מקורות הסיפור
הננו באים לספר סיפור נורא אודות סוכתו של הרה"ק רבי מאטעלע (מרדכי) מראחמיסטריווקא זי"ע, אשר היתה לו ירושה מאביו הרה"ק רבי יוחנ'טשע (הראשון) זי"ע, והוא קיבלה מאביו המגיד הקדוש מטשערנאביל זי"ע, והוא מאביו הרה"ק בעל 'מאור עינים' זי"ע, והוא מאביו רבי צבי זי"ע, והוא מאביו רבי נחום גאון, אשר קראו שמו "רבי אדם בעל שם". ובספר 'שבחי הבעש"ט' איתא, כי הבעש"ט הקדוש זי"ע למד ה'כתבים' של רבי נחום גאון בצוותא חדא עמו, ובעת פטירתו של רבי נחום גאון, מסר הכתבים לידי הבעש"ט הקדוש.
ואף שרבי מאטעלע לא אבה למכור את הסוכה בעד כל הון דעלמא, מכל מקום כשעמד הענין מול עשיית טובה ליהודי אחר, לא היסס אף רגע והפקיר הכל כדי להציל נפש מישראל.
מעשה זה מובא בספר 'ירושלים של מעלה' ובמקומות נוספים. אולם נוסיף כאן את אשר הביא הגה"צ ר' ישראל חיים אשרי שליט"א בספרו 'שיח זקנים' (ח"ב דף ע"ג) בפרטיות יתירה, כפי ששמע מפי הגה"צ ר' מרדכי אהרן שענבערגער, ששמע מבן דודו, ששמע מפי דודו אשר עמו אירע המעשה.
אוצר גדול הוא לנו, שכן המעשה מפורסם הוא מאד, אך זהות האיש עמו אירע הדבר לא היתה ידועה כל כך, וכאן מצאנו עדות איש מפי איש על אודות המעשה שאירע עם אחד מבני משפחת ר' מרדכי אהרן שענבערגער.
בטרם נגש לגוף המעשה, נקדים סיפורים קצרים להכיר את השלשלת הקדושה עליה המעשה יסופר.
גזע הקודש מטשערנאביל וראחמיסטריווקא
נודע בשערים כי הרה"ק המגיד מטשערנאביל זי"ע זכה לבנים שהיו מלאכי אלקים. הבכור שבהם היה הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע, והצעיר שבחבורה היה הרה"ק רבי יוחנן מראחמיסטריווקא זי"ע.
מפורסם הדבר כי התבטא פעם, שאביו המגיד הוריש לכל אחד מבניו ירושה רוחנית. כשהגיע תורו של הרה"ק רבי משה מקאריסטשוב זי"ע, אמר: "אני ירשתי את ה'כלום' - מדת הענוה". וכשהגיע תורו של רבי יוחנן הצעיר בבנים – נענה ואמר: "און איך האב גע'ירש'נט דעם 'גארנישט' פונעם גארנישט'" (-"ואני ירשתי את ה'כלום שבכלום'").
ארבעה בנים מלאכי השרת היו לו לרבי יוחנן. הבכור היה הרה"ק רבי דוד מזלאטיפאלי זי"ע. השני היה הרה"ק רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא זי"ע, בעל המעשה, אשר היה זקינו של הרה"ק מסקווירא זי"ע, שכן בנו הרה"ק רבי פיניעלע מאוסטילא זי"ע היה חתן הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע, ובתם הרבנית טראנא ע"ה נישאה להרה"ק מסקווירא זי"ע. נמצא שגזע סקווירא הם צאצאי רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא.
הבן השלישי היה הרה"ק רבי נחום מראחמיסטריווקא זי"ע, ממנו יצאה כל שושלת ראחמיסטריווקא המפוארה לדורותיה עד היום הזה בירושלים ובארצות הברית. הבן הרביעי היה הרה"ק רבי וועלוועלע (זאב) מראחמיסטריווקא זי"ע, עליו העיד ה'סטייפלער' זי"ע כי ברוסיא יצא שמו כ'גאון הגאונים'.
שלושת האחים הללו, מפאת הפרעות באוקראינא, עלו לארץ הקודש. רבי מאטעלע עלה בשנת תרס"ה, אחריו עלה רבי נחום בשנת תרפ"ו, ולאחריהם עלה רבי זאב בשנת תרצ"ד.
בספר 'אמרות טהורות' (סיפורי קודש ח"א דף רס"ב) מביא הרה"ק מראחמיסטריווקא זי"ע ששמע מהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע, שסיפר לאביו הרה"ק רבי יוחנן זי"ע, כי אביו הרה"ק רבי ישכר דוב זי"ע היה מרבה לספר אחר עריכת השולחן אודות הנהגת הרה"ק המגיד מטשערנאביל ובניו הקדושים, ובפרט אודות הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל.
וסיים דבריו: "אבא ז"ל היה מדבר על המגיד מטשערנאביל ובניו שעות ארוכות. ועל הדוד רבי יוחנן ובניו היה משוחח חצאי שעות". וכשהיה מסיים סיפוריו, היה מתבטא: "סאמע מלאכים, סאמע מלאכים!"
בעל ה'אמרות טהורות' מציין עוד, כי בעת שהיה שומע את הרבי מבעלזא זי"ע מדבר על בני טשערנאביל וצאצאיהם, היו שתי ידיו הקדושות רועדות, והיה מסיים: "כולם היו מלאכים ממש, מלאכים ממש!"
עבודת הקודש הנשגבה של רבי מאטעלע
רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא היה כמלאך ה' צבאות. מחד גיסא, פשטותו והצנע לכת שלו היו מופלאים ולא היה ניתן להבחין בדבר. תפילתו היתה ללא תנועות חיצוניות ולימודו היה בהסתר גמור. ואף על פי כן, עבודת הקודש שלו האירה כשמש בצהרים.
בספר 'שיח זקנים' מובא ששמע מהרה"ק מראחמיסטריווקא זי"ע, כי ה'פראנקפורטער' – הרה"ק רבי ישראל מסטאלין זי"ע, שהיה אחיינו של רבי מאטעלע – אמר בזה הלשון:
"ידוע שרבי מאטעלע היה מתענה משבת לשבת, ואעפ"כ פניו היו מאירות ושוחקות כאילו סעד עתה סעודה דשנה". והוסיף הסטאלינער: "ראיתי רבים שהתענו משבת לשבת, אך צורה מאירה כשל רבי מאטעלע לא חזיתי מעולם".
ארבעים שנה בלא אכילה!
כ"ק אדמו"ר מטשערנאביל שליט"א מארץ ישראל סיפר את אשר שמע מפי ר' פייוול זאק ז"ל: הוא נכח בעיר בעלזא כאשר הגיע רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא להיפרד מהרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע ומבנו טרם עלותו לארץ הקודש.
קודם שנכנס הרה"ק רבי ישכר דוב לערוך שולחנו בליל שבת קודש, נענה ואמר לבני ביתו: "עלי להכין עצמי בהכנה רבה, שכן בא אלי אדם שלא טעם טעם אכילה זה ארבעים שנה!"
רבי פייוול, שהיה סקרן לראות פני קדוש זה, רץ להביט בצורתו של רבי מאטעלע. הוא העיד כי פניו נראו כמי שאכל עתה 'אווז שמן'...
והוסיף האדמו"ר מטשערנאביל שליט"א, כי מקובל מאבותיו הקדושים מראחמיסטריווקא עוד סיפר שהרבי מראחמיסטריווקא לא אכל ולא שתה כל היום כולו, ורק בחצות הלילה היה שותה מעט, ותו לא.
הרבי מראחמיסטריווקא זי"ע, כי רבי וועלוול אייזנבאך זצ"ל מנקיי הדעת שבירושלים – אמר לו, כי במוצש"ק היה רבי מאטעלע אוכל כף אחת של דייסה עם חמשה גרגירי קטניות, וזו היתה כל אכילתו לכל השבוע כולו. היינו, ששתיה היתה לו בכל לילה בחצות, אך אכילה לא היתה לו אלא כף אחת במוצאי שבת בסעודת מלוה מלכה, והיה בכוחה להחיותו שבוע תמים.
הנה נודעו בשערים סיפורי קודש מהרה"ק רבי ישראל מרדכי מראחמיסטריווקא זי"ע, אשר סיפר מגודל קדושת זקינו הרה"ק רבי מאטעלע. בעת שהיה אוכל את ה'כזיתים' בליל התקדש חג הפסח, היו פניו בוערים כלפיד אש. ומחמת שלא היה מורגל באכילה כלל, היה גופו פולט את המצות לאחר האכילה, והיה נצרך לכמה חדשים עד שחזר גופו לאיתנו.
וכיוצא בזה סיפר הרה"ק מסקווירא זי"ע, שבימי השובבי"ם רצה אחד מחסידיו הנעלים להידמות אל רבי מאטעלע ולצום תענית 'הפסק' משבת לשבת. ביום הראשון עבר התענית בשלום, ביום השני נחלש כחו מאוד, וביום השלישי כבר נפל למשכב והוצרך להפסיק תעניתו... אבל זקננו רבי מאטעלע היה פניו צהובות ושמחות בכל ימי השבוע!
ועל זה היה רגיל רבי שמעון קאסטעלאניץ זי"ע לומר בשם הרה"ק רבי דוד'ל בידערמאן זי"ע מירושלים: "להתענות משבת לשבת הוא ענין אחד, אבל שיהיה לאדם עורף אדום ובריא לאחר התענית בעת הקידוש? זהו כבר חידוש עצום!"
ירושת שבעת הקרשים מהרה"ק ה'מאור עינים' זי"ע
הדברים הללו יהיו לנו כהקדמה, למען נבין ולו 'אפס קצהו' מאורו הבהיר של צדיק יסוד עולם רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא, ומכאן נבוא אל גוף המעשה.
כאשר עלה רבי מאטעלע לארץ הקודש, לא היה בידו ממון רב, אך ירושה יקרה ונעלה היתה עמו. היו אלו 'שבעה קרשים' מדפנות הסוכה של זקינו הרה"ק ה'מאור עינים' זי"ע. המאור עינים קיבלם בירושה מאביו רבי צבי, אשר ירשם מאביו רבי נחום גאון, המכונה בפי כל 'רבי אדם בעל שם'.
הקרשים הללו עברו בירושה להרה"ק המגיד מטשערנאביל, ואחריו ירשם בנו הצעיר הרה"ק רבי יוחנ'טשע מראחמיסטריווקא. רבי מאטעלע ירשם מאביו והביאם עמו לירושלים. בסוכתו היה רבי מאטעלע קובע את שבעת הקרשים בכותל המזרח, ועל כל קרש היה רשום שם אחת משבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ומקובל היה כי הכתב הוא מידיו של רבי צבי בן רבי נחום גאון.
ציורי הקודש וסודות הסוכה
רבי מאטעלע היה כידוע 'בעל מצייר' נפלא, ועד היום נמצאים ציורים נדירים אשר צייר בידיו ממש.
בספר 'שופרי' דרבי יוחנן' (פרק י"ח) מובא בשם הרה"ק מראחמיסטריווקא זי"ע, כי לזקינו רבי מאטעלע היתה עבודה נשגבה בציור צורות על כלי עץ וכסף.
במלאכת הקודש הזו היה עוסק בכל יום מיד לאחר התפלה. ובשנותיו המאוחרות זכה לעסוק בזה בעודו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין. מובן מאליו כי בכח הציור נטמנו סודות עליונים ונוראים.
החסיד המפורסם ר' חיים הערש אייזנבאך זצ"ל, מנקיי הדעת שבירושלים, שהיה דבוק ומקושר בכל נימי נפשו לרבי מאטעלע, הפציר בו מאוד שיגלה לו טעם המנהג הזה, אך הרבי סירב לגלות לו.
פעם אחת, לאחר שהפציר בו מאוד, גילה לו את סודו: כי לאחר חתונתו אירע פעמים רבות שלאחר התפלה לא היה יכול לחזור לעצמו מחמת דביקותו העצומה, עד שהגיע הדבר לידי סכנת נפשות ממש. נכנס אל אביו הרה"ק רבי יוחנ'טשע ושאל בעצתו, ואמר לו אביו: שיעסוק בדבר גשמי, ובזה ישיב את נפשו לבל תצא מרוב דביקות. ועל כן עסק בציור הכלים בכל יום אחר התפלה.
רבי מאטעלע הוסיף בציוריו 'תגים' דקים על האותיות, שלא ניתן היה לראותם אלא בזכוכית מגדלת, ואיש לא ידע סוד התגים הללו.
סביב כותלי הסוכה, מלבד שמות הספירות, היו ציורים מרהיבי עין שצייר הרבי בעצמו, מעוטרים באותיות ויחודי שמות. זקני ירושלים היו מספרים כי המקובל האלקי רבי חיים שאול הכהן דוויק זי"ע, שהיה כמלאך ה' צבאות, נכנס פעם לסוכה ובראותו את הקרשים קרא בהתפעלות: "האיר פני המזרח!"
הרבי מסרב למכור את הקרשים בעד כל הון דעלמא
והנה נבוא לספר את אשר אירע בשנת תרע"ה. באותה שנה נעלמה הסוכה לפתע... ואיש לא ידע אנה באה. רק לאחר כמה חדשים נודע המעשה בכללו. והסיבה שהדבר נשמר בסוד מובאת בספר 'שיח זקנים'.
קודם שנמשיך, עלינו להקדים כי בשנת תרס"ח, שבע שנים קודם המעשה, הגיע לירושלים מברדיטשוב הגביר ר' הערשיל גענעכאווסקי ז"ל. הוא היה איש קדושה, דעת ומבין גדול בתשמישי הרבי מראחמיסטריווקא, ושמע כי להרבי מראחמיסטריווקא ישנם אוצרות יקרים. הוא בא לפני רבי מאטעלע והציע לו סכום עתק בעד הקרשים, סכום שהיה בו כדי לפרנס את כל בני ביתו של הרבי בהרחבה כל ימי חייהם, אך הרבי לא רצה לשמוע מזה כלל.
והנה נראה איך הרה"ק רבי מאטעלע, אשר מחד גיסא סירב למכור את הקרשים בעד כל חללי דעלמא, נתנם מאידך גיסא בחינם אין כסף, מבלי לבקש פרוטה, כדי להציל נפש אחת מישראל.
הצלת נפש מישראל בקרשי הסוכה הקדושים!
כפי שהקדמנו מהספר 'שיח זקנים', המעשה היה עם אחד מבני משפחתו של ר' מרדכי אהרן שענבערגער, אשר סיפר כי הדבר אירע עם דודו. באותה שנה, שנת תרע"ה, פשטה מחלה מסוכנת בעיר, ואחד הילדים בירושלים חלה בה. מי שחלה באותה מחלה כמעט ולא היה לו סיכוי לחיות, והרפואה היחידה באותם ימים היתה לרחוץ את החולה באמבטיה של מים חמים מאוד.
אולם היו אלו ימי מלחמת העולם הראשונה, ובירושלים שרר רעב כבד ומחסור נורא. לא היו עצים להסקה ולא שום אמצעי לחימום המים. אבי הילד עמד אובד עצות בראותו את בנו גוסס לנגד עיניו. הלך אל הצדיק רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא להזכיר את בנו לרפואה, וסיפר לו בבכי על המצוקה הגדולה שאין לו במה לחמם מעט מים להחיות את נפש הילד.
ככלותו לספר את גודל צערו ומכאובו, אמר לו רבי מאטעלע: "לכה עמי". הלך עמו רבי מאטעלע אל המקום אשר שם נגנזו שבעת קרשי הסוכה הקדושים – ירושת אבותיו הקדושים מהמאור עינים, מרבי צבי בעל שם, מרבי נחום גאון ומרבי אדם בעל שם. אמר לו רבי מאטעלע: "לך מהר, קח את כל הקרשים הללו, הסק בהם את המים והרחץ את בנך במרחץ חם, ובעזרת השם יתרפא..."
קודם שנתן לו את הקרשים, לפי שהיו כתובים עליהם שמות הקודש, אמר רבי מאטעלע כי צריך להסיר את השמות תחלה. עמד היהודי והוא מרעיד ומשתומם: וכי יסיר הוא את שמות הקודש? וכי יקח את הקרשים הקדושים אשר שירתו בהם שרפי מעלה וישליכם לתוך האש להסיק בהם מרחץ? לא מלאו לבו לעשות כן. אך רבי מאטעלע גזר עליו: "בגזירת רב עליך לשמוע לי!"
החל היהודי להסיר את השמות, ורבי מאטעלע עומד עליו ומשגיח שיסירם כדבעי, כדי שלא יהא חלילה משום מחיקת השמות. אחר כך הלך וחתך את העצים, והחם בהם מרחץ לבנו, ונתרפא הילד כרגע.
מסירות נפשו הנסתרה של צדיק
בספר 'שיח זקנים' מובא כי ר' מרדכי אהרן שענבערגער קיבל את המעשה, שרבי מאטעלע הזהיר את האב לבל יספר את הדבר לאיש, ואפילו לגבאיו לא גילה זאת. על כן לא ידע איש אנה באו הקרשים ומה אירע שם. ורק מקץ חדשים מספר נתפרסם המעשה ויצא לחוץ.