ויה"ר שמהדיבור בכל זה נבוא תיכף להקיום בפועל ממש – שתיכף ומיד ממש, בלילה זה (ליל שני דסוכות), שומעים כל בנ"י את ההכרזה של מלך המשיח מגג בית המקדש: "ענוים הגיע זמן גאולתכם"!
ועוד וג"ז עיקר – שהכרזה זו היא באופן גלוי גם לעיני כל אומות העולם, כידוע הפתגם שיכתבו ב"עיתונים" אודות ביאת המשיח, ועוד לפני הפירסום ב"עיתונים" יפרסמו אודות ביאת המשיח גם ב"רדיו", שבו מפרסמים ברגע כמימרא כל ה"חדשות" שמתרחשים ברחבי העולם, ועאכו"כ ה"חדשות" בענין הכי עיקרי – ביאת משיח צדקנו.
ועד שכאשר ישאלו אצל השוטרים (אינם-יהודים), שמסתובבים בשכונה זו לשמור על בנ"י, מה הם ה"חדשות" שסיפרו ב"רדיו" (כדרך השוטרים שנושאים עמהם רדיו), יענו השוטרים: זה עתה הודיעו ב"רדיו" ה"חדשות" ש... מלך המשיח בא, ועומד על גג בית המקדש ומכריז שהגיע זמן גאולת בנ"י!
(מקונטרס ״מעייני הישועה״ ה׳תנש"א - מוגה)
רגעים אחרונים לצדקה
כיון שזה עתה הוזכר שעוד לפני חג הסוכות נצא בריקוד לקראת משיח צדקנו, וביחד אתו נבוא, מתוך ריקוד, אל הזמן דלעתיד לבוא, בארץ הקודש, בעיר הקודש, בהר הבית וכו' – מדוע, איפוא, יש להתכונן לכך שבמשך הגלות (בברוקלין או במקום אחר) יהי' כל יהודי שמח בחלקו, באכילתו ובשתייתו בימי חג הסוכות, והרי הוא יהי' אז "בהר הקודש בירושלים"?!
והמענה לזה – כמו לכל ה"קלאָץ-קושיות" מעין זו של אותם אשר "תואנה הם מבקשים" – הוא דאדרבה, איפכא מסתברא:
מצות הצדקה שקולה כנגד כל המצוות וכאשר יבוא משיח צדקנו וכולנו יחד נהי' בארץ הקודש, ושם גופא – בעיר הקודש, יהי' הכל בשלימות ועד ש"המעדנים מצויין כעפר" (כמ"ש הרמב"ם) ואזי ירוץ ויבקש "תנו לי לקיים מצות צדקה", ולא תהי' לו אפשרות!...
– נצל את הרגעים האחרונים!! ברגעים אלו עדיין אפשר לקיים את מצות הצדקה והנה הנה בא משיח צדקנו ולא תוכל לקיים את המצוה שהיא שקולה כנגד כל המצוות!...
ואדרבה – איפכא מסתברא (כנ"ל) – אם הינך אכן מתכונן לקבלת פני משיח צדקנו (וכבר התחלת ללמוד ריקוד נאה לרקוד בו לקראת משיח...), הרי אלו הרגעים האחרונים בהם אפשר לקיים מצות צדקה... ואם כן יש ללכת ולחפש בנרות עני ולנצל את ההזדמנות האחרונה להשיג "מציאה" שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ו"יגעת ומצאת".
(משיחת י״ג תשרי ה׳תשמ״ז - בלתי מוגה)
למי איכפת אם זה פראי? העיקר לצאת מהגלות
הנחה: ״ועד הנחות התמימים". תרגום ועריכה: מערכת "יחי המלך"
א. ישנו* דין בשולחן ערוך אורח חיים', אשר תוכנו הוא, שכאשר יהודי מחליט החלטה טובה נותנים לו את השכר מלמעלה עוד קודם קיום ההחלטה בפועל, כי יודעים שהוא בודאי יקיים את ההחלטה.
ובעניננו: כיון ש"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", הרי כאשר מחליטים על-כך עכשיו - יכול משיח לבוא עוד קודם שיתחילו לומר תהילים, ויתירה מזו, לפני שיעשו הבדלה!
ומדוע צריכים "לפספס" ח"ו את ההזדמנות - כאשר אפשר מיד עכשיו להכריע "את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"3!
ולכן, מכריזים מיד את ההחלטה טובה (ע"ד נתינת הצדקה), ובודאי שהיא מתקבלת ע"י כל השומעים כאן שנמצאים בבית שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה", היכן שנשיא דורנו הי' במשך עשר שנים בחיים חיותו בעלמא דין, נשמה בגוף, ובמילא ניתנת האפשרות שיוכלו לקבל את השכר מלמעלה בהקדם הכי אפשרי - קודם אמירת תהילים וקודם אכילת סעודת מלוה מלכה, סעודתא דדוד מלכא משיחא, ויתירה מזו, לפני עשיית הבדלה (של אלו שעדיין לא עשו) -
שמשיח בא בפועל, וכהדין הנ"ל בשו"ע שאין כוונתו לזמן דלעתיד לבוא, אלא (עכשיו) בפועל ממש.
ב. ישנם הטוענים שאלו הם "דיבורים פראיים" ("ווילדע רייד")!...
נמצאים לאחרי תפלת ערבית, ואומרים שמשיח יכול לבוא בשעתיים הקרובות!
יתירה מזו - אומרים שהוא יכול לבוא בשעה הקרובה!
* הערת המו"ל: לפנ"ז בהשיחה דובר ע"ד פעולת הצדקה בהושענא רבה בשייכות לגאולה העתידה כו', ומאחר שהשיחה נאמרה במוצש"ק (לאחרי תפלת ערבית), אמר כ"ק אד"ש מה"מ שחלוקת השטרות לצדקה תתקיים מאוחר יותר לאחרי אמירת תהלים ולא מיד לאחרי שיחה זו (כנהוג בשנים שלפנ"ז, כשהי' באמצע השבוע), מכיון שחלק מהקהל צריכים עוד לערוך הבדלה בבתיהם. ובהמשך לזה שאל כ"ק אד"ש מה"מ: א"כ, מדוע זקוקים לדבר עתה (עוד קודם הבדלה) על ענין הצדקה, כאשר החלוקה תתקיים רק לאחרי אמירת תהלים? וע"כ בא המענה בקטע שלפנינו. 1) סו"ס תקעא. וראה ב"י לטואו"ח שם. 2) ב"ב, א. וראה תניא פל"ז. 3) רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד. 4) ראה מגילה כז, א: בית גדול . . שמגדלין בו תורה .. תפלה.
ויתירה מזו – "בשעתא חדא"5, בתזוזה אחת ("מיט איין קער"6)!... אך באמת הגלות עצמה היא הדבר הפראי ("גאָר אַ ווילדע זאך"), כיון שאיזו שייכות יש ליהודים ולגלות?!
כמו-כן הזמן עצמו הוא זמן פראי ("אַ ווילדע צייט"), כש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים"7 – ובמילא, מתאים לדבר "דיבורים פראיים"!
בנוסף לזה, מאי נפקא-מינה מה חושבים – האם זהו דבר פראי או לא, העיקר שמשיח בא ומוריד מיד למטה מעשרה טפחים – "בשעתא חדא וברגעא חדא" – את הגאולה האמיתית והשלימה!
– למי איכפת אם זהו דבר פראי או לא, האם ישנה כאן שאלה או לא; העיקר ש"שכינתא (הנמצאת) בגלותא"8, ומשיח צדקנו ש"הוא מחולל מפשעינו וגו'"9 עם כל יסוריו10 – יוצאים מהגלות בגאולה האמיתית והשלימה!
וכך גם בנוגע לכל אחד ואחת מישראל, כמ"ש11 "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" – ע"י הקב"ה בעצמו12, ואזי יקויים הפסוק13 "ושב ה' אלוקיך את שבותך" – הקב"ה בעצמו עם משיח צדקנו ו"הקיצו ורננו שוכני עפר"14, עם כל יהודי וכל בני ישראל, יוצאים כולם מהגלות, באופן של קירוב הגאולה וזריזות הגאולה – "וארו עם ענני שמיא"15, במהרה בימינו ממש, ברגע אחד, ועוד יותר מ"רגע כמימרא",
כן יהי רצון בפועל, למטה מעשרה טפחים,
וימשיכו את כל הענינים של שמחה בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש ובבית המקדש, "ושמחת עולם על ראשם"16.
(תרגוס חפשי משיחת ליל הושענה רבה ה׳תשמ״ו - בלתי מוגה)
5) זח"א קכט, א ואילך. וראה לקו"ש ח"כ ע' 86 ואילך. 6) ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שצו, ב. ח"ג ע' קד. 7) ישעי' סב, ז. 8) ראה מגילה כט, א. זח"א קכ, ב. זח"ג ד, ב. ועוד. 9) ישעי' נג, ה. 10) ראה סנהדרין צח, א. זח"ב ריב, א. ועוד. 11) ישעי' כז, יב. 12) ראה פרש"י נצבים ל, ג. 13) נצבים שם. 14) ישעי' כו, יט. 15) דניאל ז, יג. וראה סנהדרין שם. 16) ישעי' לה, י. שם, נא, יא.