פרק ו דף לח ע''ב
בגמ' חלזון נחש ועצב איבעיא להו חלזון הוא נחש או דלמא חלזון או נחש ת''ש דאמר רבה בר בר חנה סח לי ר' יוחנן בן אלער זקן אחד היה בשכונתינו ור' שמעון בן יוסי לקוניא שמו ומימי לא עברתי לפניו פעם אחת עברתי לפניו אמר לי שב בני שב חלזון זה מום קבוע לשחוט עליו וזהו נחש שאמרו חכמים ואע''פ שאמרו אין אדם רואה מומין לעצמו אבל מורה הלכה מורין לו. היינו דהיה לו לאותו זקן בכור שנפל בו מום זה של חלזון ורצה שיתיר לו ר' יוחנן בן אלעזר, ולכך אמר לו ההוראה לתלמידים ותלמידים ותלמידים מורין לו. אבל קשה למאי סיפר ר' יוחנן המעשה מה שהיה זקן אחד ושלא עבר לפניו מעולם, דמה חידש בכל פרטים אלו. עוד קשה מה שהקשו בגמ' דאם לא אמר לו ההוראה קודם מעשה אין שומעים לו, ותירצו דאיהו מעיקרא, נמי מורה ובא הוה שנפל וכבר בבכורו המום הורה כן, וקשה דהרי המעשה היה שרק עכשיו כשנפל בבכורו המום עבר לפניו ר' יוחנן ואמר לו ההוראה וביקשו שיתיר לו, ואיך תירצו דקודם מעשה הורה כן. ואולי יש לומר דזהו כוונת ר' יוחנן באומרו מימי לא עברתי לפניו, דבאמת היה אותו זקן מורה הוראה זו גם קודם המעשה שעבר לפניו ר' יוחנן, רק דהוא ר' יוחנן לא עבר לפניו קודם, ולכך לא שמע מנו הוראה זו קודם, אבל היות ולאחרים כבר אמר ההוראה קודם לכן, ממילא שומעים לו ולכך התיר לו ר' יוחנן המום דתלמידים מורין לו.