בס"ד. משיחות לילות חג הסוכות ה'תשנ"ב.
א. "פותחין בברכה"י,
כהכלל בנוגע לפתיחת כל ענין בכל ימות השנה, ועאכו"כ בזמן מיוחד בשנה, יום טוב, ובפרט כשנמצאים במקום מיוחד, בבית הכנסת ובית המדרש, בית תורה תפלה וגמ"ח, בית משולש, ובמעמד רבים מישראל, "ברוב עם (ובפרט "עם קרובו") הדרת מלך"
"גוט יום טוב", "גוט יום טוב", "נוט יום טוב" (ג' פעמים, "בתלת זימני הוי חזקה"), שהתוכן ד"טוב" הו"ע של ברכה (כלשון העולם: "אַ געבענטשטער טאָג").
וענין זה מודגש גם בהתחלת פרשת השבוע (שקורין שלש פעמים): "וזאת הברכה אשר ברך משה גו'".
ב. וברכה מיוחדת בנוגע לענינו של "יום טוב" - ענין השמחה:
נוסף על כללות הציווי "טוב לב משתה תמיד" (כהפס"ד בשו"ע בסוף חלק אורח חיים), ישנם זמנים מיוחדים בשנה שבהם צ"ל ענין השמחה בגלוי ובהדגשה יתירה - בשלש רגלים, הנקראים "מועדים לשמחה", שבהם ישנה מצות עשה מן התורה "ושמחת בחגך".
ובמועדים לשמחה גופא מודגש ביותר ענין השמחה בחג הסוכות - שנקרא "זמן שמחתנו", שהשמחה שבו גדולה יותר משמחת שאר המועדים, כדאיתא במדרשי "בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו שמחה אחת.. בעצרת שמחת אחת .. אבל בחג (הסוכות) .. כתב שלש שמחות" "חזקה" (חוזק והתחזקות) בענין השמחה, וכמודגש בשמחת בית השואבה שבחג הסוכות: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", "כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה .. לא טעמנו טעם שינה וכו'", ומעין זה גם בשמחת בית השואבה בזמן הזה ("בימים ההם בזמן הזה") ובחוץ לארץ.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ותוכן הברכה בנוגע לענין השמחה - שיחגגו ("מיזאָל פּראַווען") השמחה דחג הסוכות בכלל ושמחת בית השואבה בפרט בכל שבעת הלילותיי דחג הסוכות באופן של פריצת גדר (שמחה פורצת גדרני), למעלה ממדידה והגבלה, ובאופן של עילוי והוספה מיום ליום, ועוד והוא העיקר, שתיכף ומיד (בלילה הראשון) זוכים לחגוג שמחת בית השואבה (לא רק בתור מנהג לזכר שמחת בית השואבה שהיתה בביהמ"ק, אלא) בשלימותה (ככל פרטי הענינים שנתבארוני במשנה ובברייתא"י) - כעזרהיי דבית המקדש השלישי"י.
ג. ועוד ענין עיקרי בנוגע להפתיחה כברכה בהיו"ט דסוכות - המשכתה על כל השנה כולה:
ידועיי שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים שנמשכים ופועלים על כל השנה כולה, כמרומז בשמו של החודש, "תשרי", אותיות "רשית"ני, התחלה וראש שמורה דרך כו' לכל השנה כולה.
ובהרגשה יתירה בנוגע לחג הסוכות - דכיון שהתחלתו ביום חמשה עשריי שבו "קיימא סיהרא (דתשרי) באשלמותא", מודגשת בו השלימות דחודש תשרי, כולל גם השלימות ד"רשית", התחלה וראש, שנמשך ופועל על כל השנה כולה.
ומזה מובן שהפתיחה בברכה בהיו"ט וסוכות כוללת גם המשכת הברכה על כל השנה כולה.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ולכל לראש בנוגע לענינו העיקרי של חג הסוכות - ענין השמחה שנמשכת שמחה על כל השנה כולה, שנעשית שנת שמחה, וכמודגש בנוגע לשמחת בית השואבה עליי יאמרו "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", שמזה מובן שראיית שמחת בית השואבה פועלת ראיית שמחה בכל ימיו (ובאופן שנעשים "ימיו", שהוא בעה"ב לפעול בהם המשכת השמחה).
והמשכת הברכה על כל השנה כולה בנוגע לענין השמחה (שנת שמחה) קשורה גם עם המשכת הברכה בכל הענינים כולם, שאז השמחה היא אמיתית ושלימה.
ד, ובפרטיות יותר - שנוסף על המשכת הברכה בנוגע לענין השמחה, שנת שמחה, שהתחלתה באות שי"ן שבסיום האל"ף בי"ת, נעשית המשכת ברכה על כל השנה כולה ככל הענינים שמתחילים בכל כ"ב אותיות האל"ף בי"ת:
שנת אורה, ברכה, גדולה, דיצה, הוד והדר, ועד טוב, זכיות, חיים טובים וארוכים, טובות גדולות, יעוד, כלכלה בהפלגה, לימוד התורה בהצלחה רבה - ששייך במיוחד לחג הסוכות שכנגד יעקביי, כמ"שני "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".
והלימוד הוא מתוך התרחבות גדולה (גם בענינים הגשמייים) באופן דמרומים, ועד לאופן נסי, ולא רק לפי ערך פעולת האדם, אלא גם לפי ערך הסייעתא דשמייא, ונמשך ומתגלה באופן של סימן טוב (לא רק סימן המברר מציאות דבר שכבר ישנו, אלא גם סימן הגורס ופועל הדבריי), ומתוך שמחה (בשי"ן שמאלית).
ועי"ז נעשה אצל כאו"א "עוז וחדוה במקומו", ועוד ועיקר - "פדות שלח לעמו", גאולה האמיתית והשלימה שבאה ע"י "צדיקו של עולם", שהוא "קדוש עולמים" ו"רבון העולמים", וממנו נמשך מקור
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
השמחה והשמחה עצמה בכל העולמיםיי, ושמחה זו פועלת רוממות בכל העולם כולו, כי, "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", כפי שסיימו עתה תפלת "עלינו לשבח", והולך ונמשך מכאן ולהבא באופן נצחי - "השיר והשבח לחי עולמים", "התהלה והתפארת לחי עולמים" (וכל פרטי הענינים שבשיר המיוחד הכולל כל האל"ף בי"ת, מ"האדרת והאמונה" עד "התהלה והתפארת").
ובפשטות - שתיכף (שהתחלתו באות תי"ו) ומיד ממש נעשית שנה גאולה, ושנת תהלה ותפלה - בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש ובבית המקדש.
ה. שמחת חג הסוכות שלמעלה משמחת שאר המועדים ("שלש שמחות"), היא, מפני היותו "חג האסיף כצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה", "כאספכם את תבואת הארץ", "שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתב שלש שמחות".
וביאור הענין בעבודת האדמין :
כתיבין "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה" - שקאי על כללות עבודת בנ"י בארץ ישראל (ועד"ז בחוץ לארץ שצריכים לעשותה ארץ ישראל, כהפתגם הידועין "עשה כאן (בחוץ לארץ) ארן ישראל") בבירור וזיכוך עניני העולם, ללקט ולקבץ ולאסוף ("ואספתה") את כל ניצוצות הקדושה שבעניני העולם ולהעלותם לקדושה. ועד"ז בנוגע להאדם עצמו - ללקט ולקבץ ולאסוף את כל המחשבות והדיבורים והמעשים שיהיו חדורים בעניני קדושה.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
וענינו של חג האסיף - שבו נשלמת העבודה דכל השנה כולה ("בצאת השנה") באסיפת ניצוצות הקדושה שבעניני העולם ("כאספך את מעשיך מן השדה"), ובאסיפת כל המחשבות והדיבורים והמעשים לה', ולכן השמחה היא גדולה ביותר.
ועוד ועיקר, שב"חג האסיף" נרמז גם קיבוץ ואסיפת כל בנ"י מכל העולם כולו, "קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ" נובפרט עי"ז שבכל מקום ומקום מתאספים יחד מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד"יי, שעי"ז מבטלים סיבת הגלות, ובהבטל הסיבה בטל בדרך ממילא המסובב, ובאים כולם יחדיו] לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, בגאולה האמיתית והשלימה.
ו. ויש לבאר הענין ד"חג האסיף" בעבודת האדם (לברר ולזכך כל עניני העולם להעלותם לקדושה) בפרטיות יותר:
ידוע שה"יסוד" של כל העולם הוא ה"אבן שתי'" שבבית המקדש, "שממנה הושתת העולם". והעבודה בעניני העולם היא לאסוף את כל עניני העולם אל ה"יסוד" שלהם, שיפעל וישפיע בהם להגביהם ולהעלותם", שיהי' ניכר בהם שהיסוד שלהם הוא (אבן שתי' שב)בית המקדש.
ויש לומר, שענין זה מרומז גם בתיבת "אבן שתי'", שכוללת התחלת וסיום כל האותיות מאל"ף ועד תי"ו - אבן שתי' (איב שית) - שצריכים לגלות בכל עניני העולם שנבראו ככ"ב אותיות התורה.
ועבודה זו היא כב' אופנים - כפי שמתבטא גם כשני הסדרים דאותיות הא"ב - מלמעלה למטה (א"ב ג"ד וכו'), ומלמטה למעלה (תשר"ק):
אופן הא' הוא המשכה מלמעלה למטה, המשכת אלקות בעולם - כבסדר האותיות דא"ב שההתחלה היא באות אל"ף שרומזת על אלופו של עולםיי, ולאח"ז נמשך באות בי"ת, "בבית שבה נברא העולם", ולאח"ז האותיות ג"ד, "גמול דלים"ני, שרומז על כללות ההמשכה למטה, עד
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
להסיום באות תי"ו. ואופן הב' הוא העלאה מלמטה למעלה, העלאת עניני העולם לאלקות - כבסדר האותיות תשר"ק (מלמטה למעלה), שמעלים את עניני העולם שנמצאים למטה (אות תי"ו, סיום כל האותיות) למקורם ושרשם למעלה, עד לאות אל"ף שרומזת לאלופו של עולם.
וכמרומז גם בב' אופני צירוף האותיות אל"ף ותי"ו: מלמעלה למטה - "את" - מלשון טפל", כי, עי"ז שמגלים בעולם שנברא בכ"ב אותיות התורה, נעשה העולם טפל ובטל לתורה נועאכו"כ לבנ"י שקדמו לתורה. כדאיתא בתדב"איי "שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל", וביניהם גופא "ישראל קדמו", "מחשבתן"י של ישראל קדמה לכל דבר"**]; ומלמטה למעלה - "תא" - שפירושו (בלשון הגמרא והזהר) ביאה וכניסה, שרומז על שלימות העלאת עניני העולם לשרשן ומקורן, שבאו ונכנסו ("אָנגעקומען") למקומם האמיתי.
ז. ויש להוסיף, שפעולת התורה בעולם בב' אופנים הנ"ל נעשית בעיקר ע"י הלכות התורה - הלכות פסוקותיי בנוגע להנהגה במעשה בפועל בעניני העולם:
על הפסוק "הליכות עולם לו", דרשו חז"ליי "אל תקרי הליכות אלא הלכות". וע"פ הכללי שהלימוד ד"אל תקרי כו' אלא כו'" אינו שולל הפירוש הפשוט, אלא מוסיף עוד פירוש, ושניהם אמת, יש לומר, שבהלכות התורה גופא ישנם כי העניניס ד"הליכות עולם לו", ו"אל תקרי הליכות אלא הלכות".
וההסברה בזה:
ענינם של הלכות התורה הוא (לא שלילת מציאות העולם, היפך כנין
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ותיקון העולם, אלא אדרבה) לפעול בעולם שהנהגתו תהי' ע"פ התורה, היינו, שישנה מציאות והנהגת (הליכות) העולם, ופעולת הלכות התורה היא שיהיו "הליכות עולם לו" (שלו, של הקב"ה), שהעולם יתנהג ע"ס רצונו של הקב"ה.
ויתירה מזה, "אל תקרי הליכות אלא הלכות" - שפועלים בעולם שיהי' ניכר כו ועד שיכריז שכל מציאותו אינה ("אל תקרי הליכות") אלא בשביל קיום הלכות התורה, כי, ע"י הקיום דהלכות התורה במעשה בפועל (בעולם) ניתוסף העילוי ד"הליכות", שמתגלה כח הבלי גבול (הליכה שלמעלה ממדידה והגבלה) שבהלכות התורה (שמצד עצמם הם במדידה והגבלה) שבכחן לפעול גם בעולם.
ח. וביאור ב' הענינים שבהלכות התורה (שעל ידם נעשית הפעולה בעולם) - "הליכות עולם לו", "אל תקרי הליכות אלא הלכות" - בעבודת בנ"י:
ידועני שכללות בנ"י נחלקים לשני סוגים - זבולון וישכר: "זבולון בצאתך", בעלי עסק, שעיקר עבודתם בעניני העולם - שזהו"ע ד"הליכות עולם (כפי שנעשים) לו" (כיון ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו"); ו"ישכר באהליך", יושבי אוהל, שעיקר עבודתם בלימוד התורה - שזהו"ע ד"אל תקרי הליכות אלא הלכות".
ושלימות העבודה היא בחיבור ב' אופני העבודה דזבולון וישכר"י - שנוסף לכך שגם אצל זבולון צ"ל קביעות עתים לתורהיי, וגם אצל ישכר צ"ל התעסקות בעניני העולסני, הרי, גם בעבודת זבולון כעניני העולם ("הליכות עולם") צ"ל ניכר שכל מציאות העולם אינה אלא בשביל קיום הלכות התורה ("אל תקרי הליכות אלא הלכות"), וגם בעבודת ישכר בלימוד התורה ("הלכות") צ"ל ניכר העילוי שנעשה ע"י קיום הלכות התורה במציאות העולם ("הליכות עולם").
ט. ויש להביא דוגמא להעילוי שנעשה בהלכות התורה (ענינו של ישכר) ע"י "הליכות עולם" (ענינו של זבולון) - כפי שרואים במוחש שכתוצאה מהחידושים שנתחדשו בעניני העולם בדורות האחרונים ניתוספו ענינים חדשים (הלכות חדשות) בתורה (ע"י "תלמיד ותיק" שבדורות אלו) :
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
שלא היתה שקו"ט אודותם בדורות שלפנ"ז כל זמן שלא נתחדשה מציאות זו בעולם.
ולדוגמא (בנוגע לזבולון וישכר) - שזבולון ש"לחוף ימים ישכון"" יוצא בספינות ומגיע לחצי כדור התחתון שבתחתון, כמו מדינת אוסטרליא, מתעוררים אצלו שאלות חדשות בהלכות התורה, כמו בנוגע לזמן שאלת גשמים (אם הולכים אחר בני בבל ככל תפוצות ישראל שבחו"ל, או לפי צורך המקום), וכיו"ב, וע"י פנייתו לישכר ע"ד פתרון שאלות אלו, מתחדשים ענינים חדשים בתורה - כפי שמצינו אריכות השקו"ט בשו"ת של גדולי ישראל" מהתחלת זמן התיישבות בנ"י באוסטרליא שלא מצינו בספרים שלפנ"זיי.
נוכל זה - מלבד כללות ה"חידוש" דהקמת כו"כ מוסדות תורה והפצת התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, שנעשה כתוצאה מהתיישבות כנ"י באוסטרליא, ולפנ"ז בחצי כדור התחתון בכללותו, במדינה זו, שזהו חידוש לגבי כללות הענין דמתן תורה שהי' בחצי כדור העליוןיי, כולל גם מתן תורה דפנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת החסידות שהי' תחילה בחצי כדור העליון (בליובאוויטש), ואילו בסוףיי, בדורנו זה, נעשה המקור לגילוי והפצת פנימיות התורה במדינה זו שבחצי כדור התחתון דוקא).
ועד"ז בנוגע להחידוש כדורנו זה שאדם יכול לטוס בחללית ולנחות על הירח, שאז מתעוררים שאלות חדשות בהלכה, ולדוגמא, איך יתנהג אדם שנמצא על הירח בנוגע ל"קידוש לבנה"?!...
ולהוסיף, שע"פ האמור שכל מציאות העולם היא בשביל קיום הלכות התורה ("אל תקרי הליכות אלא הלכות"). מובן, שכן הוא גם בנוגע להחידושים שבעולם, שהכוונה והתכלית בהם היא שעל ידם יתוספו ענינים חדשים (הלכות חדשות) בתורה", ועי"ז נשלמת הכוונה הכללית שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים".
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
י. עפ"ז יש לבאר השייכות דהלכות התורה לענין הגאולה:
כתיבי "ציון במשפט תפדה", ומפרש רבינו הזקן" ש"במשפט היינו הלכות" כתרגומו ע"פסי כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא, והיינו כמשארז"ליי אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות", הלכות פסוקות.
ומהטעמים לזה - ע"פ האמור לעיל שבירור העולם בזמן הגלות (כשבנ"י מפוזרים בכל העולם כולו עד לפנה נדחת) נעשה ע"י הלכות התורה, ולכן, כשנשלמת העבודה דזמן הגלות בבירור העולם ע"י הלכות התורה, אזי נעשית הפדי' מן הגלות אל הגאולה.
וענין זה שייך במיוחד לחג הסוכות - חג האסיף שרומז על אסיפת כל ניצוצות הקדושה שבעניני העולם שנתבררו ע"י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ואז נעשית אסיפת כל בנ"י ממקומות פזוריהם בכל העולם לארצנו הקדושה.
ויומתק יותר שמחג הסוכות, חג האסיף, באים ל(שמע"צ ו)שמחת תורה, שבו מסיימים כל התורה כולה ומתחילים מחדש - כי, בחג האסיף נשלם כבר בירור העולם שע"י הלכות התורה, ולאח"ז מתחיל ענין חדש בתורה שלמעלה מבירור העולם, שזהו"ע ד"תורה חדשה מאתי תצא"ני (ודוגמתו גם בעולם - "שמים חדשים וארץ חדשה"ני).
יא. ויש להוסיף, שענינו של חג האסיף בשייכות להגאולה (אסיפת כל עניני מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ואסיפת כל בנ"י מכל המקומות שגלו בין האומות) מודגש ביותר בשנה זו"י:
נוסף על המעלה הכללית ד"הי' תהאיי שנת נפלאות" ("פלא" שלמעלה מנסיי, ובתוספת נו"ן ("נפלא"), ובלשון רבים, "נפלאות"), שרומז
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
על הנפלאות והגאולה האמיתית והשלימה, "כימי"י צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"יי - ה"ה שנת נפלאות בה", שהנפלאות חודרות במציאותה של השנה (לא רק באופן של ראי' שהיא בדבר שמחוץ הימנו), שכוללת כל שינויי הזמנים האפשרייםיי, כללות הזמן, ובמילא גם כללות המקום, היינו, שכל עניני העולם (שגדרו זמן ומקום), כל פרטי הנבראים רדצח"מ, חדורים בענין הגאולה ("נפלאות"), כיון שנשלמה העבודה לגלות בהם כח הפועל בנפעל, ועד לגילוי בחי' "יחידו של עולם", בחינת היחידה שלמעלה, הקשורה ומתגלית ע"י בחינת היחידה שבישראל, משיח צדקנוי (כולל גם יחידה הפרטית, ניצוץ משיח, שבכאו"א מישראלני).
וכמרומז גם בהר"ת ד"נפלאות בכל", "בכל מכל כל"** - שהנפלאות הם בכל העניניסיי, שכולם חדורים בענין הגאולה.
ויומתק יותר ע"פ הרמז ש"בכל מכל כל" בגימטריא "קבץ"** - "קבץ גליותנו מארבע כנפות הארץ לארצנו" - כיון שכבר נשלמו מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות בקיבוץ ואסיפת כל עניני העולם לנקודת האחדות דיחידו של עולם.
ובפרט לאחרי שכבר עברו "שתי שבתות" בשנה זו, אשר, שמירת "שתי שכתות כהלכתן"י קשורה עם הגאולה", ונמצאים ב"חג האסיף"9* - ה"ז הזמן הכי מסוגל לאסיפת כל עניני מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ואסיפת כל בנ"י מכל המקומות שגלו בין האומות, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש (שבו נמצאת ה"אבן שתיי" ש"ממנה הושתת העולם"), בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
יב. ע"פ האמור לעיל שחג האסיף רומז על כללות עבודתם של ישראל בבירור העולם - יש לבאר הקשר והשייכות לענין האושפיזין:
ידוע שבשבעת ימי הסוכותי באים שבעה אושפיזין (אורחים)יי - הן האושפיזין שנזכרו בזהרני: אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד, והן האושפיזין החסידיים שנתגלו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנויי: הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, ואדמו"ר מהורש"ב".
ומהענינים בזה:
אמרו חז"ליי "אורח (שזהו"ע האושפיזין שפירושו אורחים) מברך (ברכת המזון) כדי שיברך לבעל הבית" - שרומז על פעולת ההמשכה ("יברך". ברכה מלשון המשכה") וההתגלות של הקב"ה בעולם באופן שניכר שהוא "בעל הבית", שזהו כללות הענין דעשיית דירה לו ית' בתחתונים.
ונוסף לזה, "אורח" הוא גם מלשון "דרך", ו"אורחים" לשון רבים, ב' דרכים (מיעוט רבים שנים"י) - שמורה על ב' הדרכים (בכללות) שעל ידם נעשה הקב"ה בעה"ב בעולם: הדרך שבה הולכים מלמעלה למטה (המשכת אלקות בעולם), והדרך שבה הולכים מלמטה למעלה (העלאת העולם לאלקות)".
וזהו ענינם של שבעת האושפיזין שבחג האסיף - שהם מורי הדרך לכל בנ"י ("יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל") כיצד לפעול המשכת והתגלות הקב"ה בתור "בעל הבית" של כל העולם, בב' הדרכים (הכלליים) דהמשכה מלמעלמ"ט והעלאה מלמטלמ"ע, שזוהי כללות עבודתם של ישראל בבירור העולם (תוכנו של חג האסיף).
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ומזה מובן שענינם של האושפיזין נמשך גם לאחרי חג הסוכות100 (בשמיני עצרת), אלא שאז אינם "אורחים" אלא "בעלי בתים", כי, ע"י פעולת האושפיזין בהמשכת וגילוי בעלותו של הקב"ה בעולם כפי שנעשית בשבעת ימי הסוכות (ובהוספה מיום ליום) בתור "אורחים" (אושפיזין). באים (בסיומו של חג האסיף) לגמר ושלימות העבודה, שאז ניכרת פעולתם בהתגלות בעלותו של הקב"ה בעולם בתור "בעלי בתים".
ועפ"ז תומתק השייכות של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו לשמע"צ (בהמשך לשבעת האושפיזין דחג הסוכות, אבל, לא בתור אושפיז, אלא בתור בעה"ב) כי, להיותו הנשיא של הדור (האחרון לגלות ודור) הראשון לגאולה, לאחרי גמר ושלימות מעשינו ועבודתינו בבירור העולם, ה"ה שייך לשמע"צ שלאחרי חג האסיף שרומז על גמר ושלימות כללות העבודה דבירור העולם, ואז באה הגאולה האמיתית והשלימה שמרומזת ב"שמיני עצרת", כידועיסי שהגאולה שייכת למספר שמונה, ונוסף לזה, "שמיני" הוא גם מלשון שומן ו"עסענץ"102, שרומז על התגלות התמצית ("עסענץ") דכל עניני העולם, שכל מציאותם היא אלקות.
יג. ולתוספת ביאור ענינם של האושפיזין בשייכות לעבודת כאו"א מישראל:
מהענינים העיקריים דהכנסת וכיבוד אורחים ("גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה"נסי), שבעה"ב מראה שהוא מעריך ומייקר ביותר את האורח, ע"י השתדלותו (של בעה"ב) להדמות אליו (לאורח). ועד"ז בנדו"ד, שכאו"א מישראל צריך להשתדל להדמות אל האושפיזין - האבות, נשיאי ישראל, אדמו"רים - ע"י ההליכה בדרכיהם ואורחותיהם, ו"זכות אבותם מסייעתם".
ולהעיר :
מצינו ברשימותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לתולדותיו של הצמח צדק (דור השלישי של נשיאי חב"ד, "בתלת זימני הוי חזקה"),
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ש(כמה מהם) נקראים כתואר "אדמו"ר"105. וענין זה מהוה נתינת כח לכאו"א מאתנו, בתוככי כלל ישראל, ליקח לעצמו ה"רחבות" וה"התפשטות" שבתואר "אדמו"ר"!
כשאומרים ביטוי כזה "ווערט מען דאָך פֿאַרציטערט"... הרי מצינו דוגמתו פלא הכי גדול בכל יו"ט106, בעת פתיחת הארוןיסי (וכשחל בחול300 - לאחרי ההקדמה דאמירת י"ג מדות הרחמיםיי שאינן חוזרות ריקספיי), שכאו"א מישראל מבקש על עצמו: "ויתקיים בנו מקרא שכתובייי ונחה עליו רוח ה' וגו'" - פסוק שמתאר גודל מעלתו של משיח צדקנו !...
וכיון שכן, לא יפלא כ"כ האמור שכאו"א מישראל יכול וצריך להשתדל להדמות להאושפיזין.
וההתדמות להאושפיזין צ"ל גם (ולכל לראש) בכללות הענין ד"אושפיזין" שפירושו אורחים - שכאו"א מישראל צריך לידע ולהרגיש שנמצא בעולם רק כמו "אורח" (שהעולם אינו מקומו האמיתי, להיותו "חלק אלקה ממעל ממש"נוי, "ישראל וקוב"ה כולא חד"נוי), ותפקידו לגלות את ה"דרך" ("אורח" מלשון דרך) להמשכת וגילוי אלקות בעולם והעלאת העולם לאלקות ע"י כללות עבודתו בקיום התומ"צ, וכאמור, "אורח .. מברך לבעל הבית", שממשיך ומגלה בעלותו של הקב"ה בעולם.
ובעה"ב נותן ל"אורח" (כאו"א מבנ"י) כל צרכיו ומשמש אותו כו', ועד שנעשה במעמד ומצב של "בן הסמוך על שולחן אביו"14י, כפי שיתגלה בפועל בהגאולה האמיתית והשלימה.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
יד. נוסף על ענינים הכללי של האושפיזין, יש לבאר גם ענינם הפרטי של כל אחד מהאושפיזין (האושפיזא העיקרי של אחד משבעת ימי הסוכות. שביום זה "מגלו גובר"נוי), כפי שבאים בהמשך ובהוספה זה לזה, עד לסיומו של חג האסיף, גמר ושלימות כללות מעשינו ועבודתינו, בכחם ובהשפעתם והוראת דרכם של האושפיזין.
ובהקדמה - שכבר דובר כארוכה אודות ענינים אלו בשנים שלפנ"ז. וכבר נדפסו הדברים, ובתוספת ציוני מראי מקומותייי, כך שיכוליס לעיין בפנים, ואותיות מחכימותייי, ובפרט שישנה כבר השלימות דארבעים שנה, ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"פיי, ולכן אין צורך באריכות הדברים, אלא מספיק גם הדיבור בקיצור וברמז, ו"תן לחכם ויחכם עוד"יוו.
ובודאי שכל אחד ימסור את הדברים הנאמרים עתה בשמחת בית השואבה גם לאלה (החל מבני ביתו שמאיזה סיבה שתהי' אינם נמצאים כאן) שלא (השתתפו עדיין כשמחת בית השואבה, או שהשתתפו בשמחת בית השואבה במק"א שבו לא) שמעו דברים אלה, ובתוספת ביאור והסבר, והעיקר, שעי"ז יתוסף יותר בכל עניני שמחת בית השואבה.
טו. האושפיזא הראשון - אברהם אבינו:
אברהם אבינו הוא הראשון ("אחד הי' אברהם"120) שהתחיל ופתח את הדרך להמשיך ולגלות אלקות בעולם גם ע"י ראיות והוכחות מהעולם עצמו - כמ"ש הרמב"סיני "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו.. היאך אפשר שיהי' הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהי' לו מנהיג ומי יסבב אותו וכו' עד שהשיג דרך האמת והכין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
אלקה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל.. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלקה אחד לכל העולם כו'". וכמרומז גם בשמו - "ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך", "אב לכל העולם"122.
ומאברהם נמשך הכח (עי"ז ש"הודיעוינו ליצחק כנו.. ויצחק הודיע ליעקב.. ויעקב אבינו למד בניו כולס"נני) לכאו"א מישראל "גוי אחד בארץ"יני, כמו ש"אחד הי' אברהם", ויש בו בחינת "איתן"125 - להמשיך ולגלות אלקות בעולם.
ועד"ז בנוגע לאושפיזא החסידי - הבעש"ט - שהוא הראשון שהתחיל ופתח את הדרך דהתגלות תורת החסידות הכללית, שכוללת גם ההמשך בהתגלות תורת חסידות חב"ד, שעל ידה ניתוסף עוד יותר בהמשכת וגילוי אלקות בעולם, שיהי' ניכר בעולם שנתהוה מאין ואפס ממש בכח העצמות126, ועד שיש הנברא נעשה חד עם יש האמיתייני, כפי שיתגלה בפועל לעתיד לבוא, כש"ה' ימלוך לעולם ועד"128, "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד129.
ויש להוסיף הקשר והשייכות דהאושפיזין להגאולה:
אברהם אבינו - כמאמר130 "ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים", וכידוע פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ריני, שמצד גודל הנח"ר שנעשה למעלה מעבודתם של בנ"י בזמן הגלות, הי' יכול להיות ענין זה בלי קץ
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
וגבול, וזהו השבח וההילול שהקב"ה חישב את הקץ לעשות שיהי' קץ וגבול לעבודה דזמן הגלות.
והבעש"ט - שענין זה גופא נעשה "אויף אַ בעל שם'סקער אופן". למעלה מחשבונות, כולל גם חשבון הקץ, אלא תיכף ומיד ממש מתקיימת הבטחת הגאולה, ולא עוד אלא שהנפלאות דהגאולה אינם בגדר של נס כיון שנעשים הנהגה רגילה, "אַ בעל שם'סקע הנהגה".
טז. האושפיזא השני - יצחק אבינו :
אע"פ שגדלה מעלת אברהם אבינו להיותו ראשון לאבות (גם ליצחק), מ"מ, יש גם מעלה ביצחק לגבי אברהם. וכמרומז גם בלשון הכתובינו "אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק", שנוסף על הדגשת מעלת אברהם ש"הוליד את יצחק", מודגשת גם מעלת יצחק כפי שקודם לאברהם, "יצחק (תחילה ואח"כ מוסיף) בן אברהם", וכמארז"לננו "יפה כח הבן מכח האב"134.
ומהענינים בזהינו - שלידת יצחק כשלעצמה (לפני התחלת עבודתו) היתה באופן של נס גלוי ומפורסם לכלאני שעל ידו נעשה גילוי אלקות בעולם (שינוי הנהגת הטבע), כדברי שרה: "צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי.. מי מלל לאברהם (לשון שכח וחשיבות.. ראו מה הוא ומי הוא שומר הבטחתו הקב"ה מבטיח ועושה).. כי ילדתי כן לזקוניו"יני, ולא עוד אלא שבהמשך לזה הי' הנס ש"הניקה בניס שרה", "ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והניקה אותם"אני
ולהעיר, שמלבד הפעולה דראיית הנס ש"הניקה בנים שרה" לעיני כל השרות, ישנה גם הפעולה שע"י הנקת הבנים כשלעצמה, דכיון שהחלב בא מהדס ("דם נעכר ונעשה חלב"139) ש"הוא הנפש"140, הרי, כשבני השרות ינקו מחלבה של שרה, קיבלו השפעה מנפשה של שרהיי, ובודאי שהשפעה זו פעלה בהם שינוי לטובה].
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ולהוסיף, שענין זה נוגע במיוחד לשנה זו, "הי' תהא שנת נפלאות בה" שנפלאות השנה (נפלאות בה) כאים בגלוי ובפירסום לעיני כל העמים, ועד שגם הם רואים ככל דבר שבעולם (ועאכו"כ במציאותם של ישראלנאי) הנפלאות דהקב"ה, "לעושה נפלאות גדולות לבדו"143, ועי"ז נעשה מעמד ומצב של שמחה בעולם144 - "כל השומע יצחק לי", "רב שחוק הי' בעולם"145, כמודגש במיוחד בשמחת בית השואבה (ובפרט בלילה השני של סוכותי שהאושפיזא שלו הוא יצחק, ע"ש השחוק והשמחה) שנמשכת ופועלת גם אצל אומות העולם.
יז. האושפיזא השלישי - יעקב אבינו :
ענינו של יעקב אבינו הוא תורה, כמ"ש "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל".
ולהעיר, שיעקב הוא השלישי שבאבות (וקשור במיוחד עם חג הסוכות, הרגל השלישיייי (שכתוב בו שלש שמחות), ובהדגשה יתירה ביום השלישי דחג הסוכות, שהאושפיזא הוא יעקב), וגם התורה (ענינו של יעקב) היא "אוריאן תליתאי"146.
ועפ"ז יומתק ש"יעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלימוד"121 - לוי דייקא, השלישי שבשבטים.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
והענין בזה - שלאחרי פתיחת הדרך להמשכת אלקות בעולם ע"י אברהם, ומעלתו של יצחק שלידתו כשלעצמה היתה גילוי אלקות בעולם, באה עבודתו של יעקב - כללות בנ"י - בהמשכת אלקות בעולם בפועל ע"י התורה, שהיא "תרומתו של עולם", כידועי"י ש"תרומה" אותיות תורה מ'150 (תורה שניתנה למ' יום), שעל ידה נעשית הרמה (תרומה מלשון הרמה) בכל העולם (בירור העולם), שנרגש בו שבריאתו בשביל התורה שנקראת ראשיתיני (ובשביל ישראל שנקראו ראשיתנני, כידועננו שגם ישראל נקראים בשם תרומה134).
יח. האושפיזא הרביעי - משה רבינו :
ענינו של משה רבינו - שעל ידו הי' מתן תורהנני, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'"156, כולל גם כל הענינים שנתחדשו בתורה במשך כל הדורות, כמארז"לינו "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני", שגם ענינים אלו הם בכלל "משה קיבל תורה מסיני", ואדרבה, עיקר החידוש ב"משה קיבל תורה מסיני" הוא (לא בנוגע לענינים שנתגלו כבר בזמנו של משה, אלא) בנוגע לענינים שעתידים להתחדש לאח"ז שגם אותם קיבל משה מסיני.
וההסברה בזה158 - דלכאורה אינו מובן: כיון שענין זה ניתן כבר למשה מסיני, למה נחשב לחידושו של תלמיד ותיק - שהנתינה למשה רבינו היא באופן של כלליני, וחידושו של התלמיד ותיק הוא שמוציא ומפרט ומגלה את הפרטים].
ולהוסיף, שהחידושים בתורה הם ענין עיקרי אצל משה רבינו: החידוש בתורה נעשה ע"י הפלפול בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר, שעי"ז יתחדשו חידושי
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
הלכות רבות160. וענין זה מודגש ביותר אצל משה רבינו - כמארז"ליי שפלפולא דאורייתא ניתן למשה רבינו, אלא שנהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועז"נ162 "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל", היינו, שפלפול התורה הוא "לחמו" של משה רבינו.
וכיון שנתנה לישראל, נעשה חיוב על כאו"א מישראל לפלפל ולחדש בתורה, "לאפשא לה"ני, שאינו יכול להסתפק בלימוד עניני התורה שכבר נתגלו, אלא צריך להוסיף ולפלפל ולחדש בתורהאי [וגם לאחרי שחידש בתורה ביום זה, וג"פ ביום, צריך להוסיף ולחדש עוד יותר במשך היום, כיון שבכל רגע ורגע שישנו החוב דלימוד התורה ישנו החוב לחדש בתורה], ועד כדי כך, שכאשר ביכלתו לפלפל ולחדש בתורה ואינו מחדש אלא חוזר על עניני התורה שכבר נתגלו, ה"ז בבחינת "ביטול תורה" (בערך וביחס להחידוש בתורה), כמובן ממארז"לפי "מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה", דאף ש"מקרא מגילה" הוא לימוד התורה"י, ה"ז נחשב ל"ביטול תורה" ביחס להלימוד באופן של פלפול וחידוש בתורהי16.
ועוד והוא העיקר - שע"י החידוש בתורה זוכים לחידוש האמיתי בתורה לעתיד לבוא, "תורה חדשה מאתי תצא" (ועי"ז גם החידוש בעולם - "השמים החדשים והארץ החדשה"), בגאולהאי האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנרי.
יט. ועד"ז בנוגע לאושפיזא החסידי:
האושפיזא הרביעי הוא אדמו"ר מהר"ש, נשיא הרביעי דחב"ד, שענינו "לכתחילה אריבער"סיי. וכאשר מונים באושפיזין גם את הבעש"ט והמגיד, אזי האושפיזא הרביעי הוא אדמו"ר האמצעי, שענינו "רחובות
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
הנהר"ייי, שכן, ההבנה וההשגה בהרחבת הביאור במאמרי החסידות שלו היא בנקל ובמהירות יותר מאשר במאמרי החסידות של אדמו"ר הזקן (שהם בדוגמת תושב"כייי ביחס למאמרי החסידות של אדמו"ר האמצעי).
וענין זה שייך במיוחד לפלפולא דאורייתא (ענינו של משה רבינו, "לחמו") - כי, סדר ודרך הלימוד דפלפולא דאורייתא הוא באופן שככל שמפלפלים בעומק הענין רוצים להתעמק ולפלפל עוד יותר (בבחינת "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"ניי), שהרי "אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן.. (וכתוצאה מזה גם) חידושי הלכות לאין קץ ותכלית"ייו, ועי"ז נעשית הרחבה אמיתית בתורה, "רחובות הנהר", למעלה ממדידה והגבלה ("לכתחילה אריבער").
ולהעיר מהשייכות המיוחדת לשנה זו - ה'תשנ"ב - שהאות ב' דסימן השנה רומז להר"ת ד"בינה", שהיא באופן של "רחובות הנהר", שזוהי מעלת הבינה גם לגבי חכמה.
ויש להוסיף, שבהענין ד"רחובות הנהר" נכלל גם הריבוי וההרחבה בנוגע למקבלי התורה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה" באופן ד"העמידונו תלמידים הרבה"ניו, ועוד ועיקר, שכל ריבוי התלמידים, כל בנ"י, מתקבציםייי יחד לארצנו הקדושה, "ארץ טובה ורחובה", לירושלים עיר הקודש כפי שתהי' באופן של הרחבה והרמה ("וראמה"ייי), ושם זוכים ללימוד התורה בתכלית ההרחבה שאין למעלה הימנה, "תורה חדשה מאתי תצא".
כ. האושפיזא החמישי - אהרן הכהן:
ענינו של אהרן הוא - "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"יי, היינו, שגם אצל אהרן מודגש ענין התורה, כמו אצל משהייי, אלא, שעיקר החידוש אצלו הוא בהפצת התורה אצל אלה שלעת עתה רחוקים מהתורה, שלכן נקראים בשם בריות כעלמא, והעצה לזה היא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", "למשכן בחבלי עבותות אהבה, וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה"10.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
וחידוש מיוחד בהפצת התורה ע"י אהרן - להיותו אהרן הכהן. שעיקר עבודתו בהשירות לה' בבית המקדש ועד לקדש הקדשיסיי, וביחד עם זה, התעסק עם "בריות" כדי לקרבן לתורה.
וזהו גם כללות ענינו של שבט לוי (שנשיאו הוא אהרן הכהן) - ש"הוכדל לעבוד את ה' לשרתו (וביחד עם זה) ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"נפי, וכדי שהוראה זו תתקבל באופן המתאים, צריכה להאמר בסבר פנים יפות, מתוך אהבה וקירוב דוקא.
ובאופן כזה צריכה להיות עבודת כאו"א מישראל - "הוי מתלמידיו, של אהרן הכהן.. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ועד"ז בנוגע לעבודת שבט לוי, כפס"ד הרמב"סנני "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש .. אשר נדבה רוחו אותו ה"ז נתקדש קדש קדשים (דרגת הקדושה דכה"גיי).. אתהיי תומיך גורלי".
כא. האושפיזא הששי - יוסף:
לאחרי ובהמשך לפעולת האושפיזין שלפנ"ז בענין התורה, החל מיעקב שענינו תורה, משה, שעל ידו ניתוסף הענין דפלפולא דאורייתא וחידושי תורה, ואהרן, שפעולתו בהפצת התורה - באה פעולתו של יוסף באופן ד"יוסף ה' לי בן אחר"י, שמ"אחר" נעשה "בן"יפי, שבזה מודגשת פעולת התורה בעולם ("אחר"), לבררו ולזככו ולהעלותו לקדושה ("בן").
נולהעיר, שמעין זה שייך גם בהפעולה עם בנ"י, לפעול על יהודי שמעמדו ומצבו בגלוי ובחיצוניות הוא בבחינת "אחר" שיהי' גם בגלוי ובחיצוניות בבחינת "בן", אבל, עיקר הפעולה ב"אחר" לאמיתתו (לא רק כגלוי ובחיצוניות) היא בנוגע לבירור העולסי].
ובזה ניתוסף עוד יותר ע"י האושפיזא החסידי, אדמו"ר מהר"ש, שענינו "לכתחילה אריבער" - שבירור העולם ע"י התורה הוא באופן שנרגש בעולם שכל מציאותו אינה אלא כשביל קיום הלכות התורה, שזהו הפירוש ד"לכתחילה אריבער", שאין זה באופן שהעולם הוא מציאות בפ"ע
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
וצריכים לבררו ולזככו ע"י קיום הלכות התורה, אלא באופן ד"אריבער", שמציאות העולם אינה אלא בשביל קיום הלכות התורה, כמרומז בדרשת חז"ל "אל תקרי הליכות אלא הלכות", שהמציאות ד"הליכות עולם" אינה אלא בשביל קיום הלכות התורה (כנ"ל ס"ז).
כב. האושפיזא השביעי - דוד המלך ואדמו"ר מהורש"ב:
ענינו של האושפיזא השביעי - שעל ידו נגמר ונשלם כללות ענינם של האושפיזין, גמר ושלימות כללות העבודה (כנ"ל סי"ב-ג) - קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה: האושפיזא שבזהר - דוד מלכא משיחא, והאושפיזא החסידי - ששמו "שלום", כמ"שיי "שלום גו' אתן על ישראל בימיו", ולא עוד אלא שה"שלום" חודר ונמשך גם בעניני העולם המרומזים בשמו השני, "דוב" (וגם כפי שנקרא כלע"ז - "בער") ש"מסורבל בבשר"י, כיון שנגמר ונשלם הבירור וזיכוך דעניני העולם.
וגם בענין זה מודגשת הפעולה שע"י התורה - כי, מעניניו העיקריים של אדמו"ר מהורש"ב הוא התייסדות ישיבת תומכי תמימים שבה לומדים "תורת ה' תורה הנגלית ותורת החסידות תמימה"ייי, ועי"ז פועלים ביאת דוד מלכא משיחא, כמבואר בשיחתו הידועהייי בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד"ניי, שתלמידי הישיבה הם "חיילי בית דוד" שפועלים התגלות וכיאת דוד מלכא משיחא.
ומזה מובן שבעמדנו ברגעי הגלות האחרונים צריכה להיות הוספה מיוחדת בנוגע לישיבת תומכי תמימים - ע"י התייסדות מחלקות חדשות (נוסף על הגדלת והרחבת המחלקות הקיימות) של ישיבותייי תומכי תמימיםייי בכל קצוי תבל (כשם שפעלו בענין דוגמתו, הדפסת ספר התניא בכל מקום בעולם שיש בו ישוב בנ"יאי), כולל גם במדינה ההיא שבה נמצאת העיירה ליובאוויטש עד היום הזהייו - שעי"ז ממהרים ומזרזים
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
גמר ושלימות פעולתם של "חיילי כית דוד" להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא, שאז "עתידים כל בתי כנסיות ובתי מדרשות (ישיבות) שבבבל (בכח קצוי תכל) שיקבעו בארץ ישראל"יי.
כג. ולאחרי פעולתם של שכעת האושפיזין, הן שכעת האושפיזין שבזהר, והן שבעת האושפיזין החסידיים, ובצירוף שניהם יחד, י"ד אושפיזין - באה פעולתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, דור הט"ו, "קיימא סיהרא כאשלמותא, שזהו המעמד ומצב דהגאולה האמיתית והשלימה.
ולהוסיף, שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו הוא המנהל פועל דישיבת תומכי תמימים מיום הווסדהייי - בשבעת ימי המשתה דשמחת הנישואין שלו, שאז אומרים (בסיום וחותם השבע ברכות) "מהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה וגו'"200 - שעל ידו נשלמת כוונת התייסדות ישיבת תומכי תמימים בביאת דוד מלכא משיחא בפועל ממש.
וכל זה מודגש ביותר לאחרי שישנו הפס"ד של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר נשלמו כל הענינים, כולל גם "צחצוח הכפתורים"201 (שלימות הבגדים לכבוד ולתפארתנ20), ונמצאים כמעמד ומצב ר"עמדו הכן כולכם" לקבל פני משיח צדקנונ20 נובגלל סיבה שאינה מובנת כלל וכלל נמצאים עדיין בגלות) - הרי בודאי שתיכף ומיד ממש זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא, "הנה זה (המלך המשיח) בא"204, ולא רק כלשון הוה, אלא שתיכף ומיד יכולים לומר בלשון עבר ש"כבר כא".
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
כד. האמור לעיל אודות כללות הענין דחג האסיף ושייכותו לאושפיזין, צריך להתבטא במעשה בפועל, כהכלל בכל עניני התורה ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה"203.
ובהקדמה - שאף שישנם מצוות התלויות בדיבור, כמו מצות תלמוד תורה, מצוה עיקרית ("תלמוד תורה כנגד כולם"206), שצ"ל כדיכורי20 דוקא200, ויש מצוות עיקריות התלויות במחשבה וכוונת הלב. כמו אמונת ה' ויחודו ואהבתו ויראתו כו', שש מצוות "שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו.. סימנס ששיסי ערי מקלטסין תהיינה לכס"יין, הרי, גם במצוות אלו ישנו הכלל ש"המעשה הוא העיקר". שכתוצאה מזה ניתוסף עוד יותר בענינים של מעשה כפועל.
ובנוגע לעניננו שהדיבור בעניני חג האסיף והאושפיזין וכו', צריך להביא לידי הוספה בשמחת בית השואבה.
וע"פ האמור לעיל שחג האסיף, ובמיוחד בשנה זו, מורה על גמר ושלימות מעשינו ועבודתינו (ע"י ההליכה בדרכיהם ואורחותיהם של האושפיזין) כל זמן משך הגלות, שאז חוזרים ומתאספים כולם יחדיו לארצנו הקדושה בגאולה האמיתית והשלימה, מובן, ששמחת בית השואבה צ"ל בקשר ובשייכות לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "הנה זה (המלך המשיח) בא", שאז ממשיכים את שמחת בית השואבה בבית המקדש השלישי.
ונתינת כח מיוחדת על זה כשחוגגים שמחת בית השואבה כד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בבית הכנסת (תפלה) ובית המדרש (תורה) ובית מעשים טובים (גמ"ח) שלו, בית משולש, מעין ודוגמתנו2 ביהמ"ק (שיש בו ג' קדושותנים, ובפרט ביהמ"ק) השלישי שכולל גם בית ראשון ושניייי (משולש), שזוהי ההכנה המתאימה שתיכף ומיד נעשה המשך ושלימות השמחה בביהמ"ק השלישי.
ובנוגע להשמחה בפועל ממש - יש להדגיש כמה פרטים הנוגעים למעשה שהוא העיקר, כדלקמן.
מעייני הישועה - ה'תשנ"ב
ועד שמתעוררת שאלה וקושיא: למה צריכים להתאפק ולהמתין אפילו משך זמן קצר ("אַ קורצע וויילע") ולא מתחילים מיד את השמחה הכי גדולה ?!... - ויה"ר שתשאר רק שאלה זו בלבד, כיון שכל שאר השאלות מהענינים המכלכלים יתבטלו לגמרי!
כט. והמעשה הוא העיקר - לחגוג את שמחת בית השואבה בכל מקום ומקום באופן דמוסיף והולך ואור, ועוד והוא העיקר - שממשיכים בחגיגת שמחת בית השואבה בביהמ"ק השלישי, כיון שזוכים לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, "לא עיככן כהרף עין"243.
ובפרט ע"י ההוספה כמצות הצדקה (בחול המועד) ע"י השליחותי מצוה לצדקה (ובהוספה מרילי) - שנוסף לכך שכל פעולה ופעולה בעניני תומ"צ בכחה להכריע את העולם כולו לכף זכות ולגרום תשועה והצלה (כפס"ד הרמב"סיי), יש סגולה מיוחדת במצות הצדקה, כמארז"ל "גדולה צדקה שמקרכת את הגאולה", שתמורת ה"צדקה (ש)עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומותי, עושה הקב"ה הצדקה האמיתית ד"קרב פזורנו מבין הגוים", ו"קבצנויי יחד מארבע כנפות הארץ" - חג האסיף.
ובפשטות - שכל כנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו וכבנותינו"24, מתקבצים מכל קצוי תבל, ולוקחים עמהם הבתי כנסיות והבתי מדרשות וכל עניני הכירורים כו', וכאים כולם יחדיו, "עם ענני שמיא"י, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך, ושם חוגגים שמחת בית השואבה בתכלית השלימות, כולל גם ש"משסייג שואבין רוח הקודש"ג, כיון שיקויים היעודי: "אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובבנותיכם כם" - תיכף ומיד ממשאי.
שבמשך שבעת ימי הפוכות ושמע"צ ושמחית אין מניודים תפילין, גדולה ביותר התפוקח להנחת תפילין ביום חול הראשון שלאחרי וויו"ט (כידוע הסיפור בוה אודות הרה"צ ר' לוין מבארדיטשוב).
ועוד.
מוקדש להתגלותו המיידית לעיני בשר של כ"ק אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שליט"א למטה מעשרה טפחים ומתוך חיים נצחיים ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו תיכף ומיד ממש
הי' שותף בהפצת "דבר מלכות" להשיג השיחות, להקדשות ולפרטים נוספים טל.: 753-6844 (718) הוכן לדפוס ע"י יוסף יצחק הלוי בן אסתר שיינדל
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
כתובתינו באינטרנט: http://www.torah4blind.org
נא לתלות על כותלי בית הכנסת, ומצווה לפרסם בכל מקום! כתובתינו באינטרנט: http://www.moshiach.net/blind יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד