סוכות

א. בשכר מצות סוכה ומצות ד' מינים זוכים לביהמ"ק ולשמו של משיח

בפרשה שבה נאמר הציווי על חג הסוכותי נאמר פעמיים ביום הראשון": ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו", ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו'". ואיתא ע"ז בגמרא שבשכר שני ראשון" , שביתת הרגל דחג" (ביום הראשון מקרא קודשי) ונטילת לולב" (ולקחתם לכם ביום הראשון) - זוכים לבנין בית המקדש ולשמו של משיח", שנקראים ראשון" (כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו", ראשון לציון הנה הנם").

ומבאר בזה המהרש"א: חג הסוכות הוא מטעם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים", וע"י השביתה בסוכות יזכו לביהמ"ק שעליו נאמר ויהי בשלם סוכו"11; ונטילת ד' מינים קשורה עם שמחה כמ"ש ולקחתם לכם גו' ושמחתם גו'", לכן יזכו עי"ז לשמחה לעתיד בביאת המשיח.

ובזה הוא מבאר גם את דיוק הלשון „לשמו של משיח", כי ענין השמחה שבביאת המשיח מרומז בשמו של משיח - ששמו מנחם 12 שהוא ינחמנו וישמחנו שמחנו כימות עניתנו".

וצריך להבין - מהי הדגשת חז"ל ראשון: - מאחר והשייכות דסוכות לביהמ"ק היא מצד הפסוק ויהי בשלם סוכו" הנאמר על ביהמ"ק, הרי לכאורה נמצא שהמצוה שעל ידה זוכים לבנין ביהמ"ק היא מצות בסוכות תשבו (וממילא - כל ה)שבעת ימים, היינו ענין הסוכה גופא, ולא המצוה של שביתת הרגל דחג", שהיא מצוה נוספת בסוכו" (והיא רק - ברגל, ביום הראשון)?

ועד"ז גם בנוגע לשמו של משיח: מהו הטעם שהמצוה שעל ידה זוכים לשמו של משיח, שישמחנו, היא - ולקחתם לכם ביום הראשון"14, שהיא רק קשורה עם השמחה, ולא המצוה של השמחה (ושמחת בחגך15) גופא16?

ב. הביאור בזה:

במצות סוכה מצינו (חידוש ו)מעלה לגבי מצות אחרות בנוגע לפעולתה על הדברים הגשמיים (הסכך והדפנות) שבהם נעשית המצוה:

כשעושים מצוה עם דבר גשמי, פועלת המצוה זיכוך בהדבר הגשמי, עד שאפילו לאחרי קיום המצוה הרי הדברים הגשמיים יש להם דין של תשמישי מצוה" 17. לדוגמא במצות ציצית, שכל זמן שהציציות קבועים בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול משום ביזוי מצוה"18, ולכמה דעות19 אף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון". אך אעפ"כ, הציציות (אפילו כאשר הם קבועים בטלית) הם רק תשמישי מצוה" ולא תשמישי קדושה" (ואם לא מצד ביזוי מצוה, הי' מותר להשתמש בהם לתשמיש של חול").

משא"כ ע"י קיום מצות ישיבה בסוכה20, חלה גם קדושה על עצי הסכך (ומדרבנן גם על עצי הדפנות) - כשם שחל שם שמים על הקדשים .. כך חל שם שמים על הסוכה"21. ומצד הקדושה שבהם אסור להשתמש בהם (במשך ימי החג).

[ואע"פ שגם הסוכה היא תשמישי מצוה", ולא תשמישי קדושה" - הרי זהו רק לאחר שעברו ימי החג כשעברה מצותן, שאז מותר להשתמש בעצי הסכך (ורק שנכון ליזהר שלא להשתמש בהן תשמיש בזיון"22) - אבל בתוך ז' ימי החג חלה עליהם קדושה]23.

ונמצא שהחידוש שבקדושת הסוכה לגבי זה שהיא גם מתשמישי מצוה"24 (כבשאר מצות) הוא (גם) בנוגע להפעולה של המצוה בהגשמי: הגדר של „תשמישי מצוה" הוא, ש„ משתמשין בהן לשם מצוה" (אבל בהם גופא אין קדושה)25; משא"כ קדושת הסוכה" ענינה, שהסוכה גופא (הסכך והדפנות) נעשית קדושה, כשם שחל שם שמים על הקדשים .. כך חל שם שמים על הסוכה"26

ג. עד"ז מצינו גם במצות נטילת ד' מינים, שהשייכות של המינים הגשמיים להמצוה הנעשית בהם, היא יותר בהדגשה מבמצות אחרות, ובהקדים:

השייכות של הדבר הגשמי להמצוה שמקיימים בו הוא לא רק בזה שע"י קיום המצוה (או אפילו רק ע"י הזמנתו של הגשמי לשם מצוה27) נעשה בו זיכוך כנ"ל, אלא גם מצד עצם מציאותו (עוד לפני קיום המצוה ואפילו לפני ההזמנה למצוה). זה גופא שהדבר הגשמי ראוי לעשות ממנו מצוה (לדוגמא, צמר שהוא ראוי למצות ציצית) מורה שהוא מזוכך יותר ונעלה" יותר משאר הדברים הגשמיים (גם מהדברים המותרים) שאינם ראויים למצוה28.

ובזה היא מעלת הד' מינים לגבי שאר הדברים הראויים למצוה, שהזיכוך והעילוי של ד' מינים אלו (שהוא העושה אותם ראויים לקיום מצוה זו) הוא באופן גלוי, כדלקמן.

ד. מבואר בחסידות 29, שהטעם שלמצות ולקחתם לכם גו'" נבחרו ארבע מינים אלו דוקא, הוא מפני שבהם ישנה תכונת האחדות: הלולב - עליו כפותין (כל העלין בהתאחדות); הדס הוא תלתא בחד קינא"; הערבות גדלים באחוה; ו(מכש"כ30) אתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה - מתאחדים בו כל ארבעת האוירים של ד' תקופות השנה.

ומאחר שבהדברים שבעולם בכלל - הם בהתחלקות ופירוד, הרי מוכח, שמה שד' מינים אלו יש בהם התכונה של אחדות הרי זה כתוצאה מכך שבהם נרגשת חלישות בחומריותם - שזה קשור עם ביטול, הביטול לאלקות.

שמזה מובן, שלמרות שגם בכל המצות יש זיכוך ועילוי בדברים הגשמיים הראויים לעשות מהם מצות (כנ"ל ס"ג), אך אין זה מגיע להזיכוך והעילוי של ד' מינים אלו הראויים למצות ולקחתם לכם - מאחר שבזיכוך ובהעילוי שלהם ניכר בגילוי ענין האחדות באופן נעלה יותר מבסתם נבראים.

ה. וזהו אחד מהענינים שבהם נראה הן הצד השווה שבשתי מצות הנ"ל (סוכה וד' מינים) והן החילוק שביניהם:

הצד השווה שבשתי המצות הוא בזה שבשתיהן מורגשת השייכות של הגשמי (הסכך ודפנות הסוכה והד' מינים) למצוות יותר מבמצוות אחרות; והחילוק ביניהם הוא, שהשייכות של סכך הסוכה למצות ישיבה בסוכה היא ע"י הפעולה בהדבר הגשמי, ע"י קיום המצוה; ואילו השייכות של ארבעת המינים למצות ולקחתם לכם היא מפני המעלה שבהם (בטבעם) העושה אותם ראוים למצוה.

ו. עוד צד השווה וחילוק בין שתי המצוות הנ"ל:

הסוכה היא למעלה מהתחלקות. היא מקיף, היא מקיפה את כל האדם (ראשו ורובו) כאחד, ויתירה מזו: לא רק שהיא למעלה מהתחלקות דראש גוף ורגל אצל אותו יהודי, אלא היא למעלה גם מההתחלקות בין יהודי אחד לשני - עד אשר כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת31.

וגם הד' מינים ענינם אחדות: א) האחדות של הפרטים בכל מין גופא (כנ"ל ס"ד); ב) האחדות של הד' מינים יחד - מכל המינים האלו ביחד נעשית מצוה אחת.

אבל גם בענין האחדות יש חילוק בין סוכה לד' מינים: בסוכה, מלכתחילה אין שום פרטים מחולקים; משא"כ בהד' מינים ישנם פרטים מחולקים (ההתחלקות שבין ד' מינים שונים וגם התחלקות הפרטים בכל מין גופא), אלא שהפרטים מתאחדים.

ז. ויש לומר, ששני החילוקים שבין סוכה וד' מינים - (א) החילוק בענין השייכות של המצוות להדברים הגשמיים (דלעיל ס"ה), ו(ב) החילוק בענין האחדות שבהם - שייכים זה לזה:

הגדר דעולם (כמו שהוא מצד עצמו) הוא - התחלקות 32 ופירוד. ומה שבכמה דברים בעולם ישנו ענין האחדות (ורואים זאת), הרי זה מפני שבדברים אלו מאירה האחדות הבאה מהבורא, מאלקות.

מזה מובן, שהחילוק שבין האחדות שבסוכה (שהיא למעלה מהתחלקות הפרטים) והאחדות שבד' מינים (שהיא רק התאחדות פרטים) הוא בהתאם להחילוק בהארת האלקות שבהם:

ענין האחדות כמו שהוא בהד' מינים, התאחדות של פרטים (עד שגם לאחרי התאחדותם הם נשארים פרטים מחולקים), מביע ומגלה איך שהעולם (גדר ההתחלקות) הוא במצב של ביטול לאלקות (אחדות); משא"כ בהאחדות כשם שהיא בסוכה, שהיא מושללת מהתחלקות ולמעלה ממנה, מתבטא ומתגלה ומשתקף ענין האחדות של אלקות שלמעלה מהעולם.

ועפ"ז מובן כיצד החילוק בין סוכה לד' מינים בענין האחדות שבהם הוא בהתאם להחילוק ביניהם בענין השייכות של הדברים הגשמיים לענין המצות:

הד' מינים, כיון שענינם הוא מה שהעולם הוא בביטול לאלקות - לכן ההדגשה בחיבור הגשמיות עם המצות שבהם ניכר שהגשמיות מצד עצמה היא כפי שהם (חלק מה)עולם, להגשמיות שבהם, ניכר במציאותם הגשמית איך שהם ראויים למצוה; הגשמי, כנ"ל - עדיין אין זה מגלה את האחדות האמיתית; משא"כ ד' מינים, משא"כ סוכה, כיון שענינה הוא המשכת האחדות דאלקות - לכן כלי להמצוות, הרי דוקא עי"ז מתגלה ההדגשה בחיבור המצוה והגשמיות היא האחדות האמיתית].

אך כיון שהענין של התאחדות הפרטים בחיצוניות הוא רק שהפרטים בטלים36 להאחדות (ולא שהפרטים גופא הם אחדות), שזהו למטה מהאחדות שלמעלה מהתחלקות, הרי בכדי לגלות את הפנימיות (והשורש) של התאחדות הפרטים, שזה שהפרטים הם בהתאחדות הרי זה (בפנימיות) שהפרטים גופא הם אחדות, שמבטא את האחדות האמיתית - צריך שהתאחדות הפרטים תבוא בהמשך להאחדות שלמעלה מהתחלקות.

עי"ז שהתאחדות הפרטים באה בהמשך להאחדות שלמעלה מהתחלקות אז מתגלה, שזה שבההתאחדות ישנם פרטים הרי זה (לא מפני שעדיין לא מאירה האחדות שלמעלה מהתחלקות, אלא) מפני שהפרטים עצמם הם אחדות, הגילוי וביטוי של האחדות האמיתית.

וי"ל שזהו ג"כ מהטעמים שמצות נטילת ד' מינים מן המובחר היא בסוכה 37: עי"ז שהתאחדות הפרטים שבסוכה ובד' מינים, שבהד' מינים יש מעלה לגבי ההתאחדות שבסוכה: התאחדות הגשמיות עם המצוות דנטילת ד' מינים באה בהמשך להאחדות שלמעלה מהתחלקות שבסוכה, מביאים לידי גילוי את הפנימיות והשורש של התאחדות הפרטים, אחדות האמיתית38.

ט. ע"פ הנ"ל שהאחדות דסוכה היא למעלה מההתחלקות שבין רוחניות לגשמיות - שלכן נפעל בזה קדושה גם בגשמיות הסוכה (עצי הסכך והדפנות) יובן גם הביאור בקדושת חג הסוכות: הקדושה של כל יום טוב באה מצד הגילויים המאירים ביו"ט ההוא. וצריך ביאור: מאחר שהגילויים של סוכות (ענני הכבוד) הם בחי' מקיף, א"כ איך הם פועלים (פעולה פנימית) בהיום דסוכות (שמצד עצמו הוא יום חול) שיהי' קדוש?

ויש לומר הביאור בזה: מאחר שהגילויים שבסוכות הם נעלים שלהם מההתחלקות דרוחניות וגשמיות, לכן הם פועלים קדושה גם בהזמן דסוכות, בדוגמת זה שהם פועלים קדושה בגשמיות הסוכה.

ומאחר שהזמן דסוכות (בחיצוניות) הוא שווה להזמן דכל השנה - דלא כבסוכה גשמית (סכך ודפנות) שגם בגשמיות היא מקיף (ובפרט שעשיית הסוכה צריכה להיות לשם מצות 39 סוכה40) - הרי נמצא, שבזה שגם הזמן דסוכות נעשה קדוש (בקדושת חגה"ס) באים לידי ביטוי הגילויים דסוכות (שהם אינם מוגבלים בהגדר של הרוחניות והגשמיות) עוד יותר מאשר בפעולתם על גשמיות הסוכה.

ואעפ"כ, מאחר שהקדושה שבסכך ודפנות, ואפילו בהזמן דסוכות, נפעלת מצד הגילויים דסוכה (ולא מצד עצמם), הרי זה מורה שגם בחי' האחדות דסוכה מוגדרת בגדר האחדות שלמעלה מהתחלקות. זהו רק מה שההמשכה של האחדות שלמעלה מהתחלקות אין לה שום הגבלה והיא נמשכת בכל מקום.

משא"כ האחדות של הד' מינים, מאחר שהאחדות שבהם היא (אינה רק ע"י קיום המצוה והמשכת האור מלמעלה אלא גם קודם לזה) מצד טבעם שלהם - היינו, שהפרטים הם בהתאחדות לא מפני שבתוכם נמשך ענין האחדות (שמחוץ להם), אלא הפרטים גופא הם בבחי' אחדות - הרי זה מביא לידי גילוי את האחדות האמיתית.

יו"ד. ע"פ הנ"ל יובן גם השייכות של שביתת החג לבנין בית המקדש (והטעם שזה מגיע דוקא ע"י שביתת החג ולא ע"י קיום מצות סוכה), והשייכות של נטילת ד' מינים לשמו של משיח:

החידוש של בנין בית המקדש" מלמעלה - ,כסא כבוד מרום מראשון" הוא, שהגילוי והתוכן של ביהמ"ק, שנמשך בתוך המקום42;

,כסא כבוד מרום מראשון", נמשכים משא"כ החידוש דשמו של משיח" ופועלים גם על מקום מקדשנו", (מנחם - שיביא את הנחמה על הגלות) שהמקום מצד עצמו הוא מקום של הוא, אשר (לא רק שהוא ימשיך את העולם, חול מצד עצמו. ולכן ה"ז מגיע הגילויים מלמעלה, אלא הוא גם) מגלה בעיקר ע"י ביום הראשון מקרא את פנימיות הענין של הגלות, שהגלות קודש", שגם ענני הכבוד דלמעלה גופא הוא תכלית (ראשון) הטוב, כמו פועלים לא רק על עצי (בנין) הסוכה שיאמרו אז43 „אודך ה' כי אנפת בי"44 - אלא גם בהזמן, שהוא יהי' רגל שהוא וזה מגיע לא ע"י מצות שמחה מצד שובת בו (מבטל) את החול (בגלוי עצמה, אלא כפי שזה קשור עם נטילת ובשלמות - ראשון - כל מלאכת ד' מינים, שענינם הוא שגם עניני עבודה לא תעשו) ע"י מקרא העולם מצד עצמם הם כלים להאחדות (שקוראים41 ומכניסים בתוכו מה)קודש. של אלקות.

אעפ"כ הרי גם הפעולה שבמקום מקדשנו" אינה אלא מצד הגילוי