מוסר ההשכל מהאי מעשה
הלימוד הנלמד ממעשה זה אין לו שיעור, וכל אחד יכול ללמוד הימנו דברים נוראים. נניח את הדבר לכל איש ואיש שיהיה לו כ'אמבטי רותחת', וכל אחד יוציא ממנה את אשר הוא צריך לו.
מצד אחד רואים אנו את רבי מאטעלע מראחמיסטריווקא, מלאך אלקים, אשר עליו אמר הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא שצריך הכנה קודם שנכנסים לשולחנו של יהודי המתענה.
יעזור השי"ת שנזכה ללמוד מדרכי הצדיקים, מעבודתם וממסירות נפשם, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו.
כתיבה וחתימה טובה ושמחת יו"ט!
הילולא דצדיקיא
ב"ה תשרי – יומא דהילולא קדישא של רשכבה"ג מרנא ה'חתם סופר' זי"עגודל מעלת סיפורי צדיקים
בעזהשי"ת, יום כ"ה לחודש תשרי הוא יומא דהילולא רבה של רשכבה"ג, הגאון והקדוש מרנא רבינו משה בן רבי שמואל סופר זי"ע, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
נבוא בזה בשערים לספר בשבח מעשי צדיקים מהחתם סופר, ובפרט מעשיות השייכות לימי חג הסוכות הבעל"ט.
הנה נודע בשערים גודל מעלת סיפורי צדיקים, דבר המובא כבר בדברי חז"ל ובראשונים. וכבר כתב הנשר הגדול הרמב"ם בפירוש המשניות, כי על ידי סיפורי צדיקים יכול האדם לשנות את נפשו לטובה. וגם מרן החתם סופר בעצמו כתב בספרי תשובותיו כי "מצוה לשבח מעשי צדיקים".
ואף כי אין לנו שום השגה או צל של השגה בעוצם התמדתו הנוראה בתורה, אשר כידוע לא ביטל רגע מימיו מלימוד התורה, מכל מקום היה מרן החתם סופר רגיל לספר סיפורי צדיקים מרבותיו הקדושים: הכהן הגדול, הנשר הגדול רבי נתן אדלער זי"ע, והלוי הגדול, בעל ה'הפלאה' זי"ע.
כן היה מספר מרבותיו האחרים: רבי טעבלי שייער ובנו רבי מיכל שייער. רבו רבי זלמן חסיד, אשר העיד עליו החתם סופר כי אליהו הנביא היה רגיל אצלו. רבו רבי מענדל ליליגער. רבו רבי יהודה לייב הכהן בעל 'מנחת כהן'. רבו רבי נתן בן רבי שלמה ראש בי"ד דפראנקפורט, ורבי יעקב שמש שהיה מדייני בית הדין בפראנקפורט.
החתם סופר היה רגיל לספר תדיר מרבותיו אלו ולהנחיל הדברים לתלמידיו.
חשיבות שמיעת מעשיות צדיקים פעם אחר פעם
בעל 'התעוררות תשובה', הערלויער רב זי"ע, הביא מה ששמע מאביו הקדוש בעל ה'כתב סופר' זי"ע:
הנה נודע כי הכתב סופר היה מתמיד עצום בתורה, ובעת שהיה יושב על שולחן אביו החתם סופר כשהיה מספר סיפורי צדיקים, לא החסיר הכתב סופר אף מילה אחת. אולם, כאשר התחיל אביו לחזור על מעשיות שכבר שמען הכתב סופר בעבר, חש הכתב סופר שאין הוא צריך לשמען שוב, כי סבר שהדברים נאמרים עבור התלמידים שעדיין לא שמעו את המעשיות. על כן, היה מחזיק גמרא תחת השולחן כדי שלא לבטל תורה אף רגע אחד.
כשראה זאת אביו החתם סופר, פנה אליו ואמר: "שמואל וואלף, האזן היטב למעשיות אלו, כי עוד תצטרך להן". כוונת החתם סופר היתה שחפץ שבנו הכתב סופר ישמע המעשיות שוב אף שכבר ידען, כי הדבר יסייע בידו כאשר יעלה על כסא הרבנות להנהיג את כלל ישראל. ואף שאין אנו מבינים מדוע הוצרך לשמען שוב אם כבר ידען, מכל מקום סבר החתם סופר שחייב הוא לשמען פעם נוספת, ומי יוכל לעמוד בסוד קדושים.
פעם אחת, בשבת קודש בשעות אחה"צ, ישב מרן החתם סופר מוקף בתלמידיו הקדושים, ענקי רוח וגדולי הדור, וסיפר סיפורי צדיקים מרבותיו הגדולים, הכהן הגדול רבי נתן אדלער והלוי הגדול בעל ההפלאה. רבי פישל סופר, שהיה יד ימינו ומשמשו בקודש של החתם סופר ואף הסמיכו להוראה והיה סופרו הפרטי לכתיבת קמיעות ואיש סודו הבחין כי השעה מאוחרת, ואמר לחתם סופר כי הגיעה עת תפילת מנחה.
השיב לו החתם סופר ואמר: "נתפלל מנחה, נטול ידיים לסעודה שלישית, ונמשיך עוד לספר בסיפורי צדיקים".
הקשר בין הסבא קדישא להחתם סופר
וכדי להבין עוצם הדברים, יש להקדים עוד הקדמה.
הסבא קדישא נסתלק ביום כ"ב אייר שנת תר"צ, ובעת ההיא היה בן מאה ועשרים שנה. נמצא לפי החשבון כי הסבא קדישא נולד בשנת תק"ע. הרי שהסבא קדישא נולד עוד בימים שמרן החתם סופר ורבי עקיבא איגר הנהיגו את עולם היהדות באירופה.
ידוע ומפורסם כי מרנא ורבנא בעל החתם סופר ורבינו עקיבא איגר נתבקשו בישיבה של מעלה בשנות תקצ"ט ות"ר. הגאון רבי עקיבא איגר נסתלק בשנת תקצ"ט, ורבינו החתם סופר בשנת ת"ר. נמצא איפוא, כי בעת הסתלקות החתם סופר, כבר מלאו שלשים שנה לימי חייו של הסבא קדישא.
ויהי היום, בהיות הסבא קדישא בשנות העשרים לחייו, הגם שהיה ממחצבת קודש של חכמי הספרדים ומגזע היחס של משפחת אלפנדרי הרוממה, מכל מקום נכספה וגם כלתה נפשו לראות את פני גדולי הדור אשר בארץ המה, ועל כן שם פעמיו למדינת איירופא כדי להסתופף בצילם. והנה הגיע הסבא קדישא לעיר פרעשבורג אל מעון קדשו של החתם סופר סמוך לימי חג הסוכות.
עשה הסבא קדישא את יום הקדוש בצל הקודש, ובמוצאי יום הכפורים נכנס אל הקודש פנימה ליטול רשות ולהיפרד. ביקש ממנו החתם סופר שיואיל להישאר אצלו על ימי חג הסוכות, אולם הסבא קדישא השיב כי עליו להמשיך בדרכו. והנה באמצע הדרך נזדמנו לו מניעות ועיכובים שונים מן השמים עד שלא היה באפשרותו להמשיך במסעו, ובעל כרחו הוצרך לשוב לעיר פרעשבורג על ימי החג. אז הבין למפרע את כוונת קדשו של החתם סופר בבקשתו שישאר אצלו.
הנהגת הסבא קדישא בסוכתו בירושלים
עוד סיפר, כי בחג הסוכות כשישב הסבא קדישא בסוכה וכל ירושלים באו להתברך, היה סדר הדברים כך: הסבא קדישא עמד והביט בתוך הספר, כי לא רצה לבטל תורה אף לרגע. ידו היתה פשוטה, וכל מי שניגש היה מנשק את ידו ומקבל ברכה, וכך עברו האנשים בזה אחר זה. אולם הסבא קדישא לא הרים עיניו מן הספר, מפני גודל זהירותו בביטול תורה.
וזו ההקדמה למעשה, כי יש לפנינו עדות מאחד מגדולי נקיי הדעת שבירושלים ומאנשי היישוב הישן, רבי שמואל אהרן יודעלעוויטש, שהיה גאון וצדיק בעצמו, אשר העיד על העובדה שהסבא קדישא חי מאה ועשרים שנה.
הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפאנדרי זי"ע
נבוא כעת לספר בסיפורי צדיקים אשר סיפר ה'סבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדרי זי"ע.
ובהקדמה לזה, מובא בספר 'מעילו של שמואל' (עמ' רמ"ח) בשם הצדיק והקדוש רבי שמואל אהרן יודעלעוויטש זי"ע, מנקיי הדת שבירושלים, שסיפר כי בצעירותו בירושלים היה רגיל ללכת בחג הסוכות להקביל פני הסבא קדישא, כי ידעו בירושלים שזו עת רצון לקבל ברכה ממנו. שכן בכל ימות השנה היה הסבא קדישא מסוגר ומסוגר, בהיותו מתמיד עצום שלא רצה לבטל תורה.
הסבא קדישא כיהן ברבנות בצפת, בטורקיה, בקושטא ובדמשק, ובסוף ימיו עלה לארץ הקודש והתגורר בירושלים, שם הסתגר בביתו. רק יחידי סגולה וענקי רוח יכלו להיכנס אליו, כהגאון רבי חיים שאול דוויק והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, וכן תלמידיו המקורבים כרבי אשר זעליג מרגליות ועוד יחידי סגולה. אך יוצא מן הכלל היה חג הסוכות, שאז היה מקבל פני אנשי ירושלים.
העיד רבי שמואל אהרן כי הסבא קדישא האריך ימים עד גיל מאה ועשרים שנה. ואמר שאף שהיה כבר זקן מופלג, התקיים בו "לא נס לחה ולא כהתה עינו", ופניו היו רעננים כפני אברך. וכידוע היה בתוקפו ובגבורתו כגיבור חיל כמעט עד זבולא בתרייתא.
התגלות שבעת הרועים בסוכה בפרעשבורג
סיפר הסבא קדישא, כי בליל התקדש חג הסוכות – אשר עליו נאמר בזוהר הקדוש כי אז יורדים האושפיזין עילאין קדישין לסוכה – זכה לראות את שבעת הרועים "בפועל ממש". ולא עוד, אלא שהוסיף ואמר כי לא הוא לבדו ראה זאת, אלא כל בני הבית זכו לראות את האושפיזין בזכותו של החתם סופר.
זהו הסיפור הראשון אשר סיפר הסבא קדישא.
והנה יש השואלים, אם אכן כל בני הבית ראו מראה נורא זה, מדוע לא מצינו רמז לכך בספרי תולדות החתם סופר אשר נכתבו ברוב עושר על ידי נכדיו ותלמידיו? הן רבי אלכסנדר סופר זי"ע, אשר קיבל דברים רבים מאביו רבי שמעון סופר ומדודו ה'כתב סופר' זי"ע, וכתב דברים הרבה על קורות זקנו, לא הזכיר כלל כי בני החתם סופר זכו לראות את האושפיזין.
על זאת יש להשיב בתירוץ פשוט: בני החתם סופר ענוותנים גדולים היו, ולא החזיקו עצמם ראויים לספר זאת, או שמא מצד צדקותם לא רצו לגלות המדרגות הרמות שזכו לראות בעיניהם.
עבודת הקודש של החתם סופר בליל סוכות
עוד סיפר הסבא קדישא על אשר ראו עיניו בבית החתם סופר בימי החג. בסעודת ליל ראשון, הורה לו החתם סופר שיישן בסוכה, והכינו לו שם מיטה. אמר הסבא קדישא: "לא נתתי תנומה לעפעפי כל אותו הלילה, אלא התבוננתי בעבודת הקודש של מרנא ורבנא החתם סופר". והעיד כי החתם סופר לא עצם עין אפילו רגע אחד, אלא עמד כלהבה בוערת והתהלך הנה והנה בסוכה הקדושה.
וכשהגיע זמן נטילת ד' מינים, ניגש למצוה בברק אש ובהתלהבות ובשמחה עצומה שאין לתארה במילים.
"ולקחתם לכם": החתם סופר מרחף באויר...
נוסיף על כך מעשה נורא שסיפר הרב מנאנאש זי"ע מפי רבו המהר"ם שיק זי"ע, אשר ראה זאת במו עיניו אצל רבו החתם סופר. היה זה בעת נטילת לולב, ופתאום ראו בני החתם סופר כי אביהם מתרומם ועומד גבוה באויר...
לאחר שסיים החתם סופר סדר הנענועים, שאלוהו בניו: "מה פשר הדבר, ומדוע בעת נטילת ד' מינים היית תלוי באויר?". השיב להם החתם סופר: "וכי מה השאלה? הלא מקרא מלא הוא: 'ולקחתם לכם ביום הראשון'. ופירש החתם סופר כי "ולקחתם לכם" פירושו שעל האדם להגביה את עצמו וליקח את עצמו... ועל כן היה מרחף באויר.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה לילך בדרכיו של אותו צדיק, שהיה רב ומורה לא רק לבני דורו אלא לכל הדורות כולם, הן בהרבצת התורה והוראה והן בהעמדת יסודי הדת אשר כל בית ישראל הולכים לאורם, הוגים בתורתו ושומרים את משמרת הקודש אשר הציב.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.