פרק ג'
הכוונה קובעת את דרגת העבודה
העבודה הזו אינה מתבטאת דווקא במעשה החיצון. המעשה החיצון דרבו להטעות אותנו. יתכן שאדם עושה מעשה שנראה בהשפעה, אבל הכוונה שלו היא לתועלת עצמו, וכן להיפך. הנקודה המרכזית היא לשם מה נעשה הדבר.
האדם יכול לקבל בפועל, וזו תהיה השפעה טהורה. וכן להיפך, אפשר לעשות פעולה של השפעה, אבל הכוונה בפנים תהיה בכלל לקבל, כמו לתת מחמאה למישהו, כאשר מסתתר שם איזה אינטרס. מבחוץ זו נראית נתינה, אבל באמת זו קבלת קבלה.
מה תגידו על אדם שכל היום מסיע אנשים ברכבו ממקום למקום? נשמע שהוא בעל חסד גדול. רק שבחנו לציין שהוא נהג אוטובוס.
האם ההערכה שלכם אליו נשארה כשהיתה? לא?! מדוע? הרי הוא מועיל לזולת? אלא הוא לא עשה זאת כדי להשפיע טוב לאנשים, אלא בשביל לקבל לעצמו כסף.
דוגמא נוספת: אדם אחד הולך כל ערב ומחלק אוכל לאנשים במשך כמה שעות, משמש אנשים במסירות גדולה.
הסיבה שהוא עושה זאת, כי הוא מלצר באולם שמחות. הוא נקרא "בעל חסד"? לא. למה? כי הנקודה העיקרית היא מה הכוונה שלו, לשם מה הוא עושה את זה? לטובת אחרים או לטובת עצמו?
ניתן דוגמא הפוכה: מספרים שהרב מפוניבז' רבי יוסף שלום כהנמן זצ"ל ראה פעם מנקה רחובות במלאכתו. הוא אמר לו: "אני כל כך מקנא בך. אתה זוכה לנקות את ארץ ישראל. אתה עושה כזאת מצווה גדולה. רק תוסיף את הכוונה – שאתה עושה את זה בשביל לנקות את ארץ ישראל". הכוונה משנה הכל!
אדם יכול ללכת לעבודה לפרנס את ביתו, אך אם הוסיף את הכוונה הראויה, גם הקבלה הזו נהפכת להיות השפעה. כך אומרת הגמרא (כתובות נ.) על הפסוק "אשרי שמרי משפט עושה צדקה בכל עת" – "דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה ר' אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים"...
הרבי הרב"ש אשלג זצ"ל היה אומר שההבדל בין צדיק לרשע הוא בעיקר בכוונה. שניים יעשו אותו מעשה, על האחד נאמר: "צדיקים ילכו בם", ועל השני נאמר: "ופושעים ייכשלו בם."
זה הולך בשביל כסף כל היום, ואילו השני עושה את אותם מעשים, אותו דבר בדיוק, גם הוא מרוויח כסף, אבל יש לו בראש משהו אחר. הכוונה שלו שונה, ממילא הכול השתנה.
רבי בנימין סינקובסקי זצ"ל שהיה מקורב מאוד לרבינו בעל הסולם מספר בכתביו שהיה אצלו בליל ב' של ראש השנה. כאשר הביאו לבעל הסולם את הדגים, אמר ביידיש: "גוטע פיש" - "דגים טובים". ואז הסביר: הבורא ברא טעם באוכל בשביל שנהנה. לכן צריכים להרגיש טעם באוכל!
כפי שאמרנו, המטרה איננה שאדם לא ירגיש טעם באוכל. אדם לא צריך להלקות את עצמו על זה שהוא מרגיש הנאה באוכל. הבורא ברא טעם באוכל עבורנו, רק צריך לקבלו על מנת להשפיע לו נחת רוח.