Skip to content
שירת התורה

דו"ד בין הרב מווירצבורג ומחותנו הערוך לנר

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ב: קיום מצות הסוכה שהוא ע"י הדירה והשימוש בה, ובזה יש דינים כגון מצטער דזה פוגע בעצם הישיבה ולא בעיקר הסוכה.

ויש דברים שיש לחקור לאיזה חלק הם נוגעים, לדוגמא איסור הנאה מן הסוכה דביאר הגר"ח בספרו דשורש מח' הרא"ש והרמב"ם אי גם הדפנות נאסרים הוא דלרמב"ם איסור הנאה נאמר על מצות הסוכה דכל שמתקיים בה מצות ישיבת סוכה נאסר, אבל ד' הרא"ש דדין איסוה"נ תלוי רק בחפצא דסוכה ועיקר חפצא דסוכה הוא בסכך. [שמעתי מפי הג"ר מרדכי בונם זילברברג שליט"א הערה נפלאה (שאלו לראש ישיבה שמסר שיעורים ארבעים שנה על סוכה ואף פעם לא חשב על הערה זו) דלמה במשנה ראשונה דסוכה לא כתוב שיעור משך שטח הסוכה, ותי' דבמשנה זו כ' הדינים של החפצא של הסוכה, ושיעור השטח תלוי בצורת הדיורין והישיבה, ובאמת דיני סוכה נחלקו לשתי פרקים הראשון על החפצא והשני על הישיבה והדיורין, ובזה א"ש דבפרק ראשון מבואר (במח' ת"ק ור' יהודה בסוכה למעלה מכ') דסוכה דירת עראי בעינן ובפרק שני תנן כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, דבפ"א מיירי על החפצא דסוכה שצריך להיות עראי, אבל פ"ב מיירי בצורת הדיורים שצריך להיות כדירה של קבע וכמו שדר בביתו, והראה שו"ת רשב"א ח"א סי' נ"ה דענין נוי סוכה אינו מדין הידור מצוה כזה קלי ואנוהו רק להנעים עצם ישיבתו בסוכה, ולפ"ז אם סוכתו בתוך הבית ובלא"ה ישיבתו נעים, א"צ לנוי סוכה ואם נותן נוי סוכה אינה נאסרת. עוד מבואר בסוכה י: דנוי סוכה אין ממעט בגובה אבל מן הצד ממעטין והטעם דאינו חלק מן הסכך ולכן לא ממעט בחפצא דסוכה ומ"מ ברוחב הסוכה פסול כיון שיתמעט אפשרות ישיבה, עוד הביא מש"כ במשנ"ב סי' תרלד ס"ק א בשם מ"א דאפילו סוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם, והק' חזו"א דלמה לא יוכשר מדין פסל היוצא, אולם להנ"ל א"ש דאה"נ הסוכה לא נפסלת והמג"א לא פסל רק כ' שאסור, והטעם דיש חסרון בקיום הישיבה.]

והשתא יש לחקור אי פסולה דגזולה תלוי בחפצא או דבעצם לא חסר כלל בבנין הסוכה דהרי כלפי הנגזל כשר הוא, אלא דיש כאן חסרון בקיום ישיבתו של הגזלן דכיון דשימוש הדיורין איננו שלו ממילא ל"ש לצאת בה יד"ח.

ויש בזה כמה נפק"מ. א: אי יש דין תעשה ולא מ"ה ונפק"מ אי יהני מחילה אח"כ דביאוה"ל סי' י"א מסתפק בזה לענין ציצית ולכ' תלוי בחקירה הנ"ל והסתפק בזה הפמ"ג. ב: האם דינו כסכך פסול שפוסל בד' להצטרף לעוד סכך פסול או כאויר דאינו מצטרף ופוסל בג' ועוד נפק"מ.

וכ' מו"ז זצ"ל דלכ' בחקירה זו תלוי המח' אי נאמר דין גזולה בדפנות, דלד' ערל"נ דפסול גזולה נאמר רק על הסכך י"ל דהפסול חל בעצם החפצא דסוכה ולכן נאמר רק על הסכך דהוא עיקר חפצא דסוכה, אבל לד' כפ"ת והמנ"ח וריד"ה מוירצבורג דגם לדפנות והקרקע נאמר הפסול, בהכרח דפסול גזולה נאמר בעיקר קיום המצוה ולכן כל מה שנצרך לקיום המצוה יש בו פסול גזולה.

סתירא בדעת הגר"ח

ובדעת הגר"ח יש לנו סתירא בענין זה, בחי' הגר"ח סטנסיל עמ' ל"ט כתב להוכיח ממסכך ברה"ר דפסול גזל נאמר גם בדפנות, והק' מ"ש משאר פסולים דנאמר רק בסכך ותי' דפסול גזול נאמר בקיום המצוה ולא בחפצא ומדמי לה לדין לכם בד' מינים דפסול רק ביום ראשון כיון דלא חסר בעצם המין וכן חזינן דר' אליעזר מדמי לה להדדי בדף כ"ז: דכשם שאינו יוצא בד' מינים שאינו שלו ה"נ בסוכה, הרי דד' הגר"ח דפסול גזול הוא דין בעיקר קיום המצוה שלא יצא יד"ח.

אי דין שואל שלא מדעת פוסל

מצד שני לענין קושית האחרונים סוכה ל"א. [כפ"ת ועוד] בד' רבנן דס"ל בתוקף את חבירו מסוכתו דכשר כיון דקרקע אינה נגזלת והו"ל רק בגדר שאולה, וק' הרי סו"ס ל"ה מדעתו ורצונו וא"כ הו"ל שואל שלא מדעת דהוי גזלן גם בקרקע כמבואר ברשב"ם ב"ב נז: וכ"פ בשו"ע חו"מ קפ"ב ורצ"ב, וכ"ה החת"ס בצע"ג עי"ש, ותירצו הגר"ח [בשיעוריו על ב"ק הנדמ"ח] ושערי יושר [ש"ג פי"ט] דפסול גזולה לא נאמר אלא בחפצא דסוכה אבל דין שואל שלא מדעת גזלן הוא רק בגברא, וא"כ מבואר מדבריהם דפסול גזולה הוא רק בחפצא דסוכה, ולא בגברא.

ובאמת יש עוד תי' על הקושיא דבפסקי הר"י מפאריז סי' פ"ט תי' דכיון דגוזל רק ע"מ לצאת יד"ח ל"ה גזלן, וכ"כ באמרי בינה סי' ז' בשם אורחות חיים בשם בעל העיטור, ועד"ז כ' החזו"א סי' ק"נ סקכ"ב דמיירי דאין הבעלים מקפידים על עצם הישיבה, וכן ברה"ר מה שמפריע לבני רה"ר הוא הסכך והדפנות שעומדים שם אבל אחת היא להם אם יושב בפנים, וא"כ כ"ז שהסוכה עומד שם יכול כל אחד ליכנס בו, נמצא דאין גזל על עצם השימוש, אבל אי היו בעצם מקפידין על השימוש באמת לא הי' יוצא.

עכ"פ יוצא דלד' הגר"ח ודעימי' ל"ש פסול גזולה בשואל שלא מדעת ולחזו"א ודעימי' בעצם הי' שייך פסול רק דלא מקפיד על עצם הישיבה ונפק"מ לדינא באופן שהבעלים מקפידים על עצם הישיבה דלהגר"ח יוצא ולחזו"א אינו יוצא.

עכ"פ יש לנו סתירא בד' הגר"ח, ויש ליישב ע"פ ד' מו"ז בילק"ש שם שכתב עפי"ד האפיקי ים ח"ב סי' ל"ג דספיקת הפמ"ג אי יש דין תעשה ולא מן העשוי בגזול הוא רק לרבנן, אבל לר"א דפוסל גם בשאול וא"כ ל"ש לומר דזה פסלות בעצם רק שהוא דין בקיום המצוה שיהי' לכם, ורק לרבנן יתכן דזה פסלות בעצם, וא"כ מה דקאמר הגר"ח בסטנסיל דהפסול הוא גם בדפנות כיון שזה בקיום המצוה זה רק לשי' ר"א, וזה הוכיח הגר"ח ממה דמדמי ר"א פסול לכם דסוכה כד' מינים, ולפ"ז מיושב הסתירא בד' הגר"ח דמש"כ ליישב הקושיא משואל שלא מדעת הוא אליבא דרבנן דסו"ס הוי שלא מדעתו ויפסל מצד גזולה ולרבנן באמת יתכן דעיקר הפסול הוא רק בחפצא.

למה בד' מינים בעי' לכם יותר מסוכה

והנה מצינו חילוק בין סוכה לד' מינים בענין דין לכם דד' מינים לכו"ע בעי' לכם עכ"פ ביום הראשון, אבל בסוכה רק ד' ר"א הוא דבעי' לכם ממש אבל לרבנן גם שאולה סגי ולהרבה אחרונים כלל אין דין לכם רק שיש גזה"כ שלא יהי' גזולה, וצ"ב באמת מ"ש סוכה מלולב.

ד' מינים הוא להכשיר אברי כל יחיד ויחיד

ומו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בשיחתו בשנה האחרונה לחייו [בילקוט שיחות מוסר סוכות תשמ"ה] עמד בזה, וביאר ע"פ המדרש שהבאנו בריש דברינו דד' מינים הם סימן שניצחנו בדין, וק' הרי גם הגויים יכולים לקחת מינים אלו בידיהם ואיזה סימן יש בזה, ותי' עפ"י המדרש שם ד' מינים הם נגד אברי האדם דלולב נגד השדרה, והדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, ואתרוג דומה ללב, וזה שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה דאין בכל האברים גדול מאלו שהן שקולין נגד כל הגוף, ובחינוך שכ"ד דאתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל לרמז שיעבדו בוראו בשכלו, והלולב דומה לשדרה שהוא העיקר באדם לרמז ליישר כל גופו לעבודתו ית', והדס דומה לעינים לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו, וערבה דומה לשפתים שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדיבור, לרמז שישים רסן לפיו ויכוין דבריו ויירא מהשי"ת אף בעת השמחה. [וע"ע בדרשות חת"ס [נ"ב ע"ד ד"ה ד' מינים] דעץ מרמז על גוף האדם שהיא עץ השדה, והעלין רומזים לדיבור האדם שנא' ועלהו לא יבול על שיחת חולין של ת"ח והפרי הוא נגד המעשה וכבר האריכו כן בספרים הרבה על הקבלת ד' מינים לאברי האדם]

ועפי"ז ביאר מו"ז זצ"ל דע"י שאנו לוקחים ד' מינים אנו מקיימים בעצמינו כל עצמותי תאמרנה וכל עצמותינו ואברינו מתנענעים ביחד עם הד' מינים, ובזה אנו רוצים לבטא דלא לבד בבחירתינו אנו לוקחים ד' מינים, כי גם שלא בבחירה אנחנו ממילא מתנענעים כיון שכל עצמותינו כבר ממילא אומרים ה' מי כמוך, אבל גוי גם כשיקח ד' מינים אבל העצמיות שלו אינו משתתף בלקיחת המינים, וכמו שמסופר על גוי שהתחפש ובא לשמוע השיעור מהר"ר יהונתן זי"ע, והר"ר יהונתן תפש שהוא גוי כיון שלא ראהו כלל מתנענע בהוציאו דברי תורה מפיו, דיהודי יש בפנימיותו אש קודש של חלק אלוה ממעל וע"י ד"ת ותפלה מתפשט כח האש לחוץ.

ובזה הסביר למה דוקא בד' מינים יש קפידא דלכם, כיון דזה בא לבטא בעצמיות שלנו ממילא צריך כ"א להביא משלו, ויש להוסיף כיון דכל אחד יש לו תפקיד מיוחד וכ"א יש לו נסיונות משלו, ותכונות שלו ולב שלו ועין ופה שלו, וכ"א יש לעבוד את השי"ת עם הכשרונות שלו.

ולפ"ז יבואר דשאני בזה מצות סוכה דהרי נתבאר דבסוכה אנו נכנסין לעולם אחר לגמרי שהוא בחי' ג"ע ועוה"ב וא"י, וביתו של הקב

More in this printout

View the whole printout