נז.
דף לט ע''א
בגמ' ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר וכו' אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין. היינו מה שאמר ר' חנניא דבעינן לבודקו שמונים יום ורק אם לא עבר הוי מום, אמר רב נחמן דבעינן באופן שבדקן בג' זמנים שוים ביניהם, וביאר ברש''י היינו ג' חלקים בתוך השמונים יום, שאם בדקו עכשיו יבדוק שוב לאחר כ''ו וחצי יום, ואח''כ שוב עוד כ''ו וחצי יום, ואח''כ שוב אחר כ''ז יום דהוא סוף שמונים, דבעינן שיהיה הריחוק בין הבדיקות שוה. אבל קשה דא''כ אין זה שלש בדיקות בתוך שונים אלא ארבע בדיקות בשמונים יום בתחלה ובסוף ועוד שנים באמצע כל כ''ו וחצי יום, ולא משמע כן בדברי ר' חנניא דכתב שלש פעמים. ועיין באמת בתוס' דביאר תחלת שמונים ובאמצע שמונים ובסוף שמונים, דממילא יהיו כאן רק ג' בדיקות ולא ד', דממילא לרש''י קשה. ועיין בתוס' דביאר שיטת
שלש
פעמים
בתוך
רש''י דפי שאמרו גבי ערי מקלט ושלשת, ושם לא אמרו בתחלה ובסף
א''י מתחלתה עד עיר מקלט ראשון כמו ממנו עד לבא אחריו, ומן הבא אחריו עד השלישי, ומן השלישי עד לסוף א''י גם כן שוה, רק דעדיין קשה דשם לא הצריכו בתחלה ובסוף עיר מקלט, ולמה כאן כן הצריכו בדיקות בתחלה ובסוף שמונים, וכעין זה הקשה שם בתוס' על רש''י. ואולי יש לומר דכאן לא שייך לומר כמו שם, דהרי אם לא יבדוק בתחלה לא ידע שיש לו מום זה כלל, ולכך מן ההכרח שבתחלה בדק, וכדי שיהא כמו ושלשת שם, לכך הצריך רש''י עוד ג' בדיקות אח''כ. רק דמ''מ עדיין קשה דסוף סוף ד' בדיקות ולמה נקט ר' חנניא ג' בדיקות, וצ''ע.
נח. בגמ' בעי מיניה פנחס אחוה דמר שמואל משמואל אכל ולא איתסי למפרע הוי מומא או מיכן ולהבא הוי מומא למאי נפק''מ למימעל בפדיונו. צריך ביאור למה יהא צד לומר דלא יהא מום למפרע, הרי המציאות
ובאמצעה,
אלא
הוא היה לו מום זה קודם כמו עכשיו ולא נשתנה בו מאומה, ורק אנן לא ידענו אם מום קבוע הוא או שיחלוף, וממילא למה אין זה ברור שיהא מום למפרע גם כן. ואולי יש לומר דכל זמן שאין המום בו זמן הרבה אין זה מאוס למזבח, דאינו ידוע כבעל מום, ולכך היה צד לומר דרק מעכשיו יהא מום.