על פרשתן
הרה''ק מרוז'ין זיע''א פירש עה''פ וירא אליו ה' באלוני ממרא, ממר''א בגימטריא אפ''ר על דרך הכתוב ואנוכי עפר ואפר. שהשי''ת מתגלה במקום שהאדם אפר אצל עצמו ושפל בעצמו. והיינו, שהאדם צריך להיות בטל ומבוטל אצל עצמו כעפר ואפר, ורק כשהאדם הוא בבחינת 'אפר' יוכל לזכות לגילוי הקדושה. וזהו שאמר אברהם אע"ה (יח, כז) "ואנכי עפר ואפר", זה סוד הגילוי שזכה לו אאע"ה, שהיה בטל אצל עצמו בבחי' אפר.
וידוע מאמר הצדיקים שאדם אחד אומר על עצמו: אני כלום [גארנישט] וחברו אומר: ואילו אני כלום של כלום [גאר גארנישט]. ממר"א היה בחינת 'אפר', ואילו אברהם אע"ה היה בחינת "עפר ואפר".
(ליל י''ח חשוון ה' וירא תשפ''ד)
עה"פ ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל (יח, ט). הרה"ק רבי יצחק'ל דראהביטש'ער זצוק"ל היה דרכו שלא לומר תורה, ולרוב השתוקקות מאנשיו לשמוע לקח מפיו הק' התחבאו פעם אחת בפר' וירא שנים מהחסידים בביתו תחת התנור קודם שבא ללמוד הפרשה עם בנו מרן הרה"ק הרבי ר' מיכלי זצוק"ל מזלאטשוב כדי לשמוע עכ"פ האיך הוא לומד עם בנו זיע"א, וכשהגיע לפסוק ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו' ביאר הכוונה בזה, דהנה המלאכים שמעו במרום רעש גדול ע"ד חשיבות ומדרגת אברהם אבינו ע"ה להיות גם רגל מהמרכבה, ועל כן עתה כשהיו בביתו ולא ראו מאומה כי מאד הסתיר דרכיו ומעשיו, שאלו אותו על שרה אשתו איה היא, כי אולי על ידה יוכלו להוודע ממעשיו הנפלאים, והשיב אאע"ה להם הנה באהל ופי' רש"י צנועה היא, היינו שגם ממנה לא תדעו כלום בל"א אמר: ס'וועט פון איהר אויך א-פייג דערגיין.
עה"פ ויבואו שני המלאכים סדומה (בראשית יט, א), שאל הרה"ק רבי לייב שרה'ס זי"ע למה לאברהם אע"ה נדמה כאנשים, וללוט נדמו כמלאכים. וביאר, שאברהם אע"ה היה מכניס אורחים, ואפילו אנשים פשוטים היה ג"כ מכבד אותם, על כן לא היו צריכים לידמות לו כמלאכים. אבל לוט לא היה מכניס אורחים פשוטים, ע"כ נדמו לו כמלאכים.
כתיב בעקידת יצחק "והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו". מבאר ה'ישמח ישראל' בפר' וירא בשם הרה"ק ר' מענדלי מווארקי זי"ע מהו 'איל אחר' והלא היה לו לומר 'והנה איל' מהו 'אחר', אלא הוא לקח "איל אחר". והסביר שאאע"ה הגיע לדרגה כה נשגבה להפשיט את עצמו עד שיצחק בנו, שאותו הלך לעקוד, לא היה אצלו אלא כמו 'איל'. אולם הקב"ה אמר לו "אל תשלח ידך אל הנער", ועל כן כתיב "והנה איל אחר".
מובא בספ' הק' פרי הארץ פרשת וירא שהשי''ת שולח לכל בן אדם את תיקוני הנפש שלו, לאחד ייסורין ולאחר שפע שיפזרם לאחרים, שלכל אחד נותן נסיונות וחשב' שמים ואין אדם יודע כבשי דרחמנא. ואפי' אדם כשר אסור לו להרהר ועין הרע באה מהקנאה.
(ליל שבת ד' אלול תשע"ז)