ו' תשרי - יום ההילולא של הרבנית חנה
להתחזק בקיום ג' המצוות - חלה נדה הדלקת הנר
א. הראשי תיבות דשם של בעלת ה"יארצייט" (חלה נדה הדלקת הנר) כולל ג' העמודים שעליהם בנוי כל בית ישראל, בנין עדי עד, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוותי. ויש לעורר [אנשים ונשים וטף], אודות ההוספה וההתחזקות בקיום ג' מצוות אלו במיוחד על ידי נשי ישראל (ועד שגם שייכותן לאנשים היא בעיקר לאחרי הנישואין), ומה טוב לעשות זאת לעילוי נשמתה3.
ב. בנוגע לפועל: על כל אחד ואחת מוטלת האחריות לודא שהזקוקים לזה יהיו להם כל צרכי החג, שזה אפשר לקיים בנקל על ידי נתינת כסף למוסדות שתפקידם לעזור לאנשים נצרכים".
ג. להשתדל לתת את צרכי החג בהקדם הכי האפשרי, כדי שיהי' לו גם בימי ההכנה [לחג הסוכות] מנוחת הנפש ושמחה".
ד. שיזדרז לברר, אולי יש בין שכיניו או שכנותיו א' שחסר לו בענינים אלו, אלא שלפעמים מצד נפילת-הרוח שלו אין לו את האומץ לגשת ולומר שחסר לו בצרכי החג, ואפילו כשיש לו את האומץ לזה, אין לו אומץ לבקש זאת10 !
ה. אפילו אלו שכבר נתנו על זה, צריכים להתבונן עוד הפעם אולי יכולים וצריכים להוסיף בזה11.
ו. לספק צרכי חג הסוכות לכל הצריך "שלחו מנות לאין נכון לו" זה בעיקר בחג הסוכות, ובפרט שחג הסוכות הוא זמן הנקרא בגלוי ובפרסום "זמן שמחתנו", ולכן יש לדאוג שכל יהודי יהי' בשמחה12.
י
י"ג תשרי - יום ההילולא של אדמו"ר מהר"ש
ללמוד המאמר הצור תמים פעלו תרכ"ז במשך המעת לעת
א. המאמר הראשון דפרשת האזינו שאמר אדמו"ר מהר"ש בהתחלת נשיאותו הוא דבור המתחיל הצור תמים פעלו תרכ"ז4 וכדאי ונכון שילמדוהו במשך המעת-לעת דיום ההילולא", או על כל פנים בימים שלאחרי זה, אבל בקשר ליום ההילולא".
ערב חג סוכות
להוסיף בצדקה
א. ידוע שבערב סוכות מרבים בצדקה13.
ב. אף שעל פי דין מספיק ג' דפנות, שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח (כמפורש ב"דבר משנה" ופסק דין השולחן ערוך) כבר נהגו ישראל לעשות סוכה שלימה מד' דפנות14.
צרכי החג
לתת צרכי החג, ד' מינים סוכה ומה טוב שלכל א' יהי' סוכה משלו
א. [מובן מעצמו, שכדאי גם] להודיע מבעוד מועד שכל אלו שצריכים לקבל העזר, בודאי יקבלו כל מה שצריכים - שההודעה גופא תוסיף במנוחת הנפש ומנוחת הגוף".
ג. לתת צרכי החג לכל הזקוקים, בעוד מועד, הן בנוגע לסעודות החג, והן בנוגע לסוכה וד' מינים, ומה טוב - ש[גם] בנוגע לסוכה ישתדלו שתהי' לכאו"א סוכה משלו, שאז, שמחת החג היא בשלימות יותר15.
להרבות בסכך ולהדגיש הדבר בדיבור, ולעשות נקב לראות הכוכבים
ד. ידוע מנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ומנהג אביו כ"ק אדנ"ע שהיו מרבים בסכך, והדגישו הדבר גם באמירה בדיבור16 שהיו אומרים שיוסיפו עוד סכך ועוד סכך, מבלי לדאוג לכך שצריך שיהיו כוכבים נראים מתוכה17.
ה. ו[בהנ"ל] בודאי מצאו עצה שיוכלו גם לראות הכוכבים, ובפשטות - על ידי זה שלוקחים "מקל" ותוחבים אותו בעובי הסכך, וככל שירבה הסכך יעשה בו נקב קטן על כל פנים שדרכו יוכלו לראות הכוכבים17.
להוסיף על כל פנים עוד ג' הדסים על הג' שישנם בלאו הכי
ו. מנהג חב"ד להוסיף במנין ההדסים, על כל פנים - עוד ג' הדסים על השלושה שישנם בלאו הכי18.
חג הסוכות
להכריז שלוש פעמים "גוט (שבת) יום טוב בהרמת קול מפעם לפעם
א. על פי מה שכתוב בילקוט ש"שלוש שמחות כתיב בחג" (מה שאין כן בחג השבועות ובחג הפסח) מתאים שההכרזה "גוט שבת19 גוט יום טוב" תהי' שלש פעמים, אשר, "בתלת זימני הוי חזקה "קה20".
ב. ובזה גופא בהגבהת הקול מפעם לפעם. [במכל שכן וקל וחומר מ"כל נדרי"21] ועד כדי כך, שבפעם הג' מגביהים את הקול ביותר וביותר, באופן שכולל הגבהת הקול בתכלית (שאין למעלה22).
ג. ביחד עם [הנ"ל ס"ב] זה, צריכה להיות השמחה והרמת קול כו' בסדר מסודר (לא באופן פראי, "אן ווילדקייט", חס ושלום, ובלי דחיפות כו'), ככל עניני קדושה הקשורים עם הקדוש ברוך הוא23.
ד. נוסף על ההכרזה "גוט שבת גוט יום טוב" שהיתה בבית-הכנסת, הרי, כשנכנסים לסוכה, מקום חדש (עם היותה בצדו של בית-הכנסת), ראוי להכריז עוד הפעם24.
ה. לכל ראש צרך להיות ההכרזה על דבר "א גוטן מועד", וכיון שלא עשיתי הבדלה - תהי' ההכרזה על ידי הגבאי25.
ו. כמה וכמה מקפידים לאכול בשר (נוסף על שתיית יין) גם בכל יום דחול המועד, כיון שחיוב השמחה מן התורה הוא גם בחול המועד26.
להוסיף בתורה ובפרט פנימיות התורה ובפרט ביום השלישי
ז. ב"זמן שמחתינו" צריכה להיות הוספה ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה, ובהדגשה יתירה בנוגע ללימוד פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה בחכמה בינה ודעת, בתורת חסידות27.
ח. האמור לעיל אודות ההוספה בתורה (נגלה דתורה ופנימיות התורה) שצריכה להיות בחג הסוכות, מודגש ביותר ביום השלישי דסוכות, מצד ענינים המיוחד של האושפיזין דיום זה, יעקב ואדמו"ר הזקן, שענינם תורה28.
ט. כל יום משבעת ימי הסוכות צריך להיות הוספה מיוחדת בלימוד תורתו של האושפיזא העיקרי דיום זה, שבא בראש, ו"עימי" באים גם שאר האושפיזין29.
כל אחד ואחד ילמוד ביום ד' דסוכות ענין חדש בתורה
י. האושפיזין דיום זה [ד' דחג הסוכות] הם משה [ואדמו"ר האמצעי] - [לכן] יש ללמוד ענין חדש בתורת משה, שעד עתה לא למדו עדיין [וענין זה שייך לכאו"א]30.
יא. כיון שמצות ד' מינים זמנה כל היום כולו, דרושה זהירות יתירה שלא ישכח לקיימה, כטבע האדם שבידעו שיכול לעשות דבר מסויים במשך כל היום כולו, גדול יותר החשש שישכח דבר זה, מאשר דבר שזמנו מוגבל31.
יב. כשהתחיל ה"רעש" בנוגע לשנת הקהל, הרי, כדי לפעול גם בעצמי כו', הוכרחתי לעשות ענין מיוחד שלא לפי רוחי כו'32, לשנות המנהג ולאחוז כל הד' מינים (לא רק בעת הנענועים, אלא גם) במשך כל זמן אמירת ההלל33.
אושפיזין
לדבר ולהזכיר אודות האושפיזין שבזהר והחסידיים
א. איתא בזוהר שבשבעת ימי חג הסוכות באים לסוכתו של כל אחת ואחת מישראל שבעה אושפיזין (אורחים) מהעולם העליון (עולם האמת) אברהם יצחק יעקב34 משה אהרן יוסף ודוד (ובמקום אחר מוסיף גם שלמה אושפיזא השמיני)35.
להזכירם בשמותם כנשיאים
ב. הזכרת האושפיזין החסידיים היא (לא בשמות שנקראו בכניסתם לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, כמו האושפיזין שבזהר, אלא) בתוארים המיוחדים שנקראו בהם בתור נשיאי (ישראל, ובפרט נשיאי) החסידות36.
ג. ואלו הן37: הבעל שם טוב (ולא השם "ישראל")38; המגיד (ממעזריטש) (ולא השם "דובער")39; אדמו"ר הזקן (ולא השם "שניאור זלמן")40; אדמו"ר האמצעי (ולא השם "דובער")41; הצמח-צדק (ולא השם "מנחם מענדל")42; אדמו"ר מהר"ש (ולא השם "שמואל"43), או כפי שנתפרסם ונקרא גם ע"ש ההנהגה ד"לכתחילה אריבער״44; אדמו"ר נשמתו עדן (ולא השם "שלום דובער")45.
ד. ואנן נוסיף אבתרייהו גם האושפיזא השמיני כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ולא השם יוסף יצחק46)47, שעל ידו נעשית הקליטה דכל שבעת האושפיזין48.
ה. על פי דברי נשיא דורנו שכולל גם צווי ומסירת הדברים לכל הדורות שלאחריו הרי זה באופן ד"מראה באצבעו ואומר זה": "אט זיצט דער בעש"ט, אט זיצט דער מגיד, אט זיצט דער אלטער רבי וכו', עד לאביו כ"ק מו"ח אדנ"ע שהי' ממלא מקומו49.
ו. כל ה(ארבעה-עשר) אושפיזין באים בכל יום, אבל לכל יום יש את אושפיזו העיקרי, העומד בראש "ועמי'" באים שאר האושפיזין: ביום ראשון אברהם והבעל שם טוב, ביום שני יצחק והמגיד, וכן הלאה50.
ז. יש להזכיר את ה"אושפיזין" עצמם (לא רק מספרם כו') גם בשמותיהם (על דרך ובדוגמת הזכרת זכות אבות על ידי זה שאומרים "האיר פני מכל המזרח עד שהוא בחברון", שמזכירים בפירוש השם "חברון")51.
ח. עם היות שהזכרת והזמנת האושפיזין בדיבור אינה מנהג חב"ד (מאיזה טעם שיהי'), הרי, רבותינו נשיאינו דיברו כמה פעמים אודות האושפיזין, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שדיבר והזכיר כמה פעמים אודות האושפיזין, הן האושפיזין שבזוהר, והן האושפיזין החסידיים, וצוה להדפיס ולפרסם כו'52.
ט. פרטי הדברים אודות האושפיזין שבזוהר והאושפיזין החסידיים (שיכותם זה לזה 53, החילוקים שביניהם וכו') נתבארו בארוכה בשנים שלפני זה54, וכבר נדפסו הדברים, ובתוספת ציוני מראי-מקומות, דבר השלם, ובודאי זוכרים הדברים, ובכל אופן, כל הרוצה יכול לעיין בדברים הנדפסים55.
י. הדבר56 נתגלה בדורנו דוקא, ולאחרי שנתגלה ונתפרסם, הרי זה שייך לכל מי ששומע כו', כתורת הבעל שם טוב שבכל ענין שיהודי רואה או שומע יש הוראה ולימוד בעבודתו לקונו56.
קדימה להאושפיזין החסידיים
יא. מצד המעלה שבעבודת (טירחת) האדם, קדימה לאושפיזין החסידיים, כיון שעל ידם (עבודתם ופעולתם) ניתוסף גם בענינם של האושפיזין שבזהר [שהם אלה שמבארים הענינים שבזהר באופן של הבנה והשגה בחב"ד57]58.
הכנסת אורחים
להודות להמארח וללמוד ממנו וכו' ועל המארח להודות להאורח
א. אשרי חלקו של כל מי שעוסק בהכנסת אורחים, ובפרט כשעושה זאת בסבר פנים יפות. ובודאי שהאורחים צריכים להכיר טובה ולהודות להמארח על כל השתדלותו עבורם59.
ב. ועיקר [שעל האורח] ללמוד ממנו עד כמה צריכים להשתדל בהכנסת אורחים, כך, שכאשר כאו"א מהאורחים ישוב לביתו, "תחת גפנו ותחת תאנתו", יוסיף וישתדל גם הוא בהכנסת אורחים לביתו, מתוך סבר פנים יפות60.
ג. המארח61 צריך (לא רק לעשות זאת בסבר פנים יפות, אלא יתירה מזה) להודות לאורחים על שזיכוהו למלא שליחותו של הקדוש ברוך הוא על ידי הכנסת אורחים, מצוה גדולה ביותר, עד כדי כך, ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה"61.
שמחת בית השואבה
להתחיל בבית הכנסת
ד. שמחת בית השואבה בזמן הזה מתחילה אמנם ב"עזרה" שבבית-הכנסת (בדוגמת ה"עזרה" שבבית המקדש), אבל, נמשכת ויוצאת גם מחוץ לבית הכנסת - ובשתים: בסוכה בהתוועדויות דשמחת בית השואבה באמירת לחיים וטעימת ("פארבייסן") מזונות וכיוצא בזה, ולאחרי זה גם ברחוב [כדלקמן]8.
לעשות התוועדויות ד"שמחת בית השואבה"
ה. כמסופר בשיחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אודות ההתוועדויות דשמחת בית השואבה בליובאוויטש' (גם) על ידי אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע ורבותינו נשיאינו שלפניו, שהראו דוגמא חי' בגופם ממש כדי שמהם יראו וכן יעשו10.
ו. העזרה היא המקום שמסייע לכל שמחת בית השואבה - על ידי שחוזרים ומספרים אז את פרטי השמחה שהיתה בעזרה. ואפילו כשלא חוזרים על כך, הרי מכיון שענינים אלו הודפסו כבר בגמרא כו' הרי זה פועל על כל הדורות".
בזמן הגלות השמחה מתחילה בלילה הראשונה
א. שמחת בית השואבה - בזמן הגלות - מתחילה בלילה הראשון דחג הסוכות, ואדרבה בלילה הראשון צריך להיות שמחה גדולה ביותר, מכיון שעל ידי זה נעשית "הפתיחה" דכל שמחת בית השואבה בשנה זו3.
גם הנשים וטף
ב. בזמן הגלות יכולות וצריכות גם הנשים [וטף4] לחגוג בעצמן את שמחת בית השואבה, (בעזרת נשים), בעת מעשה, או לאחרי כן5.
ג. כבר עברו ריבוי שנים מאז שחוגגים שמחת בית השואבה, אשר, משנה לשנה הולך וניתוסף כו', [באין-ערוך] כהציווי "מעלין בקודש", ומזה מובן היכן אוחזים (ועל כל פנים - היכן היו צריכים לאחוז) בשנה זו7.
לחזור לבני ביתו המדובר בההתוועדויות
ז. בבואו לביתו לאחרי הפארבריינגען דשמחת בית השואבה, וחלק מב"ב לא היו (מאיזו סיבה שתהי') בשמחת בית השואבה, או שהיו בשמחת בית השואבה שבה לא דובר אודות ענינים אלו - שבודאי ימסור להם את הענינים המדוברים כאן, ובהוספה12.
ח. יש להתחיל בשמחת בית השואבה תיכף ומיד, ועוד לפני קידוש וסעודת יום טוב, ואחר כך יפסיקו למשך זמן כדי לקדש על היין, יין המשמח, ולאכול סעודת יום טוב בשמחה13.
ט. בפשטות: מלבד הזמנים הקבועים לתפלה, סעודת החג, חג הסוכות והכנסת אורחים כו' - יש לנצל את כל הזמן לשמוח בשמחת בית השואבה, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: "מצות היום בשמחה "14.
י. לא נורא אם בגלל זה יתמעט באכילת דגים או בשר, או אפילו שתיית יין (אף שצריך להיות שתיית יין במדה ויותר מן המדה, לענין זה ש"מכניסים" במדה יותר מן המדה), העיקר, שתהי' השמחה למעלה ממדידה והגבלה15.
שמחה בפועל ממש על ידי הפה, רגלים, עד שהרחוב ירקוד
יא. לצאת ולשמוח בשמחת בית השואבה בפועל ממש - על ידי השירה בפה, "עקימת שפתיו הוי מעשה", עד ל(טיפוח בידים16) וריקוד ברגלים (מעשה כפשוטו), ובאופן ד"כל עצמותי תאמרנה", כולל גם - שמחה וריקודים ברשות הרבים, עד שהרחוב בעצמו ירקוד17.
לשמוח יהודים נוספים אפילו אלו ששמחים כדי לצאת ידי חובתם
יב. על אחת כמה וכמה שפועלים השמחה והריקוד אצל בני ישראל שדרים ברחוב, או אפילו רק עוברים ברחוב, כי, הדיבור עמהם בעניני התורה הנצחית (ועל אחת כמה וכמה בענין "ואהבת לרעך כמוך", "כלל גדול בתורה") פועל אצלם, עד שגם הם פועלים על יהודים נוספים לשמוח בשמחת בית השואבה18.
להוסיף בכל יום באופן של חידוש
יג. על פי הכלל מעלין בקודש, מובן שאחרי גודל השמחה של הלילה הראשון של שמחת בית השואבה - צריך להתוסף בזה הוספה ועלי' בלילות שאחרי זה [ועד להוספה באופן של חידוש19].
טו. החל מליל שני דשמחת בית השואבה שבהיותו ליל שני, צריך להתוסף בזה באופן של "כפלים לתושי'", הן כפלים בכמות והן כפלים באיכות, שזהו שלא בערך יותר. [ואדרבה - העיקר הוא ההוספה בכפלים באיכות]21.
"פנים חדשות" כל יום, וגם שנעשה בעצמו בבחי' "פנים חדשות"
טז. לכל לראש - על ידי הוספת "פנים חדשות" כפשוטם, היינו, שפועלים על עוד יהודי (שעד עתה לא השתתף בשמחת בית השואבה) שגם הוא יבוא להשתתף בשמחת בית השואבה, ועל ידו ניתוסף בשמחתם של כל המשתתפים בשמחת בית השואבה, להיותו "פנים חדשות"22.
יז. ועוד וגם זה עיקר - שכאו"א מהמשתתפים בשמחת בית השואבה נעשה בעצמו בבחינת "פנים חדשות", על ידי זה שמתעלה בעבודתו לדרגא נעלית יותר, עד שנעשה מציאות חדשה, ובמילא, נעשית גם השמחה מתוך חיות והתלהבות חדשה, "פנים חדשות"23.
ה"חליל של בית השואבה" הוא ענין הכי עיקרי
יח. ההוספה בלילה זה [במוצאי החג] מצד החידוש דכלי זמר ("החליל") אינה הוספה סתם, אלא, הוספה שהיא בערך לה"עיקר", ויש לומר שההוספה היא גדולה יותר מהעיקר, כאמור, ש"החליל של בית השואבה" הוא ענין הכי עיקרי24.
כל המקדים, זריז, מרבה, הרי זה משובח
יט. כל המקדים לשמוח בשמחת בית השואבה הרי זה משובח, וכל הזריז הרי זה משובח, וכל המרבה הרי זה משובח25.
כ. להתחיל בזה תיכף ומיד בהתחלת הלילה, ומוסיף והולך במשך כל הלילה, ובלשון חז"ל "כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא טעמנו טעם שינה "26 !
כא. אפילו בזמן שמוכרחים לישון27, שמחת בית השואבה מבטלת טעם השינה, מכיון שגם אז חולמים עניני חסידות, חולמים אודות ישמח וירקוד34 !...
שמחת בית השואבה, וחולמים אודות הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו28 !
כב. לשמח גם אלו ששמחים בשמחת בית השואבה כדי לצאת ידי חובתם בלבד, ועד שצובטים את הלחיים שתעלה בהם אדמימות, כדי שכל הרואה אותם יחשוב שאדמימות הלחיים היא מפני גודל השמחה... ולכן צריכים לפעול אצלם שמחה אמיתית, שלא על ידי צביטת הלחיים29.
להרגיש שזוהי שמחה שלו
כג. ההשתדלות שצריכה להיות בשמחת בית השואבה על ידי כאו"א מישראל - [היא] לא באופן ד"קדירא דבי שותפי", [= קדירת השותפין] אלא באופן שכאו"א מרגיש שזוהי שמחה שלך30.
שמתחיל ומראה דרך איך אפשר להוסיף עוד יותר בשמחה
כד. ולא רק כשותף אלא כמנהיג וראש, (בכל מקום שיכול לעשות זאת מבלי לפגוע, השגת-גבול וכיוצא בזה), שהוא מתחיל ומראה-דרך איך אפשר להוסיף ולפעול עוד יותר במעשה ודיבור, עד למחשבה הגלוי'31.
כשאין מישהו לנהל את השמחה נעשה ה"מנהיג" ללא שהות
כה. שמראה בעצמו דוגמא חי' לכולם, שניכר בשמחתו שלא רק שהוא משתתף בשמחתו, אלא הוא משתדל בזה, ובהשתדלות גדולה עד כדי כך, שבכמה מקומות כשאין מישהו אחר שיכול לנהל את השמחה, נעשה הוא ה"מנהיג" בשמחה, ללא שהיות32 !
כו. אפילו כשמאיזו סיבה שתהי' יכול הוא לפעול בשמחת בית-השואבה בגלוי רק באופן של "שותפות" - צריך הוא להיות הרוח החי' בשמחה. ואף שהעומד בראש הוא "יהודי אחר" ("אן אנדערער")33.
זמן מוכשר לאחוז ולתפוס דוד מלכא משיחא
כח. מכיון שדוד מלכא משיחא הוא אחד מהאושפיזין, וגם הוא משתתף ורוקד בשמחת בית השואבה (כנ"ל) - הרי זה זמן הכושר מאין כמוהו לאחוז ולתפוס אותו ("אנכאפן אים"), על ידי זה שאוחז ותופס יהודי (בידו או בגופו) שיש בו ניצוץ של משיח צדקנו35.
לבקר בהמוסדות לאלו שחסרים בבריאות הגוף או נשמה ולשמחם
כט. אלו שנמצאים במעמד ומצב שחסר אצלם בהתמימות דבריאות הגוף או בריאות הנשמה, ביחס אליהם מודגש יותר הצורך לפעול בענין השמחה, לבוא ולבקרם במוסדות המיוחדים שבהם נמצאים, ולשמח אותם, עד שיראו חיוך על פניהם, ולא רק חיוך בלבד, אלא שמחה של ממש, עד שהם ישמחו אחרים כו'36.
ל. מעלת השמחה שבכל מקום שחוגגין שמחת בית השואבה אינה דומה למעלת השמחה שנעשית על ידי זה שבאים שלוחים ממקום מרכזי מקומו של נשיא דורנו כו' שעל ידם ניתוסף בהשמחה במקומות אלו ביתר שאת וביתר עוז37.
ללכת לשמח, ביום טוב - במקומות הסמוכים, בחוה"מ - מחוץ לעיר
לא. יש לעורר אודות [הצורך38 ל] נסיעות אל מחוץ לעיר [בכל מקום שישנם יהודים39] בימי חול המועד סוכות [נוסף על ההליכה למקומות הסמוכים ביום טוב] בכדי להביא אל היהודים שיצטרפו לשמחת בית השואבה, ויתאחדו עם שאר בני ישראל הנמצאים שם את שמחת בית השואבה, מתוך שמחה וטוב לבב40.
שעל ידי הנסיעה יתווסף בהפצת התורה והמעיינות ומצות ד' מינים
לב. להביא גם - עניני הפצת המעיינות, ועל אחת כמה וכמה דיבור ע"ד הנהגה בחיי היום יום על פי התורה והמצוה, ולהסביר להם, שבזה תלוי' ברכת הקדוש ברוך הוא בכל המצטרך41.
לג. צריכים להשתדל לזכותם במצות נטילת ד' מינים, היינו, שלפני הנסיעה יש לברר אם יש להם ד' מינים, ובאם אין להם, צריך לקחת גם ד' מינים כשרים. וכמנהג חב"ד, [ראה לעיל "חג הסוכות" אות ה] ולהשאירם שם בכדי שיהיו להם ד' מינים42.
לצרף ה"אשת חבר" וילדיו
לד. מה טוב - לצרף לנסיעה גם את ה"אשת חבר", וכמו כן את ילדיו, מפני שיש לחנכם גם לעניני הפצת המעיינות שצריכים לדאוג לכל בני ישראל, גם לאלה הנמצאים בריחוק מקום רוחני, או על כל פנים בריחוק מקום גשמי42.
להביא בשורות משמחות והבשורה טובה העיקרית שמשיח כבר בא
לה. ומביא [להביא] אתו [בהנסיעה] שמחה, וניגון שמח, וענינים משמחים, ובשורות משמחות. כולל הבשורה-טובה העיקרית שמשיח כבר בא42 !...
לו. ו[על פי הנ"ל אות ל"ה] ממילא מובן, שאז הוא רוקד ושמח בשמחה הכי גדולה, השמחה דקבלת פני משיח צדקנו! ובאופן שאינו מתבייש בריקודו, ואדרבה - הוא רוקד "לעיני כל ישראל", לקבל פני משיח צדקנו43.
לז. בלילה זה [ליל חמישי]44 צריכה להיות הדגשה מיוחדת בנוגע לאהבת ישראל ואחדות ישראל לאחד את כל בני ישראל בשמחה זו על ידי זה שפועלים על עוד יהודים ועוד יהודים "ווילדקייטן" שצריכים לבטלם), הרי, גם בנתיים צריך להיות אצלו שמחת בית השואבה, וגם במעמד ומצב זה בכחו וביכלתו לפעול אצל כל בני ישראל50.
לח. ההתבוננות46 שבלילה זה באים האושפיזין שענינם הוא אהבת ישראל ואחדות ישראל: אהרן אוהב שלום כו' אוהב את הבריות כו'", אפילו "בריות בעלמא"47, והצמח-צדק שפעל קירוב ואחדות בכל חוגי בני ישראל, מוסיפה בהענין דאהבת ישראל ואחדות ישראל, החל מהקירוב והאחדות בנוגע לשמחת בית השואבה48.
לט. לכל לראש בנוגע לאלה שכבר נסעו לכמה מקומות כדי להוסיף ולזרז עוד יותר בשמחת בית השואבה, (ועל אחת כמה וכמה במקומות שצריכים לחדש שמחת בית השואבה) שפעולתם תהי' בהצלחה רבה ומופלגה. ובודאי יוסיפו בזה ביתר שאת וביתר עוז49.
מ. ועוד ענין בזה שההוספה בשמחת בית השואבה במקום אחד פועלת גם שיתוסף בשמחת בית השואבה בכל שאר המקומות, כיון שכל בני ישראל הם מציאות אחת, "כאיש אחד בלב אחד"45.
מא. ויתירה מזה שגם ההוספה בשמחת בית השואבה על ידי היחיד (שמסביר לעצמו ופועל על עצמו להגדיל ולהעמיק את השמחה) פועלת על כל בני ישראל, כיון שכל יחיד מישראל הוא "חלק אלקה ממעל ממש", והעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולן 45.
לחגוג בשמחת בית השואבה ביחידות היא היפך ההלכה והמנהג
מב. אפילו כאשר מאיזה סיבה שתהי' חוגג שמחת בית השואבה ביחידות - שכן, אף על פי שהנהגה כזו היא היפך ההלכה הדין והמנהג דשמחת בית השואבה, וצריכים לבטלה (כמו שאר עניני "ווילדקייטן" שצריכים לבטלם), הרי, גם בנתיים צריך להיות אצלו שמחת בית השואבה, וגם במעמד ומצב זה בכחו וביכלתו לפעול אצל כל בני ישראל50.