מדור יומא דהילולא
מלוקט משיחות מלוה מלכה ושאר דברות קודש מכ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
הרה"ק רבי גדלי' משה מזוועהיל זיע"א
כ"ד מרחשוון תש"י
שמעתי מפי הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל, שפעם בא יהודי אחד אל הרה"ק רבי גדלי' משה מזוועהיל זי"ע ורצה לתת לו פתקא (קוויטל). דפק אותו יהודי על דלתו של הרה"ק, והרה"ק פתח לו את הדלת. ומכיון שלא הכיר את הרה"ק, שאל היהודי האם כאן גר הרבי, נענה הרה"ק ואמר לו בוא ואראה לך את הרבי. ונטלו בידו והוליכו לשכונת בית ישראל, שם התגורר בימים ההם הרה"ק מסאטמאר זי"ע. כשהגיעו לביתו, אמר לו כאן גר הרבי.
עוד שמעתי מפי הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל, שהרה"ק רבי גדלי' משה מזוועהיל זי"ע היה בעל תוקע בבית מדרשו והסתובב בביהמ"ד לפני התקיעות - היה נראה טרוד מאד, ופנה לרבי אלי' בצד ושח לו אינני יודע בכלל אם מותר לי להיות בעל תוקע - הלא גנב אנכי. הנה, אני מקבל כסף מאנשים החושבים אותי לרבי - ובכלל אינני רבי, א"כ הריני גונב דעת הבריות. הכיצד מותר לגנב להיות בעל תוקע הרגיעו רבי אלי' מה פתאום, רבי, הלא נותנים לך כסף בשביל שאתה 'עני בן טובים'. כששמע הרה"ק כך פתח לרווחה את עיניו ואמר האמנם כך בשביל זה נותנים לי כסף אם כך, אמת הדבר הלא אבי זי"ע היה צדיק, וא"כ ראוי אני להיקרא בן טובים, ואף עני הנני בוודאי - א"כ ניחמתני, כעת יודע אני שכבר אינני 'גנב' - ושמח שמחה מרובה וניגש לתקיעות ואז נרגע הרה"ק, והרגיש שהוא מסוגל ללכת כבר לתקיעות.
הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל סיפר לי שהלך פעם עם רבו, הרה"ק רבי שלמ'קה מזוועהיל זי"ע ועם הרה"ק רבי גדלי'ה משה זי"ע לבקר אצל הרה"ק מהוסיאטין זי"ע. ישב רבי שלמ'קה מול הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין, זה מול זה, במשך כרבע שעה, ולא אמרו מלה איש לרעהו. לאחר מכן, קם הרה"ק מזוועהיל, אמר שלום, והלך לו. בדרך, שאל הרה"ק מזוועהיל את בנו הרה"ק רבי גדלי'ה משה האם ראית כיצד הוא "רותח" [כיורה רותחת] נענה רבי גדלי'ה משה אני לא ראיתי - אתה ראית.
קודם שנסתלק הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע אמר שאיננו מתיירא מיום המיתה זולת דבר אחד שהוא חושש: שמא ציער אי-פעם יהודי. בסמוך לפטירתו ממש, ביקש מהנוכחים לצאת, והסביר: "משום שאבי (ה"ה הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע) נמצא כאן, ורוצה לומר לי דבר-מה".
כל אימת שהיה לו יאהרצייט של אחד מקרוביו, היה הרה"ק הנ"ל עובר לפני העמוד. מנהגו היה להתפלל מילה במילה, במתינות. באחת הפעמים שמעוהו שלאחר 'שמונה עשרה' החל לומר את מילות התפילה במהירות רבה. לאחר התפילה, שאל אותו הרה"צ רבי אלי' ראטה זצ"ל: מה קרה הפעם, שהרבי החל לומר "במרוצה" לאחר שמונה עשרה? נענה הרה"ק ואמר לו: שמעתי שני ילדים מדברים ביניהם, שהם עמדו בסמוך אליו, והאחד אמר לחברו: "הרבי "מושך" את התפילה, ואני רעב" כיון שכך, התחלתי למהר.