לשון רבינו בעל הסולם
"ועל ידי עסק המצוות מי"ג שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף, והוא הזמן של התיקון. וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבא"ס, עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו, שבזה קונה האדם השוואת הצורה ליוצרו, כי קבלה ע"מ להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה. במ"ש במסכת קידושין (דף ז'): "באדם חשוב, נתנה היא ואמר הוא, הרי זו מקודשת", כי קבלתו, שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה. ואז קונה דבקות גמורה בו יתברך, כי דבקות הרוחני אינה אלא השוואת הצורה, שבזה נעשה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה".
(הקדמה לספר הזהר סעיף י"א)