לפתחו בקלות כל יום.

ובאמת גם לענין פתילות נר חנוכה יש נדון זה דבשו"ע סי' תרע"ג ס"ד כתוב דאין חוששין לפתילות להחליפן עד שתכלה, וביאר שם הלבוש והובא במשנ"ב סקל"א דאין בזה בזיון מצוה דאדרבה הם נוחין יותר להדליק כשהם מודלקין כבר, אולם בדרכי משה שם כתב בשם כלבו ואבודרהם שנהגו להחליפן, ובליקוטי חבר בן חיים ובמנהגים כ"י אות פ' ומשם למנהגי חת"ס החדשים פי"ח סי"ט כתוב שהחת"ס לא נהג להחליפן כל יום, ובלקחב"ח ביאר בשיטתו כביאור הלבוש דדולק יותר יפה וא"כ ל"ש למנהגו לענין ערבה, אבל הג"ר יעקב ליכטנשטיין זצ"ל בהגהותיו על מנהגי חת"ס ביאר ע"פ מה דאיתא בברכות לט: דהואיל ואתעביד בה מצוה חדא נעביד בה מצוה אחריתי, [וכן ביאר בס' שערי חג הסוכות שער י' אות י"א] ועד"ז מצינו שציין בהגהות על מנהגי חת"ס החד' לשו"ת חתן סופר או"ח סי' ס"ח להגר"ש ערנפלד זצ"ל נכד מרן, מש"כ לבנו ר' דוד צבי זצ"ל לבאר ד' שו"ע לענין פתילות דנר חנוכה ע"פ מה ששמע בשם זקינו מרן החת"ס לבאר הא דמבואר בשבת עה: שהיו קושרין את היריעה כשניקבה ע"י תולעת, וצ"ב דלא פריך השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני ממ"ה לא כש"כ ותי' דשאני יריעות המשכן שכבר נשתמשו בהן לגבוה ויש מעלה יתירה להשתמש בדבר שכבר נעשה בו המצוה וכעין הא דכיון דאתעביד בו מצוה חדא וכו'. וביאור זה לענין פתילות הי' טוב לפרש בזה מנהגו לענין ערבה.

אולם באמת כ"ז חידוש לומר כאן הסברא דכיון דאתעביד בה וכו' דהרי כאן הפתילה והערבה הישנה עדיין פחות מהודר דכבר הושחר, ומנ"ל בכה"ג דאמרי' סברא זו.

אולם באמת כבר העיר בהג' למנהגי חת"ס דהחת"ס גופא בתשובותיו ביו"ד סי' רס"ד כתב הביאור במס' שבת עה: כדי למנוע מלגנוז ס"ת דעדיף לתקנו כמה שאפשר גם אם צריך הרבה תיקון מלהביאו לידי גניזה וע"ז הביא גמ' שבת הנ"ל ולא הוסיף כלל הא דכיון דאתעביד בה מצוה חדא וכו' וא"כ יתכן דלא הי' כוונתו מצד כלל זה, אלא כדברי מו"ז זצ"ל דהוא מצד הרגש סרך ביזוי מצוה דעד כמה שאפשר עדיין להצילו ולהשתמש בו לקיים המצוה ראוי שלא לזרקו, ואף שהוא כתב כן לענין דבר שיש בו קדושה כס"ת, מ"מ י"ל דהי' לו הרגש כזה גם לחפצי מצוה כגון ערבות ופתילות וכידוע מה שאמר על התלמיד שדרס על דפנות הסוכה אחרי סוכות. ויש להוסיף דלפ"מ שחידש החת"ס בסוכה לו. לענין אתרוג דאם הושחר מתוך מישמושה של מצוה מהודר טפי ה"נ ערבה ופתילה שהושחרה מחמת מצוה מהודר טפי.

ויש להוסיף דגם החזו"א לא נהג להחליפם עד הוש"ר וכמבואר בארחות רבינו ח"ב רצ"ז אולם כשנשאל ע"ז מרן הגרח"ק זצ"ל אמר דלא הי' בזה ענין מיוחד רק שלא הי' צורך כלל כיון שנשארו לחות.

ובאמת ע"פ סוד יש ענין לא להחליפם, וכמבואר בליקוטי שו"ע או"ח ח"ב ובמנהגים כ"י אות פ' ומשם ברדב"ז בספרו מצודת דוד על טעמי המצוות מצוה קי"ז דכיון דערבה הוא חלק של המקטרגים א"כ כמושה עדיף טפי, וצ"ל דס"ל כשי' א"ר תרמ"ז סק"ו דערבה כמושה כשר לכתחלה דלד' המג"א סק"ג דכשר רק בדיעבד וודאי אין לקחת כמושה. וא"כ לדידן אין לקחת כמושה רק שיהי' עכ"פ לחה.

וכמנהג החת"ס כן נהג המהר"ם א"ש אבד"ק אונגוואר [זכרון יהודה חג האסיף] וכך הי' מנהג הרה"ק מבעלזא זי"ע שהקפיד לא להחליף. [ספר ביתו נאוה קודש ע' של"ז]

שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ אי חוזר על אתה חוננתנו

נשאלתי ע"י ידידי הרב ישראל וורשנר שליט"א במעשה שהי' שאחד שכח יעלה ויבוא במוצאי יו"ט לחוה"מ והדין הוא שצריך לחזור האם צריך לחזור ולהבדיל ולומר אתה חוננתנו. ולכ' תלוי מה הגדר בהבדלה בתפלה האם ביסודו דין הבדלה רק דמקומו בשמ"ע וא"כ כאן כבר הבדיל או דזה חלק ממטבע תפלת מוצ"ש ויו"ט וזה דין מדיני התפלה וכאן הרי צריך לחזור ולהתפלל, ואפי' על הצד דזה דין בתפלה יש עדיין לחקור האם באם חיסר יעלה ויבוא אי נחשב כלא התפלל כלל וא"כ גם נחשב כאילו לא הבדיל כלל או דעדיין נחשב כאילו התפלל וא"כ כבר הבדיל.

שו"ר במאורי המועדים לבית בריסק שחקר בזה הגרמ"ד זצ"ל עי"ש באריכות בזה. ונזכרתי שבכ"ז חקר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 51 בספרו ברכת יו"ט על הרמב"ם בפ"י מתפלה הי"ד בדינא דטעה בזה ובזה דהרמב"ם סתם וכ' דאי"צ לחזור בשכח להבדיל בתפלה ולא כ' דהטעם הוא כיון שבלא"ה יבדיל על הכוס כדכ' בגמ' ברכות לג: גם לא הביא הדין דגם בהבדיל על הכוס חוזר ומבדיל בתפלה גם לא הביא הדין דטעה בזה ובזה. וביאר שם דד' הרמב"ם דאחרי שכבר תיקנו הבדלה על הכוס אע"פ שתיקנו שמ"מ יבדיל בתפלה, אינו מדין תקנת הבדלה כדמעיקרא רק עכשיו זה רק מדין הזכרה דמעין המאורע, ולכן פסק דבשכח אינו חוזר ככל ימים שאין בו מוסף, וגם פשוט דטעה בזה ובזה אי"ח לראש דל"ש לקנוס רק אם כל הטעם דאינו חוזר כיון שיבדיל בכוס ואם גם שם עשה שלא כהוגן וטעם ממילא קנסי' לי' אבל לרמב"ם ל"ש זל"ז כלל. עי"ש שהאריך במקור ד' הרמב"ם ושדעת הרשב"א אינו כן רק דהוא תקנת הבדלה וא"כ שאלה הנ"ל יתכן דתלוי בפלוגתא זו ועי'.

שו"ר בספר פסקי תשובות סי' רצ"ב שציין לאחרונים שדנו בזה ארץ צבי ופתחא זוטא שאינם תח"י רק שש"כ פנ"ח הערה כ"ח ועיינתי שם וכ' דלא דמי לסי' קפ"ח משנ"ב סקכ"ט דבשכח רצה אמרי' דנתבטל הבהמ"ז לגמרי ולכן חוזר גם על יעלה ויבוא דר"ח דהתם נתבטל הבהמ"ז לגמרי, אבל כאן סו"ס כבר הבדיל, מאידך י"ל כיון שתיקנו חז"ל הבדלה בתפלה וכיון שתיקנו חז"ל לחזור ולהתפלל הו"ל כאילו לא התפלל כלל וממילא גם לא קיים הבדלה בתפלה וכ' דכן מסתברא. אלא ששמע מהגרשז"א זצ"ל דכיון דמיד שאמר אתה חוננתנו הותר במלאכה ולא מסתבר שאח"כ יחזור לאיסורו, לכן הגם דאם הבדיל על הכוס לפני התפלה מ"מ יש להבדיל בתפלה אבל הכא הרי כבר אמרו בנוסח של תפלה עכ"ד נמצא דלא ברירא לי' כ"כ.

ובפסקי תשובות כ' דאין הדבר מוכרע כיון דתלוי במח' בראשונים בתו' ברכות כו: אי בשכח יעלה ויבוא במנחה ר"ח אי יש ענין לחזור ולהתפלל במוצאי ר"ח ותלוי אי נחשב כלא התפלל כלל דאז מרויח התפלה אבל אם לא נחשב כאילו לא התפלל הרי לא מרויח כלום, ועי' במשנ"ב סי' ק"ח סקל"ב דלהלכה יש להתפלל בתנאי כיון דהמח' לא הוכרע וא"כ גם כאן תלוי בזה אי נחשב כאילו לא התפלל כלל. ולדברינו לעיל יש כאן עוד צד לצרף לא להגיד אתה חוננתנו כיון דלא קי"ל כד' הרמב"ם אלא כרשב"א דהו"ל תקנה מיוחדת של הבדלה ולא מדין תפלה וא"כ כבר הבדיל ולכן מסתבר דלהלכה לא יגיד אתה חוננתנו וכפי שהכריע הגרשז"א.

33 באותו היום ירד הרבה גשמים זועפים בכל אנגלי' ובלילה הקודמת ברגע הפטירה בשעה שבישיבה נתאספו תלמידיו להתפלל ולצעוק ולדפוק על שערי רחמים, פתאום נשמעו קולות וברקים בשמי רום אף שלא ירד גשם כלל, וגם אותו לילה חלם א' מידידיו הג"ר יצחק גרינבוים זצ"ל שלא ידע מכל אשר נעשה והנה ס"ת אשר בידיו נחטפה ממנו ועלתה לשמים. עד"ז כתב במטה אפרים בסעיף ס"ה ובספר סכת שלם סי' ל' אות כ"ד בשם הרבה אחרונים.

37 מנהג זה להיות מעוטף בטלית בסוכה מובא במנהגי מהר"ם א"ש ומנהג החת"ס הי' לברך בתוך הסוכה.

38 עי' סי' קכ"ד מ"ב סקט"ז.

39 כ"מ בסי' תק"ל דחוה"מ יש חובת שמחה וא"כ יש חובת יין כמו ביו"ט כמבואר בסי' תקכ"ט, ועי' ספר חוה"מ כהלכתו פ"א סי"א.

40 כן הי' מנהג החת"ס והמהר"ם שיק ובמ"ב סי' ל"א מכריע להניח בלי ברכה.

41 כן הי' גם אצל מו"ז הג"ר בנציון שבהיותו בחור התפלל במקום שלא הניחו תפילין ולכן לא הניח ובחזרו הביתה שאלו אביו אם הניח ושמע שלא הניח נתן לו סטירת לחי.

42 בספר דרכי חיים ושלום תקי"ד שלא אמר, ובשם משמואל ע' קפ"ד מסביר הטעם שלא לומר אך זה נוגע רק לחג הסוכות שהמלאכים לא רשאים ליכנס לסוכה, אולם במנהגי מהרי"ו שיש לאמרו, וכ"ה בדברי יואל לימים טובים וכ"ה מנהג צאנז. [א.ה. שמעתי שמנהג הרב חיים זאהן שליט"א יחלימהו ה' וירפאהו הי' תמיד לאמרו, אולם אחר שעבר לגור מגייטסהעד לקרית ספר וגר ברחוב "אבני נזר" ושמע שהאבני נזר לא נהג לאמרו וכמ"ש לעיל מבנו מהשם משמואל לכן שינה מנהגו לכבוד האבני נזר]

43 עי' א"ר תפ"ו סק"ד במנהג בני עליי' לנשק המצות וד' מינים לחיבוב מצוה.

44 כן הי' מנהג החת"ס כמובא בשו"ת כת"ס או"ח סי' ק"כ.

45 בן הגאון רבי יהונתן שטראססער זצ"ל חתנו של א"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל.

46 מנהג זריקת תפוחים הוא ע"פ מדרש אסתר עה"פ ודתיהם שונות מכל עם, וע"ע פרי צדיק אות קי"א מנהג הגה"ק מצאנז זי"ע.

47 עי' מהרי"ל הל' יו"כ שחרית מגודל נוראות קדושת פיוט זה. ועי' דרכי משה או"ח סי' תקע"ה.

48 בארחות חיים הל' קריה"ת סי' י' מבואר דח' פסוקים האחרונים גדול שבציבור קורא אותן, ומכאן המנהג לכבד את הרב בחתן תורה וככתוב בשערי אפרים שער ח' סכ"א וכ"כ במנהגי חת"ס פ"ח אות ל"ב ובדרכי משה החדש ע' י"ט וראה מנהגי מטרסדורף המובא בס' בית ישראל ח"ח.

49 בספר שו"ת שיח יצחק סימן שכא [להג"ר יצחק ווייס זצ"ל אב"ד וערבוי תלמיד השבט סופר], כתב ששמע מאנשים שהיו תמהים, למה קורים להשלישי שקורא מפטיר בשמחת תורה בשם חתן, הלא אינו משלים ואינו מתחיל. ואם באמת גם הוא חתן תמים, למה לא יאמרו לו גם מרשות כמו לשאר החתנים. (עיין לקוטי חבר בן חיים ח"ג במנהגי הח"ס זי"ע, מביא שהח"ס לא הניח לא' מבחורים להיות מהחתנים, וא' כבד לבעל לקוטי חבר חתן מפטיר בבחרותו, ולא הניחוהו). ותי' ע"פ מש"כ בברכ"י סי' תרס"ט אות ב', בטעם שמפטירין בתחלת ספר יהושע דכמו שמתחילין בראשית כדי שהשטן לא יקטרג שגומרים ולא מתחילים ה"נ מתחילים בנביא שלא יקטרג לומר שלומדים רק תורה ולא נביאים, ולפ"ז א"ש דגם המפטיר נקרא מתחיל ולכן נקרא חתן. ומה שאין אומרים לו מרשות, הוא בכדי שלא להשוות קריאת נ"ך לקריאת התורה, ע"ד שכתבו התוס' במגילה [כ"ג ע"א ד"ה כיון], שלזאת מפסיקים עם קדיש לפני המפטיר, להורות נתנו שאיננו כל כך חובה. ועוד יש לומר, באשר המפטיר הלזה קורא פטירת משה רבנו ויהי אחרי מות משה, וטרם הקריאה ואחריה אומרים קינות על פטירת משרע"ה, עיין בכלבו סי' כ' וסי' נ"ב, לזאת נקרא בשם חתן, ע"ד גמ' נדה [מ"ד ע"א], והרי הוא לאביו ואמו כחתן שלם, ע"ד סגי נהור. ובספרו שיח יצחק עמ' קס"ז כ' באופ"א, דחתן נקרא תמיד ע"ש שזוכה להשלים, וחתן תורה ע"ש השלמת התורה, וחתן בראשית עפ"י הגר"א בספרא דצניעותא דכה"ת כולה כלולה בפרשה ראשונה ובתיבת בראשית, וגם כ' שם ה' פעמים אור נגד ה' חומשי תורה, וחתן מפטיר דבזה משלים קריאת קרבנות של כל מועדי השנה וגם לימוד קרבנות שקול ככל התורה.

50 סיפר הרב יעקב שטראססער זצ"ל: בק"ק ראאב הי' נהוג במוצאי שמחת תורה ללוות את הרב באבוקות של אור וריקודין, אך משהתחיל להתנוצץ ריח תנועת הציונים והתחילו לשיר גם משירים שלהם הפסיק המנהג.

51 הומה ליבי בזכרי ימים מקדם כשהי' דו"ז חולה מאוד והי' כאן בא"י בבני ברק והלכתי לבקרו ואז הזכיר ענין זה דטעה בזה ובזה לשי' הרמב"ם ואיני זוכר בקשר למה הזכירו יהי זכרו ברוך.

More in this printout

View the whole printout