• הא דאמרו במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסטור אחד ואמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אלא א''כ היה בו מום נטל פיגום וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצירם באזני בכורות אחרים ואסרו וכו' זה הכלל כל שהוא לדעתו אסור שלא לדעתו מותר, צריך ביאור מה החילוק בין הראשון שצרם הקסדור כדי להתירו במום והתירו, לבכורות אחרים שצירם אוזניהם גם כן כדי להתירם ואסרום, דהרי הכלל הוא שבעינן שלא יהא לדעתו כדי להתיר, ואילו באותו קסדור כולם היו לדעתו, דהרי לכך צרם האוזן כדי להתירו לשחיטה על ידי המום? (הערה נ''ג)
• מה דאמרו בגמ' ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר וכו' אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין, והיינו מה שאמר ר' חנניא דבעינן לבודקו שלש פעמים בתוך שמונים יום ורק אם לא עבר הוי מום, אמר רב נחמן דבעינן באופן שבדקן בג' זמנים שוים ביניהם, וביאר ברש''י היינו ג' חלקים בתוך השמונים יום, שאם בדקו עכשיו יבדוק שוב לאחר כ''ו וחצי יום, ואח''כ שוב עוד כ''ו וחצי יום, ואח''כ שוב אחר כ''ז יום דהוא סוף שמונים, דבעינן שיהיה הריחוק בין הבדיקות שוה, וקשה דא''כ אין זה שלש בדיקות בתוך שונים אלא ארבע בדיקות בשמונים יום בתחלה ובסוף ועוד שנים באמצע כל כ''ו וחצי יום, ולא משמע כן בדברי ר' חנניא דכתב שלש פעמים. ועיין באמת בתוס' דביאר תחלת שמונים ובאמצע שמונים ובסוף שמונים, דממילא יהיו כאן רק ג' בדיקות ולא ד', דממילא לרש''י קשה. ועיין בתוס' דביאר שיטת רש''י דפי שאמרו גבי ערי מקלט ושלשת, ושם לא אמרו בתחלה ובסף א''י ובאמצעה, אלא מתחלתה עד עיר מקלט ראשון כמו ממנו עד לבא אחריו, ומן הבא אחריו עד השלישי, ומן השלישי עד לסוף א''י גם כן שוה, רק דעדיין קשה דשם לא הצריכו בתחלה ובסוף עיר מקלט, ולמה כאן כן הצריכו בדיקות בתחלה ובסוף שמונים, וכעין זה הקשה שם בתוס' על רש''י? (הערה נ''ז)
• הא דאמרו בגמ' כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן כרבא נמי לא אמר דילמא היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר מום רע קרינא ביה, והיינו דהטעם אביי ורבא תירצו ב' תירוצים שונים למה לא תהא נקבות שלו מום אצלו וישחט במדינה, לאביי משום דבעינן חרוץ דומיא דשבור בעצם, וכאן איירי בבשר, ולרבא משום דאיכא לימוד דחרוץ אינו מום, א''כ לא היה צריך למימר דגרב דהוא כרחס והיינו דחרוצי מיחרץ הוה מום, דכ''ש הוא דמאיס, אלא ודאי חרוץ אינו מום, והטעם דרבא לא אמר כאביי אמרו בגמ' משום דחרוץ דומיא דשבור לא אמרינן, וממילא שפיר איכא חרוץ בבשר ולא רק בעצם כמו בשבור, וקשה למה באמת יאמר רבא דלא אמרינן, הרי הם כתובים בקרא ולמה לא נקישם זה לזה, וכפי שמקישין בכל התורה שני כתובים הנכתבים יחד? (הערה ס''ג)