נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג הסוכות, זמן שמחתנו ה'תשנ"ב

ב"ה. ערב חה"ס ה'תשנ"ב.

יוס טוב וזמן שמחתנו וישמח ישראל בעושיו וישמח השם במעשיו ולהמשיכם בכל השנה תמימה (מעוברת) זו.

/מקום החתימה/

בלתי מוגה

ב"ה. משיחות ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשנ"ב

י.

ענין נוסף ביום הש"ק זה, י"ג תשרי – סמיכותו לחג הסוכות, תוך ג' ימים, שנחשבים בכמה ענינים למציאות אחת, שמזה מובן שעיקר ושלימות ההכנה (ועד להתחלה) דחג הסוכות היא בי"ג תשרי, ובקביעות שנה זו ניתוסף עילוי מיוחד מצד קביעותו ביום השבת.

ובהתאם לכך, יש להזכיר ולעורר עוה"פ אודות גמר ושלימות ההכנות לחג הסוכות - נוסף על התחלת ההכנה "שלושים יום לפני החג", וההוספה בזה "שתי שבתות לפני החג" (כדעת רשב"ג), ועד לגמר ושלימות ההכנה בתוך ג' ימים.

ובפרטיות יותר – להשתדל עוד יותר לספק צרכי החג לכל מי שזקוק לכך, הן בנוגע לצרכי החג כפשוטם, והן בנוגע להצרכים דמצוות החג, סוכה וד' מינים וכו'.

יא.

וכן יש לעורר אודות ההשתדלות לשמח יהודים בשמחת החג, כולל ובמיוחד שמחת בית השואבה, החל מהמקומות הסמוכים שיכולים להגיע אליהם ביו"ט עצמו, כולל גם הנסיעות בימי חול המועד למקומות רחוקים, מחוץ לעיר, על מנת לערוך שם חגיגות שמחת בית השואבה, ולזכותס כקיום מצות ד' מינים.

ובאותם מקומות שאין ליהודי המקום ד' מינים משלהם, יתנו להם ד' מינים כדי שיוכלו לקיים המצוה גם בשאר ימי החג (לאחרי חזרת השלוחים), ומה טוב שיתנו להם מספר נוסף של הדסים, כמנהג חב"ד שמוסיפים במספר ההדסים, ולכל הפחות הוספה של ג' הדסים, כנגד ג' ההדסים שמעיקר הדין –

ביחד עם ההתעוררות ע"ד הנהגה יום יומית ע"פ התורה ומצוותי'. מתוך ידיעה שהקב"ה מבקש ומתחנן לכאו"א מישראל "אם בחוקותי תלכו" ("אין אם אלא לשון תחנונים"), ומבטיח להם ש"ונתתי גשמיכם בעתם", וכל הברכות האמורות בפרשה, עד "ואולך אתכם קוממיות", בגאולה האמיתית והשלימה.

וכדאי ונכון שבנסיעות אלו יצטרפו גם הנשים, "אשת חבר", שיתעסקו בשמחת החג עם נשות המקום, וכן הטף, שצריכים לחנכם גם בהענינים דהפצת היהדות והמעיינות חוצה.

יב.

ויש להוסיף ענין עיקרי בנוגע לשמחת בית השואבה בשנה זו – שצריכה להיות מתוך שמחה הכי גדולה הקשורה עם הגאולה האמיתית והשלימה, ששמחים ורוקדים לקבל פני משיח צדקנו !

ופשוט, שאין להתבייש ח"ו לרקוד בגלוי, "לעיני כל ישראל", ועד לריקוד רחוב לעיני כל באי עולם, לקבלת פני משיח צדקנו, ואדרבה: כשבא מישהו וישאל: "לשמחה מה זה עושה", ישיבו לו: וכי אינך יודע שנדפס בעיתונים שמשיח כבר בא, ותיכף בא לכאו"א מאתנו, מכם, כתוככי כלל ישראל, ולוקח את כולם לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, ושם ממשיכים בשמחת בית השואבה בתכלית השלימות.

וברוח זו צריכים לפעול בשמחת בית השואבה בכל המקומות כולם – שמביאים לכל המקומות את הבשורה הטובה והמשמחת ש"הנה זה בא", שמשיח צדקנו בא. ולוקח את כל בנ"י לשמחת בית השואבה שבביהמ"ק השלישי.

יג.

אמנם, עפ"ז נשאלת שאלה:

כיון שבטוחים ש"הנה זה (משיח צדקנו) בא" ולוקח את כל בנ"י לשמחת בית השואבה' שבביהמ"ק השלישי – מהו הצורך לדבר ולעורר ע"ד ההכנות לעריכת חגיגות שמחת בית השואבה בכל מקום ומקום בחוץ לארץ ?! שאלה זו שאלו מכבר אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: היתכן שלאחרי ההכרזה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", ו"עמדו הכן כולכם" לקבל פני משיח צדקנו – תובע ודורש ושולח שלוחים לייסד חדרים וישיבות כו' במדינה זו ובשאר מדינות ברחבי תבל, כה בשעה שזוהי פעולה שדורשת משך זמן ארוך (לאחרי בוא השלוחים למקומות אלו), ובודאי שלפנ"ז יבוא כבר משיח צדקנו?!

והמענה על זה – בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר – שבאופן כזה התנהגו בנ"י (בהדרכתס של גדולי ונשיאי ישראל) במשך כל הדורות, שביחד עם האמונה השלימה בביאת המשיח באופן ד"אחכה לו ככל יוס שיבוא", "שיבוא בכל יום", השקיעו כחם ומרצם בפעולות של תומ"צ שהם לטווח ארוך. אשר, היסוד להנהגה זו למדים מהנהגת בנ"י בהמסעות שבמדבר, שגם במסע שחנו בו משך זמן קצר בלבד, הקימו את המשכן באותו אופן שהקימוהו בחנייתם למשך זמן ארוך.

ועד"ז בנדו"ד, שעושים כל ההכנות הדרושות לחגיגות שמחת בית השואבה בכל מקום ומקום, מתוך אמונה שלימה שמשיח צדקנו בא תיכף ומיד, שאז יחגגו כל בנ"י שמחת בית השואבה בביהמ"ק השלישי.

וככל זה ניתוסף עוד יותר לאחרי ריבוי הפעולות בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה ע"י השלוחים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו,

ובפרט שלאחרונה נדפס ונתפרסס ("מצוה לפרסם עושי מצוה") ספר השלוחים והשלוחות ובני ביתם, אלבום מהודר, באותיות מוזהבות כו'. ותבוא עליהם ברכה, ומהם יראו וכן יעשו –

שעי"ז ניתוסף עוד יותר בקירוב וזירוז עניני הגאולה המרומזים בב' שמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו - "יוסף" ו"יצחק" - שכולל גם ההוספה (יוסף) בשמחה (יצחק), שמחת הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

יד.

ויה"ר שההכנות לחג הסוכות, "זמן שמחתנו", תהיינה מתוך שמחה וטוב לבב, ע"י הוספה בענין השמחה, כולל ובמיוחד ע"י שמחות נישואין. ברית מילה (ועד"ז השמחה בלידת בת) ופדיון הבן, וכיו"ב.

ועוד והוא העיקר – שעוד לפני חג הסוכות חוגגים את שמחת הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ונשיא דורנו בראשנו, יחד עם השלוחים וכל המסייעים כהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, בתוככי כל בנ"י בכל מקום שהם, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", וממשיכים בחגיגות שמחת בית השואבה בשמחה הכי גדולה בביהמ"ק השלישי.

וההתחלה בזה – תיכף ומיד ממש, בניגון ההקפות...

[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל. ואח"כ צוה לנגן "לכתחילה אריבער").

טו.

כרגיל – יעלו מלמטה למעלה אלו שהכינו משקה של שמחה. ויכריזו ע"ד פעולותיהם, ומהם יראו וכן יעשו רבים.

ויה"ר שתהי' זו הקדמה קרובה לעלי' מלמטה למעלה דכאו"א מישראל מן הגלות אל הגאולה, שבאים "עם ענני שמיא" לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך".

ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.

[לאחרי חלוקת המשקה – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן ניגון הקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל. ואח"כ הזכיר אודות אמירת ברכה אחרונה].