בסייעתא דשמיא, נבוא ללמוד דברים נשגבים ועצומים מגודל סגולת מצות סוכה. דחזינן דכמה הלכות מתחדשים מחמת גודל קדושת הסוכה. ונפתח ביסוד מדברי הזוה"ק, אשר יהיה לנו למסד ולמכון להרבה ענינים שנבאר בזה, שגודל קדושת הסוכה פועלת שינוי בדינים מסוימים.
יסוד הזוה"ק: סוכה היא "צלא דמהימנותא"
איתא בזוה"ק (פרשת אמור, רעיא מהימנא): "פקודא דא" - מצוה זו, "לישב בסוכה" - לשבת בסוכה, "ואוקימנא" - וכבר ביארנו, "בגין לאתחזאה דישראל יתבי ברזא דמהימנותא בלא דחילו כלל". פירוש הדברים, שבני ישראל צריכים לישב בסוכה כדי להראות שהם יושבים בסוד האמונה, וכאשר האדם דבוק באמונה אין לו פחד משום דבר כלל.
"דא מקטרגו אתפרש מיניה", כי המקטרג, הוא עשו, כבר נפרש והלך לו. וכמו שביאר הזוה"ק, שביום הקדוש, על ידי נתינת השעיר לעזאזל המדברה, קיבל עשו את שוחדו - היינו שהסטרא אחרא קיבלה שוחדה - וממילא הניחה לנו לנפשנו.
"וכל מאן דאיהו ברזא דמהימנותא" - כל מי שנמצא בסוד האמונה - "יתיב בסוכה" - יושב בסוכה. הרי לנו מדברי הזוהר שעל ידי הישיבה בסוכה זוכים לאמונה, ואז אין פחד משום סטרא אחרא וחיצונים.
עוד הוסיף הזוה"ק: "כמא דאוקימנא" - כפי ששנינו, "דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". ודרש בזה: "מאן דאיהו ברזא דמהימנותא" - מי שדבוק בסוד האמונה, "ומזרעא ושרשא דישראל" - והוא מזרע ישראל, "ישבו בסוכות", הוא ראוי לישב בסוכה. אבל מי שאינו מישראל, להבדיל, אינו רשאי להיות בסוכה. וסיים שם: "ורזא דא אתמר בכמה דוכתי" - וסוד זה נאמר במקומות רבים.
ובמקום אחר בזוה"ק (קג, א) איתא: "ועל דא כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, כל מאן דאיהו משרשא וגיזעא קדישא דישראל" - כל מי ששורשו מגזע ישראל הקדוש, "ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא", יכול הוא לישב בצל האמונה בעולם האצילות. "ומאן דליתא מגיזעא ושרשא קדישא דישראל" - ומי שאינו מזרע ישראל, "לא יתיב בהו", אינו יכול לישב בסוכה. "ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא", ועליו לצאת מן הסוכה כי אסור לו לישב שם.
מכל זה חזינן יסודות עצומים: שהסוכה היא צל האמונה ואין בה פחד כלל, וכן שמי שאינו יהודי אינו רשאי לישב בה.
בכל יום אורח קדוש בסוכה - אושפיזין קדישין
עוד איתא בזוה"ק (קג, ב): "תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא" - בוא וראה, בשעה שאדם יושב במדור קדוש זה, "צלא דמהימנותא" - בצל האמונה שבעולם האצילות, "שכינתא פרסא גדפהא עלוי מלעילא" - השכינה פורסת כנפיה עליו מלמעלה. "ואברהם וחמשא צדיקיא אחרינן" - ואברהם וחמשה צדיקים אחרים, "שוויין מדורין עמיה" - קובעים דירתם עמו בסוכה. "אמר רבי אבא": אברהם וחמשה צדיקים - יצחק, יעקב, משה, אהרן ויוסף - באים לסוכה, ודע לך שגם "ודוד מלכא שוויין ומדוריון עמיה, הדא הוא דכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים".
והוסיף הזוה"ק שבכל יום ויום צריך להזמין את האושפיזין וליתן צדקה קודם הזמנתם. ומובא שם על "רב המנונא סבא", שכאשר היה נכנס לסוכה "הוה חדי" - היה שמח, "וקאים על פתחא דסוכה מלגאו" - והיה עומד בפתח הסוכה מבפנים.
וכפי שביארו מפרשי הזוהר, הרמ"ק ואחרים, שהיה כבר בתוך חלל הסוכה אלא שטרם התיישב אל שולחנו, ועמד בפתח להזמין את האושפיזין. כך היה עושה בכל יום ואומר "נזמין לאושפיזין". נמצא שבכל יום ויום יש לנו אורח קדוש בסוכה.
הקדמה זו נצרכת כדי שנבין את הידיעות הנפלאות והענינים הנוהגים בסוכה, שבהם משתנות הלכות מסוימות מחמת קדושתה.
דין שינת יחיד בסוכה
איתא בגמרא במסכת שבת (קנא, ב) שלא יישן אדם בבית יחידי. ובשולחן ערוך (סימן רלט) הביא זאת המשנה ברורה (ס"ק ט), ובשער הציון (ס"ק יז) האריך לבאר ההיתרים שעליהם סומך העולם. ויש שסומכים על כך שיש עוד בני אדם הגרים בבנין. ובזה יש חילוקי דעות:
יש מקילים אם דרים אנשים אחרים באותו הבנין, ויש מקילים דוקא אם יש אנשים אחרים באותה הדירה. וגם בזה יש שכתבו שצריך שהדלת תהא פתוחה, ויש שכתבו שדי בכך שאינה נעולה.
ובשולחן ערוך הרב (הלכות שמירת הגוף והנפש, קונטרס אחרון ס"ק ב) הביא מהירושלמי (שבת פ"ב ה"ו) שאין הקפידה אלא בחושך, אבל במקום אור אין קפידה. והגאון מבוטשאטש הביא מהגמרא בברכות (מג, ב) שאם יש לאדם נר או אור דולק, נחשב הדבר כשנים לענין מזיקים. וכן כתבו המהרש"ם מבערזשאן ב'דעת תורה' והכף החיים, וכן נהג הסטייפלער לסמוך על זה. נמצא שבכל ימות השנה, כדי לישן יחידי, צריכים להשתמש בהיתרים שונים.
אמנם כשמגיע חג הסוכות, איתא בספר 'מעשה רב' (אות רכא) שהווילנער גאון זי"ע אמר שמותר לישן יחיד בסוכה. וזה לשונו שם: "שאלוהו" - שאלו את הגר"א, "אם רשאי לישן יחידי בסוכה?", "והשיב: שומר מצוה לא ידע דבר רע".
וניתן להוסיף בזה על פי מה שראינו בזוה"ק, שהסוכה היא כביכול השכינה עצמה הפורסת כנפיה, והסטרא אחרא בורחת משם. ועוד ראינו שהאושפיזין קדישין נכנסים לסוכה, ואם כן יש לנו שמירה מעולה מהאבות הקדושים, ועל כן אין חשש לישן בה יחידי.
ויש להוסיף בזה ביאור בטעם שהחזיק הגאון מוילנא שמותר לישן בסוכה יחידי. ואף שהגאון נתן טעם לדבר משום "שומר מצוה לא ידע דבר רע", מכל מקום כבר נודע שדרך הצדיקים לומר טעם אחד בגלוי, בעוד שהיו טמונים אצלם עוד כמה וכמה טעמים כמוסים בסתרי נסתרות.
בנין סוכה במקום 'מרזב' ו'שופכין'
הנה בספר שמירת הגוף והנפש (מהדו"ת סי' רי"ט ס"ז) הביא שאלה אם מותר לישב תחת ה'מרזב' – והוא מקום שיש בו 'צינור השופכין' שבו יורדים המים מן הגג. וציין לדברי הגמרא במסכת חולין (קה, ב) שאמר אביי שלא ישב אדם שם מפני המזיקין.
ואף שבגמרא לא נזכר איסור 'בנין' שם, מכל מקום יש אומרים שישנה 'צוואת רבי יהודה החסיד' שלא להרחיב הבית במקום שהיו בו שופכין.
ובאמת, בדפוסים שלפנינו מצוואת רבי יהודה החסיד לא נמצא דבר כזה, אך מאידך גיסא מצינו צדיקים שהקפידו על כך מאוד. ובספר 'אמרי פנחס' (שער ח') מובא שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע הקפיד על כך, וכן הרה"ק מנעשכיז זי"ע הקפיד בזה, מלבד בתנאים מסוימים. וכאמור, אין זה נמצא בצוואה שלפנינו, אלא שהיו צדיקים שסברו שאכן קיימת צוואה כזו.
והנה בענין חג הסוכות, איתא דבר נפלא מהגאון מהרש"ם מברז'אן. המהרש"ם כתב הגהות בסוף צוואת רבי יהודה החסיד, וביאר שם (אות י"ט) שהרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע הסכים לעצת הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע, שיבנו סוכה במקום שנמצא המרזב, ולאחר מכן שוב אין שום חשש ופחד לדור שם או לבנות שם.
והטעם לזה, כי כח מקום הסוכה גדול ונורא מאוד. ולפי דברי הזוה"ק הדבר מובן היטב, שהרי לסוכה יש כח לגרש את הסטרא אחרא ושורה שם השראת השכינה במדה מרובה, ועל כן אין לנו ממה לירא. ומזה נראה דמהני הדבר לא רק לימי הסוכות אלא אף לזמן שלאחר מכן.
ומצינו שאלה מעניינת בשו"ת 'חיי הלוי' (להגה"צ ר' יוחנן וואזנער שליט"א מדייני ק"ק סקווירא, ח"ב סי' פ"ז), שהביא שם שמנהג סקווירא היה שלא הרחיבו הבית מעולם – ואפילו לא במקום מרזב – אלא אם כן עשו שם מקודם סוכה ודרו בה, על סמך דברי המהרש"ם שהביא בשם השר שלום מבעלזא. הרי לנו עוד ענין שההלכה משתנית מכח קדושת הסוכה.
עוד הביא שם בתשובת 'חיי הלוי', שכאשר הלכו לבנות והיתה כוונתם לשבת שם בימי הסוכות, לא הוצרכו להמתין עד שיבוא יום טוב, אלא עצם המחשבה כבר הועילה. וככל הנראה מקור הדברים הוא מדברי הזוה"ק, האומר שכאשר אדם בונה בית יהיה בדעתו לעשותו מקום מיוחד לתורה ותפילה או לדבר מצוה. וממילא, כיון שהיתה כוונתם לעשות שם סוכה, כבר הועיל הדבר.
עשיית נישואין בין יום הכיפורים לסוכות וענין 'פנים חדשות'
עוד יש לעיין בשאלה שלישית שבה מצינו שהלכה משתנית מחמת הסוכה, ונקדים לכך מעשה שהיה.
הנה הווישאווער רב זי"ע נזדמן פעם לעיר אונגוואר והתאכסן בבית תלמיד חכם אחד, ר' דוד צוויבל זצ"ל, שהיה מתלמידיו של הראדאמישלא רב זי"ע. וביקש ממנו הווישאווער רב שיאמר לו פסק הלכה אחד מרבו, כדי שיראה גדלותו של הראדאמישלער.
סיפר לו האי גברא, שפעם אחת שלחו שאלה מהעיר אוהעל להראדאמישלער רב, אם מותר לערוך נישואין בימים שבין יום הכיפורים לסוכות. והשיב הגאון שמותר הדבר, והביא ראיה מדברי הרה"ק המגיד מקאזשניץ זי"ע בספרו 'עבודת ישראל'.
דאיתא ב'עבודת ישראל', דהנה לגבי שבת פסק השולחן ערוך (אהע