Skip to content
שירת התורה

עניני שמיני עצרת ושמחת תורה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

עניני שמיני עצרת ושמחת תורה

גודל קדושת יום שמיני עצרת

הנה יום שמיני עצרת מבואר ברש"י פ' פינחס [במדבר כ"ט ל"ה] עה"פ ביום השמיני עצרת תהי' לכם דכל ימות הרגל הקריבו נגד האומות וכשבאים ללכת א"ל הקב"ה בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם.

ובמדרש שם 31 משל למלך שעשה סעודה וזימן כל בני המדינה לז' ימי המשתה כיון שעברו ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא של בשר או של דג או ירק לכן הסתפק הקב"ה בפר אחד איל אחד, ונתייחד שמע"צ בזה שאין בו משאר המצוות שהי' בסוכות, וכדברי החינוך שכ"ד דהטעם הוא דיום השמיני כולו להשי"ת וא"צ זכרון אחר וברמב"ן ויקרא כ"ג מ' כ' דרק בשאר הימים צריך פרי עץ הדר אבל שמע"צ הוא עצמו הדר ובספה"ק הפליגו בגודל קדו' יום זה שכל תיקון הימים מיום ר"ה עד שמע"צ תלוי ביום זה וכ' רבי חיים פאלאג'י בספרו מועד לכל חי סי' כ"ה אות א' כי אין בכל הימים האלה יום רצון לה' לשמוע ה' תפלתו בכל מה שצריך כיום הזה כמ"ש בזוה"ק בפ' צו לא: דבההוא שמחה לא נמצא עם המלך רק ישראל לבדם ולכן יכול לבקש מה שרוצה, ובשם הרה"ק הר"ר ר' בונם מפשיסחא זי"ע אמרו שבכח התפלה בציבור ביום קדוש זה לתקן את כל התפלות בציבור במשך כל השנה. וכ"ז בענין שמע"צ וזה שמו בתורה שבכתב ותורה שבע"פ.

יסוד מנהג שמחת תורה

אולם מה שנקבע שמחת תורה ליום שמע"צ לכ' ל"ש לכ"ז כלל דלא נזכר כלל בקשר לשמע"צ עד תקופת הגאונים רק שכ' במגילה לא. שביום ט' של חג קוראים פ' וזאת הברכה ולא נזכר בש"ס ענין שמחת תורה [אולם בזוה"ק נזכר ראה לקמן] אולם מנהג זה לסיים כל תורה שבכתב ביום זה לא הי' נוהג בא"י כמבואר במגילה כט: דבני א"י היו מסיימים התורה א' לג' שנים, אך כ' הרמב"ם פי"ג מתפלה ה"א דמנהג שלנו לסיים כל שנה התפשט בכל העולם, וא"כ שמחת תורה לא הי' נוהג בא"י וכן מצינו בספרי הגאונים דבני א"י היו עושין שמחת תורה רק כל ג' שנים ומחצה, אלא שר' בנימין מטולידה שעבר דרך מצרים לפני ח' מאות שנה העיד שהגם שבנ"י א"י לא עשו כך הי' תקנה ביניהם להתחבר ולהתפלל ביחד בשמחת תורה. ובחו"ל התפשט המנהג לעשות שמחת תורה ביו"ט שני כפי שכבר העיד רב נטרונאי גאון בשערי תשובה סי' שי"ד וכ"כ ברי"ץ גאות ומאז נשתרש אצל כלל ישראל שם שמחת תורה ליו"ט שני בחו"ל. ובא"י עושים זה בשמע"צ גופא אבל עדיין לכ' אין לזה קשר לשמע"צ.

למה נקבע שמחת תורה דוקא בשמע"צ

ובס' המנהיג הל' סוכה סי' נ"ד כ' בטעם שבחרו דוקא ביום זה לסיים את התורה לפי ששלמה בירך את ישראל בנ"י כך באים אל האחדות ושכינה שרוי' בניהם. [תרנ"א] [כמדומני שעד"ז כ' בפחד יצחק לסוכות]

עוד כ' ע"פ מש"כ במדרש דשמע"צ הי' צ"ל נ' יום אחר סוכות כמו שבועות אחר פסח רק שלא רצה הקב"ה להטריחם, מבואר דשמע"צ ענינו כמו שבועות ושניהם נקראו עצרת והיינו בגדר כלי קיבול דכמו שאחר שנגאלו ממצרים היו צריכים להיטהר כדי לזכות לתורה כן אחר שנעשו בעלי תשובה ע"י ר"ה ויו"כ צריכים להטהר כדי להיות כלי קיבול לתורה, רק ע"י מצות לולב וסוכה נעשה הטהרה בז' ימים ובתוס' דכח בעלי תשובה ברגעא חדא, והכלל כי בימים טובים נעשים בנ"י כלים לקבל שפע ברכה וקדושה ובעצרת היא גוף הקבלה, וזה"פ עצרת תהי' לכם פי' שעתה יש לכם לקבל, שבאתם אל השלימות להיות כלי מחזיק ברכה והברכה הוא בשמע"צ ושמחת תורה ולכן קוראין וזאת הברכה עי"ש עוד. [תרל"ו]

ובנוס"א כ' ע"פ חי' הרי"ם עה"פ והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך ובתרגום דאותם שהלכו תחת העננים זכו לתורה וביאר שפ"א דכמו דאחר יצ"מ נמשכו אל הבורא והלכו אחריו אל המדבר בביטול גמור ולכן זכו לתורה, כן אחרי ר"ה ויו"כ שנגאלין מיצה"ר צריך להיות הכנעה וביטול אל הבורא אשר גאלנו והוא היציאה אל הסוכה להיות מוכן להתמשך לכ"מ שירצה הבורא כמ"ש רבינו אחריך נרוצה, וע"ז כ' הביאני המלך חדריו הוא הסוכה נגילה ונשמחה בך זה שמחת תורה, כי התורה היא למעלה מן הכל וא"א לזכות בה ע"י מעשים כי נעלמה מעיני כל חי ורק ע"י הביטול לגמרי זוכים לזה עי"ש באריכות. [תרל"ח]

התורה בעצמה שמחה בשמחת תורה

עוד כ' מה שקבעו חכמים שמח"ת בשמע"צ דזה רמז ללוחות אחרונות שהי' בצניעות, וביו"כ נתרצה הקב"ה לתת להם לוחות אחרונות, ובשבועות רמז למתן תורה לצדיקים גמורים ואחר ימי תשובה זוכים ללוחות אחרונות בהסתר ולכן לא מפורש בתורה ולכן בא בהסתר בימים הנוראים ימי הדין, ולכן יש מקודם פרי החג שלא ישלוט עין הרע וכל א' מע' שרים שמח בחלקו שחוטפים לעצמם מהשפע היורד בכל השנה, אבל בנ"י עיקר השמחה שלהם בתורה שהיא כולל כל החיים, ורמז להם הכ' שהם יקחו משורש העליון ולא יתדבקו בגשמיות השפע רק ביום השמיני עצרת וכו' והיא התורה שורש כל הבריאה וכמו דאיתא שהחזיר הקב"ה לבני עשיו וכו' שיקבלו התורה כעי"ז מתקיים עתה בחג שיש קצת התקרבות לגוים, וכשרואה כביכול שאין בהם ממש מחזיר הכל לבנ"י והוא שמחת תורה להראות שלא איכפ"ל שפע גשמי כמו הגוים רק העיקר שורש החיים דהיא התורה, וכן דע"י התורה אנו עושים להקב"ה קיטון אחד לדור עמנו, וענין פרי החג הוא כענין מה שהחזיר הקב"ה את התורה לגוים לפני מ"ת ועי"ז נתברר שרק ישראל ראויים לכך, ובזה גם התורה שמחה שנתברר שישראל ראויים לה ויעסקו מעתה בתורה בטהרה.

עיקר קריאת וזאת הברכה להמשיך כוחו של משה לדורות

הנה במש"כ שפ"א דענין ברכת משה הוא להמשיך כוחו של משה לדורות א"ש דהקדמה לברכת משה הי' בענין מתן תורה וע"ז כ' תורה צוה לנו משה וגו' וברש"י אחזנוה ולא נעזבנה דיסוד הברכה הוא עד כמה שכוחו של משה קיים, וא"ש עם משנ"ת בסו"פ וזאת הברכה דענין כתיבת משה ח' פסוקים האחרונים בדמע הוא הוא ע"י ההשתוקקות למשה דאז נחשב כאילו הוא חי.

הפטרה דשמחת תורה בחיזוק שמירת תורת משה

והנה בגמ' מגילה לא. מבואר דשמחת תורה בחו"ל מפטירין ויעמד שלמה והוא במלכים א' ח' וזה הקדמה לברכת שלמה שמפטירין בשמע"צ וכ' התוד"ה למחר דיש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי הש"ס אינו אומר כן, וי"א שרב האי גאון תיקן כן אבל אינן יודעין הסברא למה שינה מסדר הש"ס, וכ"כ בטור סי' תרס"א בשם ירושלמי להפטיר בויהי אחרי מות משה וכן המנהג ונפסק בשו"ע שם, ויל"פ טעם הש"ס לד' הראשונים דעיקר טעם קריאת ברכת משה הוא מצד ברכת שלמה שהיו בימים אלו א"כ עדיף להפטיר בענין שלמה, אבל למשנ"ת דעיקר ענין פ' וזאת הברכה הוא להמשיך כוחו של משה לדורות, א"ש לקרוא דוקא פרשה א' דיהושע דשם כ' שהקב"ה אמר ליהושע משה עבדי מת ושיתחזק לכבוש את א"י עוד אמר לו רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי וגו' וכבר דקדק הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל דלענין עצם הכיבוש א"ל הקב"ה "חזק ואמץ" אבל לענין שמירת התורה ולימודה הזהירו הרבה יותר באמרו "רק חזק ואמץ מאד" ולהנ"ל א"ש דעיקר האזהרה הוא להמשיך כוחו של משה ואז ממילא יהי' הצלחה בכל הענינים.

דברי השפ"א בכבוד התורה הקדושה

ונסיים עם דבריו המרגשים של השפ"א בשנת תרס"ד בכבוד התורה הקדושה "מאד צריכים לשמוח בשמחת התורה ולכבדה, הרי אמרו הלומד מחבירו אות א' צריך לנהוג בו כבוד ומה נעשה אל התורה בעצמה המלמדת אותנו תמיד איך לעבוד את ה', ומה הכבוד אל התורה להגות בה יומם ולילה, כ' סלסלה ותרוממך ופירש"י כמחזר על עוללות בכרם ע"ש, כי באמת התורה אין לה שיעור ויש לכל פרשה ולכל פסוק ולכל תיבה ולכל אות כמה עולמות עליונים מיוחדים, אבל הקב"ה הניח לנו פיאה ועוללות כמ"ש לעני ולגר תעזוב, וכל מה שאנו יכולים להשיג הכל נובלות התורה שלמעלה, וכפי מה שהאדם יודע זאת ומחזר על העוללות כעני ואביון אז התורה מרוממת אותו וכ"כ באבותינו שעמדו על הר סיני ויתיצבו בתחתית ההר שהבינו שהם רחוקים מן אמיתיות התורה רק אחזו בתחתית ההר ולכן נתעלו ונתרוממו עד לשמים, גם צריך כל איש ישראל לחפש הארת התורה בכ"מ, שאין לך דבר שאין בו תורה וכשאדם נותן לבו לחפש למצוא איזה לימוד מכל הבא לפניו הוא בכלל סלסלה ותרוממך, ואיתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה דכ' למען צדקו יגדיל תורה, כי באמת התורה היא שמו של הקב"ה והוא אחד ולזכות אותנו הרבה את התרוה בצירופים שונים משמו הקדוש עד שנתגלה לנו התורה בצירופים הערוכים לפנינו, וכל אלה הצירופים אחוזים ומדובקים בשמו הגדול והקד' וע"ז א' ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת הוא התורה שהיא שמו של הקב"ה ונתן לנו דביקות בזאת התורה כי קריאה לשון חיבה ודביקות."

31 רוב המראי מקומות בענין זה עד לדברי שפ"א הוא מהקדמת המחזור המפורש לסוכות.

32 באותו היום ירד הרבה גשמים זועפים בכל אנגלי' ובלילה הקודמת ברגע הפטירה בשעה שבישיבה נתאספו תלמידיו להתפלל ולצעוק ולדפוק על שערי רחמים, פתאום נשמעו קולות וברקים בשמי רום אף שלא ירד גשם כלל, וגם אותו לילה חלם א' מידידיו הג"ר יצחק גרינבוים זצ"ל שלא ידע מכל אשר נעשה והנה ס"ת אשר בידיו נחטפה ממנו ועלתה לשמים.

33 עד"ז כתב במטה אפרים בסעיף ס"ה ובספר סכת שלם סי' ל' אות כ"ד בשם הרבה אחרונים.

34 בילקוט מהרי"א מזידטשויב ע' רכ"ג שלא אמר אזמן לסעודתי אלא אם אמר תורה בענין האושפיזא.

35 עי' הגש"פ חת"ס בהגהות אמרי יהודה אות כ"ג בשם שו"ת משנה שכיר על מנהגו של החת"ס לברך על אכילת מצה תיכף לפני האכילה עפ"י תוס' פסחים קט"ו: וא"כ י"ל דה"ה לענין לישב בסוכה.

36 מנהגי חת"ס פ"ח אות י"ב מנהגי מהר"ם שיק אות מ"א. מנהג זה להיות מעוטף בטלית בסוכה מובא במנהגי מהר"ם א"ש ומנהג החת"ס הי' לברך בתוך הסוכה.

37

38

More in this printout

View the whole printout