מכת דבר וברד
הקשו המפרשים למה לא הזהיר משה את המצריים לפני מכת הדבר שיכניסו את בהמתם לתוך הבית, וכמו שהזהיר אותם לפני מכת הברד, שהרי מבואר בדברי רש"י (ט, י) שגם במכת דבר לא ניזוקו רק הבהמות שהיו בחוץ ולא אלו שהיו בתוך הבית.
לפרש עפ"י מה שמצינו במדרש (ילקוט שמעוני וארא רמז קפ"ב) דֶּ בֶ ר מפני מה בא עליהם, לפי ששמו את ישראל רועי בהמות שלהם, לפיכך הביא עליהם דבר והרג כל מה שרעו ישראל. ברד מפני מה הביא עליהם, לפי ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל.
ואם כן דוקא במכת הברד שלא היתה אלא בשביל הנטיעות אמר לו שיכניס את הבהמות לבית, כדי שיכירו היטב טעם המכה, אבל במכת הדבר שאדרבא היתה הכוונה להמית הבהמות לא יתכן לומר לו את העצה שיכניס את הבהמות לביתו.
ועוד, שאם היה אומר לו כך במכת הדבר, והיו פרעה ועבדיו שומעים לעצתו להכניס את הבהמות הביתה, אם כן המכה לא היתה עושה כלום, אבל בברד אף אם היו שומעים לו עם כל זה המכה היתה משברת את כל העצים והנטיעות.
יש לתרץ עפ"י מה שמבואר בזוהר (ח"ב לא:) שברד ודבר הינם אותם אותיות, וזה רומז שב' מכות אלו היו אותו דבר, אולם החילוק ביניהם היה שמכת דבר בא בניחותא ומכת ברד היה ברוגז ובחוזק עיי"ש.
יש לומר שאכן במכת דבר שבא בניחותא הבינו המצריים מעצמם ולפי"ז שאין מדת הדין שולטת כל כך, שהרי המכה לא באה ברוגז, ומחמת כן מסתמא לא ישלוט הדין בבית, רק בחוץ או בשדה ששם מקום שליטת הדינים, ומחמת כן הכניסו את הבהמות לביתם, ולא הוצרך שמשה יזהירם על כך, אולם במכת ברד שהיה בתוקף הדין והרוגז, יתכן שיחשבו המצריים שלא יועיל להם להכניס את הבהמות לבתים, כי אף שם ישלוט חרון אפו של הקב"ה, משום כך הוצרך שמשה יודיעם שגם עתה במכה זו אף שתבוא בתוקף וברוגז, מכל מקום הבהמות שיהיו בבתים ינצלו. [ועיי"ש שמבאר רבנו בשם המפרשים הטעם שרצה הקב"ה שינצלו הבהמות, משום שרצה שיהיו להם בהמות לרדוף אחרי ישראל בים סוף, וע"י כך יטבעו בים עיי"ש]. ('זרע שמשון' פרשת וארא אות טו)
