Skip to content
אור פנימי

הלכה למעשה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

התבוננות

הלכה למעשה

ניתן כמה דוגמאות פשוטות בחיי היום יום שלנו:

  • אתה רואה שקית או לכלוך ברחוב על הרצפה – למה אתה מרים? תכוון להשפיע לזולת, לעשות נחת רוח לבורא.
  • זה דבר שאפשר להרגיל גם ילדים קטנים. למה אתה מנקה? לא כי עלולים לצעוק או לכעוס עליך, אלא כדי לעשות טוב ונעים לזולת.
  • אדם מחייך לשני ומתעניין בו, עליו אמרו חז"ל "גדול המלבין שיניים לחברו ממשקהו חלב". כמה חשוב להתעניין בזולת, להגיד מילה טובה, לתת לו תחושה ש"אני איתך", "מרגיש אותך". אין לכך גבול ושיעור.

אבל חשוב לעשות את זה לא מתוך חשבון של שליטה על השני, או חשבונות של: "אם אני אתעניין בו, זה ישתלם לי"... כי אז זה שוב חוזר להיות מעשה של "קבלה", ולא של "השפעה".

כך, לאט לאט, האדם מתחיל להפוך את כל החיים שלו להשפעה. לא לחפש רק מעשים גדולים. להתחיל בדברים שכבר עושים ממילא, ולשנות את הכוונה להשפעה.

ממשיך רבינו: "שֶׁבָּזֶה קוֹנֶה הָאָדָם הַשְׁוָאַת הַצוּרָה לְיוֹצְרוֹ, בִּי הַבָּלָה ע"מ לְהַשְׁפִּיעַ נֶחְשֶׁבֶת לְצוּרַת הַשְׁפָּעָה טְהוֹרָה. במ"ש בְּמַפֶּרֶת קִדּוּשִׁין (דַּף ז'): "בְּאָדָם חָשׁוּב, נָתְנָה הִיא וְאָמַר הוּא, הֲרֵי זוֹ מְקַדְּשֶׁת", כִּי הַבָּלָתוֹ, שֶׁהִיא ע"מ לְהַנּוֹת לַנּוֹתֶנֶת לוֹ, נֶחְשֶׁבֶת לְהַשְׁפָּעָה וּנְתִינָה גְּמוּרָה אֵלֶיהָ"

אם האישה נתנה את כסף הקידושין לאדם חשוב, והוא אמר לה "הרי את מקודשת לי" – היא מקודשת. מדוע? מפני שבזה שהוא מסכים לקבל ממנה, הוא עושה לה נחת רוח, וזה נקרא שהוא נתן לה. רואים מכך, שלמרות שבפועל קיבל, קבלתו נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה.

כך צריך להבין שגם כאשר אנו מקבלים, אם כל הקבלה היא אך ורק בכדי לעשות נחת רוח לבורא, הרי זה נחשב שאנו "משפיעים" ממש בדוגמת הבורא שהוא "משפיע", ואז אנו נמצאים איתו בהשוואת הצורה ודבקות.

אגב, ראוי להתבונן שאנחנו נחשבים ל"אדם חשוב" בעיני הבורא. אם לא היינו חשובים בעיני הבורא, מה שאנו מקבלים בשביל להשפיע לא היה נחשב לנתינה, שהרי זה נחשב כנתינה רק ב"אדם חשוב".

נתבונן עד כמה אנחנו חשובים בעיני הבורא ולא נזלזל בעבודתנו! הוא מקבל נחת רוח מזה שאנחנו מקבלים ממנו...

מסיים רבינו: "וְאָז קוֹנֶה דְּבֵקוּת גְּמוּרָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי דְבֵקוּת הָרוּחָנִי אֵינָהּ אֶלָּא הַשְׁוָאַת הַצוּרָה, שֶׁבָּזֶה נַעֲשֶׂה הָאָדָם רָאוּי לְקַבֵּל כָּל הַטּוֹב וְהַנֹּעַם וְהָרֹךְ שֶׁבְּמַחְשֶׁבֶת הַבְּרִיאָה".

השוואת הצורה היא ההכשרה לקבל את כל מה שהבורא חשב להיטיב לנו במחשבת הבריאה.

דבקות בבורא אינה תלויה בבמה האדם חושב עליו, ולא בכך שהוא מרגיש כל הזמן שהוא קרוב אליו. דבקות אינה עצימת העיניים או תנועות חיצוניות אחרות...

גם אם האדם כל היום חושב על הבורא, אבל כל המחשבות שלו הן רק בשביל עצמו הוא אינו דבוק בבורא אלא רחוק ממנו, מפני שדבקות רוחנית אינה אלא השוואת הצורה.

More in this printout

View the whole printout