פרשת וזאת הברכה
פרשה זו נקראת וזאת הברכה ע"ש הברכה שבירך משה רבינו את כלל ישראל לפני מותו. והנה לא ברור כ"כ אם הדבר האחרון שעשה משה הי' הברכה, דיתכן דהאזינו הי' מאוחר, עי' מפרשים, וא"כ יל"ע למה נכתבה אחרון, גם לראשונים דזה הי' הדבר האחרון ממש לפני שעלה להר יל"ע למה המתין בזה עד לרגע האחרון ממש, גם יש בפרשה זו פטירת משה רבינו ומה שיהושע כתב הח' פסוקים האחרונים ויל"ע אם זה קשור לעצם הברכה.
ופרשה זו הוא גם חתימת כל תורה שבכתב, ויל"ע למה נחתמה התורה דוקא בברכת משה רבינו, איזה יחס יש לזה לכה"ת שבכתב, שבזה יהי' חתימת כל תורה שבכתב. עוד יש להבין מאי נפק"מ בין ברכת יעקב בסו"פ ויחי וברכת משה בסוף התורה.
[עוד יש להעיר למה דוקא בשמע"צ ושמחת תורה עלינו לעסוק בברכת משה ופטירתו, והתשובה לזה הארכנו בעניני שמע"צ ושמחת תורה]
ויש להקדים כמה הערות על פסוקים ראשונים:
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש מימינו אש דת למו: אף חובב עמים וגו' תורה צוה לנו משה וגו' [ל"ג א'-ד']
א: וזאת הברכה צ"ע למה נקט לשון "זאת" ועוד דמשמע שרק זו היא עיקר הברכה. עוד יל"ע למה כ' "וזאת" עם וי"ו החיבור.
ב: אשר ברך משה איש האלקים יל"ע ל"ל להדגיש מי הוא המברך. וגם לתארו בתיאור חדש איש אלקים.
ג: את בני ישראל ל"ל להדגיש מי הוא המתברך.
ד: לפני מותו קשה פשיטא דזה הי' לפני מותו. ורש"י הוסיף "אם לא עכשיו אימתי" מ' דאם הי' יכול הי' מאחרו וצ"ב למה ומה ההדגשה בזה, ובגור ארי' כתב דבעצם כ"ז שהוא חי הי' רוצה להוכיחם ולהדריכם בדרך ישרה, אולם הפשטות משמע דאם הי' יכול הי' רוצה לברכם יותר מאוחר רק שכיון שהוא מת לא יכול אח"כ וצ"ב מה ההדגשה בזה פשיטא דל"ש לברכם לאח"מ.
ה: ויאמר ה' מסיני בא וגו' צ"ב ל"ל להתחיל בזה שקיבלו תורה מהר סיני וברש"י פי' דרצה לפתוח בשבחם של מקום וא"כ זה לא קשור לעצם הברכה.
ו: וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וברש"י שפתח לבני עשיו ולבני ישמעאל ולא רצו לקבל וצ"ב מה איכפ"ל כאן בענין זה ולרש"י לכ' הכוונה דרצה לפתוח בשבחן של ישראל דראויין אלו לברכה כיון שהם קיבלו התורה אף שהגוים לא קבלו.
ז: אף חובב עמים וגו' כל קדושיו וגו' תורה צוה לנו משה וגו' מה ענין כל הפתיחה הזה לברכות והו"ל להתחיל מיד בברכות ובפשטות כנ"ל המשך לשבחן של ישראל.
[ובאור החיים הקדוש העיר חלק מן ההערות עי"ש דברים נפלאים]
משרע"ה הנחיל אור התורה ע"י תרי"ג מצוות
והנראה בכ"ז בעז"ה ע"פ המבואר בשפת אמת סוכות תרס"ה [זה התורה האחרונה של סוכות וזאת הברכה שבחיי השפ"א] דהנה התורה נעלמה מעיני כל חי, והיא אש ממש, אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש לכל איש ישראל חלק בה, וזה שהנחילנו משה רבינו מורשה קהלת יעקב שיהי' לכל איש חלק בה, והוא ע"י תרי"ג מצוות זאת התורה אשר שם משה שיהי' מתפשט הארת התורה בתרי"ג מצוות, ז"ש צוה לנו משה בהתחלקות תרי"ג פקודין, לכן איתא משה רבינו בגי' תרי"ג, כל קדושיו בידיך הוא בחי' האבות, והם תוכו לרגליך הי"ב שבטים שעליהם כתיב חובב עמים שכל שבט אקרי קהל, ויוסף הצדיק כולל כל השבטים והם אחדות אחד, ונק' קהלת יעקב הרבה קהלות י"ב השבטים והם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וגם פי' קדושיו בידיך בכלל כל ישראל שהנשמות הם אור התורה בשורש העליון, והם תוכו לרגליך בחי' הגופין, ויתכן לפרש סיני שעיר ופארן מרמז לג' אבות, אש דת בחי' משרע"ה אשר שם הוי"ה נשלם על ידיהם, וחובב עמים בחי' שלמטה לכן נקרא עמים לשון גחלים עוממות שהאש דת א"א להתקרב בו רק ע"י כח השבטים י"ג המדות שהתורה נדרשת בהן, כי עיקר התורה ארוכה מארץ מדה.
משרע"ה מילא את ישראל בברכת התורה
והנה יעקב אבינו וכן משה רבינו שניהם בירכו השבטים, שיעקב הכין הכלים שיחזיקו ברכת התורה ומשה רבינו מילא אותם, כמ"ש מורשה קהלת יעקב שעשה אותם כלי מחזיק ברכה שהיא השלום, וע"ז מסיים ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם בחי' האבות יחד שבטי ישראל השבטים. ואיתא בזוה"ק יקוו המים אל מקום אחד ישראל גוי אחד, והם י"ג שבטים אחדות אחד, לכן סיים הפסוק ולמקוה המים קרא ימים לשון רבים אל הנחלים של השבטים, כמו שרמזו חז"ל אינו דומה טעם דג שבעכו לזה שעולה באספמיא, רומז לי"ב נחלות של י"ב שבטים.
החלק בא"י הוא חלקם בתורה
והנה הקב"ה הראה למשה קודם מותו נחלת כל שבטים, וראה חלק כל שבט ושבט בתורה למעלה ולמטה בחי' קדושיו בידך למעלה, תכו לרגליך י"ב דגלים ונחלות למטה, וזאת הברכה הוא התקשרות תורה שבכתב לתורה שבע"פ, לכן יש בו הסתלקות מרע"ה והכח שנתן ליהושע, שהאיר תורה שבכתב לתורה שבע"פ, והוא בחי' שמע"צ ושמחת תורה עצרת תהי' לכם לקבל תורה שבכתב בעצמכם, וזהו עיקר השמחה כשנפתח פיהם של ישראל בתורה, וע"ז כ' שמחה לאיש במענה פיו בתורה.
ואיתא במדרש כשבא משה לברך את ישראל בא הקב"ה וגם התורה לברך את ישראל ע"ש, דהנה קוב"ה ואורייתא וישראל חד, פי' התורה היא עיקר הברכה, והקב"ה נותן הברכה ובנ"י כלי מחזיק ברכה, ובהתחברות אלה הג' נשלם הברכה והתורה מתחלת בב' לשון ברכה, וסוף התורה וזאת הברכה שנשלם הברכה כדכתיב הברכה אשר תשמעון.
כ"ב אותיות אין שיעור לכל הצירופים שבהם ברל"א שערים, הברכה גי' רל"ב כלל כ"ב אתוון עם הרל"א שערים, ועיקר שם ברכה היא בהתרחבות הדבר לעשות תולדות ופירות, כי כל צירוף הוא תולדה אחרת ואין שיעור להם, לכן אין מי שיכול לקבל הברכה רק בנ"י בכח התורה וכדאיתא ישראל י"ש רל"א שבהם רל"א שערים שגם הם בחי' אין מספר והם כלי מחזיק ברכה. מאד צריכין לשמוח בתורה דאיתא בתדב"א "אמר הקב"ה התורה חביבה לי לפי שמלמדת לבנ"י להטיב מעשיהם", מכש"כ שאנחנו צריכין לשמוח בתורה שהיא מתקנת אתנו, כדאיתא אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. [תרס"ה]
הברכה הוא התפשטות הארת התורה גם בתוך הטבע
עוד כתב ה' מסיני בא וזרח משעיר כו' אמרו חז"ל שהחזיר התורה לאומות וכו' ובזוה"ק פי' שמזה עצמו האיר לנו משה ממה שלא רצו הם לקבל, י"ל עוד דאיתא שמשה השיב למלאכים שלא שייך התורה להם, א"כ איך רצו לקבלה, אך כי התורה יש לה כמה פירושים ודרכים גבוה על גבוה ולמלאכים הי' הסוד, [וכ"כ הרמב"ן בהקדמה לתורה] א"כ וודאי כשהחזיר להאומות לקבלה הי' ג"כ הפי' בגשמיות יותר מלבנ"י, כי לבנ"י ניתן התורה בדרך שלמעלה מהטבע, וע"י שלא רצו לקבלה ניתן גם דרך הנ"ל לישראל, וז"ש חז"ל למה פתח בבראשית כי מיוחד לישראל מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה לישראל, רק כח מעשיו הגיד, פי' חיות התורה שיש תוך מעשה בראשית והטבע הגיד ג"כ להם לתת נחלת גוים כנ"ל וזה"פ וזאת הברכה שבירך משה רע"ה והמשיך חיות התורה לבנ"י גם במעשה בראשית והטבע כנ"ל וקצרתי. [סוכות תרל"ב]
העולה מדברי השפ"א דהברכה דפרשה זו איננו סתם ברכה כמו שאנו רגילין שהוא להצלחה ברוחניות ובגשמיות, אלא עיקרו מתייחס אל התורה, כיון דהתורה בעצמותה נעלמה מעיני כל חי והוא לגמרי למעלה מדרך הטבע, ויעקב אבינו בברכתו הכין אותו להיות כלי קיבול לאור התורה של משה רבינו, וכל ענינו של משה הי' להוריד התורה לכלל ישראל שיוכל להתפשט לתוך כלל ישראל וזה ע"י י"ב שבטים וע"י תרי"ג מצוות שכל אלה הם דרכים לכלים להתפשטות אור התורה, וכדי שיוכל להאיר גם בעולם המעשה ממש שהוא מעשה בראשית הוצרך הקב"ה להחזירה לאומות עם פי' יותר גשמי, וע"י שסירבו קיבלו כלל ישראל גם כח זה ועי"ז גופא התפשט אור התורה לכל דרגה, ועיקר נחלות י"ב שבטים הי' חלק כאו"א בתורה למטה בארץ להיות מקביל לחלקם למעלה, וכ"ז מסר לנו משה רבינו בברכתו האחרונה שיאיר אור התורה למטה, וזה מסר ליהושע שימשיך בזה בהכנסו לא"י דשם הוא בחי' תורה שבע"פ ושם נתקשר תורה שבע"פ לבחי' תורה שבכתב של משה רבינו.
וזאת הברכה היא עיקר חתימת התורה
עפי"ז נבין היטב למה פרשה זו היא סיומו וגמרו של כל תורה שבכתב, שפרשה זו היא הכח להמשיך עיקר כח התורה למטה ולהכנה להנהגת יהושע שימשיך הארת התורה בא"י שהוא בחי' תורה שבע"פ, ולכן המתין ממש עד לרגע האחרון כיון דבזה הוא חותם וגומר כל תורתו שבכתב שהנחיל לנו והכשיר אותנו לקבלת בחי' תורה שבע"פ. וא"ש דבפרשה זו כתוב פטירת משה וגם מש"כ יהושע הפסוקים האחרונים. וראה מה שהארכנו בסוף הפרשה בביאור כתיבת משה בדמע.
ובזה מתיישב כל ההארות על פסוק ראשון:
א: לכ"כ לשון וזאת הברכה דרק זה היא עיקר הברכה דהתורה היא עיקר הברכה דברכה ענינו התפשטות והתרחבות ואור התורה מתפשטת בלי סוף ע"י כל הצירופים. ולכן נקט גם לשון וזאת כמ"ש וזאת התורה דענינם אחד דזהו התורה אשר שם משה לפני בנ"י ע"י הברכה. וא"ש וי"ו החיבור דפרשה זו מתחברת עם כל התורה כדי שיתפשט ויתרחב אור התורה מלמעלה למטה.
ב: אשר ברך משה הוצרך להדגיש שזהו משה איש האלקים שרק הוא הי' יכול להוריד אור התורה שנעלמה מעיני כל חי למטה, כיון שהי' איש אלקים וזה אותו משה שהוריד התורה מהר סיני.
ג: אל בני ישראל דוקא ישראל הם אלו שיכולים לקבל אור התורה דישראל אותיות י"ש רל"א וכנ"ל בדברי שפ"א, וגם שהם מתחלקים לי"ב שבטים שדרכם יכול להתפשט אור התורה.
ד: לפני מותו דאם לא עכשיו אימתי דבעצם אור התורה מתפשט יותר ויותר במשך הדורות, והכל ע"י משה רבינו ובעצם הי' משה רבינו עושה זאת לאורך הדורות, רק דכיון שהוא מת עכשיו הוצרך לעשותו עכשיו.
ה: מה דהוצרך להדגיש קבלת התורה ושבא משעיר ופארן, כיון דעיקר הענין הוא הורדת אור התורה למטה ומה שהי' יכול משה להאיר אור התורה למעשה בראשית והטבע, הוא רק כיון שהחזיר הקב