לקוטי שיחות
מכבוד קדושת אדמו"ר מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש
מתורגם ומעובד לפי השיחות של לקוטי שיחות חלק כט (תרגום חפשי)
א. הנהגות בסוכה – דבר והיפוכו
במנהגו של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר לגבי ישיבה בסוכה, ראו דבר והיפוכו:
לגבי אכילה ושתיה בסוכה הוא היה מקפיד ונזהר באופן מיוחד. הוא החמיר שאף שתיית מים לא תהיה מחוץ לסוכה, והקפדה זו היתה אפילו בשמיני עצרת.
ואילו לגבי שינה בסוכה, הרי להיפך, הוא לא נהג לישון בסוכה, אלא בבית.
ולכאורה, להיפך: חובת השינה בסוכה – יש בה חומרא רבה יותר מאשר חובת האכילה והשתיה בסוכה, כפי שאנו רואים שאכילת ארעי, ועל־אחת־כמה־וכמה שתיית מים, מותרת מחוץ לסוכה, ואילו שינת ארעי אסורה מחוץ לסוכה.
אמנם, מחמת הטירדות (הטירחות) והקשיים בשינה בסוכה עקב תנאי המקום והזמן וכדומה, פטורים על־פי ההלכה משינה בסוכה, כפי שקובעת ההלכה, ש„במקומות הקרים שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור .. אין צריך לישן בסוכה .. שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה",
אך למרות כל זאת אין הדברים פשוטים, כי אצל כ"ק מורי וחמי אדמו"ר קשיים גשמיים כאלו לא תפסו כלל מקום, אף כאשר דובר רק לגבי הידור מצוה. כפי שאכן ראו לגבי אכילה ושתיה במצות הסוכה עצמה, שהוא לא היה מתחשב בשום קשיים, והחמיר בכך מאוד, ואפילו בשמיני עצרת, עד כדי כך, כפי שראו, שאף בימים גשומים, שבהם מותר לפי ההלכה לאכול בבית, הוא נמנע מלאכול מחוץ לסוכה.
מכך מובן, שאי־הידורו בשינה בסוכה לא נבע מקושי הטרחה והצער הגשמי.
ב. בסוכה – אורות מקיפים דבינה
ידוע פתגמו של כ"ק אדמו"ר האמצעי אודות השינה בסוכה – „כיצד אפשר לישון במקיפים דבינה". משמעות המאמר היא: בסוכה מאיר אור אלוקי עצום ביותר, הנעלה מכדי ירידתו ב„התלבשות" בפנימיותו של האדם, אלא הוא נשאר מסביבו בבחינת מקיף, בדומה לסוכה כפשוטה, המקיפה את האדם, ולא את האדם בלבד (לפחות ראשו ורובו), אלא אף את שולחנו, כך שכל פעולותיו צריכות להיעשות ב„מקיף" של הסוכה – „תשבו כעין תדורו". וכיון שמאיר שם אור אלקי נעלה כל כך, כיצד אפשר לישון שם!
בדומה ללשון הפסוק – „אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", וכדברי רש"י: „שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה".
ברור שזה על פי ההלכה בפשטות: אם האדם הולך לישון בסוכה ואינו יכול להירדם בשום אופן, הרי לפי ההלכה בפשטות הוא הולך לישון בביתו. ואם ברור לו בודאות שהוא לא יוכל להירדם בסוכה אין הוא צריך לנסות זאת מלכתחלה.
וזהו הטעם בפשטות לכך שכ"ק מורי וחמי אדמו"ר לא ישן בסוכה: בשהייתו בסוכה האיר אצלו בגילוי אור המקיף של הסוכה אשר לא איפשר לו להירדם בסוכה.
ויש להוסיף ולבאר זאת יותר על פי ההלכה לגבי ההבדל שבין אכילה ושתיה בסוכה לבין שינה בסוכה:
לגבי הגדרת המושג „תשבו כעין תדורו", מבאר אדמו"ר הזקן, ש„כל טירחא יתירה שאין האדם מצטער ומונע את עצמו מטירחא זו כדי לישב בביתו בקביעות, אין מחוייב לטרוח כדי לישב בסוכתו בקביעות". וכך בקשר לשינה, „שאם היה לו טירחא כזו לישון בביתו לא היה ישן בביתו, אינו צריך לישון בסוכה, שכל המצטער בישיבת הסוכה פטור מישיבתה", וכפי שהוא מבאר, שהפטור של „מצטער" בסוכה נובע מהכלל „תשבו כעין תדורו", אשר „אף בכל השנה אין אדם דר במקום שהוא מצטער". ולכן, בכל דבר שאינו נכלל ב„תדורו" בבית, אין חלה החובה של „תשבו" בסוכה.
וכך בעניננו: במצב שעליו מדבר כ"ק אדמו"ר האמצעי, או הנהגת כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, שהגילוי העצום שבסוכה מונע ומפריע לשינה, הרי מעצם ענין זה פטורים מהשינה בסוכה, כי גם בבית הם לא היו יכולים לישון במצב כזה.
ג. פנימיות והלכה – סתירה?
אך דרוש על כך הסבר:
כפי שדובר מספר פעמים, תורתנו הקדושה היא תורה אחת – פנימיות התורה ומנהגיה, וחלק ההלכה שבתורה הם „כולא חד", כנאמר בזהר שהנגלה שבתורה והנסתר שבתורה הם כגוף ונשמה. כלומר, כל חלקי התורה מתאימים זה לזה ועולים בקנה אחד. מכך מובן, שהמנהגים של גדולי ישראל וההולכים בעקבותיהם, אשר מיוסדים לכתחלה על פנימיות התורה, צריכים להיות תואמים לענינם על־ידי ההלכה.
ואין מובן בעניננו: אם על פי ההלכה מחייבת מצות הסוכה את השינה בסוכה, כיצד ייתכן, שהתוכן הפנימי של הסוכה – ה„אור המקיף" שמאיר בסוכה – יסתור זאת, ולא יאפשר שינה בסוכה?!
ובנוסף לכך: ההסבר שהובא לעיל, בסעיף ב', מהווה היתר בלבד לאי־השינה בסוכה, משום „תשבו כעין תדורו", כדלעיל. אך בסופו של דבר פגום, לכאורה, קיום מצות סוכה. כיצד ייתכן לומר, שהתוכן הפנימי של הסוכה יגרום לפגם ח"ו בקיום מצות סוכה בפשטות על פי ההלכה כראוי ובשלמות? ולכאורה, להיפך: למהות הפנימית של המצוה (ובעניננו: גילוי האור המקיף שבסוכה) ניתן להגיע דוקא לאחר ועל ידי קיום המצוה בפשטות ובגשמיות!
ד. שינה בסוכה – אינה חלק מקיום המצוה עצמה
לכאורה יש לומר לפי המבואר ב„צפנת פענח", שיש הבדל מהותי בין אכילה ושתיה בסוכה לבין שינה בסוכה: אכילה ושתיה הן קיום מצות סוכה, ואילו שינה בסוכה „לא הוה קיום מצוה, רק שאסור לישן חוץ לסוכה". ולפי זה הוא מסביר מדוע אין מוזכרת השינה בדברי הגמרא והרמב"ם, בתיאור מצות הישיבה בסוכה, אלא האכילה והשתיה בלבד – „אוכל ושותה ומטייל בסוכה".
בכך הוא משיב בפשטות לשאלה: מדוע אין מברכים על השינה בסוכה? – משום שעל ידי שינה בסוכה אין מתבצע קיום מצות סוכה, אלא הימנעות מאיסור של שינה מחוץ לסוכה.
מכך מובן, שגם כאשר יהודי ישן בהידור מחוץ לסוכה, אין פגום אצלו במאומה קיום מצות ישיבה בסוכה, משום שהוא אוכל ושותה בסוכה.
לפי זה מובן, שאין כאן סתירה, כאשר מהותה הפנימית של הסוכה מפריעה לשינה בה, בעוד שלפי ההלכה חייבים לישון בסוכה – כי השינה בסוכה אינה חלק מעצם מצות הישיבה בסוכה. החובה לישון בסוכה היא רק כתוצאה מן האיסור לישון מחוץ לסוכה, כדלעיל. ובעניננו, כיון שנגרם צער וכו', הרי האיסור אינו קיים מלכתחלה.
ואין להקשות: בכל זאת עדיין אין הדבר „חלק" – כיצד ייתכן שלפי ההלכה מביאה מצות סוכה לידי איסור של שינה מחוץ לסוכה, ואילו לפי המהות הפנימית של המצוה יוצא, שלהיפך, השינה מחוץ לסוכה מותרת ואפילו ראויה?
– כי התורה על הרוב תדבר – פרטי המצוות קבועים לפי רוב בני האדם, וכיון שרוב בני האדם אינם חשים באור המקיף של הסוכה, הרי אדרבה, נוצרת חובה של שינה בסוכה משום „תשבו כעין תדורו". ולכן אין סתירה בכך שאצל יחידי סגולה החשים באור המקיף של הסוכה, שהם מיעוט בלבד, פוטרת אותם המהות הפנימית של הסוכה משינה בסוכה, וכל זאת לפי ההלכה, כאמור לעיל בסעיף ב'.
ה. אדמו"ר הזקן: מצות הסוכה כוללת שינה
אך לאמיתו של דבר אין לתרץ כך מנהג רבותינו נשיאינו, כי לפי פסק ההלכה של אדמו"ר הזקן בשולחנו, גם השינה היא חלק ממצות ישיבה בסוכה. כפי שהוא קובע במפורש „כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה".
והמקור לכך הוא מדברי הרמ"א, אשר על דברי בעל השולחן ערוך (שהם כלשון הרמב"ם) „כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה", הוא מוסיף את המילים „...וישן ומטייל". כלומר, הרמ"א סובר שמצות ישיבה בסוכה כוללת גם שינה וטיול בסוכה.
ולכאורה, זוהי גם דעתו של הטור המוסיף על לשון הגמרא, דלעיל, את המילים „אוכל ושותה וישן". סברה זו תואמת גם את דעת רש"י, כמובא בצפנת פענח שם, „עיקר ישיבת הסוכה – אכילה ושתיה ושינה".
בדומה לכך אנו מוצאים, שאדמו"ר הזקן פוסק, שהברכה על מצות סוכה מוסבת גם על שינה בסוכה, אלא שאין ברכה מיוחדת לשינה, כי יוצאים ידי חובה על כך בברכה הנאמרת על האכילה בסוכה.
ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת: כיון שלפי שיטת אדמו"ר הזקן כוללת „מצות ישיבה בסוכה" גם שינה בסוכה, כיצד ייתכן לומר, שהמהות הפנימית של המצוה סותרת את השינה בסוכה?
ו. שמחת בית השואבה – פגם במצות הסוכה?
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין את דברי חז"ל אודות שמחת בית השואבה: „כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה .. לא טעמנו טעם שינה והוו מנמנמי אכתפא דהדדי".
מכך מובן, שבימי שמחת בית השואבה לא היו התנאים ישנים בסוכה, שהרי המשמעות של „מנמנמי אכתפא דהדדי" היא, שהנמנום לא היה בסוכה, אלא בעזרה, ששם שמחו כולם יחדיו בשמחת בית השואבה.
ולכאורה, אין מובן: אמנם הנמנום מחוץ לסוכה היה בודאי לפי היתר התורה, אך ברור, שהתנאים השתדלו לקיים את מצות הישיבה בסוכה כל שבעה – „בסוכות תשבו שבעת ימים", כדברי הרמ"א, בהידור – כלשון המשנה „כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע".
וכיון ש„עיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה", כדלעיל – כיצד ייתכן, שמלכתחלה יקבעו את אופן חגיגת חג הסוכות כך שיווצר מצב של נמנום מחוץ לסוכה, ותיפגם השלמות של „סוכתו קבע", שהרי חסר „עיקר ישיבת הסוכה (הכולל) אכילה שתיה ושינה"?!
המסקנה מכך היא, שאף כאשר ישנים מחוץ לסוכה, לפי היתר התורה, ניתן להגיע לכל הדעות, גם לפי הפסק הנ"ל של אדמו"ר הזקן שמצות ישיבה בסוכה כוללת שינה בסוכה, לידי קיום מצות „בסוכות תשבו" בשלמות ובהידור, כפי שהתנאים קיימו את המצוה.
ז. העיקר – האכילה בסוכה
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
מצות הישיבה בסוכה כוללת שינה בה, לא כחובה נפרדת של שינה בסוכה –
כי אז היה יוצא, שמי שאינו ישן בסוכה מכל סיבה שהיא, ואפילו כשהתורה פטרה אותו משינה בסוכה, פגומה אצלו למעשה מצות הישיבה בסוכה בחובה הכללית „תשבו כעין תדורו": התורה מצווה „בסוכות תשבו שבעת ימים" – על היהודי מוטלת חובה של ישיבה (והעכבה) בסוכה – „סוכתו קבע". אך כשם שישיבה קבועה של אדם כרוכה בעשיית פעולותיו העיקריות במקום זה – אכילה שתיה ושינה, לכן כוללת החובה של „בסוכות תשבו" בעיקר שלשה ענינים אלו.
וכיון שעיקר קביעות ישיבתו של אדם אינה נקבעת לפי „מקום לינה", אלא דוקא לפי מקום אכילתו, כפי שמוכיח בעל „צפנת פענח" מהלכות עירובין, לכן, מבין שלשה ענינים אלו – אכילה שתיה ושינה – עיקר הישיבה בסוכה כרוך דוקא באכילה. כפי שאומר אדמו"ר הזקן במפורש, ש„אכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה", על אף שהמצוה כוללת גם שינה בסוכה, כדלעיל. ומשום כך מברכים דוקא על אכילה בסוכה, והברכה על האכילה פוטרת את השתיה השינה והטיול, כי הם „נמשכים וטפלים לאכילה".
לפיכך לא היו התנאים צריכים ללכת „לנמנם" בסוכה כדי שיהא אצלם „סוכתו קבע", כי הם קיימו זאת בשלמות על ידי אכילתם בסוכה, כפי שמתארת הגמרא את סדר יומם „...משם לאכילה ושתיה", שבודאי נעשתה ה„אכילה ושתיה" בסוכה, והרי האכילה קובעת את עיקר ה„ישיבה" והקביעות בסוכה, כך שלא חסר אצלם דבר בקיום מצות „בסוכות תשבו".
ולפי זה מובן גם בעניננו, שלמרות שהמהות הפנימית של חג הסוכות מונעת את השינה בסוכה, אין נפגע על ידי כך כלל קיום מצות הישיבה בסוכה על פי ההלכה. והעובדה, שהשינה בסוכה היא פרט במצות הישיבה בסוכה, נובעת מכך שהתורה על הרוב תדבר, ורוב בני האדם אינם חשים באור המקיף שבסוכה, כדלעיל בסוף סעיף ד'.
ח. חסידים מקושרים לרבותיהם
אמנם, הסבר זה מתרץ רק את מאמרו של כ"ק אדמו"ר האמצעי ואת הנהגתם של כ"ק מו"ח אדמו"ר ושל יחידי סגולה, אשר חשים באור המקיף שבסוכה.
אך אנו רואים בהנהגתם של רבים, שגם כאלה אשר עדיין אינם בדרגה שביכולתם לחוש ב„אור המקיף" שבסוכה, אינם נוהגים בכל זאת להדר לישון בסוכה, על אף שלגבי אכילה ושתיה מהדרים אפילו בפרט שאין בו חובה.
ההסבר לכך בפשטות הוא:
חסידים קשורים לרבותינו נשיאינו, לומדים את תורתם על מנת לעשות, והולכים בדרכיהם, ולכן מנהג רבותיהם בידיהם.
בדומה למסופר בגמרא ש„רב אחא .. מהדר אתרי וחד", לקחת הדס שיש לו רק „שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים", כדעתו של רב כהנא, למרות שרב כהנא עצמו אומר רק „אפילו תרי וחד", אבל „תלתא בחד קינא כל שכן דכשר", אך „הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא" (= הואיל וכך יצא מפיו של רב כהנא), היה זה אצל תלמידיו ענין של הידור – לנהוג דוקא כמותו.
ובנוסף לכך בעניננו: התנהגות שאינה בפועל כהנהגת רבותיהם בכל האפשרי, מעוררת אצל החסידים צער, והרי המצטער פטור מן הסוכה.
ויותר מכך בעניננו, שהרי כ"ק אדמו"ר האמצעי דרש זאת מן החסידים, כפי שמספר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה, ולכן חסיד הקשור לרבותינו נשיאינו אינו יכול לישון במנוחה בסוכה. אמנם, „אור" הסוכה אינו מפריע לשנתו, אך הוא מצטער מעצם עובדה זו, שאין הוא שרוי בדרגה אשר בה אור הסוכה מאיר כל כך בגלוי עד כדי כך שלא יוכל לישון בסוכה.
ואפילו מי שאינו מצטער על כך שאין הוא חש את האור שבסוכה, בכל זאת הוא מצטער על כך שמאמרו של אדמו"ר האמצעי אינו חדור בו ומשפיע עליו.
וכתוצאה מכך, גורמת לו השינה בסוכה צער – הייתכן שהוא מסוגל לישון בסוכה ללא כל צער? – והמצטער פטור מן הסוכה.
אמנם צער זה אינו נובע מן הסוכה עצמה, אלא מענין אחר – מדרגתו שלו הנחותה, שדברי כ"ק אדמו"ר האמצעי אינם משפיעים עליו. אך, ההלכה שההמצטער פטור מן הסוכה אינה חלה רק כאשר הצער נגרם מהסוכה עצמה, אלא גם כאשר הגורם לצער בישיבה בסוכה הוא דבר אחר וחיצוני, כגון: קור, גשמים וכדומה.
וכך בעניננו, כיון שלמעשה כרוכה שנתו בסוכה בצער, עקב ה„קור", משום שאין הוא בדרגה הדרושה לפי רצונו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, הרי הוא פטור מן הסוכה.
***
ויהי רצון, שנזכה בקרוב ממש לסוכת עורו של לויתן, ובכלל ל„ופרוש עלינו סוכת שלומך" – לגילוי דלעתיד, שמעין זה מאיר באור המקיף שבסוכה – בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, ובמהרה בימינו ממש.
(משיחות יום ב' דחג הסוכות, יום שמחת תורה, ושבת בראשית תש"ל)