Skip to content
שירת התורה

עניני חג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

במדבר ולכן קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפה דוקא, ומיושב קו' הטור. ולפ"ז א"ש דגם ד' מינים וגם מצות סוכה מקושרים יחד לזמן האסיף. וא"ש שמתחיל עם ד' מינים דמקודם יש לדבר על עצם האסיף ששייך עכשיו ולהודות ע"ז, ורק אח"כ ידבר על מה שיש לעשות זכר למה שהי' במדבר. ומ"מ א"ש מה שעיקר החג נקרא חג הסוכות דזה דבר כללי שכולל כל עניני עוה"ז ולא רק חלק האסיף.

וע"ד רעיון זה של הרשב"ם כתבו הרבה מפרשים דענין הסוכה הוא לצאת מדירת קבע לשבת בדירת עראי דהיינו להכיר שאינו בעוה"ז כי אם כגר ולא כתושב ושעולם הזה הוא רק דירת עראי, עי' כלי יקר כאן [פסוק מ"ב] פי' כן בהא דכל האזרח שהוא לשון תושב שבא מצוה זו להפקיע מהרגשת תושב בעוה"ז, ובמלבי"ם דישימו על לב דהעולם הזה הוא מלון אורחים ודירת עראי וזה רמז הסוכה.

קהלת בסוכות דוקא

ועד"ז מפרשים למה קוראים קהלת בחג הסוכות 10 וכ' במשנ"ב סי' ת"צ סקי"ז דכיון דבסוכות הם ימי שמחה וכ' בקהלת ולשמחה מה זו עושה, וק' הרי אדרבה בסוכות צריך להיות בשמחה ולמה לן להפריע שמחה זו, אלא ההסבר הוא דכל שנה חושבים שעיקר השמחה יהי' לו כשיהי' לו מטבח חדש וכמה חדרים יפים עם קרמיקה בבית, ובסוכות מתגלה לו דעיקר השמחה הוא רק הסיפוק רוחני והתלות על הקב"ה וממילא שוב אין לו מקום להצטער על שום דבר.11

10 מש"כ בתחלת קהלת לשון "הבל הבלים" ולא לשון "ריק" כ' בקוני חמדת המועדים [לבן אחותי הרב בנציון הלוי דינר שליט"א] דהבל משמעותו שיש כאן משהו אלא שחסר משמעות אבל ריק הכוונה שאין כאן כלום, וכן הוא עניני עוה"ז דאא"ל דאין כאן כלום רק דיש כאן משהו אלא שנותנים לזה יותר מדי משמעות, וכן הוא בנוסח עלינו "שהם משתחווים ל"הבל וריק" דרי"ק בגי' יש"ו שאמונת הנוצרים אינו כלום דזה דמיון ושקר, אבל הבל י"ל שמתייחס לישמעאלים דמאמינים באל אחד ולכן לא נחשבים עובדי ע"ז, ומ"מ זה חסר משמעות, וזהו ההמשך ומתפללים אל אל לא יושיע [מחמד עם הכולל בגי' ג"פ ל"א] דיתכן שמכוונים להקב"ה אבל הקב"ה לא פונה להם כלל ולא מושיע להם. [וזה פלא על הערבים היום שרואים בעיניים איך הקב"ה עושה לנו ניסים ומצילנו מידם ומ"מ חושבים כל הזמן שעושים רצון ה' וא"כ למה אין אצלם ניסים והשגחה פרטית]

11 אולם דבר חדש ראיתי בקונ' הנ"ל שהביא דברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פמ"ג כשבא לבאר ענין מצות סוכה ושמיני עצרת וז"ל "וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניננו בתחלה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'... [והושיב אותנו בא"י בבתים יפים ומצויירים רק בזכות האבות עי"ש] אבל צאתנו מסכות למועד שני ר"ל שמיני חג העצרת, הוא להשלים בו מן השמחות מה שאי אפשר לעשותו בסכות אלא בבתים הרחבים ובבנינים" הרי שכ' באמת דלכן שמיני עצרת אחרי סוכות כדי להשלים חלק השמחה שהי' חסר ע"י ישיבה בסוכה.

ד' מינים סימן לנצחון בדין

אלא דעדיין לא נתבאר איך יש לחג הסוכות קשר והמשך לר"ה ויו"כ שהם גם בחודש השביעי. אולם חז"ל בתנחומא אמור כבר עשו קשר בין חג הסוכות לימי הדין בזה שפירשו דמש"כ ולקחתם לכם ביום הראשון היינו ראשון לחשבון עוונות, אחרי שהתרצה להם הקב"ה ביו"כ, 12 ובדעת זקנים אמור כ"ג מ' הביא בשם מדרש ויק"ר ל' ב' דאחרי ימי הדין שנכנסו גם הגוים לדין אין אנו יודעין מי ניצח, אמר הקב"ה טלו לולביכם בידיכם והכל יודעים שזכיתם בדין, משל לשני בני אדם שנכנסו לדון לפני המלך ולא היו יודעים הבריות מי נצח אלא מי שהוא יוצא במקל לבן או תפוח בידו אז יודעים מי שהוא זכאי. והחת"ס בדרשות נה: כ' דלכן ניתן מצות ד' מינים דאורייתא דוקא ביום הראשון דרק עד יום זה אנו בטוחים בדין דבד' ימים טרודים במצוות ולא חוטאים, אבל ביום ב' דסוכות כבר לא בטוחים ולכן בבית המקדש נמשך המצוה כל ז' ימים דאם בד' ימים בטוחים מחטא כש"כ בבית המקדש גופא, ולכן לא ניתן דין טמא ודרך רחוקה לחודש השמיני דכבר לא בטוחים מחטא ובזה פי' קרא דפ' אמור ולקחתם לכם ביום הראשון דוקא דהוא ראשון לחשבון עוונות וגו' אולם ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים כנ"ל חקת עולם וגו' בחודש השביעי תחוגו אותו דוקא ולא אח"כ.

12 בשלה"ק ריש מס' סוכה דלא יתכן הכוונה כפשוטו דח"ו הותרה הרצועה בפרט שעדיין תלויין בדין עד הוש"ר וגם הסוכה הרי הוא גלות לכפר עבירות רק הכוונה דבדרך כלל אין עושין עבירות, או שעכ"פ הם ענפים מקדו' יוכ"פ ובזכות הטירחא במצוות מתעורר כח מחילת יו"כ לכפר עוונות השנה אבל ח"ו מי שחוטא בימים אלו אדרבה עונשו מרובה, ומציאה רבתא הראה לי ידידי הג"ר צבי וילנסקי שליט"א בספר אוצרות יוסף להג"ר יוסף ענגל זצ"ל הנדמ"ח בדרשא לשבת שובה דד' ימים אלו הם כמו ימי ביקור לבהמה שמחפשים מומים שלא נראים לעין, לכן רק אחרי טהרת יוהכ"פ אנו בדרגת צדיקים שהקב"ה מדקדק כחוט השערה, ורק אז מתגלים חטאים כחוט השערה שלא היו נחשבים קודם יו"כ, ועלינו לשוב על חטאים אלו, וזה לשון חז"ל ראשון לחשבון עוונות מלשון וחשב עם קנהו דהיינו דקדוק, ר"ל ראשון לדקדוק עוונות עי"ש באריכות ובמגיד מישרים פ' אמור מ' כפי' ב' בשלה"ק שכ' דהעוונות לא נחשבות בימים אלו דלבנונית דאתגלי ביו"כ עדיין מתנוצץ וזה"פ ראשון לחשבון עוונות, והחת"ס בדרשותיו לשבת הגדול רלד. כ' דכפרת יו"כ נמשך לד' ימים ולזה נקרא יו"כ יומא צומא רבא. וקדושת לוי לשבת שובה דסוכות הוא תשובה מאהבה ואז הקב"ה מונה ועושה חשבון עוונות כדי להפכו לזכיות, ובקונ' חמדת המועדים הביא דלעומת תשליך שזרקנו העבירות לנהר, בסוכות דע"י תשובה מהאהבה נתהפך לזכיות שואבים אותם מים לניסוך, ולעומת מה שבר"ה הקפדנו לא לאכול אגוזים שגי' חטא מחלקים בחג אגוזים לתינוקות [שו"ע תקכ"ט] ומ"מ יש להקפיד לתעשה מצוות חדשות ולא לסמוך על מן העשוי ממילא ע"י תשובה. ולענין מה שפירשו דלכן לא נכשלים בד' ימים אלו בעבירות כיון שעסוקים וטרודים בהכנת המצוות י"ל בדרך צחות דחוץ מהעסק בגשמיות בהכנה למעשה המצוות כגון סוכה ולולב, יש ג"כ המון ענינים בסוכות שצריך להתעמק בהלכה ובאגדה, עניני ישיבת סוכה וכל אחד מהד' מינים בנפרד, חג האסיף ופרי החג, שמחת בית השואבה וניסוך המים, שמחת חג הסוכות, אושפיזין, הושענא רבא, שמע"צ, ושמחת תורה שכולל לימוד פרשת וזאת הברכה ברכת משה ופטירתו וגמרה של תורה, וגם הקפות. וע"י כח ניסוך המים יורד שפע גדול של תורה להשיג כל אלו הענינים.

ובחיד"א בספרו ראש דוד פ' אמור פי' עפ"י מה דאיתא בקדמונים דד' מינים אינם תחת שליטת שום מזל רק תחת שליטת הקב"ה וא"כ הו"ל כשרביטו של מלך ובזה שהקב"ה מרשה אותם להשתמש בהם סי' שמחשיב אותם כבניו וכבודו מחול.

השמחה המיוחדת בחג הסוכות הוא על כפרת עוונות

ובזה מתבאר ג"כ השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות יותר משאר ימים טובים כמבואר בפסוקים דבפסח לא כ׳ שמחה ובשבועות כ' רק פעם אחת שמחה ובסוכות כ' ג"פ שמחה, ועמדו בזה חז"ל בפסיקתא דרב כהנא סוכות ותירצו כיון שיש ג' שמחות הממלאות את לב האדם בימים אלו שמחת מחילת עוונות ושמחת הבאת התבואה לבית ושמחת הבאת פירות האילן לבית, וכן מצינו שבמקדש הי' שמחה יתירה בחג הסוכות וכ"כ התוי"ט בר"ה פ"א מ"ב דלכן דוקא סוכות נקרא חג בסתמא ע"ש המחול והריקוד כיון דיש שמחה יתירה בשמחת בית השואבה ובזוה"ק ויקרא רנ"ט. דאין בכל השנה ימים שמחים כחג הסוכות. והדברים מתאימים עם ד' השפ"א סוכות תרל"ח עה"פ ולישרי לב שמחה דרק לאלו הישרים בלבותם בלא ליכלוך עוונות שייך שמחה ולכן רק אחרי ימי מחילת עוונות קבע הקב"ה ימי החג שהם ימי שמחה והלל. ובליקוטי יהודה סוכות קכ"ב הביא עוד מקור לזה מד' המדרש שמו"ר ל"ו: עה"פ יפה נוף משוש כל הארץ [תהילים מ"ח ג'] דאדם נכנס למקדש מלא עוונות ומקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו, וכ"כ ברש"י בתהילים שם. אולם כ"ז רק מבאר הקשר בין ד' מינים ליו"כ, אולם עדיין לפ"ז לא נתבאר מצות ישיבה בסוכה ושייכותה ליו"כ.

חזרת ענני הכבוד בסוכות

והנה ידועים ד' הגר"א שיר השירים דמיד אחרי יו"כ הראשון התחילו להביא נדבה בשביל המשכן לד' ימים וביום א' דסוכות התחילו בבניית המשכן, ואז חזרו ענני הכבוד שהפסידו ע"י חטא העגל וכן מפורש בתרגום שיר השירים עה"פ עד שיפוח היום ונסו הצללים, ומיושב גם קו' הטור למה עושין דוקא עכשיו זכר לענני הכבוד ולא בניסן, וא"ש דגם כיום כלל ישראל עוסקים במצוות בד' ימים אלו כמו אז, וא"כ הסוכה הוא דומיא דמשכן, וראה משך חכמה פ' משפטים [כ"ג ט"ז] עה"פ חג האסיף דבמשפטים וכי תשא נקרא חג האסיף ורק אח"כ נקרא חג הסוכות וביאר עפ"י הגר"א דלא נצטוו על ענין הסוכה רק בלוחות שניות כשירד משה מן ההר וחזרו ענני כבוד בט"ו תשרי. [ונמצא דכל עניני ימים אלו דמ' ימי רצון ויוהכ"פ וסוכות קיבלנו בהשפעת דור המדבר]

שתי ענינים בענני הכבוד

וכבר הקשו האחרונים על הגר"א מקרא מפורש בנחמי' ט' י"ט "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ" הרי מבואר דגם כשחטאו בעגל לא סילק הקב"ה את הענן, ובבמדבר רבה פ"כ אות י"ט הביאו פסוק זה לבטא אהבת הקב"ה לכלל ישראל, ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דשני ענינים הי' בענני הכבוד דהי' הגנה פיזית פשוטה וזה לעולם לא הפסידו, אבל הי' עוד ענין ע"פ מש"כ זוה"ק פנחס רנ"ו דענני כבוד הי' כמו תיבת נח שכ' ע"ז "ויסגור ה' בעדו" שהיינו שהי' כמו אנטונומי' רוחני שהוא מקום נבדל מחוץ למערכת העולם, וע"ד מה שאומרים יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה, וחלק זה הפסידו בעגל, וזה חזר להם בט"ו תשרי, וגם סוכה הוא מקום נבדל וכמ"ש כי יצפנני בסוכה, ומקום זה הוא כמו שגרורית ארה"ב בתל אביב שלא שולטים שם חוקי הארץ, כן בענני כבוד וסוכה הוא מקום שלא שולטים שם חוקי הטבע. וכן עד"ז הי' ביהמ"ק ובזמנינו ד"א של הלכה שהם מקומות מחוץ למערכת עוה"ז. וכבר העמיק והרחיב בענין זה הג"ר משה שפירא זצ"ל בספרו אפיקי מים סוכות. עוד בחינה כ' בשפ"א כמ"פ דאחרי טהרת יו"כ יש קטרוגים עלינו על שזכינו לטהרה ולכן אנו בורחים לסוכה, או דהדבר ראשון שאנו עושין הוא להכניס נפשינו תחת הנהגת הקב"ה, וכמו במדבר שכ' לכתך אחרי במדבר. ה"א רבתי דפ' האזינו עוד בחינה כתב שפ"א שבע"ת מרגיש שאין לו מקום, וכיון שאין לו מקום הקב"ה נותן לו מקום בסוכה. ויש להוסיף דצורת הסוכה הוא כמו ה"א ב' כהלכתן ושלישית טפח ומרמז לה' רבתי של פ' האזינו הלה' תגמלו זאת, דה"א הוא לשון תמיה היתכן לגמול להקב"ה כך אחרי כל הטובות שעשה לנו וכדהבאנו שם בשם הספורנו דזהו ענין השירה לבטא כמה גדלו טובת הקב"ה עלינו ולכן תמוה ביותר אם לא נשמע לו, וכמה שתגדל התמיהה כך תגדל כח השירה ולכן הה"א הוא רבתי, ועי"ז גופא מרגיש שאין לו מקום מחמת רוב בושה ומזה גופא נעשה סוכה בצורת ה"א שזהו מקומו של הקב"ה [ויש לקרוא "הלה" ביחד אף שנראה הה"א בנפרד ואצלינו קראו הבעל קורא בנפרד והחזירוהו אח"כ ויל"ע אי זה

הי' לכבוד כלל ישראל, 14 וחיד"א תי' [ראש דוד פ' אמור] דרק ענני כבוד הי' מיוחד לישראל ולא לערב רב, או שענני הכבוד ניתן להם בלי תלונות. ובבני יששכר במאמרי תשרי תי' ע"פ מה דנקט בפשיטות כמו הפסוק בנחמי' הנ"ל דגם בחטא העגל לא הפסידו הענני כבוד כלל, וזה הי' חידוש דהרי אהרן שבזכותו הי' ענני הכבוד הי' חלק מחטא העגל ואעפ"כ לא נסתלק, והטעם דע"י החטא יחזרו אח"כ בתשובה ויהי' לזה השפעה עצומה לדורות כל ענין יוכ"פ וי"ג מדות והקב"ה לקח כ"ז בחשבון, ולכן לא נסתלקו ענני הכבוד וא"כ הזכר לענני הכבוד הוא המשך לכוחו הגדול של יהכ"פ וכח התשובה שקיבלנו.

בארמון המלך לא חסר כלום

ולנתבאר לעיל בגודל קדושת הסוכה וזה בחי' ג"ע ועוה"ב וק"ק אנו נכנסים בזה לארמונו של הקב"ה, יש לתרץ בפשיטות, דכיון שאנו נמצאים בבית המלך ממילא לא חסר כלום, דהיעלה על הדעת דמי שמוזמן בבית המלך לא יותן לו לאכול ולשתות, וא"כ זה כבר תוצאה ואין צורך להדגישו. וידידי הרב אליהו לוונשטיין שליט"א הראה לדברי תנחומא פ' חקת דכשהתלוננו על הלחם הקלוקל ואמרו שאין לחם ואין מים, סילק הקב"ה הענני כבוד ועי"ז גופא באו הנחשים השרפים, להראות מה שקורה בסילוק ענני הכבוד, ונראה מזה דענני כבוד

14 החת"ס לעיל שם נג: נקט כד"פ דלמ"ד סוכות ממש הכוונה לשעת מלחמת סיחון ועוג וכ"כ הרוקח בהל' סוכה, ופי' בזה טעם שנשים פטורות מסוכה דנשים לאו בני כיבוש מלחמה נינהו, ולר"א דענני כבוד הי' כ' דענין ענני כבוד הוא שע"י חטא העגל פלטם הענן וע"י המחילה חזר וקלטם הענן ע"כ עושים אז סוכות ונשים שלא פלטם הענן מעולם לא חטאו בעגל ע"כ פטורות מסוכה עי' לעיל שהבאנו ד' הגר"א דענני כבוד נסתלקו בחטא העגל והקו' מנחמי', ולד' חת"ס לא נסתלק אבל פלטם הענן. ובעיקר פטורא דנשים ידוע דעת ה"דברי חיים" דנשים לא ישבו בסוכה ואשה שתעשה כן יהי' לה בנים טובים, וכ"ה המנהג בצאנז ולכן הם פוסלים חלק מן הסוכה כדי שיוכלו לשבת ביחד ולקיים כיין תדורו, ובטעם הדבר פי' בערוגת הבושם, דהנה יסוד מצות סוכה הוא קידוש החומריות וענין בכל דרכיך דעהו שכל עניני הגשמיות יהי' לש"ש, ולזה כתוב בסוכה לשון אזרח לרמז על אברהם אבינו שנקרא איתן האזרחי, דהנה הנשמה הוא גר בעולם והגוף הוא אזרח, ואברהם אבינו חידש יותר מצדיקים שקדמו לו לקדש הארציות והחמריות, וע"י אכילה שתי' לינה הנרמזות ב"ויטע אש"ל" קירב בני אדם להקב"ה, ולפ"ז א"ש מיעוט נשים, כיון דכל עצמותן שהם עוסקים בגשמיות הוא כדי לסייע לקיום תורה ומצוות של הבית שלהם, וא"צ החידוש של הסוכה, וא"ש דנמעט ממלת אזרח, ולכן יש קפידא שלא ישבו בסוכה דזה יהי' בזיון בשבילם. והוספתי לפ"ז דיש לזה מקור בתורה, דהנה במש"כ אצל אברהם והשענו תחת העץ יש במדרשים שהי' זה בסוכות תחת עצי סוכה וכן נקט רבי אלעזר הקליר בפיוט ליל א' דסוכות, ולכן הושיב שם המלאכים וגם הוא בעצמו עמד עליהם תחת העץ, וא"כ י"ל דלכן שאלו המלאכים איה שרה אשתך למה היא לא יושבת בסוכה, ולזה ענה "הנה באהל" היינו עיקר עבודתה היא באהל שלה שמה היא מקדשת כל החומר ע"י אפי' ובישול לש"ש, והוסיף ע"ז מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דא"כ כתוב כאן גם המקור שזוכה לזה לבנים טובים דע"ז אמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חי' והנה בן לשרה אשתך וזכתה לבן שנעשה לאחד מאבות של כלל ישראל.

שייכים למן ובאר, ולדברינו א"ש דבא להראות דכשהם מסולקים מארמונו של מלך ממילא אין להם לחם ומים דהלחם והמים הי' מחמת קרבתם להקב"ה.

מה שהיו"ט והמס' נקראים ע"ש מצות סוכה דוקא

ועפ"י כל מה שנתבאר יבואר היטב למה נקרא היו"ט ע"ש מצות סוכה ולא ע"ש ד' מינים, הגם דהוקדמו בפסוק, וכן מה שמס' סוכה הותחל בדיני סוכה ולא בד' מינים ולכן ממילא כל המס' נקרא ע"ש הסוכה, כיון דעיקר פנימיות החג הוא ע"ש מה שאנו זוכים אחרי טהרת יוהכ"פ ליכנס תחת כנפי השכינה ולשבת שם עם האושפיזין הקדושים, וד' מינים אינם באים רק להראות שניצחנו בדינו של יו"כ ובזה גם להכשיר ולתקן את האברים שלנו שנזכה ליכנס לסוכה, ובזה א"ש דמצות סוכה שייך בין בזמן המקדש בין שלא בזמן המקדש בין בא"י בין בחו"ל בין ביום בין בלילה בין בחול בין בשבת, שהחסיון בצלו של הקב"ה לא מוגבל לא בזמן ולא במקום וזה בחי' קדושת המקדש ובחי' א"י בכל מקום ונא' כי יצפנני בסוכו ביום רעה וי"ל דהכוונה גם במצב של חושך וגלות הסוכה מלווה אותנו, 15 אבל מצות ד' מינים אינם אלא להכשיר אותנו לסוכה וכן מה שבא ע"ש האסיף גם לא נוגע תמיד, דעני אין לו קרקע, וגם בגלות אין לנו קרקעות, [עי' לקמן מש"כ בשם שפ"א דענין האסיף הוא השפע הגשמי לגוים וישראל מקבלים פנימיות השפע, והבאנו מהגר"ח קלופט שליט"א דזה שאין לנו שדות הוא חלק מן הגלות וגם שהלחם שלנו בא מקמח חו"ל כיון דהשפע מגיע להגוים] ולכן עיקר המצוה דאורייתא הוא רק במקדש שאז אנחנו בשלימות השמחה והעשירות, אבל בגבולין המצוה דאורייתא הוא רק ביום הראשון וגזרו ע"ז שאינו דוחה שבת ושאר הימים הם רק דרבנן.

15 הנה ראשי המדינה כאן עסקו להשיג מארה"ב ההגנה האוירית הכי מתקדם בעולם, ואלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו נעסוק להביא ליושבי הארץ ההגנה המוקדם והמתקדם והמעולה ביותר שהוא החסיון בכנפי השכינה ע"י מצות סוכה.

דברי חיזוק לסוכה וד' מינים מהגרצ"מ שליט"א

כיון שביארנו קצת ענין הסוכה והד' מינים נביא בזה מקצת מדבריו המלהיבים של מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א להכנה לקדו' הסוכה וד' מינים:

בענין השפעות הסוכה

"ידוע הפלגות עצומות מצדיקים בגודל קדושת הסוכה, דלפשוטו צ"ע טובא דמה כל הרעש לזכור כי בסוכות הושבתי וגו' בפרט למ"ד סוכות ממש, הרי הניסים שיש לנו כל רגע ורגע בכל נשימה ונשימה הוא הרבה יותר גדול מלהיות מוגן במדבר מן החמה והשרב. וא'

הביאורים הוא דאויר של הסוכה אינו אוירו של עולם כלל, אלא הוא אויר ג"ע ביהמ"ק וענני הכבוד וכסא הכבוד ממש, וכ' אור החיים הק' "סוד הסוכה והחג הם פלאי פלאים אבל אומר לכם מעט כדי שתדעו שהסוכה אינה מה שאתה רואה בעיניך" ובעצם ע"פ דרך הטבע ל"ש להכנס לסוכה רק בנשמה בלי גוף, אבל הקב"ה רומם אותנו כ"כ ע"י קדושת יוהכ"פ לכן ביכולתינו ליכנס לסוכה ועי"ז לספוג בתוכינו קדו' עצומה למשך כל השנה, והקב"ה רוצה להראות בזה דגם בשפל המצב ביכולתינו להתרומם לדרגות כ"כ גבוהות, וכן הי' ביציאת המצרים שהקב"ה הוציאנו משפל המצב והכניסנו למדבר בענני הכבוד והכניסנו לסוכות ממש דהיינו שהי' בו הקדושה העצומה של סוכה, ויל"פ סוכות ממש ע"ד רש"י ר"פ וישלח מלאכים ממש, דהיינו שלא הי' רק ענני כבוד גרידא אלא הי' סוכות ממש עם כל הקדושה העצומה והנוראה שיש בסוכה שזה הרבה יותר מעני הכבוד, וזה פלא פלאים שזכינו לישב בסוכה לארבעים שנה, וזה"פ למען ידעו דורותיכם שלולא המה שאנו זוכים פעם בשנה לשבת בקדו' עצומה כזו, לא היינו מאמינים שכלל ישראל ישבו בקדושה זו למשך מ' שנה. ובנוסח של התפלה אומרים בכניסה סוכה ובזכות צאתי מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד והביאור ע"פ מה שאמרו הצדיקים שכל פעם שאנו נכנסים בסוכה הגשמי הנשמה שלנו נכנסת לעולמות עליונים ומקבלת שם אוצרות עצומות של ג"ע וק"ק וא"כ א"ש דאפשר לבקש דיהי' נחשב כאילו הרחקתי נדוד. והנה זה פשוט דכל מי שרק נכנס לסוכה גם בלי השגה בקדושת הסוכה הרי הסוכה מקדש ומטהר אותו, אולם אינו דומה כלל למי שקצת לומד בספה"ק בענין קדושת הסוכה, וכן מי שמשקיע בעניני מס' סוכה והלכותי' דוודאי יקבל עי"ז השפעות עצומות, וכיון שקדושת הסוכה גדולה כ"כ יש ליזהר שכל ההנהגה שם יהי' מרומם יותר. וידוע על הרבה צדיקים לפני שנכנסו הפעם הראשון לסוכה נתמלאו בהתרגשות עצומה ואהבת ה' ובושה ושמחה באופן של רשפי' רשפי אש, וכן בשעה שהיו בסוכה הי' בהתפשטות הגשמיות ממש וע"י שנזכיר דרכיהם ונתפלל להקב"ה שיהי' לנו עכ"פ קצת נגיעה בזה גם אנו נזכה לשייכות. הרה"ק ר' בעריל מראדישוץ זי"ע בצעירותו הי' לו דחקות נוראה ופעם לא הי' לו מה לאכול מוצאי יו"כ וצם ברציפות עד ליל סוכות שמישהו הביא סעודות יו"ט לביתו, ובשעת הסעודה ייסר עצמו ברוב ענותנותו "בעריל בעריל הרי המצוה הוא לחשוב על סוכה און די ליגסט אין טעליר" [-הרי אתה שקוע בתוך הצלחת] הרי יש

בענין השפעות ד' מינים

הנה הקב"ה נתן לנו המתנה הנפלאה של ד' מינים וכל העבודות הנפלאות שנעשית עתה דהיינו הנענועים הקדושים וההלל וההושענות, ובכל זה יש בחינות בלי סוף, אבל לפחות יש לדעת משהו, דהמינים הם לבושים לאורות גדולות ועצומות כמו שאמר שלמה "שלשה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים" השלשה המה פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים זה ד' מינים שבלולב. ובזרע קודש "דהלולב בשורשו אור גדול מאד הגם שהלולב הוא קטן", ולשון הבני יששכר "האתרוג הוא פרי בעוה"ז ובעולמות עליונים יש אורות הנקראים אתרוג", [ל"מ כעת] 16 וכמו כן המינים הם לבושים לד' אברים שלנו, והד' מינים הם צינורות להמשיך לנו ד' אותיות שם הוי"ה ושהאברים שלנו יהי' בחינה של מרכבה לאותיות הוי"ה שנא' ולקחתם לכם אנו לוקחים את עצמינו, וגם הם כמו כלי זיין שאנו זוכים לגרש בזה כל הקליפות מן האברים שלנו, ובשעת הנענועים וההקפות יש לכוון להתפלל במחשבה ובדיבור שנזכה

16 הרמב"ן בפרשת אמור בקרא דפרי עץ הדר [כ"ג, מ'], שכתב בזה"ל: ועל דרך האמת פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה, ובו חטא אדה"ר שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים עכ"ל. והק' בס' ביכורי שלמה (סי' כ"ה ס"ק קי"ב) הרי אין קטיגור נעשה סניגור, וכיון דהיה החטא בפרי זה איך נוכל לרצות בו, וכתב שזה כוונת הרמב"ן ז"ל במש"כ דהחטא היה בו לבדו, ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים וכיון דאינו מרצה אלא בצירוף שאר המינים, לא שייך בזה אין קטיגור נעשה סניגור. והק' עליו בספר כלי חמדה [שמיני אות א'] דאין זה סברא כלל, כיון דסוף כל סוף גם הוא מרצה, ואיך מרצה, הא אין קטיגור נעשה סניגור. ולזה תי' ע"פ מה ששמע מפ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש מגור שנזכיר דרכיהם ונתפלל להקב"ה שיהי' לנו עכ"פ קצת נגיעה בזה גם אנו נזכה לשייכות. הרה"ק ר' בעריל מראדישוץ זי"ע בצעירותו הי' לו דחקות נוראה ופעם לא הי' לו מה לאכול מוצאי יו"כ וצם ברציפות עד ליל סוכות שמישהו הביא סעודות יו"ט לביתו, ובשעת הסעודה ייסר עצמו ברוב ענותנותו "בעריל בעריל הרי המצוה הוא לחשוב על סוכה און די ליגסט אין טעליר" [-הרי אתה שקוע בתוך הצלחת] הרי יש

דמצוה שבגופו עדיף, וכ"פ בשו"ע סי' ל"ח סי"ב ורמ"א בריש הל' מזוזה ניו"ד סי' רפ"ה ס"א] ובספר בית הלל בחוה"מ לולב עדיף, אולם בתשובה שם נר' דאין נפק"מ דמיירי שם בתפילין ביחס לסוכה ולולב וכ' דלפני סוכות שעדיין לא הגיע חיוב סוכה וד' מינים, וודאי תפילין קדים דכעת יש עליו מצוה, ובחוה"מ למה דמספקי' אי חוה"מ זמן תפילין הוי ספק דאורייתא וא"כ ביחס ללולב דרבנן יש להקדים התפילין אבל ביחס לסוכה דאורייתא יש להקדים הסוכה, וצ"ע הרי בחוה"מ אין סוכה חובת הגוף ודמי למזוזה, כן צ"ע במש"כ שם אח"כ דסוכה ומזוזה סוכה עדיפא דהוי חובת הגוף, הרי לפני סוכות מזוזה עדיף ובחוה"מ הרי אינו חובת הגוף ודוחק לומר דמיירי שכבר הגיע לילה הראשון, והי' אפש"ל דכיון דא"א ג' ימים בלי שינה ממילא יתחייב בסוכה, או י"ל דס"ל סברת קיום דאורייתא עדיפא על סברת חובת הגוף. ולפ"ז בנדון שלנו יהי' סוכה לפני לולב כיון דסוכה ז' ימים דאורייתא הגם דלולב יותר חובת הגוף, וכן למש"כ שם להקדים תפילין לסוכה ולולב דתפילין תדיר כל השנה וסוכה ולולב רק פעם אחד בשנה, י"ל דסוכה עדיפא מלולב דזה כל רגע ורגע מן החג משא"כ לולב. וכ"כ בכף החיים סי' תרכ"ח אות י"ד בשם בשמים ראש שיעדיף הסוכה מצד תדיר דנוהגת מה"ת כל ימי החג, אלא דאם שייך לשבת בסוכת חבירו לא נכון לבטל לולב. וי"ל שכל דברי החכמת שלמה אמורים באופן שיוכל לקיים סוכה פעם אחת או לולב פעם אחת, אך בעניננו שיוכל לקיים סוכה מצוות הרבה של ישיבות רבות, ואילו לולב מצותו מהתורה רק ביום הראשון ועוד ו' מצוות לשאר הימים, לכאורה יש להעדיף את מצוות הסוכה. וכן לדברינו בפנים שעיקר החג נקרא ע"ש הסוכה א"כ אולי זה עדיף לענין קיום המצוה.

האם נאמר פסול גזולה בדפנות הסוכה

הנה נחלקו ר"א ורבנן סוכה כ"ז: אי יש דין לכם בסוכה דלר"א בעי' לכם ממש שנא' חג הסוכות תעשה לך, אולם קי"ל כרבנן דא"צ לכם וסגי בשאולה וממש"כ לך ממעטינן ממש"כ שלא יהי' גזולה. והנה לענין איסור הנאה מן הסוכה נחלקו הרא"ש והרמב"ם אי נאמר רק בסכך דהוא עיקר הסוכה או גם בדפנות הנצרכות להכשר הסוכה וד' הרא"ש דרק על הסכך יש איסור הנאה דדיני הסוכה נאמרו רק על הסכך, אולם ד' הרמב"ם דחלה דין איסור הנאה על כל מה שנצרך להכשר הסוכה. ובשו"ע סי' תרל"ח ס"א סתם כשי' הרמב"ם ובביאור הלכה שם הביא מח' בד' הרמב"ם דד' ב"י דזה רק מדרבנן, וכ"כ הט"ז אבל ד' הב"ח ועוד אחרונים דזה איסור דאורייתא, וכ"מ בר"ן. [וכ' בערוך השלחן ס"ד דנפק"מ אי הוי כמוקצה בשבת דהותר לחולה או כבוד הבריות וטילטול מן הצד] והנה לשון השו"ע הוא "בין עצי סכך" ולא התפרש דין הקרקע, [וכגון מי שיש בלטות על הרצפה ורוצה להוציא אחד מהן בסוכות] ובשו"ת אבני נזר תנ"ט ט"ו כ' דה"ה הקרקע דג"ז נחשב חלק מן הסוכה, כמבואר גמ' ט: בסוכה ע"ג סוכה ובדף לא. בסוכה בקרקע שאינו שלו וכן מובא בשם החזו"א, מאידך דעת הגר"ח דלא נאמר כלל דין קרקע בסוכה, והגריש"א זצ"ל בהערות לסוכה לא: ד"ה והמסכך דקרקע הסוכה אינה קדושה לפי שאינו מדיני הסוכה ולא מצינו כלל איסור הנאה על קרקע הסוכה, ומה שפסל ר"א סוכה גזולה בקרקע שאינו שלו הוא רק גזירה דרבנן, וכ"כ האבי עזרי פ"ה מהלכות סוכה הכ"ה ד"ה ואשר. ובשו"ת אגרו"מ או"ח ח"א קפ"א כתב דתלוי אם זה במקום שמוכרחים לעשות רצפה, ממילא חלה קדושה על רצפה זו, וסיים דצ"ע לדינא, והגרשז"א בהליכות שלמה סוכה פ"ז דבר הלכה אות כ"ט הסתפק לענין שטיח שנעשה לנוי אם דינו כנוי סוכה.

אב"ד ווירצבורג בעל יד הלוי, ור' יצחק זעקיל הלוי הנ"ל הי' חתן ר' משה ארי' הלוי במברגר אב"ד באד קיסינגן, ג"כ בן רבינו יצחק דוב מווירצבורג זצ"ל ואשתו של ר' משה ארי' שרה בת רבינו הערוך לנר ראה בארוכה בקונ' דברי שירה שאאמו"ר שליט"א הוציא לאור לכבוד נשואי.

19 ומ"מ פשוט דמדידת כ' אמה הוא מן הרצפה, וכן במי שמצליח לשבת בחלל הסוכה כגון בחללית על הלבנה לא יוכשר הסוכה, ומבואר דבעי' קרקע בסוכה ומ"מ לא נחשב חלק מן הסוכה רק תנאי צדדי והנה בעיקר מצות סוכה יש ב' חלקים. בהכשר הסוכה. ואגב - מה שבונים בהרבה מקומות סוכה ע"ג עמודים לשבעה ימים וגובה החלל מודדים מהרצפה למעלה, יל"ע הרי לד' הריטב"א סוכה ג: מיעוט החלל ע"י תבן או עפר צריך להיות ע"י ביטול לעולם ולא סגי בשבוע [דלא כרש"י שם עי' משנ"ב תרל"ג סקי"א] וא"כ מ"ש אם הי' שם ערימת עפר עד גובה ראש העמודים דלא הי' מועיל, וצ"ל כיון שיש לנו כאן קרקע ורצפה בפני עצמה אין לו יחס כלל לרצפה למטה.

עכ"פ יש לנו ג' חלקים בסוכה הסכך הדפנות והקרקע, הסכך לכו"ע הוי מחפצא דסוכה ונאסרת בהנאה, הדפנות תלוי במח' רמב"ם ורא"ש ולענין הקרקע תלוי במח' אחרונים. ויש לחקור בפסול דגזולה לרבנן האם נאמר רק על הסכך או גם על הדפנות. ונחלקו בזה הערל"נ ומחותנו הגרי"ד במברגר זצ"ל דד' הערל"ן [בביכורי יעקב תרל"ז סקי"א] דדברי הרא"ש לענין איסור הנאה שייך גם לענין פסול גזולה ולא נאמר רק על הסכך, וגם הרמב"ם מודה לזה דבעצם סוכה סכך משמע, אלא דלענין איסוה"נ יש ייתור מיוחד, ומה דמלשון הפוסקים מ' דפסול גם בדפנות הוא רק מצד מצוה הבאה בעבירה שהוא רק דרבנן, ונפק"מ באין לו סוכה רק גזולה דאם הסכך גזול אין ענין לישב בה אבל אם רק הדפנות גזולות ישב בלי ברכה עוד יש נפק"מ באחרים דל"ש אצלם וכ"כ רעק"א [סוכה יז. ד"ה עי' ר"ן]. והשיג עליו הרב מווירצבורג [בתוספת ביכורים שם נדפס בסו"ס ביכורי יעקב] מסוגיא ערוכה סוכה ל"א. דמפורש דנחלקו ר"א ורבנן גם במסכך ברה"ר והרי ברה"ר רק הקרקע הוא גזול ולא עצם הסוכה ומבואר דעל מה שנצרך להכשר הסוכה שייך פסול גזול, וכן הוכיח בכפות תמרים שם, ומנ"ח שכ"ה סק"י, והשיב הערל"נ דכיון דהקרקע גזולה גם הסכך המחובר לקרקע נחשב כגזול אבל לא מצד הדפנות והקרקע, עוד תי' ע"פ מש"כ בעצמו דודאי מדרבנן פסול מצד מצוה הבאה בעבירה, אבל לא מצד עיקר פסולא דגזולה, א"כ יתכן דכוונת הגמ' מצד מצוה הבאה בעבירה. [ובהג' ראמ"ה דחה הראי' של הגמ' דהוא רק מצד קנסא עי"ש] והעיר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל [בילקוט שיעורים מועדים ח"ב סי' כ"ז] על דבריו, דעל תי' ראשון צ"ב בסברא, ועל תי' שני צ"ב דלשון הגמ' מורה דיש בו עיקר פסולה דגזולה דהרי אמרי' דמה דכשר הוא רק כיון דקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא, מבואר דאי הי' קרקע נגזלת הי' נפסל מצד עיקר פסולה דגזולה, וצ"ל דחלק זה של הסוגיא קאי רק אציור דתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו, אבל לא במסכך ברה"ר ואי הי' קרקע נגזלת הי' פסול מצד בא בעבירה, ואי קרקע אינה נגזלת ל"ש בא בעבירה כדכ' הראשונים.

האם גזולה הוא פסול בחפצא או בקיום הגברא

הנה בעיקר מצות סוכה יש ב' חלקים.

א: עצם חפצא של הסוכה שעיקרו ע"ש הסכך ויש בו תנאי הכשר ופסלות כגון שיהי' פסולת גורן ויקב דוקא ודבר שאינו מק"ט, ובדפנות נחלקו תנאי ז: אי זה נחשב חלק מן הסוכה עי"ש.

More in this printout

View the whole printout